שיירי קרבן/גיטין/ב/ד

שיירי קרבן גיטין ב ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

וחכמים מכשירין. עיי' פי' בקונט'. וא"ת הא מצי למחוק למעלה ולכתוב מה שירצה וי"ל כשבא' להנשא צריכה להביא עידי מסירה וכן פירש"י:

לית הדא פליגי על ר"י. עיי' פי' בקונט'. ועי"ל בניחותא מתני' לר"י לא קשיא דאיכא למוקמי מתניתין שכתב גם התורף במחובר ומתניתין דרבי מאיר דאמר עידי חתימה כרתי וה"ק אין כותבין תורף גזרה שמא יחתום כתבו לתורף תלשו חתמו ונתנו לה כשר. וכן משני ר"ל בבבלי מיהו לשון לית הדא פליגי משמע כפי' בקונט'. והא ודאי ליכא לפרושי דר"י סובר כר"מ ור"ל כר"א דהא מפורש לקמן פ' המגרש דאף ר"י הדר ביה וסובר הלכה כר"א ועוד א"כ ה"ל לפלוגי בהדיא רי"א הלכה כר"מ ור"ל אמר הלכה כר"א. והא נמי ליכא למימר דר"י מפרש למתני' כר"מ. דהא הכא ולקמן פ' כל הגט דשם עיקר פלוגתיה דר"י ור"ל פריך לר"י ממתני' ש"מ דאינהו לאו לפרושי מתני' פליגי ופי' בקונט' עיקר ודלא כמו שראיתי מי שנשתבש בפי' סוגיא זו. ועמש"ל פ"ג ה"א בתו' בד"ה כתב וכו':

כתבו וחתמו ותלש וכו'. וכתב הרשב"א במתני' ר"י פוסל עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש תמיהא לי דלא הל"ל אלא עד שתהא כתיבתו בתלוש דהא מכיון דכתיבתו בתלוש א"א לחתימתו במחובר. ודייק מינה דתלוש ולבסוף חיברו ובטלו כמחובר הוא ופסול ע"ש שהאריך. ול"נ הא דקאר"י וחתימתו פירושו גמרי וכמ"ש הרשב"א ברישא דמתני' הא דתנן כתבו במחובר תלשו חתמו ונתנו לה חתמו היינו השלימו ואתורף קאי ע"ש ה"נ חתימתו קאי אתורף ואי תני כתיבתו ה"א אתורף לחוד' קאי וא"ת א"כ היינו ת"ק י"ל לר"ל דמוקי למתני' כר"מ ודאי ניחא דקמ"ל דאפי' טופס פוסל ר"י ולאו היינו ת"ק דמכשיר ואפי' תורף בדיעבד ולמאן דמוקי מתני' כר"א וחתמו היינו גמרו איצטרך לומר כתיבתו וחתימתו לאשמועי' דמתני' דר"א וחתמו דרישא כחתימתו דסיפא דטפי ניחא לן לפרושי חתימה דת"ק ודר"י בחד גוונא ובהכי פליגי ר"י ור"ל בבבלי מתני' כמאן אתיא אבל תלוש ולבסוף חיברו אפי' ביטלו לאו כמחובר הוא בגט כמו בע"ז ושחיטה למאי דמסיק הרשב"א בחולין. גם בהכשר זרעים פוסק הרמב"ם פי"ב מה' טומאת אוכלין דכתלוש דמיא ולמה נחמיר בגיטין. והא דמשמע מאיבעיא דרבא בחולין דף ט"ז דליכא למילף שחיטה מע"ז והכשר זרעי' י"ל שאני התם דכתיבי קראי וכמ"ש לעיל בסמוך בתו' בד"ה אף כו' ע"ש אבל גט ודאי אית לן למילף משחיטה דתרווייהו מסברא אמרי' דכתלוש הן. ומה שמביא הרשב"א בסוגוין ראיה דבגט במחובר דמי מדלא בעי לה הכא אי כתלוש או כמחובר דמי ע"ש. תימא אדרבא דוק מינה איפכא מדלא קאמר רבא בחולין לענין גט פשיטא לן דכמחובר דמי הך חלוקה כמחובר דמי לא אידכר התם אלא דלענין ע"ז פשיטא ליה דתלוש הוי ולענין הכשר זרעים פליגי ולענין שחיטה מיבעיא ליה אלא ודאי כי היכא דמיבעיא ליה לרבא לענין שחיטה ה"נ מיבעיא ליה לענין גט. ואתיא איבעיא דרבא כאיבעיא דר' שמואל ור' אבין בסוגיין. ודלא כמ"ש הרשב"א ובירושלמי איבעיא להו כתבו בתלוש וכו' ומ"מ מדלא איבעיא להו לבעלי גמרא דילן משמע דממתני' הוה שמיע להו כמ"ש ע"כ. ולפמ"ש שני התלמודיי' שוין. מיהו בלא בטלו כתב הרשב"א דכשר ע"ש. ובב"י א"ע סי' קכ"ד ב' מדסתם דבריו משמע אפי' לא ביטלו חשוב מחובר דהא מחוסר מעשה ול"נ דכל שלא ביטלו ה"ל וכו' דהא ע"כ לא איבעיא לן בפ"ק דחולין אלא בבטלו אבל בלא בטלו פשיטא דכתלוש דמיא וכ"כ רי"ו שאם כתבו בתלוש וחברו ובטלו וחתמו במחובר שדינו כמחובר וכ"כ הרשב"א משמע הא לא בטלו לא ע"כ. ותימא שנעלם ממנו דברי הרשב"א בחי' בסוגיין שכל דבריו מפורשין שם ואיהו גופא מייתי דברי הרשב"א אילו שם בסמוך וצ"ע:

מה אמר בה ר"י. וקשה לפמ"ש בקונט' למה לא קמיבעיא ליה אף לרבנן גם הא דבעי ר' בון לרבנן לפמ"ש בקונט' דמיבעיא ליה באת"ל לא קמיבעיא לן לרבנן מידי לכך נ"ל הגירסא והופכת ובבעיא דשמואל גרסי' מה אמר בה רבנן ובבעיא דר' אבין גרסי' מה אמר בה ר"י ובבה"ע מאמר ז' גורס הכי אלא שמהפך האיבעיא וגירסתו נראה עיקר:

מה פליגין בגיטין וכו'. יש להסתפק אי קסבר ר"א דאיכא היכירא בין נמחק שתי פעמים לנמחק פעם אחת ולכך מוקי פלוגתייהו דוקא בשהשטר על החלק ועדי' על המחק והא דפריך הש"ס לקמן לר"ל ושמואל יאות אר"י משמע דלר"א ניחא הא דקאמר דו פתר לה וכו' סתמא דש"ס הוא דמסיק הכי לדברי ר"א או דלמא קסבר ר"א דליכא היכירא בין נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים והא דמוקי פלוגתייהו בשטר על החלק וכו' משום דס"ל הא דקתני ניייר מחוק בכל ענין שנמחק איירי חכמים מכשירין אפי' בכה"ג דהא כר"א ס"ל כדמסיק ונראה שזהו דעת רש"י במתני' ועיי' ברשב"א והר"ן שם. ובעה"ע מאמר ז' כחב כל הסוגיא ומסיים ואיני יכול ליישבו דהא בגמרא דילן מחמיר ר"א בשטרות והכא מיקל ולישנא ונוסחא דילי' נמי לא דייקא. מיהו איכא למגמר מיני' דר"א מוקי לה בשטר על המחק ועדים על החלק וגמר' דילן בהכי אוקמא לה ע"כ. ודבריו תמוהין ודאי צריכין להגיה אף רבנן מודה וכמ"ש בקונט' נמצא שאין חילוק בין הבבלי וירוש'. ומ"ש מיהו איכא למגמר וכו' הא ודאי בהיפך הוא דדברי ר"ל צריכין להגיה כמ"ש בקונט'. ומ"ש וגמרא דילן בהכי אוקמא לה. לא מצאתי רמז לזה בבבלי. ואם כוונתינו למ"ש הרי"ף דפסק כר"א מוקי לה לבבלי בכה"ג ודאי טפי ניחא לן לומר דר"א בשטר על החלק ועדיו על המחק איירי דפסול לכ"ע בשאר שטרות וצ"ע. מיהו מ"ש ולישנא ונוסחא דילי' נמי לא דייקא אפשר שכיון למ"ש בסמוך בד"ה ר"ל וכו' ע"ש:

ר"ל אמר ל"ש הוא וכו'. עיי' פי' בקונט'. וקשה אף דסובר ר"ל שניכר את הנמחק שני פעמים מ"מ אף בנמחק פעם אחת ניחוש לזיופא. ואם נאמר שכתבו העדים אנן סהדי חתמנו על החלק והשטר על המחק קשיא אף בשטר על החלק ועדים על המחק נמי איכא לאכשורי ומאי פריך לר"א ממתני' מ"ט דחכמי'. מיהו הא ליכא לאקשויי לר"ל מ"ט דריב"ב י"ל קסבר ריב"ב כיון דהאי ניירא יכול להזדייף איכא למיחש דלמא דמי האי מחקא וכ"כ בעה"ע בשם ר"ח. וכן משמע לקמן בשמעתין וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף