שיח השדה/שבת/צא/א
כגרוגרת בעינן. עי' רש"ש שהק' למה שעורו כגרוגרת הא כיון שנטמא אין ראוי לאכילה ואע"ג דבהדי הדדי קאתיא הא בעיא היא לקמן צ"ט א' סילוק מחיצה והנחת חפץ ועוד הא מדרבנן נטמא לפני שנח כמש"כ התוס' ע"ש ותימא למה לא הק' הא בשמעתין אי שתי הלחם ולחה"פ שיעורו כגרוגרת אע"ג דבהדיא מסיק בגמ' דמכי נפיק חוץ לעזרה מיפסיל ביוצא ולשבת לא חייב עד דנח, ונ' דשעור כגרוגרת אינו משום דמוציאו עתה לאוכלן דאפי' מוציאו למאכל בהמה שיעורו כגרוגרת ורק בדברים שאין ראוין כ"כ למאכל אדם מבואר ק"ג א' דתלי במחשבתו אבל באוכל אדם גמור חשיבותו כגרוגרת (והשיעור הל"מ כמבואר עירובין דף ד') ואף שאסור באכילה כיון שיש לו שם אוכל אדם ומקבל טו"א שיעורו כגרוגרת:
תד"ה אי. עי' ברש"ש שכ' דבקדשים מק"ט בכל שהוא מידי דהוי אעצים ולבונה דל"ש בהו שיעורא שאינו אוכל, ותמוה דבפסחים מ"ט ב' מי שיצא כו' והי' בידו בשר קדש כו' חזרתו כטומאתו מה טומאתו בכביצה כו', עוד שם ל"ד ב' הקדישן ואח"כ דרכן כו' פחות פחות מכביצה (ושם יש לדחות ע"ש), עוד בשילהי פסחים בכביצה כטומאתו, גם מש"כ דבעצים ולבונה ל"ש שיעור שאינו אוכל עי' רמב"ם פי"ח מפסוה"מ הי"ב שכ' האוכל כזית מלבונת המנחה שנטמאה לוקה:
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |