שואל ומשיב/ו/כ
שואל ומשיב 
ו כ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אשר תמהת על פירוש הרא"ש שם שכתב גבי כוורת שנחלקו ר"א ורבנן אי הוה כקרקע דמיירי שאין המקום שאול לו אלא שהניחו בלא ידיעת בעל הרשות דאי מיירי שהשאיל לו רשותו אפילו לרבנן נמי דלא גרע מהשאיל לו מקום לתנור וכירים דאמרו בפ' השולח דכותבין עליו פרוזבול וע"ז תמהת דהרי הש"ס בגיטין פריך בדף ל"ז בהא דאמר הלל עציץ נקיב כותבין עליו פרוזבול עציץ נקוב אין שאינו נקוב לא ומשני דמנח ע"ג סיכי א"כ אמאי לא מוקי גם בכוורת דמנח ע"ג סיכי ולר"א חשוב בכוורת כמחובר לקרקע. גם הקשית מאי פריך בגיטין שם מהלל ומעציץ נקוב ולא הקשה ממשנה דכוורת דע"כ השאיל לו מקום וכדמקשה על עציץ נקוב. הנה אני אוסיף מיא ואוסיף קמחא דהרי התוס' בב"ב דף ס"ה כתבו בהדיא בד"ה הרי דלענין פרוזבול ע"כ מיירי דמנח אסיכי דאל"כ הא איכא מקום ששוכבת עליו ע"ש. והנה בראשית ההשקפה רציתי לומר דלכך לא פריך הש"ס מכוורת די"ל דמיירי שעומד בלי ידיעתו של בעל הרשות כמ"ש הרא"ש לכך פריך מהלל דדייק עציץ נקוב אין שאינו נקוב לא ומשמע דלא משכחת לה בשאינו נקוב והא איכא מקום בשאלו לו המקום וכמ"ש רש"י וא"כ גם בשאינו נקוב משכחת לה דיועיל כגון דשאלו לו המקום ולכך פירש הרא"ש כוורת רק כי היכא דלא תקשי על הש"ס דלא הביא מכוורת אבל באמת מלבד דהדבר דחוק אף גם דהדבר יפלא דהאיך שייך לומר שהניח בלא רשות וא"כ הוה כגזילה ואיך יכתוב על זה פרוזבול והרי חזינן דהש"ס פשיטא לי' דמיירי ע"כ בשאל לו מקום דע"כ משום דבגזול כיון דקרקע אינו נגזלת שוב אין לו מקום ומה מועיל מה שמחובר אגב קרקע שאינו שלו וא"כ ה"ה לענין כוורת. אמנם באמת דהרי ר"א דס"ל דבכוורת מועיל לשיטתי' דס"ל קרקע נגזלת כדאמרו בב"ק דף קי"ז וא"כ שפיר משכחת לה דהעמיד בלי רשות וכיון דהכוורת הוה כקרקע שפיר מקנה לו מקומו בגזילה וא"כ שפיר כתב הרא"ש דמיירי דהניח בלא רשות דאי ברשות מ"ט דרבנן ולכך לא יכול הש"ס למפרך מכוורת כמ"ש הרא"ש ואדרבא מכאן סייעתא להרא"ש וכמ"ש. ובזה מיושב מה דק"ל טובא בהא דמשני דמנח אסיכי וכתב הר"ן דעל מקום סיכי לא מקפיד ע"ש בר"ן באלפס וקשה מהא דאמרו בגיטין דף ע"ז גבי פסלא דחד מקום מושלי אינשי ותרי לא מושלי וכן קי"ל בטוש"ע סימן קל"ט וקשה לפ"ז א"כ מה מועיל מה דעציץ נקוב ניהו דאמקום סיכי לא קפיד אבל עכ"פ כיון דהניח העציץ נקוב עלי' והוא אינו מהקרקע אם כן פשיטא דמקפיד טפי ואם כן אין לו מקום ולפמ"ש א"ש דבאמת בכה"ג כיון דסיכי יש לו רשות להניח שם א"כ לענין זה הקרקע מושאל לו וניהו דעל העציץ מקפיד עכ"פ גם בכה"ג גם בגזילה מועיל ול"ש לומר דקרקע אינה נגזלת דהא כל הטעם דקרקע אינה נגזלת משום דהארץ לעולם עומדת וכאן הרי הארץ בעצמה השאיל רק דדוקא לזה השאיל ולא לשתי מקומות א"כ לענין זה ל"ש שקרקע אינה נגזלת דהארץ באמת נשאל לו וז"ב. ומה שהראה לי דברי הברטנורא במשנה דכוורת דכתב דמיירי שמונחת ע"ג קרקע ואינו מחובר בטיט דאלו מחובר בטיט ד"ה דהוה כקרקע וכשמונח ע"ג יתדות ד"ה דהוה ככלים. הנה הדברים תמוהים דמלבד שלא ידעתי מקורן של הדברים ואולי הוא מירושלמי בזרעים ואין אתי אף גם דבאמת בב"ב דף ס"ה פירשו התוס' דלהס"ד פליגי כשהי' מחובר בטיט וגם פירשו דלפי המסקנא פליגי כשמונח אסיכי ובתוי"ט שם לא הרגיש כלל וצ"ע. וגם מ"ש התוי"ט בשם פירוש א"י דמיירו שלא השאיל לזה מקום הוא תמוה דהי' לו להרגיש בש"ס דגיטין הנ"ל דמוקי דמנח אסיכי והדברים צ"ע כעת ודו"ק. אח"כ מצאתי הירושלמי זרעים במס' שביעית על המשנה דכוורת שכתוב שם ככל דברי הרע"ב אבל תמהני על הרע"ב שלא הרגיש דבבבלי לא ס"ל כן וגם לא הרגיש בדברי התוס' בב"ב הנ"ל ועיין במפרש הרב מוהרא"פ שם מ"ש שם דדברי ר' ירמי' שם הם שלא כתלמודא דידן וע"כ דברי הרע"ב תמוהין.
והנה בשנת תרח"י כ' אדר כה הראני החריף מוה' מרדכי מיזיש נ"י דברי רש"י בשבת דף פ"א ע"ב גבי פרדיסא שכ' דחייב לאו דוקא דאי חייב ממש האיך שרי ר"ל לקנח בו הא הוה תולש וע"ז הקשה דמה מדמה דלעיל דתולש באמת חייב אבל שם לקנח הו"ל דבר שא"מ לתלוש כמ"ש רש"י שם למעלה ולכך מותר לקנח בו. והשבתי דאביי לשטתו דאמר כל מילי דמר עביד כרב א"כ בדבר שא"י ס"ל כרב ואם כן שוב גם לקנח אסור אבל ז"א דהרי בגרירה פסק רבה כר"ש וצ"ע כעת. והעיקר נ"ל דהנה צ"ב מ"ש רש"י דאי חייב ממש היכי שרי רבנן איסור סקילה וכרת משום קינוח וצ"ב למה נקט דוקא איסור כרת והלא אפילו איסור לאו ג"כ שייך לומר האיך שרי לקנח. אמנם נראה דהנה אמרו ביבמות קי"ט דרבה אמר מכדי הא דאורייתא והא דאוריית' מ"ל איסור כרת מ"ל איסור לאו ופירש"י במידי דהרחקה שייך לחלק בין איסור כרת ללאו דללאו לא עבדי הרחקה כל כך ובאיסור כרת עבדי הרחקה ע"ש וע' מהרי"ק שורש ע"ב ובתה"ד סי' ר"ן ובמלמ"ל פ"א מיו"ט ולפ"ז שפיר כ' רש"י דכאן דהקינוח אינו אסור מצד עצמו רק משום הרחקה שלא יבא לתלוש א"כ בהרחקה שייך לחוש באיסור כרת וסקילה והאיך שרי לכתחלה לקנח ובשלמא אם הי' איסור ממש ל"ש לחלק אבל אם הרחקה היא שייך לחלק דבאיסור סקילה וכרת יש להחמיר ולחוש ודו"ק היטב:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |