שואל ומשיב/ו/כא

שואל ומשיב ‏ ו כא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה שתיתאה סימן כא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תשובה להרב הגדול מוה' נתן נ"י אבד"ק פאטיק

מה ששאל אם מותר לידור בשבת הנה מצד הסברא למה יהי' אסור לנדור בשבת ומה איסור יש בנדר שאינו אוסר שום דבר ולא שייך קונמות כקדושת הגוף ואין מקדישין בשבת דשם משום גזירת מקח וממכר בשבת הוא דאסור וכאן ל"ש זאת דמה חשש יש בזה ול"ש גזירה שמא יכתוב בזה. והנה מעלתו רוצה להביא ראי' מהא דאמרו בשבת דף קנ"ז הפרה בין לצורך ובין שלא לצורך והיינו משום דאל"כ יעבור יום השמועה ולא יכול להפר וע"ז הקשה דהא יש לו תקנה שיוכל לקיים להו הנדר ויוכל להפר אחר כך כמבואר ביו"ד סימן רל"ד סי"ט וע"כ שאינו יכול לקיים בשבת דהוה כנודר בשבת הנה זה ודאי אינו דפשיטא שזה בודאי אינו אסור שיקיים לה הנדר דמה עושה הבעל בזה אבל בלא"ה הדבר תמוה דהא מ"מ היא בודאי יכולה להתיר עכ"פ ע"י חכם ובפרט כל שלא קיים לה יכולה היא שתתיר עצמה כמבואר ביו"ד שם סכ"ג בהג"ה וע"כ דזה גופא מקרי צורך מה שתצטרך לבא לפני חכם ומי יימר דמזדקק לה וא"כ ה"ה בזה אבל בגוף הדבר תמהני דבמקומו שם מבואר נדרה לילי שבת הרי מבואר דיכולה לידור בשבת ואין לדחוק דבאמת עשתה איסור ובלא"ה הרי הפקר הוא מתורת נדר כמ"ש הב"י בחו"מ סי' רע"ג בשם הרמב"ם והרי אמרו בשבת דף קל"א הואיל ובידו להפקירן הרי דיכול להפקיר בשבת. אברא דהדבר תמוה דבאמת אסור להפקיר בשבת כמ"ש על הגליון ש"ע סי' של"ט שכ"כ הפר"ח באו"ח סי' תל"ד וכן מצאתי בליקוטי ד"מ כן ריש פסחים במה שחקר אם ביטול מתורת הפקר וכתב דאסור בשבת. אברא דלפ"ז צריך ביאור הא דאמר הואיל ובידו להפקירן ומצאתי בשעה"מ פ"ח מלולב שהקשה כן וע"ש מה שהביא בשם הריטב"א לשבת דף ק"כ דהא דאמר מהפקירא קא זכינא היינו כיון שמופקר מאליו והולך לאבוד ע"ש. אך צ"ע דעל כל פנים איך זכו בו אחרים והא הוה כקונה קנין בשבת וא"ל דמה שעשה עשוי דשם ביראי שמים עסקינן ולא רצו לעשות איסור ולא זכו בשבת ואחר השבת שוב לא זכו בו דכבר עבר הדליקה עכ"פ וצ"ע. על כל פנים יהי' איך שיהי' אף אם אסור להפקיר בשבת הוא משום דהוה כמוציא מרשות לרשות אבל לא בשביל הנדר וז"ב. ואף דהקצה"ח סי' רע"ג פקפק ולא מצא מקור שיהי' ההפקר מתורת נדר לא בשביל זה נעזב דברי רבינו המפורשים דהפקר הוא מתורת נדר. והנה אחר זמן רב מצאתי במאירי שנדפס בליוורנו על מס' שבת וראיתי בדף קכ"ז ע"ב בהא דאמרו דמאי מיגו דאי בעי מפקיר נכסי' וחזי לי' והקשה הא אסור להפקיר בשבת וכתב דמכאן מוכח דהפקר מותר בשבת דל"ד להקדש דמוציא הדבר מרשות הדיוט להקדש והו"ל כמו"מ משא"כ בהפקר שאינו מוציא מרשות לרשות ואף שהלה זוכה בו אבל הוא אינו רק מפקיר והלה זוכה מן ההפקר יעו"ש כי אני הרחבתי קצת הביאור. והנה מבואר מדבריו דמותר להפקיר בשבת. אך נראה דזה דוקא אם יפקיר בסתם אבל אם מפקיר בשביל איסור עד"מ שמפקיר החמץ כדי שלא יעבור על ב"י או שמפקיר הציצית כדי שיוכל ללבוש הבגד זה הוה כמו מתקן שעי"ז נתקנה הענין וכמו דאמרו דהוה כמתקן להוציא מידי אבמה"ח ושם הוה איסור תורה וה"ה בזה הוה מתקן דרבנן דהוה כמתקן מנא וכדאמר בענבי הדס דהוה תקון מנא ובזה נלפע"ד הא דאמרו מיגו דאי בעי מפקיר נכסי' והקשה המאירי שם למה לא אמר מיגו דאי בעי מפקיר הדמאי והפקר פטור מתרומות ומעשר ומ"ש בזה דלאחר שנתחייב במעשרות ל"מ ההפקר באמת שכ"כ הר"ר מנוח גם כן והובא בשעה"מ הלכות לולב ופלפל שם באורך וגם אנכי בארתי הדברים בחבורי על יו"ד סי' של"א באורך ד' יזכני להוציאו לאור וא"כ קשה לשטת הפוסקים דס"ל דגם בזה יכול להפקיר ולפמ"ש א"ש דא"כ הוה כתקון מנא דהרי מתקן הפירות עי"ז והו"ל כמו מגביה תרומות ומעשרות דאסור משום מתקן כמ"ש הרמב"ם פכ"ג משבת ה"ט אבל אם מפקיר כל נכסיו והוא זוכה אחר כך מן ההפקר ל"ש שום תיקון וז"ב. ובזה נראה דאין דברי המאור סותרין למ"ש בשם הרמב"ן דשם להפקיר החמץ הו"ל מתקן וגם דברי הריטב"א בהא דאמרו בשבת דף ק"כ בואו והצילו לכם והקשה הריטב"א דאסור להפקיר בשבת דהו"ל כקונה קנין בשבת היינו משום דשם אומר לאחרים בואו והצילו לכם וא"כ הרי מקנה לאחרים בשבת וזה אסור לא משום ההפקר. ובזה מיושב קושית השעה"מ פ"ח מלולב ה"ב שהקשה דמהריטב"א משמע דאסור להפקיר בשבת והקשה מכמה מקומות ולפמ"ש א"ש דבאמת מותר להפקיר וכמ"ש המאירי רק דשם דאומר לאחרים בואו והצילו לכם שפיר אסור דהוה כמקנה קנין בשבת. ובזה נראה לפרש הא דאמרו בשבת דף ק"כ שם מ"ש הכא דקתני לכם ומ"ש הכא דקתני עמי ומשני במזונות קתני לכם דל"ח אלא שלש סעודות גבי בגדי' דחזי לכולי יומ' קתני עמי ואין לו ביאור ובתשוב' אחרת להרב מוה' הילמן נ"י הארכתי בזה ולפמ"ש א"ש דברי באמת קשה קושית הריטב"א דהאיך אומר בואו והצילו לכם הא הו"ל כקונה קנין בשבת וכתב כיון דהולך לאיבוד שרי ולפ"ז בשלמא במזונות דל"ח ביותר משלש סעודות הרי הוא הולך לאיבוד ולכך שרי לומר לכם אבל בלבוש דחזי לכולי יומא דיכול לחזור וללבוש ושוב אסור לומר לכם דהוה כמקנה קנין בשבת ולכך אומר עמי דאינו רק מפקיר בלבד והפקר שרי רק שאסור להקנות אבל כשהלה זוכה מן ההפקר שרי ובזה י"ל דברי הרמב"ם שכתב בפכ"ז משבת גבי בגדים ג"כ דאומר בואו והצילו לכם ובתשובה שם הבאתי בשם כבוד אבי מורי הרב הגאון שנתקשה בזה והבאתי שם דבריו מ"ש בזה ולפמ"ש א"ש ג"כ עד"ז דכיון דאנן לא קי"ל דיכול לחזור וללבוש שוב הולך לאיבוד ויוכל לומר לכם וכמ"ש הריטב"א ודו"ק והא דקאמר בדף קל"א דבידו להפקירן אף דאסור משום תקון מנא אבל ז"א דאדרבא הוא מפקיר המנא והוא רק חובת גברא וכל שמפקירו שוב אין חייב ציצית דשאול פטור מציצית ודוק.

והנה דרך אגב אמרתי לבאר מה ששאל אותי חכם אחד ושמו מוה' חנה מבראד נ"י בהא דמבואר ביו"ד סי' רי"א דנדרים חלים עד"מ כגון שנדר שלא לישב בסוכה וע"ז מבואר בהג"ה שם די"א דמלקין אותו על שנדר לבטל המצוה ומתירין אותו ומקיים המצוה וע"ז הקשה דהא אין מתירין את הנדר עד שיחול וא"כ לא נוכל להתיר לו קודם חג הסוכות וביו"ט אין מפירין נדרים כל שאין לצורך היו"ט ומדברי המהרש"א בשבת משמע דאף שהיא לצורך מצוה כל שאין לצורך יו"ט אין לו היתר וא"כ האיך נתיר לו. והשבתי בפשיטות דאם נדר שלא לישב בסוכה דכולל סוכה של מצוה ורשות בזה חל הנדר בכולל וחל קודם יו"ט מיהו יש לדחות דבכה"ג דכלל גם ישיבת סוכה של רשות אין מלקין אותו ועיין בט"ז שם סקכ"ג בשם הפרישה ומ"ש בשם סמ"ק ובש"ך שם. ובגוף הקושיא אמרתי דבאמת החינוך הקשה דיבא עשה דסוכה וידחה לא תעשה דנדרים וכתב דנדרים עשה ול"ת אבל לענין הפרה דאינו רק איסור דרבנן שוב אתי מצוה ודחי ל"ת ואף דהר"ן כתב בר"ה גבי שבות דשופר דחכמי' עשו חזוק לדבריהם והו"ל עשה ול"ת זהו בדבר שיש בו מלאכה אבל הפרה דאין בו מלאכה פשיטא דאין בו רק לא תעשה דדבריהם בלבד אבל ל"ש שביתה דאינו עושה מלאכה כלל וכעין זה כתב הריטב"א ביבמות ובהגמ"ר פ"ק בקידושין לענין לאו דמחמר ומכל שכן בזה ובלא"ה י"ל דביו"ט ובפרט בלילה הראשון דחיוב לאכול פת הו"ל לצורך יו"ט דמצד היו"ט מחויב לאכול אך לפע"ד הי' נראה דבר חדש דיכול להפר בה"ש דלא גזרו על שבות בה"ש וא"ל דא"כ עדיין לא חל הנדר דז"א שהרי מבואר בתשובת הר"ן הובא בב"י ביו"ד סי' רכ"ח ובט"ז שם ס"ק כ"ה דחל אף בבה"ש כיון דהוה ספק תורה ואסור חל הנדר מקרי ע"ש וא"כ גם כאן עכ"פ חל הנדר מקרי וחייב לקיים הנדר דהו"ל ספק תורה ומ"מ שבות דהפרה לא גזרו בה"ש כ"א בודאי לילה ועתוס' בעירובין דף ל"ח ושפיר יכול להפר ודו"ק כי זה עצה נכונה. ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דפריך בשבת דף מ"ו ע"ב בהא דמפירין נדרים בשבת מי יימר דמזדקק לי' בעל וכתבו התוס' דהיינו משום דלא ניחא לי' שפעמים נדרה לדבר מצוה דאל"כ למה לא יזדקק כיון דאין עושה איסור וקשה הא בה"ש ודאי ליכא איסור ולמה לא יזדקק דבה"ש לא גזרו על שבות דאף דנימא דבשבת קצת איסור בדבר רק שמותר להפר לצורך השבת אבל בה"ש ודאי ליכא איסור כלל וצ"ל דעל כל פנים כיון דחושש שמא נדרה ע"ד מצוה לא ניחא לי' להתיר לא מצד האיסור להפרה. ובזה מיושב היטב קושית המהרש"א דא"כ גבי חכם יקשה דל"ש לומר שחושש שמא נדר ע"ד מצוה דבזה ודאי לא יתיר החכם ולפמ"ש י"ל דשם שייך חשש מצד הפרה בעצמה דאסור וא"ל דיפר בבה"ש דהא גם שבות בה"ש לא גזרו רק כל שצורך מצוה קצת או בדוחק גדול וא"כ בשלמא לגבי בעל הוה לצורך מצוה קצת או צורך גדול שתאכל אשתו אבל גבי חכם מה אכפת לי' ובפרט בנדר שהוא פשיעה לא ניחא לאינש לעשות אף איסורא זוטא כדי לזכות חברו כדאמרו בעירובין דף ל"ב ובשבת דף ד' בתוס' שם ע"ש ודו"ק היטב כי הוא דבר נחמד. ובאמת מ"ש התוס' בפשיטות דליכא איסור כלל צ"ע דבאמת אסור להפר כ"א לצורך שבת ולמה לא יהי' איסור קצת רק דכל שהוא לצורך השבת ליכא איסור כ"כ אבל בה"ש ודאי קשה ועכצ"ל כמ"ש ומיושב קושית המהרש"א כדבר האמור.

והנה במה שהארכתי למעלה אי מועיל הפקר בשבת אחר זמן רב מצאתי בעירובין דף ע"א דב"ש סברי ביטול רשות מקני רשותא הוא ואסור בשבת וב"ה סבר אסתלוקי רשות בעלמא הוא ואסתלוקי רשותא בשבתא שפיר דמי ע"ש הרי בהדיא דאסתלוקי מרשות מותר בשבת וה"ה הפקר דאינו רק מסלק הדבר מרשותו ונעשה הפקר שיצא מרשותו ובזה מותר בשבת. והנה בהא דאמרו שם דף ע' ואין נוטלין רשות פשיטא לא צריכא אע"ג דאמר לי' קני ע"מ להקנות ופירש"י דמהו דתימא שליח שויא קמ"ל דכיון דלא מצי קני איהו לאשתרוי ל"מ לאקנוי ע"ש וקשה לי כיון דזה אין רק ביטול רשות והוה כמו הפקר א"כ איך אפשר להיות על ידי שליח הא הר"ן כתב ריש פסחים דאם אומר לאדם הפקר נכסי ל"מ וגם ביטול חמץ אינו מועיל ע"י שליח אף שאינו רק סילוק רשות בעלמא דחמץ אינו ברשותו של אדם ומכ"ש בזה ומכאן ראי' להב"י סי' תל"ד שחולק על הר"ן בזה וצ"ע. ובזה יש לישב מה שלפום ריהטא ק"ל בהא דאמרו דהוה קני ע"מ להקנות דלא ובנדרים דף מ"ח פלפל בש"ס בזה והרמב"ם פסק דקנה ומצאתי בישועת יעקב סי' ש"פ שהרגיש בזה וד' יודע כי בראשית ההשקפה עלה בלבי קושיא זו. ולפמ"ש א"ש דבאמת אינו תורת קנין רק שזה מסלק רשות אבל זה אין לו דבר שיקנה ובכה"ג ודאי קני ע"מ להקנות לא קני וז"ב ופשוט. אחר זמן רב מצאתי בתוס' ר"ה דף ז' ד"ה דהרי דכתבו דאם נדר אפילו ליל ראשון ליכא שלשה רגלים דאין עולה למנין הרי משמע דיכול לדור ברגל וה"ה בשבת ושם א"צ להרגל דנדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט. והנה דרך אגב ארשום מה שהקשה אותי הרב מוה' אברהם קאמפף דא"כ הא דאמרו בדף ו' שנה בלא רגלים היכא משכחת לה והא משכחת לה דנדר בליל רגל ראשון דאז אין אותו הרגל מצטרף וליכא שלשה רגלים וכמ"ש התוס' ועיין בט"א שם שביאר דבעינן דוקא שיתחייב מקודם יו"ט דאז בשעה שהתקדש היום כבר נתחייב אבל כל שנתחייב ביום טוב לא מקרי ג"ר שלמים ושפיר משכחת לה שנה בלי רגלים דשנה מ"מ מלי ורגלים ליכא. אמנם לפע"ד נראה דמה דלא חל הנדר כשהי' ברגל הנדר אף דיכול להצטרף סוף הרגל עם תחלת הרגל וכמ"ש התוס' בדף ו' ד"ה שנה וצ"ל דהא בעינן כסדרן ואם צריך לצרף סוף עם תחלתו לא מקרי כסדרן ולפ"ז שם דקאמר בשלמא למ"ד כסדרן משכחת לה אלא למ"ד שלא כסדרן היכא משכחת לה א"כ למ"ד שלא כסדרן א"כ אף בכה"ג לא משכחת לה דהא עובר גם ברגל דמצטרף הסוף הרגל עם הראש וז"ב והרי התוס' ביארו בהדיא כן גבי שנה בלי רגלים דסוף הרגל מצטרף עם תחלתו.

והנה יש לי ספק אם שמיני העצרת דלענין פז"ר קש"ב יש לו דין רגל בפ"ע אם גם לענין ב"ת חשוב רגל בפ"ע או דלמא שם בעי שלש רגלים האמורים בתורה פסח שבועות סוכות וכן הדעת נוטה. עוד נ"ל דע"כ לא בעי כל הרגל וכל שהי' בתוך הרגל לא נמנה אותו רגל רק אם הי' רגלים בלא שנה אמרינן דהתורה קפדה על כל הרגל אבל כל דהי' שנה ולענין שנה נמנה אותן הימים סוף הרגל ותחלת הרגל להם עם השנה גם לענין הרגל מונה וכעין שכתב הגהת מרדכי פ"ק דחולין לענין קשר דמגו דחשוב קשר לענין תפילין חשוב קשר לשבת. ודרך אגב אכתוב במה שכתבו התוס' שם בדף ז' בד"ה לא דצריך לדקדק אי שייך הכא לשנוי מידי דתלי במעשה לא קתני קשה דלא הוה כלל ספק דל"ש כאן מעשה דאטו צריך לעשות מעשה כלל להתיר ול"ד לעומר וכבשי עצרת דהמעשה מתיר ונשאלתי בזה מאחד מתלמידי וראיתי בפ"י שנתקשה בזה וכתב דהי' צריכין לגבות מעות לתרומת הלשכה חדשה ולא ידעתי דהא זה הי' מתחלת חדש אדר וכשבא ניסן כבר הי' נגבה החדשה. אך נראה דהכוונה למה דאמרו בשבועות דף י' דתמידים שלא הוצרכו לציבור נפדין תמימים וערש"י שם וכ"כ הרמב"ם פ"ד משקלים הלכה י"א וא"כ הי' צריך לעשות מעשה לפדות הקרבנות הנשארים ממעות תרומה הישנה וא"כ שפיר מקרי מעשה רק דכיון דאם לא באה החדשה לוקחין הישנה שוב לא הוה מידי דתלוי במעשה דל"צ לפדות ודוק. והנה הרב מוה' אברהם הנ"ל השיב דע"כ לא כתבו התוס' דסוף הרגל מצטרף עם תחלת הרגל רק בלא נדר רק עד אמצע רגל דאז מצטרף דבעת שהתחיל הנדר הי' ראוי להקרבה אבל אם נדר בליל יום טוב הראשון או ביום טוב דאסור לקרב נדרים ונדבות א"כ אף שנדר לא חל שוב בודאי אינו נקרא רגל שלם דבעינן בעת שידור יהי' ראוי להקרבה אבל זה אינו במשמע וגם ממ"ש התוס' בשם הירושלמי לא משמע כן. שוב מצאתי במשנה למלך שם כתב בהדיא פי"ד ממעה"ק שגם כשהקדיש באמצע הרגל אינו עובר באותו רגל על ב"ת וסוף הרגל מצטרף עם תחלת הרגל והבין כמ"ש. והנה עוד שאלני הרב הנ"ל דמשכחת לה שנה בלי רגלים באשה דאינה עוברת על ב"ת אם נימא כר"ז ובשנה עכ"פ מיהו עוברת ויפה תמה אבל לפע"ד ל"ק דמלבד דלשטת בעל המאור אין בשנה בלי רגלים משום ב"ת רק משום עשה בלבד ואשה ל"ש בעשה דבאתם שמה דזה תלוי ברגל אלא גם אם נימא דלא כבעה"מ מ"מ זה ודאי דכל שאינו בהבאה אינו בב"ת וראי' ברורה דהא הש"ס אמר לגבי יורש דשייך בבאת שמה והבאת שמה ומה ענינו לב"ת וע"כ דל"ש ב"ת רק במי שמצווה על ובאתם שמה ועיין בתוס' ד"ה והא ואף שהטורי אבן כתב בפשיטות דאשה חייבת בשנה בלי רגלים דאף אם אינה עוברת על רגלים לפע"ד נראה כמ"ש ועיין בעירובין דף מ"ד לענין נודר בשבת והנה בהא דמסיק הש"ס בדף קנ"ו דמפירין אף שלא לצורך השבת כיון דא"א להפר אח"כ הנה שאל אותי החריף מוה' משה זאב מזוזה נ"י דמ"פ בשבת דף מ"ו ע"ב מהך דמפירין נדרים בשבת ואמאי לימא מי יימר דמזדקק לה הבעל והקשה דמאי קושיא דלמא מיירי על לאחר השבת דל"ש מוקצה. והשבתי דניהו דצורך השבת לא קאי אמפירין אבל מ"מ פריך הש"ס שפיר דמפירין נדרים בשבת מיירי עכ"פ בסתם בין שהוא לצורך בין שלא לצורך ואיך אפשר דלא הי' מצי מפר רק במה שא"צ ובמה שצורך לא מצי מפר א"כ יהי' מפירין ברישא ההיפוך מסיפא דבסיפא דוקא לצורך וברישא דוקא מה שא"צ לשבת וזה לא מסתבר להש"ס ודו"ק. עוד הקשה דמ"פ הש"ס דלמא מיירי שנדרה בשבת וא"כ אין מוקצה לחצי שבת והשבתי דבזה משנינ' תירוץ דשויא לתרווייהו והיינו לשני הקושיות דבאמת צ"ב מה דפריך מפירין נדרים בשבת לצורך השבת דמה שגריס ונשאלין לנדרים שהם לצורך השבת כבר כתב המהר"ם לובלין שזה ט"ס ע"ש אבל הוא חשב שלהס"ד פריך מהרישא דמשנה אבל באמת ז"א דהש"ס פריך ממה דתני זוטי דבי ר"פ מפירין נדרים לצורך השבת ודייק הש"ס בשבת קנ"ז מזה דהפרת נדרים מע"ל וא"כ שפיר מקשה. ומעתה מיושב גם הקושיא השני' דאם נדרה בשבת עצמו שוב יהי' המעל"ע אחר השבת ושוב אינו מקרי לצורך כ"כ דיכול להפר אף משחשיכה ומשמע לי' דצורך השבת מקרי בשביל שאחר המעל"ע לא יוכל להפר דכבר נשלם מעל"ע וגם בפשיטות י"ל דאם נדרה בשבת שלא תאכל אם כבר אכלה אינו מקרי עינוי נפש כ"כ וגם אינו מצורך שבת דאין החיוב לאכול כל היום וע"כ דנדרה קודם השבת ואדרבא מדלא הקשה מהמשנה ש"מ משום דבמשנה י"ל דמפר אף שלא לצורך ולכך מביא לשון דרב זוטי דבי ר"פ דמשם מבואר דווקא לצורך שבת ולקושיא השני' י"ל מדקתני סתם דמפירין נדרים לצורך השבת משמע אף תיכף מכשנכנס השבת וע"כ דנדרה מקודם וז"ב ופשוט ועיין בתוספתא פח"י משבת דמבואר שם כהך דמבואר שם בלשון המשנה דא"י להפר רק בו ביום ומהתימא שלא הובא בדף ק"ג שם ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף