רש"י/שבת/פא/ב

רש"י שבת פא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מהו להעלותם אחריו לגג. אם עלה שם לפנות מי חיישינן לטירחא יתירתא או לא:

שדוחה את לא תעשה. דכתיב (דברים כב א) והתעלמת מהם פרט לזקן ואינו לפי כבודו והכא נמי טלטול דרבנן אלאו דלא תסור אסמכוה רבנן ובמקום כבוד הבריות נדחה:

משלפניו. קסמין המוטלין על גבי קרקע ולא אמרינן מוקצין נינהו:

לחצות. לטול הבשר שבין השינים ולחצות ביניהן:

מן האבוס. שהוא מוכן אלמא העמידו דבריהם במקום כבוד הבריות שפעמים שנראה מבחוץ וגנאי הוא לו:

התם אדם קובע לסעודה. והיה לו להכין שם מאתמול:

הכא אדם קובע לבה"כ. בתמיה פעמים שמוצא אדם שם והולך למקום אחר בית הכסא לא היה מצוי להם בבתיהן שהיו דרין בבתיהן בעלייה מפני דוחק בתים:

בשדה ניר. חרישה ראשונה ועומד לזריעה:

משום דוושא. ובשדה חבירו מפני שדש את נירו ומתקשה (את) החרישה:

משום עשבים. שמחמת לחלוחית הניר עשבים עולין על הצרור וכשהוא מקנח בו נתלשים:

מותר לקנח. דאינו מתכוין לתלוש ומותר דהלכה כר"ש:

והתולש ממנו. במתכוין חייב דמקום גידולו הוא אע"פ שהוא צרור ואינו עפר:

שקיל מעילאי. ממקום גבשושית:

ושדי לתתאי. למקום גומא ומשוה החרישה והוי תולדה דחורש:

בבית. שייך בנין וזה שמשוה גומות בנין הרצפה הוא ובשדה מתקן החרישה:

מדריש לקיש. דאמר מותר לקנח בו ולא אמרינן צרור זה העשבים שעלו מלחלוחית הקרקע הן יוצאין וכשמגביהן הרי הוא כעוקרן מגידוליהן:

האי פרפיסא. עציץ נקוב שזרעו בו ובתשובת הגאונים מצאתי שעושין חותלות מכפות תמרים וממלאין אותם עפר וזבל בהמה וכ"ב או ט"ו יום לפני ר"ה עושין כל אחד ואחד לשם כל קטן וקטנה שבבית וזורעים לתוכן פול המצרי או קיטנית וקורין לו פורפיסא וצומח ובערב ר"ה נוטל כל אחד שלו ומחזירו סביבות ראשו שבעה פעמים ואומר זה תחת זה וזה חליפתי וזה תמורתי ומשליכו לנהר:

שרי לטלטולי. ולא אמרינן תולש הוא:

לצורך. קינוח כבוד הבריות:

חייב משום תולש. דאינו נהנה שוב מריח הקרקע ול"נ דהאי חייב לאו דווקא אלא אסור משום דדמי לתולש דאי חייב ממש קאמר לצורך היכי שרי רבנן איסור כרת וסקילה משום קינוח ודומה לו במסכת סנהדרין (דף סב.) הבא על הכותית חייב משום נשג"ז דלאו מדאורייתא היא אלא מדרבנן:

משום סכנה. שלא ינתק בו שיני הכרכשא שהיא תלויה בהן:

משום כשפים. כדלקמן בשמעתין:

השרת נימין. שמשיר את השיער מפני שהוא חדוד:

דבר שאין מתכוין הוא. ושמעינן ליה לר' יוחנן דאמר דבר שאינו מתכוין מותר לקמן בשמעתין:

לא מיבעיא בחול. שאין איסור טלטול בצרורות דאסור לקנח בחרס משום כשפים שהרי יכול לקנח בצרור:

אבל בשבת הואיל ואיכא תורת כלי עליו. לחתות בו אור או לחשוף מים מגבא אימא שפיר דמי דמוטב שיקנח בו מלטלטל צרור:

קמ"ל. דלא אי משום סכנה אי משום כשפים:

חופף. מחליק שערו:

ומפספס. קרפיר:

אבל לא סורק. במסרק דודאי משיר שיער ומודה ר' שמעון בפסיק רישיה ולא ימות אבל חופף ומפספס פעמים שאינו משיר וכשמשיר דבר שאין מתכוין מותר:

מטרוניתא. נכרית היתה:

אמרה מילתא. דכשפים ואסרתה לארבא ולא זזה ממקומה:

אמרי אינהו מילתא. על ידי שם טהרה:

דלא

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף