שואל ומשיב/ה/יד
שואל ומשיב 
ה יד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
לחכם אחד.
מה שאמרת ששמעת מפי הרב הגאון מוה' שמחה נתן ראב"ד פה חוץ לעיר שהקשה על דברת התוס' בחולין דף צ"ו בד"ה פלניא שהקשו והלא משיאין אשה עפ"י סימנים ואם לאחר שנישאת באו עדים שזינתה קטלינן לה משום דסמכינן אסימנים להחזיקה בחזקת א"א מן השני ואפילו נתבררה ע"י עדים שבעלה הראשון כבר מת בשעת זנות ולא אמרינן שמא בעלה היה חי בשעת קידושין ואין קידושיה קידושין וכתבו דבאמת בכה"ג לא סמכינן אסימנים ע"ש וע"ז הקשה הרב הנ"ל דלפמ"ש הט"ז ביו"ד סי' שצ"ו לחלוק על המהר"ם מינץ דכל שמת אזלינן בתר חזקה דהשתא ואמרינן שמת כבר וא"כ גם כאן כיון שנתברר שכבר מת בשעת זנות יש לומר דמת גם בעת הקידושין ולכך קטלינן לה. והנה רצית לשמוע חוות דעתי בזה. והנה בקושיא הלז כבר קדמו הגאון בשב שמעתתא שמעתא ג' פ"ח ע"ש (ועיין שעה"מ פ"ג מאישות הלכה י"ד גבי היתה הבת ספק בוגרת שנרגש בזה) ולהיות כי יש לי בזה ענין נחמד אמרתי לבאר הדבר היטב וכתר לי זעיר ואעתיק לך מ"ש לי על דברת הט"ז הנ"ל במה שחידש הט"ז דכיון שמת אזלינן בתר חזקה דהשתא ומטעם שאדם מעותד למות באמת שסברתו תמוה ומה"ת לאורעי חזקת חי בזה ועיין בנקה"כ. אמנם לכאורה אמרתי דבנדון השאלה של הט"ז הספק אם היא שמועה רחוקה או קרובה הדין עם הט"ז ולא מטעמו והוא דהנה כבר נודע מחלוקת הקדמונים ביו"ד סי' פ"א גבי גבינות שדעת הרשב"א דכל שא"א לומר שכעת יצא מחזקה דהיינו בשעה שחיטה רק שע"כ נתהווה מחיים בזה שפיר אמרינן דכיון שע"כ יצא מחזקת כשרות מחיים ממילא כיון שא"א לתת לך גבול מתי יצא מחזקתו מטריפין למפרע עד הזמן שנודע שכשרה הי' וכמו בכתם יבש דמטמאין למפרע עד שיאמר ברי לי שבדקתי ולא הי' בו דם ע"ש ובט"ז מ"ש בשם המשמרת ולפ"ז גם בזה י"ל דאם אנו מסופקים אם מת כעת או מקודם שפיר מוקמינן אחזקת חי עד עכשיו אבל כל שכבר נודע שמת רק שאנו מסופקים אם היא שמועה קרובה או רחוקה בזה ל"מ חזקת חי דכל שכבר יצא מחזקה וא"א לתת גבול אימתי יצא מחזקה בזה שפיר מחזיקין שמת כבר עד זמן שנודע שודאי היה חי וזה ברור מאד לדעתי. ובזה נ"ל לדחות כל ראיות הט"ז דמה שהביא ממפקח הגל שכתבו התוס' כיון שנמצא מת אית לן למימר שכבר מת היינו דשם כל שמצאו מת וניכר שמת עכ"פ בשעה מועטת א"כ כיון שעכ"פ יצא מחזקת חי שפיר אמרינן שמת מקודם וחייב בפסח שני. וראיתי בנקה"כ שכתב לדחות ראיית הט"ז דשאני התם דיש מקום לתלות מזמן נפילת הגט ויש זמן ידוע משא"כ הכא דאם נימא דמת כבר אין כאן זמן ידוע שנתלה שמת הלכך מוקמינן ליה בחזקת חי ולפי מה שכתבתי נהפוך הוא דכל שאין גבול ידוע לומר באותו זמן מת מחזקינן שמת למפרע עד זמן שנודע בבירור שמת וזה ברור לדעתי ומ"ש הט"ז ראיה שניה מהא דאמרו בהמדיר דף ע"ז דעל בעל החמור להביא ראיה וקשה אמאי צריך ראיה נוקי בחזקת חי עד עכשיו וכן קשה במסקנא דאמרו כל מי שנולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה ות"ל דמוקמינן בחזקת חי עד עכשיו לפענ"ד א"ש דהנה הרשב"א בת"ה בית ג' שער ששי אחר שכתב הדין דגבינות הנ"ל כתב והא דאמרו במומין שתלינן ברשות הבעל אף דא"א לומר דנולדו כעת וכבר יצאת מחזקתה וכתב כיון דשם הוא מרשות לרשות לא מחזיקינן אף שיצא מחזקה לפ"ז כאן ל"מ לפי המסקנא שפיר אצטריך לטעמא דכל מי שנולד ספק ברשותו דאל"כ לא הוה מחזקינן מרשות לרשות דאם הי' מחזיקין ברשות בעל החמור (דמיירי שמצאו שכבר מת החמור וכבר יצא מחזקת חי) וכמו שהיא שיטת הרי"ף גם לפי המסקנא לא הוה מועיל החזקת חי לשנות מרשות לרשות ולכך קאמר דבאמת הוא עומד ברשות בעל הפרה ולפ"ז גם להס"ד דעל הבעל החמור להביא ראיה והיינו דמחזיקין בחזקת בעל החמור א"כ הוה מרשות לרשות ול"מ חזקת חי ודו"ק כי יש להאריך שם בסוגיא:
ומה שהביא מסי' י"ז במצאו הרוג וספק בתוך שלשה שדעת הרשב"א להחמיר דמת קודם ואמאי לא נוקי בחזקת חי ולפמ"ש א"ש דשם שמצאו הרוג וא"כ עכ"פ אותה רגע לא נהרג וכיון דעכ"פ מת כבר וא"א לתלות בזמן ידוע שפיר אמרינן דמת כבר והרשב"א לשיטתו דס"ל גבי גבינות כן והדיעה הראשונה ס"ל כמו שהיא דעת הרא"ש גבי גבינות דתלינן בחזקת כשרות אף שלא נודע הגבול וה"ה בזה ובפרט שיש לומר דבאותה רגע נהרג ובזה י"ל הא דמבואר שם דאם יצא הקול שמת אחד ואחר שלשה מצאו הרוג אחד דכ"ע מודו דאמרינן דזה הוא שנהרג ונתקשו הח"מ והב"ש דלדעת האוסרין מדוע יהיה מותר כאן ולפמ"ש א"ש דשם הוא הטעם כיון דיצא מחזקה ואין זמן לתלות לכך אמרינן שמא מת קודם אבל כאן דכיון דיצא הקול א"כ יש לתלות בזמן שיצא הקול שפיר י"ל דמותר לכ"ע ודו"ק. ומעתה נעתיק עצמינו לדעת הט"ז וכבר כתבתי דדבריו אינם מובנים ולפענ"ד נ"ל דגם הט"ז ס"ל סברא זו דכל שא"א לתלות בזמן מחזיקין מקודם. אמנם הט"ז חידש דאף דיש לתלות דעכשיו הוא מת וא"כ לא יצא מחזקת חי מקודם ס"ל להט"ז דאף בכה"ג תלינן מקודם דכיון דאין חזקת חי ברור דאדם מעותד למות אף בכה"ג אמרינן דיצא מחזקתו וכל דכבר יצא מחזקתו ואין זמן לתלות תלינן דמזמן רב מת עד שנודע שהיה חי בבירור ול"ד לטריפות דכל שיש מקום לומר דעכשיו נטרפה לא תלינן מקודם דש"ה דאין להוציאו מחזקת כשרות מחמת רובא אבל חזקת חי דאתרע תלינן דיצא מקודם וז"ב מאד ועיין בשו"ת הרא"ש כלל ל"ה סי' ה' ותמצא ראיה לשיטת הרשב"א לענין חזקה דהשתא ובמק"א הארכתי בדברי הרא"ש האלו. ובזה מיושב מה שהקשה בישועת יעקב סי' י"ז על הט"ז דשאני חזקת חי דמעותד למות דא"כ מה הקשה בדף ע"ז ואי לא מייתי הטבח ראיה לא מצי מפיק ומה קושיא דש"ה דיש לו חזקת כשרות משא"כ הבעל החמור דאין לו חזקת חי דמעותד למות וכמו שהקשה הט"ז. ולפמ"ש א"ש דשם לפי הס"ד דהוה מרשות לרשות גם בבעל החמור בלא"ה ל"ש חזקת חי וגם בטבח ל"ש חזקת כשרות ויש לפקפק בזה יעו"ש בסוגיא ואכ"מ. ומעתה מיושב היטב קושית התוס' דשפיר הקשו דע"כ סמכינן אסימנים דאל"כ נחוש שמא היה חי בעת הקידושין וא"ל דכיון דעכ"פ מת בעת הזנות מחזקינן שמת כבר דז"א דכל הטעם הוא דכל שיצא מחזקה וא"א לתת גבול מחזקינן למפרע וכמ"ש הרשב"א אבל זה דוקא דמחמת ספק מטמאינן למפרע בכתם וגם באיסור מחמרינן למפרע אבל שם בסימנים דאם נימא דלא סמכינן אסימנים לקטול נפש והיינו אף דמשיאין אשה עפ"י סימנים לא נוכל להרוג נפש עפ"י סימנים דבזה בעינן דבר ברור וא"כ מה יושיענו חזקה דהשתא דמחזקינן למפרע דס"ס לא עדיף מסימנים דלא הורגין עפ"י סימנים מכ"ש מחמת חזקה דהשתא. ובלא"ה לפמ"ש דכל מרשות לרשות ל"מ חזקה דהשתא וכמ"ש הרשב"א וא"כ שם אם לא סמכינן אחזקה לענין קטלא וא"כ כשמחזיקין בחזקת חי הרי אשתו של ראשון היא וכשנחזיק בחזקה דהשתא תצא מחזקתה הראשונה וע"ז ל"מ להוציא מרשות לרשות וז"ב מאד. ובזה מיושב הא דכתבו התוס' בתירוצם דבכה"ג לא סמכינן על הסימנים וכתבו וכן בנשאת בע"א וזינתה לא קטלינן לה אע"פ שנודע שבעלה הראשון ודאי מת בשעת הזנות. והדבר תמוה דמה לשון אעפ"י הא לעיל בקושייתם כתבו זאת לרבותא דמהראוי שלא להרוג עפי"ז דשמא היה בעלה חי מקודם. ולפמ"ש א"ש דכאן שפיר הוא רבותא להיפך דמהראוי לומר דאזלינן בתר חזקה דהשתא וא"ל דהו"ל מרשות לרשות דז"א דכל דנשאת עפ"י ע"א כיון שבעגונה האמינה תורה לע"א והו"ל כשנים ל"ש שוב רשות הראשון דע"א הרי הוא כשנים לענין זה (ועיין בכתובות ס"ו דכל שכבר נשאת בהיתר יצאה מחזקת בעלה הראשון) דבשלמא בסימנים כל דלא סמכינן על הסימנים לגבי קטלא שוב הו"ל מרשות לרשות אבל בע"א שאמר שראה שמת כל דהאמינו לו שוב אין כאן רק רשות הבעל השני ומהראוי לקטול וע"ז כתבו דמ"מ כיון דלא האמינו אותו לכל דבר אינו נאמן ושוב הו"ל מרשות לרשות ועיין בל"א שנדחק בלשון התוס' ולפמ"ש א"ש. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה בש"ש לפי שיטת הט"ז אמאי הו"ל מגורשת ואינה מגורשת בספק אם הגט קודם למיתה אם המיתה קודם כדאמרו בגיטין דף ע"ד ואמאי לא נימא שאינה מגורשת בודאי דאזלינן בתר חזקה דהשתא דכבר מת ועיין בר"ן שם. ולפמ"ש א"ש דניהו דמחזיקין למפרע אבל אינו רק ספק וכמ"ש ולכך הו"ל מגורשת ואינה מגורשת ודו"ק עכ"פ דינו של הט"ז תלוי בהשני דיעות בסי' פ"א ולפמ"ש הט"ז שם דהעיקר כהדיעה הראשונה דלא כרשב"א גם כאן נראה עיקר כמהר"ם מינץ ודו"ק אלא שבאבילות יש להקל דכל ספק אבילות להקל ודו"ק היטב בכל מ"ש:
והנה במה דמקשה הט"ז מהא דמבואר בש"ע דמצאוהו הרוג וא"י מתי נהרג דיש אוסרין ואמאי לא נימא דמעמידין אותו בחזקת חי עד עכשיו ומת בתוך שלשה לכאורה תמהתי דקארי לה מה קארי לה והא כיון דלא אתית עלה רק מתורת שמחזיקין אותו בחזקת חי עד עכשיו וא"כ מוטב לתלות שהוא חי עודנה ואחר מת ונשתנה לאחר שלשה דאם נימא דהוא הוא שמת בתוך שלשה עכ"פ מרעינן חזקת חי שלו עכשיו והלא טוב לומר שהוא חי גם עכשיו וא"ל דסוף סוף כשנימא שאחר מת עכ"פ מרעינן חזקת אחר שהיה חי דז"א דאטו מי ליכא מתים בעלמא וע"ז ל"ש לאוקמא בחזקת חי רק על האיש הפרטי שאנו דנין וז"ב כשמש. ואולי לזה כוון הב"ש שם ס"ק פ"ד שכתב דכאן איירי שראובן הלך מכאן וא"י היכן הוא אז אוקמינן לראובן בחזקת חי ומת זה אעפ"י שנראה להם שהוא ראובן אמרינן שהוא מת קודם ג"י ונשתנה והוא איש אחר אשר לא ידענו אותו ול"ש לומר דאוקמי' בחזקתו ותמה בשו"ת נוב"י סי' ל"א דמ"ש חזקת חיים של זה משל זה והאריך הרבה. ולפענ"ד כוונת הב"ש הוא כן דבאמת מהראוי לילך בתר חזקת חי שלו שהוא חי עודנה וא"ל דסוף סוף הא מת אחד לפנינו ואתרע חזקת חי של אחד עכ"ל. ע"ז כתב הב"ש דעכ"פ טפי עדיף לתת חזקת חי לאיש הפרטי שאנו דנין עליו מאיש אשר לא נודע לנו דהרבה מתים יש בעולם וז"ב מאד לדעת אחר העיון. ובזה מיושב היטב הא דמבואר בש"ע שם דאם יצא קול שמת פלוני או שנהרג ואחר שלשה ימים מצאו הרוג והכירו אותו דאשתו מותרת לדברי הכל ותמהו הח"מ והב"ש דאמאי תהיה מותרת לדעת היש אוסרין ע"ש ולפמ"ש א"ש דבאמת מהראוי לתת לו חזקת חי עד השלשה ימים והוא הוא שמת רק דמוטב לתלות שהוא חי עודנה ואיש אחר שאין אנו מכירין בו הוא המת לז"א דכיון שיצא הקול על אותו איש שמת או נהרג א"כ עכ"פ איתרע חזקת חי שלו וא"כ ל"ש לומר דיש לו חזקת חי עודנה דעכ"פ אתרע חזקתו וכעין מ"ש התוס' בכתובות דף כ"ב כיון דזרק הקידושין אתרע החזקה ע"ש ה"ה בזה דבשלמא כל שלא יצא הקול כל שאנו אומרים שאחר היא שנשתנה לזה א"כ לא אתרע חזקת חי שלו משא"כ ביצא קול ודו"ק:
וראיתי בט"ז על אהע"ז סי' ק"ג בהתשובה הראשונה בענין ע"א שמעיד שמת בנו תחלה ואח"כ מת בעל וכתב הט"ז דיש לו להבן חזקת חי והביא דיש מי שרצה לומר דחזקת חי לא הוה חזקה דאדם מעותד למות ותמה הט"ז דחזקת חי הוה חזקה אלימתא ושמא מת לא חיישינן וסותר משנתו כיון דמת אח"כ בודאי ל"ש חזקת חי כלל וכמ"ש הט"ז בעצמו ולא עוד דאף לדברי המהריב"ל ודעימי' בכה"ג שמתו שניהם ושניהם הי' להם חזקת חי מה אולמא דהאי מהאי מהכ"ת לתת להבן חזקת חי יותר מהבעל וע"כ דבריו תמוהין וצ"ע. ולכאורה רציתי לומר דבר חדש דלכך כשמת לפנינו לא אמרינן אוקי מעיקרא בחזקת חי דהרי בכתובות דף ע"ז אמר רב אשי רישא מנה לאבא בידך וסיפא מנה לי בידך ופירש רש"י דלא מהני חזקה שלה לגבי אבוה ע"ש וכן הסכימו התוס'. ולפ"ז נ"ל ברור דאף אם נימא דחזקה של זה מהני לזה היינו דוקא כשחזקה של זה מהני ונצרך עכ"פ לעצמו ממילא מהני לגבי אחר ג"כ אבל כשלאותו איש אין צורך עוד בחזקתו איך יועיל חזקתו לגבי אחר וז"ב לדעתי בסברא. ולפ"ז לענין חזקת חי כ"ז שלא נודע שמת א"כ מועיל חזקת חי שלו לגבי עצמו שייך לומר דגם לגבי אחר תהני החזקה אבל כשכבר מת א"כ לאותו איש בעצמו אין לו חפץ עוד בחזקת חי שהי' לו ומה בצע לו אם מת כבר או שמת עכשיו כל שמת אבד חזקת חי שלו וא"כ איך יועיל לגבי איש אחר והוה כמנה לאבא בידך דל"מ חזקה שלו לגבי אחר:
ובזה יתיישב כל קושיות הט"ז דלכך במפקח ובבעל החמור ל"מ חזקת חי דכיון שכבר מת נתבטל החזקת חי לגבי אותו איש בעצמו ואין צורך עוד לדון על אותו האיש או אותו החמור ורק לגבי אחר אנו דנין ובזה ל"ש חזקתו של זה תהני לגבי אחר. ובזה ממילא מיושב היטב הקושיא ממצאו הרוג דשם אם נימא דמת בתוך השלשה א"כ נתבטל חזקת חי שלו לגבי אותו איש ואינו מועיל רק לאשה וטפי עדיף לומר שאותו איש חי ולא אבד חזקת חי שלו לגבי עצמו ומועיל גם לאחר וז"ב לדעתי. ראה זה דבר חדש דעיקר החזקה אנו דנין לגבי אותו דבר בעצמו וממילא נסתעף לגבי אחר ג"כ אבל כל שאין צורך לגבי אותו איש רק לאחר בזה ודאי ל"ש חזקתו שיועיל לאחר וז"ב ודו"ק. והנה בחידושי אמרתי בזה ליישב דברי הריב"ש סי' שע"ט שכתב דלכך הנהו שלשה דר"א ב"פ דנותנין להם חומרי חיים וחומרי מתים משום דיש שתי חזקות נגד הרוב חזקת חי וחזקת האשה באשת איש ע"ש ותמה בשו"ת נוב"י סי' מ"ג דא"כ היכא ילפינן מפרה אדומה דאזלינן בתר רובא הא יש תרי חזקות חזקת טמא של האיש כמ"ש רבינו חיים הכהן בתוס' שם וגם חזקת שאינו זבוח וניחוש דלמא במקום נקב קשחיט ולא מקרי שחיטה וגם ברוב מצויין אצל שחיטה נוקמא בחזקת שאינו זבוח וגם חזקה שלא נולד אומן. ולפמ"ש א"ש דבאמת סברת הריב"ש צ"ב דמה עדיפא חזקה אחת משתים וצ"ל דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע לה רובא וכל דאתרע רובא שוב החזקה השניה אלים מהרוב שכבר אתרע ולפ"ז אם נימא דחזקה שלה לא מהני לגבי אחר כמ"ש רש"י בכתובות שם א"כ מה מועיל חזקת הטומאה שיש לזה הטמא לאורעי להרוב שיש להפרה שהיא כשרה וא"כ לא נשאר רק חזקה אחת ולזה הרוב עדיף וכמו כן מה מועיל חזקת האומן שלא נולד אומן להבהמה דמ"מ הבהמה יש לה רוב דמצויין אצל שחיטה מומחין הם וכשרה וכבר ביארתי בתשובה דלענין הרוב ל"ש לומר דהרוב לא מועיל לגבי אחר וכמ"ש באורך בתשובה ל"ק קאלאמייע יעו"ש משא"כ בהך דריב"ש דשתי חזקות הם בענין אחד דגם חזקת א"א שלה מורה על חזקתו שהוא חי דהא חזקת א"א שלה נצמח מכחו של הבעל ושפיר שתי החזקות מצרפין לאורועי הרוב וז"ב ודו"ק. ובלא"ה יש לומר דשאני התם דהחזקה של הפרה כבר אתרע נגד הרוב דבעת השחיטה כבר היינו מחזיקין הדבר מחמת הרוב שהפרה כשרה ואח"כ כשאנו דנין על הטמא לא נשאר רק חזקה אחת ורוב עדיף מחזקה וכן ברוב מצויין אצל שחיטה שאותו איש אמרינן שהוא מרוב ב"א המומחין וא"כ אח"כ כשאנו דנין על הבהמה מה יועיל חזקת הבהמה לאורועי הרוב שכבר הוחזק משא"כ כאן דשתי החזקות הם לפנינו ובלא"ה הא חזקת הטמא כבר אתרע ע"י הזאה דעכ"פ הזו עליו רק שלא נודע אם הפרה כשרה והו"ל כעין מ"ש התוס' בכתובות דף כ"ג דאתרע ע"י עדים שאמרו שזרק הקידושין החזקת פנויה וה"ה בזה ודו"ק. משא"כ כאן דהשתי חזקות לא אתרע עדיין דניהו דספינה רובן לאבד אבל לא נאבדו עדיין ועיין בב"ב דף קנ"ה ובתוס' שם וכ"ז שעוד נשמתו בו יש לו חזקת חי וחזקת א"א עליה. ובזה מדוקדק הא דנקט הש"ס בב"ב שם דוקא ספינה שרובן לאבד טפי מהנך תלתא דחשב ראב"פ והיא דקדוק עצום. ולפמ"ש י"ל דהרי הריב"ש כתב דל"ד למשאל"ס דשם כבר שהו עד שתצא נפשו וכאן לא שהה עדיין ע"ש ולפ"ז זהו שנקט שרובן לאבד דהיינו שעדן לא נאבדו רק שעומדין לאבד בשיעור שהייה עד שתצא נפשם וזהו דנקט ספינה דוקא דבהני אחריני חיישינן שמא כבר מתו ודו"ק. ובלא"ה י"ל דחזקת חי באמת חשוב חזקה שלא נתבררה בשעתה דכיון שבכל רגע מעותד למות א"כ הרי לא נתברר בשעתו רק כשאנו רואין אח"כ שחי נודע שהיה לו חזקת חי וא"כ לא חשוב נתבררה בשעתה וצ"ל דחזקת חי הוה חזקה מכח רובא דעלמא שחיים הם וכיון שכן כל שכבר מת הרי הוא מן הרוב דעלמא ושוב ל"ש חזקת חי לגבי' ואמרינן דמת מקודם וכעין זה כתב התב"ש לענין מים בראש ע"ש בסי' כ"ט. ובזה ממילא מיושב קושיא הנ"ל דשם עכ"פ הא הי' לה חזקת אשת איש עד הנה ושפיר הוה ספק מגורשת דעכ"פ חזקת אישות שלה לא אתרע ודו"ק ראה זה הערה חדשה וצ"ע. ובחידושי אמרתי דבר נפלא בהא דאמרו במכות דף ז' דאמרו ר"ט ור"ע אילו היינו בסנהדרין לא היה נהרג אדם מעולם ומפרש הש"ס דשאלו שמא במקום סייף נקב הוה ותמהו בתוס' דהא בחולין דף י"א יליף מזה דאזלינן בתר רובא ונדחקו מאד. ולפמ"ש א"ש ועמוד והתבונן בזה דהנה התוס' בסנהדרין דף ע"ח כתבו דלכך ההורג הטריפה פטור אף למ"ד טריפה חיה דסופה למות מחבלה זו ולפ"ז צריך להבין דאיך יליף דאזלינן בתר רובא דהא אף דאזלינן בתר רובא מ"מ כיון שכעת כבר הרגו א"כ כעת מת בודאי וא"כ כשאנו דנין את מת כבר או השתא כתב הט"ז דלא אזלינן בתר חזקת חי דכל דכעת מת בודאי אמרינן כיון דסופו למות ודאי מת מקודם ול"ש חזקת חי וא"כ שפיר יש לומר דדלמא טריפה היה דניהו דאזלינן בתר רובא והיינו שיש לכל אדם חזקת חי חזקה דאתיא מכח רובא הא מ"מ י"ל דילמא טריפה הי' ולא סתרינן חזקת חי דכל אדם סופו למות וטריפה חיה רק דסופה למות וכל שכעת כבר מת א"כ ל"ש לאוקמא בחזקת חי ויש לחוש דלמא טריפה היה והיא קושיא נפלאה מאד. אך נראה דהנה כבר נודע מ"ש הרשב"א בחידושיו לחולין דף ט' דמה"ת אף דספיקו לחומרא מ"מ לא חיישינן רק לספק הבא בתולדה לא לספק הבא במקרה וכתבתי בשו"ת באורך דהא דאמרינן ניחוש שמא ניקב הקרום היינו שמא ניקב מתחלתה וכ"כ בשב שמעתתא שמעתא א' פ"ג ע"ש ולפ"ז ע"כ לא כתב הט"ז רק לומר שמא מת זה ימים רבים דאינו סותר החזקה לגמרי וא"כ כיון שכל אדם סופו למות לא אוקמינן בחזקת חי כל שכעת כבר מת אבל שם דיליף דאזלינן בתר רובא דאל"כ ניחוש שמא במקום סייף נקב הוה והיינו ע"כ ניקב בתולדה וא"כ סותר חזקת חי לגמרי דמן התולדה הי' טריפה ובזה ל"ח ואזלינן בתר רובא וז"ב כשמש ולפ"ז זהו לפי דין תורה שפיר ילפינן דאזלינן בתר רובא אבל לדידן דחיישינן אף לספק הבא במקרה א"כ שפיר אמרו דחיישינן שמא במקום סייף נקב הוה והיינו שבא אח"כ במקרה ולא סתרינן החזקת חי דמעיקרא וז"ב ודו"ק היטב כי הוא ישוב נפלא ת"ל:
איברא דלפ"ז יקשה קושית התוס' במחלל שבת ועובר ע"ז מא"ל ומה שתירצו דשמא טריפה היה המחלל והו"ל עדות שאילה"ז ז"א דשם דהמחלל קיים כעת ושפיר אזלינן בתר רובא והט"ז לא כתב רק כל שכעת בודאי מת והיא קושיא גדולה. אך נראה ע"ד הפלפול דאם נימא דמחלל שבת ומכ"ש עובד ע"ז דהוה כגוי לכל דבר לא אזלינן גביה בתר רוב דבעכו"ם לא אזלינן בתר רוב וכמ"ש הפר"ח וגם זה דינו כעכו"ם בכל דבר ושפיר חיישינן שמא מן המיעוט דטריפה הוא ובזה יש ליישב קושית המהרש"א דא"כ גם בנואף נימא כן ועוד קושיות. ולפמ"ש א"ש דרק במחלל אמרינן כן והיינו במחלל שבת ומכ"ש בעובד ע"ז דודאי מחלל ש"ש ופורק עול לגמרי ובזה דינו כגוי ודו"ק היטב כי הוא חריף מאד עמוק עמוק. איברא דלפ"ז צ"ב הא דנחלק הר"ש עם רבותינו הצרפתים בגבינות שנמצא טריפה אחת מהבהמות ודעת הר"ש דאמרינן אוקי בהמה בחזקת כשרות שלא היה מחיים דיש לה חזקה מכח רובא והרי כיון דעכשיו נשחטו כלם א"כ שוב מהראוי לחוש שמא נעשה טריפה דאינו סותר החזקת חי כיון דסוף בהמה ג"כ למות ולשחוט וכעת מתה ונשחטה לפנינו וכמ"ש למעלה. אך נראה דלפמ"ש הרשב"א במשמרת הבית דכל שא"א לומר עכשיו נעשה ויצאה מחזקתה וא"א להגביל זמן ואמר עד אותו זמן היה כך ואח"כ יצאה מחזקתה לכך ל"ש בזה חזקה ולכך בסרכות דע"כ נסתרך מחיים וא"א להגביל זמן טריפה ע"ש. ולפ"ז אני אומר סברא נכונה דלכך כתב ר"ש משום חזקת חי דא"ל שגם מקודם נטרפה דכל שאתה אומר יצאה מחזקתה שוב א"א להגביל זמן וא"כ אף אתה אומר שיצאתה מחזקתה מחיים וזה א"א דא"כ הורע חזקת חיים לגמרי דנוכל לחוש שמא הוא מתולדה ולכך מעמידין על חזקתה וכל ענין החזקות הוא רק בשביל דכל דלא נעמיד על חזקתו שוב אין לדבר קץ וכמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה סוף נזיר גבי חזקת טמא טמא שרגלים לדבר ע"ש ובתוסיו"ט ולכך חומרו קולו וז"ב מאד. איברא דלפ"ז יקשה גם בהך דסרכות דהחמיר הרשב"א משום דכל שיצא מחזקתו מחיים וא"א להגביל זמן לכך טריפה והרי אדרבא חומרו קולו דעי"ז מהראוי לאוקמא אחזקת כשרות עד סמוך לשחיטה ממש. אך נראה דשם כיון דא"א לומר סמוך לשחיטה ממש כמ"ש הרשב"א ע"כ לומר שיצאתה מחזקתה מחיים. אך זה דחוק דא"כ גם הר"ש דמתיר ע"כ לא מיירי בכה"ג דא"כ הו"ל ס"ס וכמ"ש הט"ז סי' פ"א באורך. אך העיקר נראה דל"מ אם נימא דסרכות הטעם משום שסופו לנקוב א"כ עכ"פ לא בא בתולדה א"כ בודאי ל"ש לומר דסותר חזקת חי לגמרי אלא אף לשיטת הפוסקים דסרכות מורה על נקב שהיה כבר מ"מ כיון דעכ"פ בגדיים וטלאים ל"ש סרכות כ"כ כמבואר סי' ל"ט וא"כ שוב בתולדה בודאי הי' לו חזקת חי וכל שאינו ספק בתולדה שוב אינו סותר החזקת חי ושפיר נוכל לחוש שמא נטרפה אח"כ כל דמת לפנינו וכמ"ש וז"ב מאד. ובזה מיושב היטב קושית הט"ז דהרי הרשב"א בעצמו הביא דברי הר"ש שמתיר ואיך כתב סברא דכל דא"א להגביל הזמן הוה טריפה ע"ש שכתב שלא האמין שיצא מפי הרשב"א. ולפמ"ש א"ש דאדרבא ע"כ הר"ש ס"ל סברת הרשב"א וע"י כך כשר ורק בסרכות החמיר הרשב"א וכמ"ש ודו"ק היטב כי הוא חריף ועמוק עמוק. ובזה מיושב הא דקשיא לי הא דאמרו בחולין דף י"ב לר"מ היאך אכלינן בשרא וכו' פסח וקדשים מא"ל אלא היכא דאפשר וכו' וקשה הא עכ"פ צריך לבדוק משום סרכות אף בקדשים כמ"ש הריב"ש סי' קמ"ג וא"כ הא צריך לבדוק ועיין כו"פ סי' נ"ו ס"ק ה' כיוצא בו וצ"ל דלענין זה יש לו חזקת כשרות דבגדיים וטלאים ל"ש סרכות כ"כ וגם קושית הכו"פ שם מיושב ודו"ק ועיין כו"פ סי' ס"א ס"ק י"ד דאם ספק אימת נשחטה הבהמה דמעמידין אותה על חזקת חי וכעין זה כתב בסי' ס"ט ס"ק י"ג ולפמ"ש ל"ש בזה חזקת חי וכמ"ש ודו"ק היטב ועיין בב"י שתמה על הטור דלמה נקט דינו דוקא בסרכות ולא בשאר טריפות ולפמ"ש א"ש ודו"ק. אך גוף דברי הט"ז צ"ע בהך דנחלקו ר"י ור"נ בקידושין דף ע"ט אם מעמידין הנכסים בחזקתן או לא ואמרו בטעמא דר"נ דכ"ע בחזקת בריאים קיימו וקשה כיון דהשתא מת ל"ש זאת דהא כבר מת ול"ש חזקת חי וצ"ל דניהו דסופו למות אבל יכול להיות שאף בהיותו בריא ימות ורגע יגוע אדם ואיו וא"כ אין המיתה ראיה דלא היה בריא בשעת מעשה ויש להאריך שם בזה ואכ"מ אבל קשה להיפך דהיאך מדמה שם קדשה ביומא דמשלם זמני' דשם שייך סברת הט"ז דכל שהביאה ב' שערות שוב ל"ש חזקת קטנות ונערות דהא היא עומדת שתביא שערות ואולי שתי שערות אינה מעותדת להביא כ"כ כמו מיתה הכוללת כל בשר איש לא נעדר משא"כ שערות אולי תהיה אילונית או שיושרו וכדומה מהמקרים ודו"ק ועיין כו"פ סי' ס"ט ס"ק י"ג דאם הספק אימתי נשחטה הבהמה ואם עברו עליה שלשה ימים בלי הדחה מוקמינן הבהמה בחזקת חי עד עכשיו ע"ש ולפענ"ד לא נהירא דע"כ לא שייך חזקת חיים רק באם מתה הבהמה מעצמה שייך חזקת חי אבל כששחטוה מה שייך חזקת חיים והרי בידו לשחטה ולסור החזקת חי וא"ל דתלוי במעשה דהרי לא דנין על ענין השחיטה אלא אנו דנין מתי נשחטה ובזה ל"ש חזקת חי דהרי בידו לשחטה וז"ב לפענ"ד ועיין קידושין דף ס"ב דכל שבידו ל"ש דבר שלבל"ע וה"ה לענין חזקה דמה"ט כתבו הפוסקים דטבל ל"ח חזקה כ"כ דבידו לתרום ודו"ק. ומה"ט נראה לפענ"ד דמי שנמסר לתלייה ואנו מסופקים מתי נתלה ל"ש להעמידו על חזקת חיים דכל שבידו לתלותו מתי שירצה שוב ל"ש חזקת חיים ולפ"ז גם בהך דיצא לידון בקונטריסין ל"ש חזקת חי וצ"ע בגיטין דף כ"ח ראה זה חדש הוא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |