שואל ומשיב/ה/יג

שואל ומשיב ‏ ה יג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה חמישאה סימן יג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לחכם אחד.

מה שרצית לחדש בהא דאמרו כתובות דף מ"ו השתא אביה מקבל קידושיה דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה איהי תשקול כספה שנדחק הריטב"א דאכתי יש לומר דהוא יכול לקבל הקידושין והבתולה תקבל הכסף וע"ז רצה לומר דבאמת יקשה בכל קידושין המקדש והמקודשת יצילו דהו"ל נמצא אחד מהם קראו"פ וצ"ל דבמקיימי הדבר הכתוב מדבר ולא בעושי דבר כדאמרו במכות דף ו' ועיין בתוס' והרא"ש שם ולפ"ז אם נימא דאב אינו רק מקבל הקידושין והכסף קידושין אינו שייך לו א"כ אינו עושי דבר וקשה א"כ יציל דהו"ל קרוב וע"כ דהוא מקבל הקידושין וא"כ הו"ל בגדר בע"ד. ובזה הארכת לבנות פלפולים. הנה אם כי דברי חכמה המה אבל אין בהם ממש כמו שאמרתי לך פא"פ דמלבד דאף אם הכסף שייך לו בכ"ז אין כאן גדר בע"ד (ולא תטעה בלשון הב"ש סי' מ"ב ס"ק ח' בסופו כי שם כוונה אחרת בו ודו"ק) דהבע"ד אינו רק המקדש והמתקדשת שזה נושא הקידושין והקישור אבל מה שהוא מקבל הקידושין זה אינו שייך לומר שיהיה עי"ז בע"ד ורק מתורת נגע ואך בגוף קבלת הקידושין יש מקום לומר כיון דהתורה זיכהו לקבל הקידושין דקטנה אין לה יד א"כ הו"ל האב בע"ד אבל לא במה ששייך לו הכסף הקידושין. ובזה היה מקום לומר הא דאמרו ואימא הנ"מ קטנה דלית לה יד אבל נערה דאית לה יד תקדש נפשה ותשקול כספה והיינו דבשלמא בקטנה דלית לה יד י"ל דהאב נעשה בע"ד ואינו בגדר עד אבל בנערה דיש לה יד האב לא נעשה בע"ד והו"ל בגדר עד וא"כ היה יכול לפסול העדות ולכך מסתבר דהיא בעצמה תקדש נפשה. ובזה יש ליישב דברי רבינו בהלכות אישות שכתב הלימוד מאת בתי נתתי והקשו עליו דבש"ס דחי לה ולפמ"ש א"ש כיון דקיי"ל כר"י בקידושין דף מ"ג ע"ב דגם בנערה אביה ולא היא משום דמפקעת עצמה ע"ש וא"כ גם נערה אין לה יד שפיר אביה נעשה בע"ד ויכולה לקדשה ולקבל הקידושין לעצמה ויש להאריך בזה דמכאן ראיה לשיטת רש"י שם דקטנה ודאי אביה ולא היא דהרי מחלקו כאן בין קטנה דלית לה יד לנערה ע"ש ואכ"מ. אמנם בגוף דבריך שרצית לומר דאב מתורת בע"ד לא פוסל באמת שא"א לומר כן דהרי רחמנא הימניה לאב לענין קידושי בתו ומקרא מלא הוא את בתי נתתי ודעת מהריב"ל ח"א סי' מ"א דהתורה האמינו כשני עדים ואינו נאמן לחזור אף באמתלא ע"ש. והן נסתר מחמתו כל בנינך דמלבד דמבואר דאב נאמן בתורת עדות אף גם דלא מקרי קאו"פ דהרי התורה נתנה בזה נאמנות לאב לענין קידושי בתו כשנים מכ"ש דל"מ קאו"פ וז"ב כשמש:

ובזה אמרת בהא דאמרו בכתובות דף כ"ב מנין להפה שאסר הוא הפה שהתיר שנאמר את בתי נתתי לאיש אסרה הזה התירה והקשה ההפלאה וכבר קדמו הרשב"א בשטמ"ק דמנ"ל דהאב התירה דלמא המקדש התירה דהוא נאמן לומר אני קדשתיה ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דאם נימא דאינו נאמן שוב הו"ל לענין המקדש נמצא אחד מהם קרוב או פסול והרי התורה זיכהו לקדש את בתו וא"כ א"א לומר שאינו נאמן לגבי המקדש שתתקדש אליו רק לגבי בתו א"כ הו"ל עד פסול וע"כ דגם זה האמינו התורה מטעם שהפה שאסר הוא הפה שהתיר וא"כ שוב ל"ש עד פסול. ויש ליישב בזה קושית התוס' שם דלאו מתורת מגו אתינן עלה רק דע"כ האמינו התורה לזה ומטעם שהוא יכול לאסרה ועיין בש"ך בחו"מ סי' ק"ח דהפה שאסר עדיף ממגו וז"ב. ובזה י"ל הא דאמרו בקידושין דף ס"ג כי הימניה רחמנא לאב לאיסורא לקטלא לא המניה וקושית הפ"י מפורסמת דהו"ל עד שכבר הוחזק ובמק"א כתבתי באריכות וכעת נ"ל דהכוונה היא כיון דלענין קטלא לא האמינו התורה א"כ ניהו דהו"ל עד שכבר הוחזק מ"מ לא נוכל לקטול דהו"ל עד פסול וקרוב דע"ז לא האמינו התורה ומיושב קושית הפ"י דקרוב פסול אף שאינו משקר כמשה ואהרן וז"ב. ובזה מיושב קושית התוס' דהרי בקרא דאת בתי נתתי כתיב וסקלוה. ולפמ"ש י"ל דשם מיירי בקטנה דנתתי בקטנותה וכדרצה לאוקמי בכתובות כאן וא"כ בקטנה דאין לה יד לגמרי א"כ שוב הו"ל האב בע"ד ולא עד ואינו פוסל א"כ שפיר נאמן לסקול מתורת שכבר הוחזק נאמנותו אבל שם מיירי בנערה ובכה"ג ניהו דאביה ולא היא מ"מ י"ל דבתורת עד הוא ושפיר לקטלא פוסל העדות ודו"ק ועיין בתוס' ישנים בכתובות דף כ"ב שם ודו"ק. ובזה י"ל טעמו של הרשב"א באהע"ז סי' ל"ו סעיף י' דאין האב נעשה שליח לבתו בוגרת לקבל קידושיה והיינו דבבוגרת ודאי יש לפסול משום דהו"ל קרוב ומבטל העדות דבזה ודאי אינו רק בגדר עדות ולא בע"ד וכמ"ש הרא"ש והפוסקים דנכון שלא יהי' קרובים בשעת קידושין דלא יבטלו העדות ולפ"ז בייחד עדיו ודאי יכול להיות שליח ומיושב בזה כל מה שהקשו האחרונים עליו אמנם בגוף קושית הריטב"א הנ"ל נראה לי דכוונת הש"ס היא כיון דאביה יכול לקבל הקידושין כדכתיב את בתי נתתי ומשמע דאף בלי ידיעתה וע"כ דשקיל כספה דאל"כ תוכל היא למחות שרצתה להתקדש למי שיתן יותר. ובזה יש ליישב בהא דאמרו ממונא מאיסורא לא ילפינן והקשו בתוס' דליליף איסור מאיסור שיכול לקדשה כשם שיכול להפר וממילא הכסף שלו דהשתא הוא מקדשה ולפמ"ש יש לומר דבאמת היא תשקול כספה ובאמת אינו יכול לקדשה בלי ידיעתה ודו"ק:

והנה במ"ש למעלה דגם לענין הקידושין שייך הדין דנמצא אחד מהם קאו"פ לכאורה לא משמע כן בש"ע אהע"ז ס"ב בהג"ה דמבואר דאם אחד קאו"פ הוה כמקדש לפני עד אחד הרי דלא נתבטל עדות הכשר ע"י הפסול. אמנם באמת הח"מ והב"ש לא העירו בזה ומ"ש והב"ש מילא דבריו דלשיטת הרא"ש דבעינן תרתי ראיה והגדה א"כ בשעת ראיה כשרים היו והו"ל כמקדש לפני עדים כשרים והלכו להם אח"כ זה כוונת הב"ש. אבל באמת הריטב"א בחידושיו לקידושין דף מ"ב כתב בהדיא דבקידושין אף להרא"ש דבעי תרתי מ"מ פסול ע"ש גבי הא דאמר אילימא דלא אמר הוו לי עדים. ולכאורה רציתי לומר דלפי מה דחששו שם גם בע"א לקידושין וכשיטת הסמ"ג א"כ בכה"ג י"ל דלא הוה פסול משום דנמצא אחד מהם קרוב דעכ"פ העד השני בלבד יש בו ג"כ תועלת וכעין מ"ש התוס' במכות דף וא"ו בטעם דר"י מכשיר בד"מ משום דעכ"פ דעד אחד יכול לחייב שבועה ודחיתי זאת משום דדוקא לר"י כתבו התוס' כן ולא לרבי. ומצאתי בשו"ת אא"ז מהר"ם פדווא שכ"כ דדוקא לר"י שייך זאת ולא לדידן וכ"כ הכנה"ג בחו"מ סי' ל"ו ונהניתי עד מאד. והנה הבית הלל כתב דבקידושין כל ששניהם מודים בכה"ג לא נפסל עדות הכשר בשביל נמצא אחד מהם קאו"פ ודבריו תמוהים כמ"ש הב"ש דמה נ"מ סוף סוף הו"ל כמקדש לפני פסולים ולמען שלא יהי' כמדבר בלי דעה ח"ו אמרתי ליישב דכוונתו דבאמת כל ענין דאמרינן דקאו"פ מבטל כל העדות לכאורה כמו זר נחשב דלמה נתבטל עדות הכשר בשביל הפסול וצ"ל דבאמת כל הטעם דשנים נאמנים משום דשנים לא חשדה התורה למשקרים והם בחזקת אומרי אמת ונפ"ז כל שנמצא ריעותא בעדות זה כיון דהשלישי ודאי פסול חשדה התורה שמא גם בשנים הנשארים יש איזה ריעותא ולפ"ז זהו בשאר ד"מ דלא אברי סהדי אלא לשקרי א"כ כל שיש איזה קרוב או פסול אמרינן שיש חשש ריעותא בעדות ובטל כלו משא"כ בקידושין דאף בשניהם מודים גזירת הכתוב דצריך שני עדים בזה י"ל דלא מבטל הקרוב או הפסול העדות וכן נראה לפענ"ד לחומר הנושא ולפ"ז ממילא עכ"פ בשניהם מודים ל"ש דהאב יבטל העדות. ובזה אני אומר הא דאמרו בקידושין דף ס"ג כי המניה רחמנא לאב לאסרה לקטלא לא המניה וכתבתי לעיל הטעם משום דהו"ל האב בזה קרוב ומבטל העדות ולפמ"ש כעת א"א ליישב. אך י"ל דשם קאי על המשנה ומסתמא היא מכחשת ואומרת שלא נתקדשה ואנחנו אין יודעין כלל למי נתקדשה בכה"ג י"ל דלא המניה רחמנא לאב לענין זנות. ולפ"ז מיושב היטב קושית התוס' דהרי בקרא כתיב את בתי נתתי לאיש הזה וגו' וסקלוה. ולפמ"ש א"ש דשם דאמר את בתי נתתי לאיש הזה והוא מודה שקדשה לו א"כ כל ששניהם מודים שוב אינו מבטל הקרוב ושפיר כל שהוחזק בקידושין נאמן גם לענין זנות וכמ"ש הפ"י ודו"ק היטב:

עוד נראה לי בכוונת הבית הלל הנ"ל שלא יהי' מוקשים כ"כ דהנה באמת הא דלא אמרינן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי בקידושין אמרו בקידושין דף ס"ה משום דבממון לא קא מחייב לאחריני אבל בקידושין קמחייב לאחריני והיינו דקרובותיו נאסרו בה וקרובותיה נאסרו בו ולפ"ז לשיטת הרא"ש דתרתי בעינן ובעינן הגדה בב"ד וא"כ שפיר בכה"ג לא נפסל כשיש קרוב דבאמת כל ששניהם מודים א"כ לגבייהו ל"צ לעדות כלל רק דהם אינם נאמנים בשביל דהקרובים מפסידים וא"כ לענין הקרובים פשיטא דלא מקרי הגדתם כעת הגדה כלל דכל שלא בפניהם לא מקרי הגדה לגבייהו וא"כ כיון דלגבייהו לא מקרי הגדתם הגדה א"כ לא נצטרפו לגבייהו בהגדה וניהו דממילא נאסרו משום דכבר הגידו בב"ד אבל כיון דשניהם מודים א"כ לגבייהו לא היה צריך להגדה כלל רק דגזירת הכתוב היה בשביל דמחייבה לאחריני בעי שני עדים אבל כיון דלגבי הקרובים לא מקרי אותה הגדה הגדה א"כ לגבייהו יכולין לחזור ולהעיד ואולי אף צריכין לחזור ולהעיד וא"כ הרי לא נצטרף בהגדה לגבייהו ול"ש בזה נמצא אחד מהם קרוב או פסול והבן כי הוא דק שכל אף כי יש קצת לפקפק מ"מ יש בו טעם. ובזה ממילא י"ל דלכך לקטלא לא המניה רחמנא דאם נימא דגם לקטלא המניה שוב הו"ל חב לה בעדותו ובכה"ג שוב הו"ל נמצא אחר מהם קרוב או פסול ולכך לקטלא לא המניה ושוב אין הפסד רק לאחריני ובכה"ג שוב לא שייך נמצא קוא"פ ודו"ק היטב. שוב מצאתי לאחד מאחרוני זמנינו ספר מהר"מ מינץ החדש סי' כ"ג שכתב ליישב דברי הבית הלל עפמ"ש הראב"ן לרבינו יואל חתנו שהעלה דבר חידוש בסוגיא דנסכא דר"א שכל שהוא מודה לדברי העד הו"ל כשנים וע"כ לא נאמן הע"א כשנים רק היכא שמכחישו אבל במודה לדבריו הו"ל כשנים ולכך כיון שאמר אין חטפי א"כ מודה לדברי העד הו"ל העד כשנים וע"ז הקשה מפלוני רבעני לרצוני דכיון שמאמין להעד השני א"כ שוב הו"ל פסול ע"ש ולכך כוונת הב"ה כיון ששניהם מודים לדברי העד הכשר הוה קידושין ואין הקרוב פוסל ע"ש. והנה ספר הראב"ן אינו ת"י. אבל לפענ"ד אם כוונת דבריו כמו שהבין המחבר דבריו תמוהים דא"כ בהא דאמרו בקידושין דף ס"ה ע"א וע"ב המקדש בע"א אין חוששין לקידושיו ואפילו שניהם מודין ואמאי והא כל שאינו מכחיש להעד הו"ל כשנים וכן בהא דאמרו בדף ס"ו שם זינתה בע"א ושותק דאינו נאמן משום דהו"ל דבר שבערוה והא כיון דשותק הו"ל כשנים וע"כ דבכ"מ דבעינן תורת עדות שנים פשיטא דל"מ נאמנותו ולכך גם בפלוני רבעני כיון דשם צריך עדים והוא קרוב ואאמע"ר א"כ אינו נאמן אף שמאמין לדברי העד ואף פסול לא הוה דאין ע"א נאמן כלל ורק בנסכא דר' אבא דבדבר שבממון כל שמאמינו הו"ל כשנים משא"כ בדבר שצריך שני עדים ודו"ק ודברי הראב"ן צ"ע ועיין בב"ב דף ל"ד במ"ש ריב"ם יש להסכים לסברת הראב"ן הנ"ל וכפמ"ש דוקא בממון:

ודרך אגב ארשום מה דנתקשיתי בדברי זקיני המהרש"א בכתובות ר"פ מציאת האשה בתוס' ד"ה ה"ג בושתה ופגמה שלה וכתב המהרש"א בזה"ל וק"ק אמאי לא תקשי להו נמי לעיל דהאב אינו זכאי ליורשה כשיש לה בנים והבעל זכאי ליורשה אף כשיש לה בנים וכוונתו לתוס' לעיל ד"ה וירושתה. ואני תמה ע"ז דמלבד דכל שיש לה בנים א"כ ע"כ שנשאת וכבר יצאת מרשות האב וזה אינו שייך למתני בלשון יתר דכל שנשאת היא ברשות הבעל וזה שתני נשאת יתר עליו הבעל. אך אף אם נדחוק דיכול להיות שלא נשאת רק שזינתה באירוסין או בפנויה או מח"ל וכ"ש ח"כ או נכרי ועבד דאין בו צד תפיסת קידושין ועכ"פ נישואין בודאי לא מקרי ולא יצאה מרשות האב ולא ירשה האב ובאמת שגם זה תמוה דמנ"ל זאת דהא כל שהיא ברשות אביה בקטנותה ונערותה פשיטא דאף דילדה בן מ"מ היא ובנה של אבי' וכל שמתה בנערותה אביה יורשה. אך אף אם נדחוק דשייך הירושה לבנה מ"מ הא בנערותה לא משכחת שתלד כדאמרו בכתובות דף ל"ט ולא משכחת רק כשהולידה כשבגרה וא"כ כבר יצאת מרשות האב ובדין הוא שהבן ירשנה ול"ש לומר שיתר הבעל על האב והתוס' לא כתבו בד"ה ירושתה רק שהבעל יתר על האב ולא נדע אם גם כשיש לה בנים שיתר על האב אינו רק באין לה בנים ועיין קצה"ח סי' ער"ו וגם קושייתו ל"ש כאן דאם הוא נפל מנחיל למשפחת אביו וא"כ ממילא הוא של אב ודו"ק. וכדי שלא יהי' דברי המהרש"א כ"כ סותרים אמרתי ליישב דהנה הרי"ף פא"נ הוכיח דע"כ קטנה יש לה קנס דהרי להס"ד דבעי יש בגר בקבר ע"כ דנתעברה כשהיא קטנה ונאנסה כשהיא קטנה והרי אין קנס לקטנה וע"כ דבקטנה יש לה קנס. והנה בתשובה כתבתי בשם קול יהודה להקשות בשם הגאון מוה' אהרן דהא משכחת לה שתלד באמבטי והיא עודנה בבתוליה ומגיע לה קנס וא"כ יש לה בן ועודה נערה ומגיע לה קנס ובאמת קטנה אין לה קנס ונאנסה באמת בנערותה ואף דנתעברה בקטנותה מ"מ יש לה בתולים וכתבתי ליישב דלענין קנס ל"ש זאת דהוה מודה בקנס דהבועל לא צריך להאמין שנתעברה באמבטי ואף אם מאמין הו"ל מודה בקנס ודברי הרי"ף נכונים ולפ"ז שוב לענין האב משכחת לה בכה"ג אבל ז"א דאכתי לא יכלה להתעבר בקטנותה כלל וכמ"ש וע"כ דברי המהרש"א צע"ג ודו"ק. שוב ראיתי בהפלאה שבתוך הדברים הבליע ודברי המהרש"א יש ליישב והרגיש קצת במ"ש ע"ש. והנה במ"ש התוס' ד"ה ממונא מאיסורא לא ילפינן שהקשו דניליף מנדרים דהיינו איסורא מאיסורא וכתבו דאיסורא דאית ביה ממונא מאיסורא דלית ביה ממונא לא ילפינן וע"ז הקשה אותי צורבא מרבנן אחד מ"ק בוטשאטש ושמו מוה' איצק הירש ני' ובעל נט"ש היה דודו ממ"ש הר"ן בנדרים דף י"א דלכך ס"ל לר"מ בנדרים מכלל לאו אתה שומע הן דהוה איסורא דאית ביה ממונא דהיינו איסור חפצא הרי דנדרים הוה ג"כ איסורא דאית ביה ממונא ולק"מ דבאמת בנדרים פתוך ביה ממונא דנאסר חפצא עליו אבל שם אנו דנין דלא זכתה התורה לי' ענין ממון רק איסורא גרידא וא"כ מה בכך שנדרים יש בהם ממון דנאסר החפץ אבל מ"מ אין בזה שום ריווח להאב במה שמפר לה ותהיה מותרת באותו חפץ או שתאכל איזה דבר אחד ומה הנאה ותועלת מגיע לו ולכך שפיר מקרי איסור גרידא לענין זה וז"פ:

והנה בהא דאמרו אלא הא דזכי רחמנא לימסרה לחופה היכא מצי מסר לה הא מבטל ממעשה ידיה והקשה בהפלאה בשם בנו הרב המנוח ז"ל דמה שמבטל ממעשה ידיה הו"ל מעשה ידיה שלא בטורח ובזה שוב יכול למילף מקידושין ול"ש הא דאמרו בקידושין דף ד' דלא מצי למילף מע"י מקידושין דמע"י קא טרחא והא לא טרחא וכבר הארכתי בזה ובשנת תרכ"ו ש"ק אמור אמרתי עפמ"ש המרדכי בב"מ פרק האומנין דמי ששלח שליח ושכרו בכל יום ויום בעד סך מה ובאמצע הדרך נאנס דמפסיד אף מה שהלך מקודם כיון דלא אהני ועיין בתומים ס"ס ס"ו שהאריך לחלוק בזה ע"ש וא"כ בכה"ג שעשתה מלאכה וקבלה עליה שתגמור באותו יום ואם לא תפסיד וא"כ בכה"ג שפיר כל שמסרה לחופה ומבטלה ממעשה ידיה גם מה שטרחה מקודם ובכה"ג ע"כ דזכי ליה רחמנא מע"י ושפיר דייק ובזה יש לפלפל במ"ש בשיטה מקובצת שם במ"ש התוס' שם דצ"ע אמאי לא גמרינן קידושין מחופה וכתב בשטה שם דשאני חופה דלית ביה ממון כלל במה שמבטלה ולפמ"ש הרי יש בו ממון מה שעשתה מקודם ויש לפלפל בזה ולא נפניתי כעת. והנה שאלוני בהיותי בבאקשאוויטץ שנת רכ"ז ל"ג בעומר דמה שגרם לה שלא יכלה לקחת שכר מקודם החופה זה לא הוה רק גרמא בעלמא והשבתי דשבת באדם חייב אף שאינו רק גרמא בעלמא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף