פלתי/יורה דעה/סט

פלתי ‏ יורה דעה סט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

(א) צריך להדיח וכו' הנה בגוף הדין אם דם שמלחו או צלאו או בשלו אסור מהתורה או רק מדרבנן תפשו רוב פוסקים האחרונים דעתהתוס' וסייעתו דאינו אלא דרבנן אמנם רש"י ורמב"ם סבירא להו דאורייתא דבפ' כ"ה פירש"י הלב קורעו לא קורעו אינו עובר עליו בלב עוף אבל לב בהמה דיש בו כזית עובר עליו אף דהוא כבר נתבשל וכן בפ' עור ורוטב אמרינן הקפה את דם ואכלו חייב פירש"י באור ובישל. ותמהו הא אמרינן בגמ' דמנחות דף ע"א ע"א דם שבשלו ודם שמלחו אינו עובר עליו ולכך פסקו ההיפוך דבאמת אינו עובר:

(ב) ולדידי דבריהם להקשות על רש"י בלתי מובן כי רש"י אזיל לשיטתו דאמרינן שם במנחות יתיב רבא וקאמר להא שמעתא דם שבשלו אינו עובר עליו ופריך אביי מברייתא דקתני הקפה הדם ואכלו חייב ומשני כאן בחמה דהדר כאן באור דלא הדר ופריך הגמ' באור אף דהדר נימא כיון דאדחי הא"ר יוחנן דם שקרוש ואכלו הואיל ואדחה ידחה ופירש"י קס"ד אפי' בחולין (יש להבין למה נטר למפרך מהך ברייתא הקפה הדם ואכלו דחייב על רבא ולא פריך על דפוטר בדם שנקרש אפי' בחולין לדעת רש"י ובברייתא מחייב בדם קפוי וי"ל די"ל פטור דנקט ר' יוחנן היינו מכרת דבעינן דם הראוי לזריקות קדשים כ"כ רש"י בד"ה דם שבשלו והא דתנן הקפה ואכלו היינו מלקות דלאו איכא דכי יהי' גרע מדם אברים דאינם כלל בגדר הזי' ולאו לכפרה ולזריקה עומדת ומ"מ הם בלא תעשה וה"ה לדם קרוש אבל לזעירא שפיר פריך דאמר אינו עובר עליו משמע גם מלקות ליכא והא דפריך אח"כ מר"י לא בגופא דדינא רק לראי' דאין לחלק בין קפה בחמה ובין קפה בבישול דר' יוחנן אף בקרוש פטור אף דהדר ברי' משום דכיון דאדחי אדחי) ומשני הגמ' כאן בחטאת הפנימיות כאן בחטאת חיצונות פירש"י הא דתנן הקפה הדם דחייב היינו בחטאת חיצונת וה"ה בחולין דחזי' לכפרה והא דאמר זעירי אינו עובר עליו בחטאת פנימית וע"ז קאמר הגמ' טעמא למילתא דר"ח דמחלק בין פנימית לחיצונית דבזה כתיב ולקח ונתן ובזה כתיב וטבל והזה וקפה וכדומה לאו בר הזי' נינהו ורבא דידי' אמר אפי' בחטאת פנימית ואכלו חייב הואיל וכנגדם ראוי בחטאת חיצונת על כרחך אם כן מסקנא דמילתא דזעירי דקאמר אינו עובר עליו אליבא דר"ח דמחלק בין פנימות לחיצונות אמר למילתא בפנימית אבל לא בחיצונית ומכ"ש חולין ולרבא דלא מחלק בין פנימית לחיצונ' לעולם חייב ומכ"ש בחולין כדתנן הקפו וכו' דחייב וליתא לזעירי כלל ולעולם חייב ועיין ת"י נדפסים בש"ס דפוס פ"פ דמבואר להדיא לפירש"י רבא חולק על זעירא דקאמר אינו עובר עליו והוא בתראי:

(ג) ולכן מה כל הרעש מאחרונים ופר"ח בתוכם על רש"י מגמ' הנ"ל הא לרש"י הדבר מבואר דבחולין לכ"ע עובר ורבא נחלק בכל הדבר דזעירי ואין כאן תימא על רש"י והתוס' דחולקין בזה על רש"י הוא דאזלו לשיטתן שטענו שם בת"י על רש"י דאיך יסתור רבא דברים שאמר אביי משמו וגם מה קשיא לי' לגמ' ל"ל קרא דא"צ מליחה לדם קדשים תיפוק לי דם שמלחו אינו עובר עליו ומה קושיא הא אף שמלחו אינו נקרש תיכף ונשאר צלול וא"כ עדיין ראוי להזי' וקרינן בי' והזה ולכך פי' הם הא דמחלקין בין חטאת פנימית לחיצונית היינו בדם צלול וקרש אבל בדם שמלחו או בשלו לכ"ע אפסל לי'. ובאמת דעת לנבון נקל הקושי' התוס' על רש"י בקל יש ליישב מה שטענו על הגמ' דפריך ל"ל קרא דאין למלוח דם קדשים תיפוק לי' דה"ל דם שמלחו והקשו דלשני דאיירי בדם צלול וזה אינו קושיא דהא רש"י גופי' פי' דם שמלחו בין בחולין ובין בקדשים דתו לא חזי' למילתא ואף דרש"י גופי' מחלק בין חטאת נאכלות לאין נאכלות ש"מ דרש"י ס"ל דזהו הכל בס"ד דלא נחית לחלק בין ולקח ובין והזה והכל פטור וא"כ כל סוגיא לעיל לס"ד דלא מחלק בין חטאת לחטאת ולא ס"ד ההבדל בין ולקח והזה וא"כ פשיטא דאין לחלק בין דם קרוש לצלול ושפיר פריך הגמ' ל"ל קרא למעט מליחה מדם אבל למסקנא דחדית לן גמ' הבדל בין נאכלות לאין נאכלות דבזה כתיב והזה וכו' פשיטא דאין מקום לקושית הגמ'. ובאמת למסקנא נדחה כל הנ"ל ופשיטא דלרש"י צ"ל דקושית הגמ' דל"ל קרא למעט מליחה מדם לא קאי למסקנא דהא איצטריך לחטאת הנאכלות ועל כרחך צריך לומר דקאי לס"ד דלא אסיק ההבדל וא"כ קושית תוס' מיושב ומה שהקשה רבא ארבא או הא קאמר רבא דידיה אמר והיינו חד דידיה וחד דרבו וגם שכיח בש"ס ובתוס' דגרסינן רבא במקום רבה וא"כ דאין כאן קושיא על רש"י. ויש ידים מוכיחות לרש"י מהך דמוקמינך לי' במס' כריתות בלב עוף דאין בדמו כזית דדוחק לומר דמש"ה איירי בלב חי' בלתי מבושל גם יש ראי' מהא דילפינן בפסחים ונזיר טעם כעיקר מגעולי עכו"ם והקשה תוס' מנלן לנזיר דלמא נזיר יש היתר לאיסורו ותי' דאף לנזירי' צוה התורה להגעיל ועדין ק' דם מנלן דטעם כעיקר דהא יש היתר לאיסורו אם בשלו ול"ל דנזיר יוכיח דגם הוא יש היתר לאיסורו ומ"מ אסור כמ"ש התוס' דמה לנזיר שכן היתר מצטרף לאיסור ממשרת משא"כ דם ומזה מוכח דלמסקנה דם שבשלו אסור:

(ד) גם יש לרש"י ראיה מהא דאמרינן חולין דף קי"ג ע"ב לשמואל אייתר תרי גדי דסבר שמואל אסור חע"א וחלב ומתה מחד קרא נפקא דם נמי לאו גדי הוא וכו' והקשה התוס' מה בכך דדם לאו גדי אדרבה לכך צריך גדי וע"ש. והנה לפי' רש"י דהא דאמרינן איסור חל על איסור ילפינן בב"ח מהך גדי דמרבה הכתוב וילפינן מיניה חלב ומתה דבתרווייהו חל דהי מנייהו מפקת דהא מין גדי הם ונפ"ז י"ל כך פי' בגמ' דם נמי לאו גדי הוא וא"כ לא שייך בהו הי מנייהו מפקת והרי הוא בכלל אין איסור חע"א ולא צריך קרא למעט דמן גדי לא אתרבי דקאי על חלב ונבלה דהה מן גדי וא"ש ולק"מ. אבל התו' אזלי לשיטתן דס"ל דם שבשלו מותר מתור' וא"כ ליכא בגדר איסר חע"א בב"ת ול"ל כמ"ש ושפיר הקשו ולכך רש"י לתרץ קו' תו' ס"ל דם שבשלו עובר וא"ש כמ"ש וגם הרמב"ם דעתו כרש"י וכן דעת הרי"ף דהעתיק הך מימרא על הלב קורעו דאיירי בלב עוף ותמהו מה נ"מ לדינא יש בו שהעתיקו אלא ברור דלכך העתיק להורות נתן דלב בהמ' עובר דדם שבשלו אסור מד"ת ולכך לא העתיק בשום דוכתא דדם שבשלו דרבנן וכן הרא"ש העתק בשום דוכתא דדם שבשלו דרבנן וכן הרא"ש העתק הך דנרא' מדבריו בכמה דוכתי דמסתפק בדם שבשלו והמתב' בהל' בב"ח העתק לשון הרמב"ם בב"ת דאין עובר משום בב"ח משמע משום דם עובר ולכן צ"ל דאחרונים תפסו זה לעיקר דם שבשלו אין בו אלא איסור דרבנן דלענ"ד צ"ע:

(ה) אם חתך הפר"ח הקשה דברים אלו כתבן המרדכי אגב דוחק' דסכינ' פולט והא הוא והתו' ורבים מחברים ס"ל דוקא בצירוף חום בה"ש אמרי' כן ולא דוחק' דסכינא לבד וי"ל דעיקר שם להבליע ולהפליט תוך ומן דבר קשה כמו סכין אבל להפליט ולהבליע רק אצל בשר דהוא רכיך אמרי' אפי' בלי חום בה"ש בולע ואין להקשות להך דיעה דס"ל באם חתך דצריך לחזור ולהדיח מחמת פליטת הסכין א"כ איך אמרי' בגמ' הטבח צריך שיהיה לו שני סכינים אחד לחתוך בו בשר ואחד לחתוך בו חלבים דבסכין א' חיישינן דלמא יחתוך בי' חלבים תחלה וכ' הר"ן דמיירי דחללו בי' טבח' דאין צריך עוד הדחה דאל"כ מה בכך דחתיך חלבים תחלה הא בלא"ה צריך הדחה קמייתא וישפשף החלבים ולשיטה זו דאם חתך לעולם צריך הדחה קמייתא א"כ קושי' הר"ן על הגמ' דתמיד אם חתך צריך הדחה ומה יש לחוש וצריך לומר הנך רבוותא ס"ל כהנך דסברי לקמן סי' ע"ו דצלי א"צ הדחה קמייתא דנור' משאב שאיב אפי' לדם בעין ע' לקמן סי' ס"ו וא"כ יש לחוש דיחתוך חלב תחלה ואח"כ יחתוך בו בשר ויהי' החלב טח עליו ואח"כ יצלה הבשר ואין כאן הדח' כלל ודוק:

(ו) וע"ז יש לסמוך בדעבד וכ' פר"ח דהיינו דכבר נתבשל אבל לא נתבשל ימלחנו שנית אף שהודח לא אמרינן נסתמו נקבי פליטה דהא לא שהה שיעור מליחה ואין נסתמי' והקש' אולי הלכתא כהנך רבותא דלא מצריכין שעה ודחק ליישב ודבריו תמוהין מה קפידא יש כאן הלא ע"ז אנו דנין וכל הספק הוא אם זה השיעור קטן מספיק לפלוט הדם או לא וא"כ בממ"נ אם הספיק הרי נפלט כל דם ואין חשש ושריא ואם אנו חוששין דלא הספיק הזמן ועדיין חתיכה זו בלוע מדם א"כ אף נקבי פליטה לא נסתמו עדיין ואף מליחה שנית מועיל ודבריו בלתי עיון נכתבו אגב רהיטא:

(ז) שעה הרב בעל ת"ה הוציא דין זה מדאמרי' בפ' מקום שנהגו דבע"פ מקדימין עשית התמיד שעה כדי שיהי' שעה אחת פנוי לצליית פסח ש"מ שיעור צלי שעה וגם במליחה משערין כמו צלו שעה והיינו שעה בינונית כי בע"כ בירושלים הי' יום ולילה שוין והך שעה שעה בינונית: איברא גוף ושרש הדבר דיליף מן פסח אינן מבין דמה צורך שעה לצלי הא יכול להיות נצלה בשבת גופי' בלילה אפס יהי' זמן קודם הכנסת שבת נדבק בתנור וש"ד ולית ביה כלל וכך מבואר במשנה משלשלין פסח בתנור עם חשכה וא"כ מה צורך זמן שעה להקדים בשביל כך סדרו של תמיד וע"כ צ"ל הא דנקט שעה לצלי לאו דוקא רק להכנת הצלי ללקט עצים (ואמרו בריש פסחים שעה א' ללקט עצים ולהחמם התנור וכדומה) וא"כ אולי סמך בעל ת"ה לגמרי ואולי ס"ל לת"ה זמן שעה לצלית הפסח הנאמר בגמ' דוקא רק חז"ל מתחלה כאשר קבעו זמן לתמיד ופסח לא רצו לסמוך ע"ז שיהי' פסח נצלה בשבת ולשלשלו סמוך לחשיכה רק קבעו סדר וגבלו זמן שעה א' בע"ש לצלי וזהו מאמרם רק אם קרה מקרה שלא נצלה בע"ש בעוד היום גדול מותר לשלשלו אפי' ע"ש עם חשיכה ול"ל בה אבל לכתחילה הי' נצלה בע"ש והי' זמנו שעה א': אלא אף מראי' זו מסתעף שיעור הרמב"ם ואינך דהם שיעורים מתחלפין לאינך הילוך מיל שהוא שליש שעה ולרמב"ם חצי שעה בקרוב דצלי שיהי' נפלט כל דמו הוא אם נצלה כמאכל ב"ד וכן הוא לקמן סי' ע"ג אם נצלה כמאכל ב"ד שוב נפלט הדם וזהו ברור דפסח היה דצולין אותו כל צרכו וראוי לאכילה לגמרי וכי הי' קדשים לאכלים מאכל לסטים וע' סוף פסחים דפסח כתיב ביה למשחה ולגדולה כדרך מלכים אוכלים ולכך נאכל על השובע וע"ש ברשב"א ולפ"ז דכל צליתו היה שעה א"כ מאכל ב"ד לדעת רבוותא הסוברים מאכל ב"ד הוא שליש צליתו וע' לקמן סי' קי"ב ואם בשליש שעה נצלה שיפלוט כל דמו אף במליחה כך וסגי בשליש שעה וכל הדעות נבעו מראיית ת"ה ודו"ק:

(ח) במי פירות הרמ"א בתשובה דכתב דמדברי הר"נ גבי השוחט ולא מצא דם משמע דהדחה קמייתא במי פירות לא מהני דמטרשי' ליה ותמהו הט"ז והש"ך והפר"ח הא לא מצינו בר"ן דבר רק על קו' התו' שהקשו על הא ונאכלין בידים מסואבות דהא הוכשר בהדחה וע"ז תי' הר"נ דהודח במי גשמים עכ"ל וא"כ איך יליף רמ"א מזה למי פירות מה דלא זכרו כלל ונראה מבלי לעשות לרמ"א אשר בצלו חיינו למדבר בלי דעת ח"ו כך דיש להבין בר"ן דס"ל הודחו במי גשמים אינן מכשירין הא אמרו במשנה דמכשירין כל שתחילתו או סופו לרצון מכשירין והכא הא המה לרצון להדיח הבשר ולתקנו לאכילה ואין לך לרצון יותר מזה ומכשירין וצ"ל דדעתו הי' לצלותו דלא במי הדחה וא"כ דעתו הי' מבלי ללחלח הבשר במים ולא ניחא לי' כלל בהדחה זו וא"כ הוי שלא לרצון ואינן מכשירין אבל מ"מ קשה איך נאכל בידים מסואבות הא כשהומלח עכ"פ במי הדתה בתרייתא ואי דהוכשר בגשמים זה ודאי ניחא לי' דלא סגי בלי הדחה וא"כ אף מי גשמים מכשירין ולא תי' הוא כלום ול"ל דודאי הדחה בתרייתא איירי דהודח במי פירות ולא צריך מי גשמים רק הדח' קמייתא דלא מועיל מי פירות קשי' וע"ז תי' מי גשמים ולא ניחא לי' דרצונו הי' לאכלו ואינן מכשירין ודוק:

(ט) אפילו לא הושם רק בכ"ש טרם עמדנו על שרש דין זה צריכין אנו להקדים הדין מה שהט"ז והפר"ח נחלקו הוא כי אמרינן בפר' כירה מילחא צריכה בישולא כבשרא דתורא דאפי' בכלי ראשון אינו מתבשל כי אם דוקא ע"ג אור והביאו הרא"ש וכתב מיהו אם נמלח אפי' נמלח מחדש נהי שהבשר אינו מתבשל מ"מ הלחלוחית והמלח והדם שבתוכו נתבשל ונבלע בבשר ואסור עכ"ל ונחלקו המחברים בכונת דברי רא"ש כי הרב רמ"א בת"ח סבירא ליה אפילו לא נמלח כלל מ"מ אסור כי הלחלוחית מתבשל ונמלח דנקט הרא"ש לאו דוקא וראי' כי הטור א"ח סי' שי"ח כתב אסור ליתן בשר שור חי בכלי ראשון בשבת דלחלוחית מתבשל ולא כתב נמלח ש"מ נמלח לאו דוקא וכן פסק בא"ח סי' שי"ח דנמלח לאו דוקא:

(י) אמנם המהרש"ל וט"ז בא"ח סי' זה ס"ק כ"ג דעתו דלא לחנם כתב הרא"ש נמלח רק הרא"ש מיירי בענין דם וא"כ מה בכך שהדם מתבשל אין הבשר מקבל בלוע מדם דהא צריך להתבשל ע"ג אור וטרם זה אינו בולע ולכן מצריך הרא"ש נמלח דאז המלח מבליע דם משא"כ לענין שבת פשיטא דהדם ולחלוחית מתבשלין בלי מלח ואסור הטור בא"ח לענין שבת לא זכר מלח עכ"ל והרב פר"ח חשב לדוחק דיהי' דברי הרא"ש סובבין שם על מליחה לדם דמה ענין זה להתם רק מיירי מענין איסור שבת רק אף דלכתחילה אסור דמבשל לחלוחית מ"מ יש לפקפק למה יאסור בדיעבד החתיכה דהיא לא נתבשלה ואי דלחלוחית נתבשל יקנח הלחלוחית לכך קאמר דהמלח ממהר להבליע וא"א להתקנח עכ"ל. ודבריו דחוקין כי מה ביקש הרא"ש בזה דקאמר המלח והדם נתבשל הל"ל סתם לחלוחית וגם איך יתבשל המלח הא אין מתבשל בכלי ראשון וגם רחוק במציאות לקנח כל לחלוחת מכל שייפא ושייפא בשרא הא לחלוחית הרבה ואם בא לקנח צריך לפרפר הבשר לחלקים דקין בלתי נחלקים ממש ולכן כפי פשטא לישנא דרא"ש משמע כהרב ט"ז וכן מסכים עמו רי"ו דכ' בחתיכה שנתנה לכ"ר מותר חוץ אם יש עליו מלח וכ' דכ"כ הרא"ש והיינו כמ"ש הט"ז: ואמת כי יש לפקפק בהרא"ש כיון דס"ל דאף דלחלוחית מתבשל מ"מ אין הבשר בולע בכ"ר א"כ מה יועיל נמלח להבליע וכי לא יהיה חום כ"ר יותר מבליע מן מלח ואם נימא בצירוף מלח וחום כ"ר הם גורמים הבלוע לפ"ז לא היה צריך הרא"ש ליתן טעם דלחלוחית מתבשל רק בקצרה אף דכ"ר אינו מבשל בצירוף מלח מבשל ויש ליישב בדוחק: ואחר שבארנו הנך דיעות רבוותא נראה ודאי הסומך עצמו על הט"ז ומהרש"ל אין גוערין אותו בנזיפה כאשר פסקתי זה איזה שנים שבקשו להוריד זקן מורה הוראה הואיל פסק בבשר שור שהושם לחמין כ"ר דאין אסור וכתבתי דיש לו מה שיסמוך על גדולי עולם. אמנם לכתחילה לדינא ת"ו להקל נגד פסק הרמ"א מכמה טעמים דאף דנימא בכונת הרא"ש כט"ז דאף דהדם מתבשל מ"מ אין נבלע בבשר דהא כ"ר אינו מבשל בבשר שור היינו דהרא"ש נמשך גבי עירוי אחר דעת ר"ת כנראה מדבריו פרק כירה גבי אלפס וקדרה וכו' דס"ל הואיל עירו בלע כדי קליפה אף מבשל כ"ק משום דס"ל בישול ובלוע חד דינא אית לי' ועיין ר"נ ורשב"א בחדושיו ותה"א ותוס' זבחים וא"כ שפיר יליף הרא"ש אם אין כ"ר מבשל בבשר שור אף מבליע אינו ואין בולע מהן ולכך צריך דוקא דחתיכה נמלח אבל לפי דעת רשב"ם והרבה פוסקים דנח יותר להבליע מלהתבשל ועירוי יוכיח וא"כ מה בכך דבשר שור דאין מתבשל בכ"ר הדם נבלע בכ"ר דנח להתבלע ופשוט וכן מורים פשטן של דברים דבליעה לא יותר מבישול דודאי אין חום מליח יותר מקומו של כ"ר כנראה בכל דוכתא וא"כ אם אין כ"ר מועיל בבשר שור א"כ אף חום מליח אין מועיל בבשר שור ולפ"ז הא דר"מ דאמלח לי' בשר שחיטה בהדי בשר נבילה יהי' הכל בשאר בשר וכן הני אטמת' דאמלח בגיד הנשה וכו' דבר זה קשה לאומרן ועכצ"ל דיש הבדל בין בישול לבלוע וחום מליחה מבליע. גם לא ידעתי מנ"ללרא"ש לומ' דמלח מסייע לכ"ר מה דלא מצא לו עזר מגמ' וזכר לו ואף ע"ז דבלחלוחית מתבשל הי' לבי הומה מנ"ל לרא"ש לחדש דין מה שלא נמצא בש"ס ודברים אלו הן סתרי טבע ומי יבא בסודם עד שמצאתי לו ראי' מגמ' דזבחים דאמרינן אחד שבשל בו או שעירה לתוכו רותח ישבר וע' תוס' וירושלמי דלמדו ממנו דעירוי מבשל ולכך צריך שבירה כדכתיב אשר תבושל בו וכו' וקשה תינח אם עירה לתוך הכלי שארי בהמות אם היה החטאת עגל ושור ועירה לכלי למה ישבר הא לא יהיה עדיף מכ"ר גמור אינו מבשל ומכ"כ עירה וע"כ צ"ל לחלוחית מתבשל וכן בעירוי לחלוחית מתבשל ושיי' יבשל בו וטעון שבירה ול"ל שם איירי דנמלח דמלבד דזה א"א לומ' מליח מאן דכר שמי' אף גם מנ"ל לרבינו תם וסייעתו למילף מיניה דהתם דעירוי מבשל דלמא התם מליח מסייע ואפילו בכ"ש י"א דמסייע ומכ"ש בעירוי: אבל דנחדש לומ' דמליחה מסייע לחום כ"ר לא ידעתי מנ"ל זה לכן יותר נראה כדעת רמ"א דלחלוחית מתבשל ומובלע בבשר ובפרט אם אין מובלע בלי מליחה א"כ בשר שור בחלב וכ"ר הבשר אינו מתבשל וגם לחלוחית שלו אינו מובלע וא"כ יהא מהתורה הבשר מותר רק מדרבנן וכ"ת ה"נ א"כ הא דפרכינן על רב דאמר כזית בשר שנפל ליורה רותחת הבשר אסור וחלב מותר אמאי חלב נבלה הוא ומוקי' ליה בשינוי דחיקה אמאי לא משני בבשר שור דאינו אסור רק מדרבנן ונאסר מחמת הבליעת חלב אבל החלב אינו נאסר מחמת בשר דהבשר מותר דלא נתבשל כלל ובב"ח דרך בישול נאסר וגם לא בלע כלל וא"ל דהא מ"מ מדרבנן אסור הא בדרבנן לא אמרינן חנ"נ וכה"ג צ"ל במה דמשני גדי אסרה תורה ולא חלב ולא מצינו בשום דוכתא דחלב מבב"ח מותר ועכצ"ל מדרבנן אסור ומ"מ לא אמרינן ביה חנ"נ ולכן הדבר מוכרח דלחלוחית מתבשל ומובלע בתוך בשר כדעת הרמ"א וא"כ הרי כאן איסור בב"ח תורה ואמת כי המחבר בסי' שי"ח דעתו אפילו לחלוחית אינו מתבשל בלי מלח ולא נראה כן מדברי הרמב"ם דהעתיק בה' שבת דמלחא צריך בשולא ואין מועיל כלי ראשון והך דבשרא דתורא צריך בשולא באור ולא מהני כלי ראשון השמיט וצריך טעם למה השמיטו אבל לדעת רמ"א ניחא דס"ל דעכ"פ לחלוחית נתבשל ואסור ולא נ"מ לדינא כלל דסוף כל סוף מתבשל ולכן לא זכרו וזהו ראי' לרמ"א: והנה הר"ן בפ' ג"ה כ' בהך דאין למלוג גדי וטלאים הק' בהא דאמרי' בפ' מקום שנהגו מקום שנהגו למלוג עגלים מולגין ותי' דאיירי דנתקנח מחלבו והוציאו דמו לכאורה קשה האי קושיא מעגלים הא המה בשרא דתורא וצריך בשולא ואין חום כ"ר מבשלו ופשיטא דמותר למלוג משא"כ בגדיים וטלאים ואי נימא דחלב מ"מ מבליע לא היה להר"ן לתרץ דפלט דמו דלענין זה לא מהני כ"ר ולו' דיש חילוק בין עגל לשור דגמ' קאמר בשרא דתורא לא יתכן דמי נותן גבול כמה יהיו ימיו עד שיגיע לבחינת שור ומי מפיס ומכריע בזה ואמרו חז"ל שור בן יומא קרוי שור ולכן ברור דס"ל דלחלוחית אף בלי מלח מתבשל ושפיר הקשה הר"ן ודוק: ובאמת אף דהרא"ש היה מקיל יש לנו להחמיר כי הרא"ש כנראה מדבריו פ"ק דחולין בשמעתא שוחט בשבת ס"ל דם שפירש ממקום למקום מותר (ומ"ש בפ' כ"ה גבי כלי שא"מ דדם שפי' ממקום למקום אסור הוא רק לשון ר"פ) וא"כ אי' לומד דאף דאין חום כ"ר מועיל גבי בשרא דתורא מ"מ הא חומו גדול כ"כ עד שעכ"פ מוליד תנועה בדם מבליעה בחתיכה לצאת ואם כי אין החום כ"כ כחו גדול כמו על אש להוציא הבליעה לחוץ מ"מ פירש הדם לצאת והרא"ש לא חש לכך כי ס"ל מותר אבל לפי דקיימ"ל גבי כלי שא"מ דכל החתיכה אסור משום דם שפי' ממקום למקום אף זה כיוצא בו לכ"ע: וי"ל דגם הרא"ש ס"ל נמלח לאו דוקא כמשמעות הטור א"ח רק ס"ל אם נתן בשר חי לתוך כ"ר ה"ל חליטה ואין הדם יוצא כלל וע' ב"י סי' זה דכ' בשם א"ח להתי' בהך עוגדא דה"ל חליטה ועיין לקמן סי' ע"ד דאף דלא בקיאין בחליטה מ"מ בדעבד יש לסמוך וא"כ אף הרא"ש ס"ל כן דה"ל חליטה ולכך כתב ונמלח דכיון דכבר החל המלח לעורר כח הדם לצאת שוב מי רותחין גומרין והדם נפלט ונבלע ודברי רא"ש נכונים וברורים ודוק:

(יא) אפילו בכ"ש מבשל ומהרש"ל חולק דכ"ש אין מבשל והש"ך בס"ק ל"ז נראה דעתו להסכים למהרש"ל ולסמוך על הרא"ש ופוסקים דכתבו כ"ר מבשל בצירוף מלח משמע כ"ש לא ואין כ"כ דיוק ויש לדחות בכמה אנפין וביחוד הא דכתבו דכ"ש מבשל היינו זולת בשר שור אבל בשר שור מודים דהא אפי' כ"ר אין מבשל והרא"ש איירי בכ"ר ולזה צריך סיוע מלח אבל אי קשיא הא קשיא הא תנן הקדרה וכו' לא יערה עליהם רותחין אבל מערה לתוך הקערה ותמחוי ר' יהודא אומר לכל נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר ואיבעי להו ר' יהודה ארישא פליג ולקולא דאפי' כ"ר בעי חומץ וציר או אסיפא ולחומרא דאפי' כ"ש מבשל בחומץ וציר ולקולא ופשטי' מבריית' דר' יהודא ארישא קאי דס"ל דכ"ש אין מבשל רק בחומץ וציר מכלל דת"ק דפליג ור"י ס"ל אפי' בחומץ וציר ומליח אין כ"ש מבשל רק כ"ר דהא לא מצינו לת"ק ור"י פלוגתא בסיפא וקשי' לי לאו"ה ורמ"א: ודוחק לו' ולחלק בין ציר לציר וע' ירוש' מס' שבת פ' הכירה דקאמר על דעת דר"י מלח כציר יין כחומץ ולחלק בין בישול לבלוע קשה דהא או"ה והרמ"א תפסו הכל לשון בישל ומה שי"ל דאפשר דראיי' או"ה מהא דאמרינן בפסחים דף מ' ע"ב אין מוללין את הקדרה בפסח והרוצה למלו' נותן את הקמ' ואח"כ החומץ וי"א אף ליתן החומץ ואח"כ הקמח מאן י"א אר"ח ר' יהודא היא דאמר לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר פירש"י לכל הוא נותן לכל מיני מאכל הוא נותן תבלין בכ"ש חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר שהחומץ מבשלן אע"פ שקדם וצ"ע קצת דהא בשבת אסיקנא ר"י ארישא קאי על כלי ראשון ולא על קערה ותמחוי דהמה כ"ש כדפשטינן מברייתא וצ"ל דרש"יס"ל הך דמוללין דין כ"ש יש לו דאל"כ מה קשאיל מאן י"א ר' יהודא הא הת"ק לא נחלק אר"י בכלי ראשון רק ס"ל מבשל אפי' בלי חומץ וציר ומוכרחין לומר דמוללין וכו' ככ"ש דמי ונשאר הקושי' הא לא מצינו לר"י דנחלק בכלי שני כנ"ל וצ"ל כך הפי' בברייתא רי"א לכל הקדרות פירש מילת כל מורה הן כלי ראשון והן כלי שני חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר דאסור בכל קדרות הן כלי ראשון והן כלי שני לא פלוג וא"כ הך דמוללין דהוי כ"ש אתיא כר"י דבחומץ וציר חד דינא אית לי' לכ"ר וכ"ש זהו מה שיש ליישב דברי רש"י ועדיין הקו' על או"ה דפסק דלא כת"ק דנחלק אר"י דאמרינן מאן תנא ר"י ש"מ דת"ק פליג: נראה דס"ל הא התוס' בשבת פי' דהא דר"י פליג ארישא לא דס"ל כלי ראשון אין מבשל רק ס"ל תבלין קשין להתבשל א"כ י"ל לא עבדינן פלוגתא רחוקה ע"כ פליג ת"ק אר"י דחומץ וציר אין מבשל בכ"ש היינו בתבלין הקשים אבל בשארי דברים הרכים מודים לר"י דמבשל דהא הוא אפילו בתבלין הקשים ס"ל דמבשל והך דמוללין מלילות היינו תבלין ולכך לת"ק לא מבשל ואו"ה איירי בשארי דברים זולת תבלין ודוחק: ויותר נראה דיש להבין ת"ק דס"ל אפי' בציר ואין כ"ש מבשל מ"ט מתיר ליתן קמח תחלה ואח"כ חומץ דחומץ יבשלו וימנעו מחימץ הא אין פועל כלל וצ"ל כי פליגי ת"ק ור"י שיש חומץ וציר בקערה בתבשיל ואח"כ רוצה ליתן לתוכו תבלין מתיר ת"ק דכח החומץ וציר כבר נתבטל תחלה בתבשיל ור"י אוסר מ"מ אבל ליתן לכ"ש תבלין ולערות עליהן חומץ עם כו' תיכף בהגיע החומץ מצטרף לחום ומבשל ואסור. וכן במלילות אם נותן קמח תחלה ואח"כ החומץ קודם שיתערב א"כ מחומץ מבשל הקמח לבל יתחמץ וא"ש וזה מה שנראה בכוונת או"ה בשר מליח שנתן בכ"ש הרי תיכף מבלי פנאי להתבטל מצטרף עם חום כ"ש ואוסר: ובחדושי אמרתי דיש לרש"י ראיי' לפ"ז דרי"א למילתי' הן בכ"ר והן בכ"ש דרש"י ס"ל כרשב"ם דעירוי אינו מבשל וק"ל קו' התוס' למה קתני אבל נותן לתוך הקערה לתני רבותא טפי אבל מערה עליהם רותחין ולפירש"י לק"מ דמשום ר"י נקט דאפילו בקערה בחומץ וציר אסור ואלו קתני עירה ה"א בעיר' ס"ל לר"י לאסור בחומץ וציר ולא בכ"ש וקמ"ל דאף בזה אסור ודוק:

(יב) וכ"ש שאסור לאכול המלח הש"ך בס"ק מ"א כתב בשם אפי רברבי דבדעבד מותר בנתייבש היטב והש"ך הניחו בצ"ע ולדידי אין ספק לאסור דאף דהר"ן הביא בשם הרמב"ן ועוד מחכמים דס"ל המלח מותר דהדם כלה בו והולך אין מהם ראיי' דהם אזלו לשיטתן דלא אמרינן בשאר אסורים חנ"נ וכמו כן משמע דגם אפשר לסוחטו מותר ס"ל לדעת התוס' דחד תלוי בחברתה וא"כ דכיון דם הבלוע כלה ואבד פשיטא דמלח מותר דהא נסחט ונאבד אבל לפי מה דקיימ"ל בכל אסורין נ"נ וכמו כן אפשר לסוחטו אסור אפי' למ"ד לא אמרי' חנ"נ א"כ זה מכח שבלוע מדם לא זו דחנ"נ הא המלח אף שכלה הבלוע הדם מ"מ א' לסוחטו אסור והרי המלת אסור כי כבר נאסר מדם ואיך תחזיר להתירו ולכן אין כאן ספק דאסור:

(יג) במסל"ת והנה יש להבין הא דם בבשר הוי מין בא"מ ויוכל להתברר ע"י טעימא א"כ יטעמנו העכו"ם דסמכינן אטעימת עכו"ם כמבואר לקמן הלכות תערובות ומה לנו לנאמנות לסמוך אטעימתו ואם אמר אין בו דם הרי הודח ומותר ואם לאו אסור ודוחק לומ' דלענין אם הודח סמכינן עליו אבל לענין נאמנות בעינן שבקי בהבחנה דלא כן משמע במחבר לק' ריש סי' צ"ח ע"ש א"כ מה צריך לנאמנות תן לו ויטעמנו וי"ל דר"ן פר' כל הבשר עמד במה דאמרו שיעור מליחה מיל הא חזינן המוהל היוצא מן הבשר אחר שיעור זה יותר מאדים מן הראשון ותי' דוודאי אין המליחה באה אלא להוציא דם שעל פני הבשר והסמוך לו הא לדם הבלוע בחתיכה לא חיישינן דה"ל דם אברים שלא פי' דשרי ועוד תי' דלאחר שהיה שיעור מליחה אין כאן דם רק המוהל מאדים וכו' ולפ"ז לדעת זו כל חתיכה מלאה דם רק לא אסרו חז"ל רק דם שבשטח עליו ולא מה שהוא בעצם בחתיכה וא"כ איך יאמר אינו יודע על טעימתו דאינו מרגיש טעם דם וא"כ נשפוט שהודח מדם דמה בכך הא יש בו מ"מ דם ממקו' התתיכה וגם איך נטרף אם מרגיש דם הא ישנו דם ומ"מ מותר דלא נאסר רק מה שע"ג החתיכה ומכ"ש להך תי' דמוהל בעלמא היא דוודאי בטעמא שוה לדם וא"כ איך נסמוך דעכו"ם אומר דטעם טעם דם האמת כדבריו ומ"מ אינו אוסר דה"ל מוהל כ"כ הרשב"א בחידושיו לחולין בי דוגא דאי אפשר למטעם הנוטף להרגיש טעם דם דגם השומן הנוטף טעמו כדם וא"א להבחין ומכ"ש מוהל הבשר: ובזה הקושי' דהקשה על רמ"א דהוא פסק אף באיסורי דרבנן אין סומכין על מל"ת ובדין זה כתב דיש לסמוך אמל"ת מתיישב דכאן חתיכה בדמה כיון דאיסור הוא רק דם שע"ג ותוך החתיכה מותר ה"ל רוב דם להיתרא ומין במינו ברוב בטיל וא"כ יש כאן תרתי דרבנן או דמין במינו חד בתרי בטיל או דם שבשלו מדרבנן ולכך ס"ל לרמ"א דמסל"ת מהני אף דס"ל לקמן דאף במלתא דרבנן לא מהני מסל"ת דלפמ"ש ניחא דכאן איכא תרתי דרבנן:

(יד) ועוד י"ל דכאן העכו"ם מרתת דאולי יטעמנו ויוכר הדם שבתוכו כיון דיודע דלא הודח והומלח גם הא הרבה פוסקים ס"ל דחתיכה עצמה ס' נגד דם הבלוע רק החולקים לא ברירי לי' ומידי ספיקא לא נפקא ויש כאן ס"ס ספק הודח ואם תמצא לומר לא הודח דלמא יש ס' וע' לקמן כלל ס"ס דבכה"ג לא שייך מתהפך וא"כ עכ"פ מהני מסל"ת:

(טו) בשר שנתבשל אשה בשלה בשר ושכחה אם היה נמלח קודם בישול והתיר הרב הט"ז דהוי ספק דרבנן להקל וגם כמו בספק קרא בפ' שנייה דאם התחיל למען ירבו וכו' דאמרי' דסרכא נקט ואתא כן האשה ברגילות שלה ודאי מלחה והרב בעל נה"כ השיג דהא אתחזיק אסורא ול"ד למען ירבו דמליחה עסק גדול ואיך יתכן ששכחה מליחה ועיין פר"ח:

(טז) והנה אי באתחזקא אסורא מהני ספיקא דרבנן לקולא ע' לקמן כללי ס"ס מ"ש בזה ומשם תדרשנו ונראה אם האשה תולה טעותה בדבר כאשר הוא בלי ספק למה שכחה וכיצד באתה לידי ספק נראה ברו' להתי' דאמרינן בדוכתי טובא פסחים ט"ז נדה חבר שמת והניח מגורה פירות הרי המה בחזקת מתוקנים ודייק הגמ' מיניה דספק מוציא מידי ודאי כתבו התוס' נדה דף ט"ו פ"ב ד"ה חבר דהך ספק מוציא מידי ודאי דהוא ספק טוב ורגיל ולכך דוחה ודאי ועוד קאמר הגמ' דלכך בחזקת מתוקנים דודאי הוא דחזקה דאין מוציא מתחת ידו שאין מתוקן ועוד דהאי נמי ספק דאולי הכניס במוץ וכו'. והנה ברו' אם נמצא קדרה בשר מבושל והמבשלת אינו לפנינו לשאלה אם מלחה בשר פשיטא דמות' לאכול הבש' וזו לא שמענו מעולם דיצטרך לשאול מאשה מבשלת אם מלחה וכמ"ש גבי חמץ דהחזקה דבדק הבית דהכל חבירי' אצל חמץ עיין ריש פסחים כן הכל חברי' אצל מליחה למלוח הבשר וא"כ הרי ספק מוציא מידי ודאי אף דחזקה היה מתחלה שלא נמלח וספק נמל' ה"ל כמו חזקת מתוקן להפריש מעשרות מ"ש למלח ומ"ש לתקן תרומת ומעשרות וכמו דהתירו שם כן נתיר בזה ואין כאן הבדלה כלל ואם נאמר כאן ריעותא איך שכח מעשה רב מליחה וכדומה נימא לאידך גיסא איך נספק אם מלחה מה הביאוה לכלל ספק הזה לו' דעשתה מעש' רב והלא דבר הוא אבל צא ולמד ספק התפלל וס' לא התפלל אינו חוזר ומתפלל משום דתפלה דרבנן ואף דודאי חייב להתפלל וספק אי התפלל איך ס' מוציא מידי ודאי גם איך שכח מעשה רב כזה אם התפלל או לא דצריך רעותא דלבא וכי דברו בחסרי לבב במתפללים משפה לחוץ ויותר מוטל לזכור מעלין מליחה אשר ידים עסקניות כל היום וא"ל בתפלה שאני דאיך נחמי' להתפלל שני' א"כ יברך ברכה לבטלה וחומרא קולא דהא בק"ש למ"ד ק"ש דרבנן ספק קרא ס' לא קרא אין חוזר וקורא דהוי ספקא דרבנן וכאן ליכא ברכה עד דנימא דהוי חשש ברכה לבטלה ויש להקשות לחד תי' בגמ' דפסחים וכו' הנ"ל דאף בדרבנן דלא אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי א"כ מ"ט דפטו' מתפלה וק"ש למ"ד ק"ש דרבנן הא החיוב ודאי אם קרא ק"ש ודוחק לו' כי תקנו דרבנן כמו תפלה וק"ש שאני הם תקנו לודאי ולא לספק עכ"פ יצא לנו בכה"ג ספק מוציא מידי ודאי ומכ"ש לפ"ד התוס' שם דהך בהמה וכו' הכל ד"ת אבל מדרבנן מ"מ חייב במעשרות וא"כ במה דתי' התם נמי ספק וכו' היינו ס' דאורייתא אבל מדרבנן ודאי היא ומודה הגמ' דבדרבנן ספק מוציא מידי ודאי וברורים דברי ט"ז ולא הוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו אך עדיין במקומו מש"ל מה החרדה נקח קפילא לטעום אם בו טעם דם ודאי שכחה ואם לאו ודאי לא שכחה וכי בשביל שאנו מחמירין לבלי לסמוך אקפיל' נקל בעובדא זו וצ"ל כמש"ל דכל חתיכה מלא דם רק חז"ל לא אסרו וא"כ אף דטועם טעם דם אין ראיה דלא הומלח כנ"ל ולפמש"ל דזהו כגדר ספק מוציא מידי ודאי לא קשה הא יוכל להתבר' דבנדה דף ט"ו ע"ב אשה שראתה ודאי אי בעלה מצי מחשב ימים לטבילתה לבא עליה בלי שאלת פי' ומדמה אותו הגמ' להך חבר שמת וכו' דספק מוציא מידי ודאי (והוי ג"כ ספק הרגיל) וקשה הא יכול לברר בשאלת פיה וע"כ צ"ל דא"צ בירור וא"כ אף בזה א"צ חקירה וטעימת קפילא וכן בחולין דף צ"ז דפריך הגמ' אלא מעתה נפל לקדרה אחרת לא יאסו' ופי' התוס' אף דהוי ספק אי בקדרה ראשונה נפק כולו או רק מקצתו דה"ל ספיקא דרבנן ולקולא ויש להבין הא בנפל לקדירה אחרת דאוס' בגמ' היינו דטעים לי' קפילא וא"כ מה ספיקא דרבנן ישנו כאן טעימת קפילא יכריע ויבר' אי נפק כולו בפ"א או לא וספק שעומד להתברר הוא וצ"ל דקושי' הגמ' במקום דליכא קפילא ואי סמכינן אספיק' דרבנן וא"כ אף לדידן דלא סמכינן אקפילא הוי כמו ליכא קפילא וסמכינן אספיקא דרבנן וצ"ע להקל כי יש לדחות כי קושי' הגמ' אם עכשיו נתרבה הקדירה דליכא טעם חלב בו רק מ"מ אסור כיון דמתחלה היה בפחות מס' ונ"נ ואסור משא"כ אי ספיקא דרבנן לקולא א"כ מעולם לא נאסר אבל אטעימה באמת לא סמכינן אלו היה אפשר לטעום ולכן צ"ע. כתב הצ"צ הובא בכרתי אם ספק אם נמלח חלב עם בשר או לא דה"ל ספיקא דאורייתא דה"ל מין בא"מ ואסור וכן הסכים הפ"ח. ואני אומ' אם קולף הבשר מות' דזה דהחלב מפעפע במליחה דעת רוב הפוסקים דאין מפעפע וסגי בקליפה ועיין ת"ח כלל ל"ח ולקמן סי' ק"ה בש"ך ס"ק ל"ג דהרבה רבוותא ס"ל דאין מפעפע יותר מקליפה ואפי' הנך המחמירים לא החליטו ודאי למפעפע עד שיפסקו אפי' בס' צריך נטילה דדלמא לא מפעפע וע"ל סי' ק"ה וא"כ יש ס"ס דלמא לא הי' חלבו כלל נוגע ואת"ל נגע דלמא לא מפעפע יותר מכדי קליפה ואם א"י איזה מקום נגע עד שלא נודע מקום קליפה חד בתרי בטל כנודע וע"ל סי' צ"ב בש"ך ומ"ש בפלתי ואין לפקפק כלל:

(יז) אלא מש"ל עדיין קשה הא חלב בבשר הוי מין בשא"מ ויכול להתברר ע"י טעימת עכו"ם ואיך נימא לקולא דלא סמכינן עליה ונ"ל כנראה מדברי מחברים דמליחה טעם קלוש וא"א למטעם ועיין רמב"ם הל' מ"א פט"ו הלכה ל"ד בשר נבילה מליח שנבלל עם בשר שחוטה הרי זו אסורה מפני שהמליח נבלה וכו' וא"א לעמוד כאן לא על הטעם ולא על האיסור ע"ש וצ"ע: כתב הצ"צ הא אם ספק חלב ספק שומן דהוי מין במינו ובטל ד"ת והוי רק ספיקא דרבנן ולקולא והפר"ח פקפק עליו דיש כאן שני ספיקות להחמיר אולי נמלחו יחד ואולי נמלח החלב ולא השומן עכ"ל ולא הבנתי דבריו סוף כל סוף יש כאן ספק אי נמלח החלב או לא דאם לא נמלח מותר והוי ספיקא דרבנן מה נ"מ בתרי ספיקא או לא מה לנו להחמיר באיסור דרבנן:

(יח) אותו חתיכה דלמא לא יצא חוץ לחתיכה רק פירש ממקום למקום ויש להבין הא עכ"פ דם שבשלו הוא ודרבנן וא"כ ה"ל ספיקא דרבנן ולקולא ולא אתחזק איסורא כלל דמהכ"ת נימא דפי' ממקום למקום והלא הדם בלוע במקומו: ודוחק לומר טעם אוסרין דאפשר להתברר ע"י קפילא וטעימא דלא נזכר סברא זו בפוסקים: ולכן י"ל דודאי נפלט הדם כטבע מתבשל רק חוששין טרם שיצא שהה בחתיכה ופי' ממקום למקום ונאסרה ואותו החתיכה נעשה נבלה ואף שנפלט אח"כ אפשר לסוחטו אסור ולכך אותו חתיכה נשארת באיסורה ולכך לא מהני בי' טעימא כי ליתנהו ואך יצא יצא וסברא זו כתבו התוס' חולין דף צ"ו ע"ב ד"ה וכחל דהחלב בכחל טרם צאתה מהכחל אוסרת הבשר וה"ה להך דהכא. ואין להקשות א"כ בכל חתיכה שנמלח טרם גמר כל הפליטה פירש ממקום למקום ונ"נ ותאסר החתיכה וצ"ל אף כי כח המלת להפליט כל הדם הוא דם שלא פי' אבל להבליע טעם הדם אינו נבלע ע"י מליחה רק כ"ק ולא שייך נ"נ:

(יט) ואין להשהות וכו' והא דמתירין ספק עוף טרפה ואפי' ביצה דנח להתבשל דהתם בדילי' מיני' ולית לי' שיורתא לא גזרינן דאתא למיכל מיניה אבל הך בשר לא בדיל דאית לי' חיורתא בצלי גזרינן ועוד דבשלמא שם יש תועלת בשהייתו דבין כך יתברר הספק או דתטען ביצים וכדומה אבל בזה מה תועלת בשהיתו לבישול לעולם לא יהיה ניתר ולצלי תיכף מותר וא"כ מה צורך יש להשהות ולבוא לחשש תקלה:

(כ) ספק אם נמלחה וכו'. ואם הספק הוא בבהמה אימת נשחטה כגון דרך משל היום יום ד' הבשר לפנינו ואין אנו יודעים אם נשחט ביום א' וא"כ כבר עברו ג' ימים או השחטה יום ב' ועדיין תוך ג' ימים אמרי' העמד בהמה בחזק' חיים והשתא דמת וכן הוא בשמעתא דנדה כתובות קדושין ובדוכתא טובא העמד חי על חזקתה וכ"ש בראהו חי מקדם דה"ל ראהו חי מבערב ובזה אצ"ל הואיל הוא רק חומרא דגאונים הקלו כי כן הדין:

(כא) וכן הדין בנתבשל בלי מליחה הרב הש"ך הקשה הא הוי דם עם בשר מין בשא"מ וא"כ לא בטל יבש ביבש חד בתרי שמא יבשלם ויתן טעם (ולשיטתו אזיל דס"ל לקמן סי' ק"ט דאפי' באיסו' דרבנן לא בטל חד בתרי ע"ש) ומחומרא דגאונים לא קשי' כי לא החמירו כך אבל על הרמ"א דכ' בבישל ק' ונראה דכבר הקדמתי להק' הא אפשר להתברר ע"י טעימת קפילא ואיך שייך ביטל ויש בזה ב' תרוצים או כמ"ש הר"ן דכל חתיכה מלא דם רק לא אסרו רק דם הטח למעלה ולא מה שבתוך חתיכה אבל מ"מ דם הוא ורחמנא שרי וא"כ איך יטעים קפילא ירגיש טעם דם המותר הנבלע בחתיכה וא"כ גם קו' הש"ך מיושב דאף דיבשל לא יתן טעם דאיסורא דאיכא דם היתרא וטעם איסור בטל ברוב טעם היתר או י"ל דכשיבשל הוסף אח"כ מים שהוא יותר מס' נגד הדם ומ"מ חנ"נ ואוסר אבל א"א למטעם דכבר בטל טעמו בס' וא"כ גם הך חששא דיבשלם יתנו טעם ליתא דכבר בטל טעם הדם ביותר מס' ואין עליו רק תורת תערובת מין במינו ולק"מ ודו"ק:

(כב) בשר מלוכלך וכו' לצלי הא דטען הש"ך איך יועיל צלי על לכלוך דהוי דם בעין וכבוש כמבושל י"ל דכל החתיכה ל' נגד דם בעין שעל החתיכה ואם אמרו כן בדם בהדחה בתרייתא מכ"ש בהדחה קמייתא דידוע דיותר דם טח על החתיכה בבתריית' מקמית' והחתיכה הכבוש במים מכל צד ועבר לא יתכן אם לא המים יותר מן החתיכה וא"כ הרי כאן שני פעמים שלשים נגד הדם ובטלה מכל צד ולק"מ:

(כג) אמנם בגוף הדבר איך יועיל צלי אחר כבישה כיון דכבוש כמבושל והרב פר"ח הקשה דמחבר גופי' בסעיף י"ח פסק בכלי שא"מ מה שנכבש בציר אין מועיל צלי מיהו על הך קשי' י"ל דמחבר מספקא לי' אי כבוש כבישול לגמרי ואין מועיל צני או לא וכאן דהוא נשרה במים דהרבה רבוותא ס"ל דבמים לא הוי כבישה דוקא בחומץ וציר והרבה ס"ל שלשה ימים דוקא לכך צירף זו לזה והכשיר לצלי אבל לקמן בציר לא רצה לסמוך אהך סברת המיקל דצלי יועיל בכבישה לחוד אבל גוף הדין צריך לימוד מה יועיל צלי ונראה דס"ל למחבר כבוש עושה פעולה לבשל לפלוט או לבלוע אבל להפליט ולבלוע כאחד נידון כבוש כיורה רותחת דהא לא נח מכבישתו והוי כלא נח מרתיחתו והרי זה כדין יורה רותחת דמבלע בלע מפלט לא פלט ועשה רק פעולה להפליט או להבליע אבל לעשות פעולת בליעה ופליטה כאחד לא אמרי' דהוא כיורה רותחת וראי' להם ממשנה דתרומות פי' כל הנכבשים זע"ז מותרים חוץ מן החסית וקשי' לי' הא קיימ"ל כבוש כמבושל ובשביעית תנן במשנה ורד חדש שכבשו בשמן ישן וכו' משמע דכבוש אסור (וע' ר"ש שם דלפי ירושלמי הגי' נשלק) ולכך ס"ל ודאי גבי ורד פועל הכבישה שיהי' השמן נבלע או טעם ורד בשמן אבל תרומה וחולין שיהיה מופלט טעם תרומה ומבליע בתוך חולין תרתי לא עבדי וא"כ כל הנ"ל נכון דחתיכה בלוע בדם ונכבש כ"ז שבלוע בתוכו אינו אוסר דה"ל דם שלא פירש רק דכבישה הפליט הדם מחתיכה ואם חוששין דחזר הכבישה והבליע דם הנפלט לתוך חתיכה זהו חששא רחוקה דיעשה שני פעולות ברתיחת הכבוש לפלוט ולהבליע ולכך מקלי' בצלי משא"כ לקמן ס"כ דהציר מלא דם לפניך והחתיכה נכבש בו ופועל הכבישה להבליע דם שבציר וחד פעולה עושה לברור אסורים ולכך לא מהני צלי:

(כד) ס' נגד קליפה מקערה ע' ש"ך ופר"ח ומדבריהם נלמוד דאין קערה נאסרת רק כ"ק דמליח אינו אוסר יותר מכדי קליפה וצריך לימוד הא הציר שהה בתוכו כדי שיתן על האור וירתיח א"כ ה"ל כבוש ואוסר כולו כמ"ש הש"ע בסעיף ח"י ואי דאין מליחה לכלי היינו להפליט אבל לא להבליע וצ"ל דלא שייך בזה כבוש דכבוש קרוי כשציר מקיפו מכל צד משא"כ בזה דהכלי מצד חוץ לאויר העולם אין שום דבר מקיפו רק הציר בתוך הכלי והכלי מקיפו אינו נדון בכבוש רק כמליח בעלמא וצ"ע כי המ"א סי' תמ"ז סקט"ז האריך וסיים ובמליחה יש להחמיר שאם שהה כדי שירתיח בציר מפליט מן הכלי והיינו דה"ל כבוש אף דצד חוץ אינו כבוש וכן אם שהה מים תוך הכלי מע"ל ס"ל לאו"ה דהוי כבוש וע' לקמן סי' ק"ה אף דדופני הכלי לצד חוץ אינו כבוש מועיל בהן מוכרח מכמה מקומות מהא קערה שמלח בה בשר דלמה יאסור הא אין מליחה לכלים כמ"ש הרא"ש גבי דפוסי גבינות וע"כ צ"ל מטעם כבוש ודפוסי גבינות איירי בנקב ולית כאן כבישה וצ"ע:

(כה) קליפה והק' הש"ך למה מצריך קליפה מהכלי ולא קליפה מדבר חם שנתן לתוכו דתתאי גבר וכמ"ש הרמ"א בת"ח וי"ל כיון דהרבה מחברים סוברים דהקערה נדון כחמה הואיל בלועה ציר וא"כ אף להחולקים וס"ל דקרוי צונן היינו דאין כח ביד הציר להחים הקערה אבל הציר במקומו עומד שהוא רותח וא"כ במערה לתוכו רותח פשיטא דחום מעורר חום דהא חום זה ודאי דאלים מחום דכלי שני דהא זה עכ"פ כ"ק מבשל וכ"ש אין מבשל כלל מ"מ כ' רמ"א לעיל בכ"ש בצירוף ציר מבשל וא"כ מכ"ש בעירוי דמבשל ולכך בעינן קליפה נגד כל הכלי ולא סגי בקליפת מאכל ובזה מיושב קו' רשב"א בהא דאמרי' פ' כ"ה דף קי"א ע"ב קערה שמלח בו רותח דאפשר לטעום ע"י קפילא והק' רשב"א הא אינו אוסר בעירה לתוכו רותח רק כ"ק מהמאכל א"כ מה טעימה יש בדבר שבעי רק קליפה ולפי הנ"ל ניחא דאסור כל המאכל ושפיר קשה לטעם וכו' ודו"ק:

(כו) אפי' בלי נקיבה הק' הדרישה בשהה כדי שיתן על האור הא ה"ל כבוש כמבושל ותי' דגבי כלי לא משוה ציר כבוש דאין מליחה לכלים וזה סותר לדברי המ"א בסי' תמ"ז דמבואר אף בכלי אמרינן בציר כבוש כדי שיתן על אור ע"ש וא"כ להמ"א קושית הדרישה במקומה עומדת. ויש להבין הא דפוסי של גבינות נכרים טעם המתירין דאית בי' נקבים והשער דורא דאוסר דלפעמים נקבים סתומים וה"ל כלי שאינו מנוקב ש"מ דבכלי הוי כבישה בכדי שיתן וכו' ולכך מחלק בין נקבים סתומים לאין סתומי' דאז ליכא כבישה וש"מ דהוי כבוש: לכן נראה דיש לחלק אם חתיכה במלח ולא זב הציר ממנו בזה אין איסור בכלים דאין מליחה לכלים אבל אם הציר זב ממנו לא שייך אין מליחה לכלים דציר משוה לי' רותח והוי אף בכלי כבושה ובש"ע כאן איירי דלא זב הציר וכן יש להחמיר ועכ"פ צדקו דברי מ"א דהא בגבינות דהתיר מהרא"י דפוסי' ונתן טעם דכל איסור בלוע אינו אלא דרבנן גבינות וכו' דחלב טמא לא שכיח ע' יש"ש בכ"ה אבל בנדון המ"א חמץ דהוא איסור תורה מהרא"י מודה דיש לאסור ואין להקשו' לשיטות המ"א דבכלי אי' כבישה הא דאמרינן חולין דף קי"א ע"ב דליתא לדרבין דאמר מליח אינו כרותח דהאי פנכא דמלחי' בי' בשרא ותבר' ר' אמי וכו' וקשה מנלן מתורת מליח תברי' דלמא רק מתורת כבוש דמלחי בי' ושהה בכדי שיתן על אור והוי כבוש ולכך תברי' דיש כבישה לכלים ואי דרבין ס"ל ג"כ כבוש אינו כמבושל דלמא כך ס"ל כבוש אינו כמבושל רק כרותח דצלי ומליח אינו כרות' דצלי ונאסר הפנכא מחמת בליעה רות' דצלי וצ"ל דגמ' ידע להך עובדא דפנכא דלא שהה זמן בכדי שיתן ומ"מ תברי' ר"א ושפיר מוכח:

(כז) ועי"ל דהא יש להבין מנלן להגמ' לומר דליתא לדרבין דכבוש אינו כמבושל מהך פנכא הא אינו מוכ' רק דמליח הוי כרותח אבל כבוש כמבושל לא שמענו ומנלן לדחות דברי רבין דאמר אינו מבושל וי"ל דוודאי הא דס"ל כבוש אינו מבושל וכי יחלוק זו כמה משניות בזרעים דכבוש מבשל וצ"ל כבישה מע"ל מודה דמבשל אבל כבוש בציר בכדי שיתן על אור וכו' ס"ל דאין מבשל וצ"ל הטעם דליכא כאן דבר רותח דמרתח ליה עד שיהא כבישה בשלמא אם מליח כרות' הרי דבר דמרת' בשהה בכדי שיתן הוי כבוש אבל אי מליח אינו כרות' וצונן הוא ובי בשביל דשהה פורתא יהיה כבישה מבושל וא"כ חד בחברתה מישך שייך אם מליח אינו כרות' אף כבוש בציר אינו כמבושל וא"ש וא"כ אף הא דהקשינו דלמא לכך שברה לפנכא משום כבישה מיושב דהא בהך תלי' אי אין מליח כרות' אף כבישה ליכא ודוק:

(כח) ושהה וכו' משמע אף דלא שהה שיעור מליחה לקדרה ומ"מ קרוי רות' ואף דלקמן סי' צ"א משמע דקודם זמן זה לא מיקרי רותח עמש"ל לחלק בין דם לשאר בלועים מיהו י"ל דאף דאין רותח מ"מ בעת כבישה אוסר וחומץ יוכיח דאינו כרותח להבליע ומ"מ משוי' לי' כבוש וה"ה בזה דלא קרוי רותח ומ"מ משוי ליה כבוש אלא דא"כ יקשה למעלה מכבישה דבעי קליפה למה הא אין קרוי רות' וצריך לו' דקודם שמלחו בכלי א"מ מלחה בכ"מ ושהה זמן ואח"כ הניח בכלי שא"מ ושהה בכדי שיתן על אור וכו' דהוי רות' דהא באמת שהה כדי מליחה בצירוף שני כלים ואמת כי הל' לא משמע קצת כן מ"מ לדינא נכון:

(כט) אלא כדי קליפה ואם לא נודע איזה צד היה מונח תוך הציר כל חתיכה אסור פר"ח ונראה דיש ספק אולי רוב חתיכה היה בתוך הציר אבל אי ברור לן דלא היה רובא א"כ ברובא בטל דא"צ חד בתרי גמור רק רובא וע' לקמן הלכות תערובות:

(ל) ויש אוסרין כל חתיכה דנתעורר הדם לצאת וכו' והוי דם שפירש ממקום למקום ויש להק' הא דאמרי' דגים ועופות שמלחן זע"ז אסורים ופריך הגמ' אי בשא"מ מאי ארי' דגים עופו' ועופות נמיוקשה מאי קושי' רבין דס"ל מליח אינו כרותח מודה דמלח מוציא דם דטבע מלח להוציא דם דכי ל"ל לרבין מליחה לקדרה וא"כ מודה רבין לשיטת ר"פ בנמלח בכשא"מ אוסר דהא נתעורר הדם לצאת וכו' וא"כ הגמ' ביקש להורות דלא כרבין דמליח באמת כרות' וזה מבו' מדקאמ' דגים אסורים דבלע דם פליטת עופות ש"מ דרות' דמליחה כצלי להבליע ולהפליט אבל אילו קאמר עופות ועופות ה"א דאסורים מחמת דם שפי' ממקום למקום אבל אין מליח רות' להבליע למקום אחר ואינו כצלי וא"כ טובא קמ"ל וא"ל דכך פי' אפי' עופות ועופות ולא קאמר פשוט אפי' עופות נמי אלא בתרי גוונא עופות שפלטו דמן ועופות שלא פלטו דמן דחד אוסר חברתה מטעם בליעה ש"מ דמלי' כרותח אך זה יש לדחו' דקמ"ל דאפילו דגים לא פלטו כלל לא אמרינן איידי דטרידו ואסור וי"ל:

(לא) והכי נהוג הפר"ח תמה לעיל סימן כ"ג ס"ק ב' בדברי הרא"ש דבפר' כ"ה נבי כלי שא"מ גריר בתר דברי רבינו פרץ דדם שפי' ממקום למקום אסו' ובפ"ק דחולין בשמעת' דמבשל בשבת כתב כדעת התו' דמות' ותי' דבפ' כ"ה כ"כ לדע' ר"פ ומדבר בלשונו ולי' לא ס"ל רק כדעת החו' ויפה דיבר ברא"ש אבל מרא דעובדא בכלי שא"מ הוא ר"ת אשר אסר תרנגולת לגמרי שהי' נמלחה בכשא"מ ור"ת כפמ"ש התו' בשמו בשמעתא המבשל בשבת כתב להדיא דמותר בפי' ממקום למקום א) וקשי' אהדדי וצ"ע: וליישב נראה לחלק בצלי כיון דראוי לאכילה בצלותו א"כ הדם שפי' הוא דם שצלאו מדרבנן רק אסו' ולא החמירו בדם שפי' וע"ז קאי מילת' דר"ת בצלי שלא נצלה כל צרכו אבל בעובד' דר"פ תיכף כששמהו התרנגולת לכלי שא"מ תיכף התחיל הדם לפרוש ולא היה לו תיכף מוצא שהי' בכשא"מ וא"ש אז עדיין ממש לא הי' דם מלוח ואיסורו קודם למליחתו אסור משא"כ בצלי צליתו קודם ודוק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.