רשב"א/שבת/לח/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רמב"ן רשב"א מהר"ם חי' הלכות מהרש"א פני יהושע חתם סופר רש"ש אילת השחר שיח השדה |
מכלל דעודן בידו אף על פי שאין דעתו להחזיר מותר. פסק רבנו האי גאון ז"ל[1] כלישנא קמא ולחומרא, וזה לשונו: ודאמרת כי עודן בידו מותר להחזיר דוקא דעתו להחזיר הוא דשרי אבל אין דעתו להחזיר עקרה דעתיה מנהון, ואם הניחן על גבי קרקע אפילו דעתו להחזיר אסור, כיון דאיכא תרי לישני בדאורייתא עבדינן לחומרא. והכין נמי (בבי) [בעי] דאמרינן בהו תיק"ו אסורין דאורייתא נינהו. עד כאן. וכן כתב ר"ח ז"ל (ד"ה בה"א). ולאו דאורייתא ממש קאמרי דהני דרבנן נינהו, דכשהגיע למאכל בן דרוסאי היא מתניתין[2], דאי לא אפילו דעתו להחזיר ואפילו עודן בידו אסור להחזירו דמבשל הוא, אלא ודאי בנתבשל הוא וליכא אלא איסורא דרבנן, אבל דעתן של גאונים ז"ל דכיון דאסרוהו משום כמבשל וקרוב הדבר לבא לידי איסורא דאורייתא הויא לה כדאורייתא, ולפיכך הלכו בה להחמיר כשל תורה[3]. וכן הסכימו כל הפוסקים לפסוק בה להחמיר, הרב אלפסי ז"ל[4] והרמב"ם ז"ל (פ"ג מהל' שבת ה"י)[5] והר"ז הלוי ז"ל (ש).
הא דדייק אביי: במאי אילימא בשאינה גרופה וקטומה אלא כירה כי אינה גרופה וקטומה מי שרי וכו'. איכא למידק מאי קאמר, דלמא בגרופה וקטומה והרי הוא כתנור דאף על גב דגרוף וקטום על גביו אסור, דאי בכירה שפיר דמי, וכאוקמתא דרב אדא בר מתנה. יש לומר דקסבר אביי דכופח גרוף וקטום אפילו על גביו שפיר דמי, דלא עדיף גרוף וקטום מקש וגבבא דכל שבקש וגבבא שרי אף גרוף וקטום שרי, והלכך כופח דבקש וגבבא הרי הוא ככירים ואפילו על גבה שרי הוא הדין לגרוף וקטום, משום הכי סבירא ליה דמתניתין דכופח לית לה אוקמתא אלא כשאינו גרוף וקטום[6].
ולהאי פירושא לישנא דקאמר אילימא בשאינה גרופה וקטומה לאו דוקא, אלא הכי הוה ליה למימר, ובמאי עסקינן אילימא על גביו ובשאינו גרוף וקטום הוא כלומר: ועל כרחין בשאינו גרוף וקטום הוא, ולא דק בלישנא. ולפום הדין פירושא נמי שמעינן דתנור אסור לעולם בין בגרוף בין בשאינו גרוף, דכיון דאסרינן ליה אפילו לסמוך ואפילו הוסק בקש ובגבבא דהא תניא כוותיה דאביי, הוא הדין לגפת ועצים ואפילו גרוף וקטום[7]. וכן נראה עיקר[8].
נמצא עכשיו לפי פירוש זה, דיש בדברי אביי להקל ולהחמיר ובדרב אדא נמי להקל ולהחמיר, אלא במה שאביי מחמיר מיקל רב אדא ובמה שמיקל אביי מחמיר רב אדא, דאביי מחמיר בסמיכת תנור ומיקל בכופח גרוף וקטום אפילו על גביו, וחלופא בדרב אדא שהוא מחמיר בכופח גרוף וקטום על גביו לשוויה כתנור ומיקל בסמיכת תנור.
וקיימא לן כאביי באיסור סמיכת תנור דהא תניא כוותיה, אבל לא קיימא לן כוותיה להקל בכופח גרוף וקטום על גביו, אלא הרי הוא כתנור וכפירושא דרב אדא, דבהא לא תניא כוותיה דאביי. וכן פסק רב אלפסי ז"ל[9].
ולענין סמיכת כופח, לכולי עלמא בגרוף וקטום שרי, דהא לאביי אפילו על גביו שרי בגרוף וקטום. ואף על גב דקתני במתניתין בגפת ובעצים הרי הוא כתנור וקא מפרש אביי הרי הוא כתנור לענין סמיכה, לאו לגמרי לאשווי לתנור ואפילו בסמיכה בגרוף וקטום אלא לסמיכת שאינו גרוף וקטום, דכיון דקתני בקש ובגבבא הרי הוא ככירה מינה שמעינן דהרי הוא כתנור דקאמר היינו כדמפרש בגפת ובעצים בשאינו גרוף וקטום הרי הוא כתנור לענין סמיכה. וכל שכן דלרב יוסף ורב אדא שהוא מותר, דלדידהו אפילו סמיכת תנור שרי. ואפשר נמי דאביי הכין סבירא ליה, והא דלא אוקמה למתניתין בגרופה וקטומה כרב אדא, משום דבעי לאוקומה למתניתין אפילו בשאינה גרופה, דהא דקתני בגפת ובעצים הרי הוא כתנור דאי ככירה שרי משמע ליה בכל ענין, דאלמא כירה שרי בכל ענין והיינו לסמוך, ומכלל דתנור אסור לעולם ואפילו לסמוך ואפילו גרוף וקטום.
ולמאי דכתבינן לעיל (עמוד א) דסוגיא דגמרא מכרעת דמתניתין (דלעיל לו:) להחזיר תנן אבל לשהות משהין, תנור נמי דוקא להחזיר הוא דאסור בין לתוכו בין על גביו בין סמוך לו, והוא הדין לכופח שהוסק בגפת ובעצים לתוכו ועל גביו אבל לסמוך סומכין ואפילו בחזרה, אבל לשהות משהין בכל מקום ואפילו בשאינו גרוף וקטום[10], וכדכתבינן לעיל.
מתני': אין נותנין ביצה בצד המיחם. פירוש: דתולדת האור [כאור]. ואסיקנא בגמ' שאם גלגל חייב חטאת.
ולא יפקיענה בסודרין ורבי יוסי מתיר. פירוש: להפקיענה בסודרין, אבל בצד המיחם דתולדת האור הוא לכולי עלמא אסור[11], וכדתנינן (לקמן קמה:) חוץ מקוליס האספנין שהדחתו זה הוא גמר מלאכתו, ואמרינן נמי בהדיא בגמרא (שם) בתולדת האור כולי עלמא לא פליגי דאסור.
- ↑ והובא גם בר"ן ד"ה עודן, וכ"פ הרי"ף י"ז: וכ"מ בטור סי' רנ"ג, וברמ"א שם ס"ב, עפ"י ביהגר"א שם ד"ה ודעתו.
- ↑ אמנם לדעת הרמב"ם וסייעתו יש באח"ב כמאב"ד.
- ↑ וכ"ב הר"ן ד"ה עודן ועל הרי"ף ד"ה לא. וברא"ש פ"ד סי' ב', ביאר באופן אחר דמשום חומרא דשבת חשיבא כשל תורה. ויעויין עוד בשו"ת רע"א מהדו"ק סס"ה, להק' דתיפו"ל דהא בדשיל"מ מחמרי' גם בדרבנן, וה"נ יל"מ. ובעיקר הענין כ"מ בפר"ח סי' תצ"ז סק"ג. ועי' בד' הבית מאיר, הובא ברע"א עירובין ל"ח. ד"ה והנה הי', ועי' בעירובין מער' ד', ולגוף הקו' עיי"ש ברע"א ליישב דבספד"ד דרבנן לקולא גם בדשיל"מ.
- ↑ י"ז: ועי' לעיל בשם טור ורמ"א.
- ↑ אמנם הרמב"ם שם פ' דבעודן בידו לעולם מותר, ובהניחן על גבי קרקע לעולם אסור, ולא חילקו בין דעתו להחזיר או אין דעתו להחזיר, וכ"פ השו"ע שם ס"ב, [עפ"י מג"א שם סק"א וביהגר"א שם ד"ה ולא הניחה], והנה הרמ"ך שם הק' דאמאי לא פ' כאיכא דאמרי דהלכה כמותם, ולפי"ז גם בהניחן על גבי קרקע מותר בדעתו להחזיר, ועו"ק דשיטתו דלא כשום לישנא, ועיי"ש כס"מ לבאר דהר"מ ס"ל דבספק איסור חזרה לקולא דהוא מדרבנן, ובהניח על גבי קרקע מחמרי' כיון דרובא דאמוראי מחמרי בזה, והוסיף דעוד צ"ל דהר"מ ס"ל דכיון דהאמוראים הראשונים לא חילקו בזה, ע"כ דלא ס"ל כן, ועייש"ע מו"מ וביאור עפי"ז. ובביהגר"א רנ"ג ס"ב ד"ה ודעתו ביאר דהר"מ פ' כירו' (פ"ג ה"א) דמשמיט ד' אביי, ואין אי דעתו להחזיר.
והנה בס' התרומה סי' רל"א, ס"ל דקיי"ל לקולא, ולפי"ז הניח על גבי קרקע ודעתו להחזיר מותר, ועודן בידו שאין דעתו להחזיר מותר, וכ"ד הרא"ה הובא במיוחס לר"ן ד"ה אמר, וכ"כ התוס' לק' מ"ח. ד"ה דזיתים, [עיי"ש ביישוב המנהג להחזיר קדירה אחר שהניחוה על גבי קרקע], וע"ע ריטב"א ד"ה ואסיקנא. ובמאירי ל"ח: ד"ה כבר, ביאר עוד טעם להקל, דקיי"ל כל"ב שבגמ'.
והנה הרמב"ן ד"ה מחזירין, כ' דהתנאים דעודן בידו ודעתו להחזיר, היינו רק בנטלה מע"ש ומחזירה בשבת, אך נטלה משחשיכה אי"צ שום תנאי חזרה, וגם הניחו על גבי קרקע ואין דעתו להחזיר מותר, וכ"ה בר"ן ד"ה עודן, ועל הרי"ף י"ז: ד"ה ומיהו, ובדרישה רנ"ג ט' ביאר שיטה זו משום דבנטל מע"ש ומחזיר בשבת, הוי כב' שמות וכתחילת הנחה בשבת, לשיטתם 'ל"ש אלא שעודן בידו' וכו', קאי אריש סוגיין דמיירי בנטלה ע"ש ומחזירה בשבת, ומקו"ד מירו' פ"ג ה"א 'נטלו מבעו"י מחזירו מבעו"י נטלו משחשיכה מחזירה משחשיכה, נטלו מבעו"י וקדש עליו וכו' הניחו בארץ אסור לטלטלו". וע"ע ב"י שם ד"ה כ' הר"ן הביא דמתוס' (ל"ו: ד"ה וב"ה) ורא"ש (ס"ב) מבו' דפליגי, דס"ל דנטלה מבעו"י אסור להחזירה אפי' מבעו"י, וכ"ש נטלה משחשיכה דאסור להחזירה משחשיכה. ובעיקר דין נטלה מבעו"י אי יכול להחזירה משחשיכה, דלהר"ן מותר, אמנם לתוס' הנ"ל יתכן דאסור. ועי' לבוש סי' רנ"ג ס"ד, לאסור בכה"ג גם בתבשיל כ"צ, וכ"ד הב"ח שם סקי"ב מלש' הטור, [עיי"ש "ונטלה וכו' אפי' בשבת מותר להחזירה"], ועיי"ש דכיון שהר"ן הובא בב"י, נהגו להקל, וכ"מ בחזו"א סי' ל"ז סקי"ב דכיון דלתוס' והרא"ש אין מבו' בבבלי דין נטל מע"ש לגבי חזרה בשבת, אסור להחזירה. ובפמ"ג סי' רנ"ג א"א סקל"ה הק' על הלבוש, ונקט להתיר, וכ"פ בשו"ע הרב סי' רנ"ג סי"ד, ויש שהוכיחו בנידו"ז מתוס' (נ"א. ד"ה כסהו) "אם גילהו מבעו"י כדי לכסותו משתחשך אסור וכו' דדמיא לתחלת הטמנה", וה"נ לענין שהייה וחזרה, וע"ע שעה"צ (שם סקמ"ד) "ואין חילוק בין כשנטלה מהכירה מבעו"י ובין בשבת גופא", ומש' דגם לדידן דפ' כתוס' ורא"ש, מותר ליטלה מבעו"י ולהחזירה בשבת. והנה בדרישה שם ד"ה כתב, הק' עוד שהם אסרו חזרה מבעו"י בשאינה גרו"ק, והר"ן מיירי בגרו"ק, ועו"ק דילמא הם מיירי בנטלה מבעו"י זמן גדול קודם שבת, ורק בכה"ג אסרו חזרה מבעו"י שמא יחזיר משחשיכה, ועי' מאמר מרדכי רנ"ג סק"י, ליישב לב"י דכיון שתוס' ביארו מתני' בנוטל ומחזיר מבעו"י, וב"ה דשרו בגרו"ק, מיירי בחזרה מבעו"י, וכמו דמוכחי' דדוקא בגרו"ק אבל בשאינה אסור בחזרה גם מבעו"י, ה"ה בגמ' דאוסר חזרה בהניחה על גבי קרקע מיירי ששניהם מבעו"י, ומש' דכששניהם בזמן א', כגו שניהם מבעו"י או שניהם בשבת, אסור בחזרה, וכעי"ז בתהל"ד שם סקט"ז, ועיי"ש דמוכח מהב"י דלתוס' ורא"ש בעי' כל תנאי החזרה, ובהניחה על גבי קרקע אסור בחזרה אפי' מבעו"י, עוד מו"מ בדי"ז. ובחזו"א או"ח סל"ז סקי"ב כ' באופ"א דהר"ן פי' "מחזירין אפי' בשבת" היינו כשהחזרה בלבד נעשית בשבת, ולפי"ז נוטל מע"ש ומחזיר בשבת, ולתוס' ורא"ש שביארו שם באופ"א אין הוכחה להתיר, ומשו"ה לא פי' הגמ' כהירו', וזש"כ דפליגי על הר"ן. - ↑ וכ"כ הרמב"ן ד"ה אלא עיי"ש.
- ↑ והנה לפי' זה תנור גפת ועצים אסור אפי' בגרו"ק, וע"ע תוד"ה תניא ומהרש"א שם דלאביי אסור תנור גרו"ק.
- ↑ אמנם עי' ברמב"ן שם בשם י"א, דאמנם קיי"ל לאסור תנור קש וגבבא, אך בגרו"ק מותר דל"ח לחיתוי, [אך דחאם], וכ"ד הרמ"ך הובא בכס"מ פ"ג ה"ה לגבי תנור דקש וגבבא גרו"ק דשרי, וכ"ה בהשלמה ד"ה כללא, בשם דודו ר' אשר מלוניל, ועיי"ש לבאר דאביי פליג אר"א ב"ה, ומשו"ה לא פי' מתני' כוותי', והוצרך לומר דבתנור אסור גם לסמוך, ולענין זה כופח כתנור.
עוד יעו"ש ברמב"ן בשם הר"ח ד"ה כופח, שפי' התניא כוותי' דאביי, בכופח גפת דאסור גם בגרו"ק, ולפי"ז אביי לא פליג אר"א ב"ה, ובתנור וכופח גפת אסור גם בגרו"ק.
ובתו"י אות ב' גור' בברייתא לענין כופח, בגפת ובעצים סומכין לו, ואצ"ל ע"ג ואצ"ל בתוכה, והיינו דגרו"ק שרי, ולפי"ז קיי"ל כאביי בכופח, ועי' חלקת בנימין ד"ה אילימא, בדעתו. ובמיוחס לר"ן ד"ה תניא בשם הרא"ה מפרש דלאביי תנור גרו"ק ככירה שאינה גרו"ק, ואסור ע"ג, ומותר לסמוך לו, ויעו"ש עוד בשם רשב"א דס"ל דלאביי אסור אפי' סמיכה לתנור גרו"ק, עוד יעו"ש במיוחס לר"ן בד"ה תנור בשם הר"י מלוניל, על המשנה לגבי תנור, דתנור קש וגבבא גרו"ק אסור, וכ"מ בהג"א סי' ג', וכ"כ תויו"ט פ"ג מ"ב, ועיי"ש לדקדק מס' הקובץ על הרמב"ם פ"ג ה"ה, וכ"ה בב"י רנ"ג ד"ה ומש"כ אפי', ולבוש שם ס"א, והביאו ע"ז ד' הרמב"ם פ"ג ה"ו, דהטעם משום חיתוי בניצוץ הנשאר. אמנם המיוחס לר"ן עצמו שם ס"ל דמותר, ועי' א"ר רנ"ג סקי"א דכ"מ מרמב"ם פ"ג ה"ה, שאסר שהייה בתנור גרו"ק או שהוסק בקש וגבבא, ומש' דאם יצטרפו שניהם מותר, ועיי"ש דיל"ב הרמב"ם לשיטתו (שם ה"ו) דטעם תנור גרו"ק, משום דא"א שלא ישאר ניצוץ א', וחיישי' לחיתוי, וזה שייך דוקא בגפת, ועיי"ש לתמוה לפי"ז על הב"י ולבוש הנ"ל. ובחזו"א סל"ז סקכ"ב כ' דאדרבה בר"מ מש' דדין קש וגבבא שוה לגרו"ק, ולפי"ז תנור קש וגבבא אין חלוק בין גרו"ק ללא, דאל"ה הול"ל זה. - ↑ ובהשלמה ד"ה כללא, כ' דמסברא הי' נ' כאביי, אמנם הרי"ף פ' כר"א ב"ה ואין לזוז מדבריו. ועי' רא"ש סי' ד', שבי' הרי"ף דפ' בגרו"ק כר"א ב"ה. והנה הרמב"ן שם כ' בשם הרי"ף לפ' דכופח אסור גם בגרו"ק, וכ"כ הר"ן ד"ה תניא להרי"ף, דלפי"ז הפי' דאביי מודה לזה, וכ"כ המאירי ד"ה כבר, בדעתו. אולם עי' רא"ש ס"ד, בד' הרי"ף דפ' כר"א ב"ה בגרו"ק, ועיי"ש ברמב"ן ור"ן דלדעה זו, אע"פ דכופח גרו"ק אסור לאביי, לא ר"ל מתני' בכופח גפת דוקא בגרו"ק.
- ↑ אמנם הרי"ף ל"ו: פי' הסוגיא הכא בשהייה, והוכיח מזה דלא כחנניא, אמנם הבעה"מ שם ד"ה כירה, דחאו דיל"פ "לא יתן" דמתני' כדין לא יתן דלעיל ל"ו: ולחנניא גם הכא מיירי בחזרה, וע"ז אמרי' דאסור להחזיר לכירה שאינה גרופה, וכ"כ הריטב"א ד"ה אלא, וכ"מ בתוד"ה תנור, דמיירי בחזרה. ועי' מעיל שמואל ד"ה אמר, סיוע לזה מד' רב אדא ב"א דמיירי בחזרה, שפי' מתני' גבי כופח גפת שהוא כתנור, דמיירי בגרו"ק ואסור בתנור ע"ג וכירה מותר, ומדוקדק מלשונו דמיירי דוקא ע"ג ולא בתוכו, משום דבזה גם בכירה אסור, ודוקא בחזרה דבשהייה מותר. והראש יוסף ד"ה אילימא, ביאר הוכחת הרי"ף דס"ל דחנניא מתיר שהיית כמאב"ד רק בכירה, כמבו' בלשונו, ואביי הוכיח לאסור סמיכה לתנור מכופח גפת, ולחנניא יש לדחות דתנור חמור מכירה לענין שהיית כמאב"ד, ועייש"ע ביאור בדחיית הבעה"מ, ועיי"ש שהבי' דבשו"ע (רנ"ג ס"א) מש' דגם להפוסקים כחנניא, מותר רק בכירה ולא בתנור, אמנם ברמ"א שם כ' דתנור ג"כ מותר לדעה זו.
- ↑ מש' דמתני' מיירי במיחם שע"י האש ואסור מדאו', ועי' שפ"א ד"ה איבעיא, דהלש' "אין נותנין", מש' דהאיסור מדרבנן, ובגמ' לק' מבו' דהוא מה"ת, וצ"ל דסמוך לאש מה"ת, וגלגל בצד המיחם מדרבנן, כיון דאי"ז סמוך לאש עצמה רק לתולדותיה, ואינו מתבשל כ"צ,והביאו מתש' הגאונים סי' נ"ח דגם בכה"ג הוי מה"ת, ובשפ"א שם הביא ממשמעו' הרמב"ם (פ"ט ה"ב) דגם בצד המיחם הוי מה"ת, ועיי"ש דלשיטתו צ"ב דנקט "אין נותנין" בכה"ג שהוחם המיחם בחמה דהוי מדרבנן, [ולפי"ז ר"י דפליג בתולדות חמה פליג גם ע"ז].
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |