רמב"ן/שבת/לח/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רמב"ן רשב"א מהר"ם חי' הלכות מהרש"א פני יהושע חתם סופר רש"ש שיח השדה |
מחזירין ואפי' בשבת. פי' רש"י ז"ל[1] יום שבת[2] שלא יאמר שלא התירו אלא סילק בלילה והחזיר [אבל] מכיון שסילק ביום שבת דעתו שלא להחזיר ואסור (דבעי) [דדמי] למניח תחל', ואחרים[3] מפרשים שבת היינו משתחשך שלא תאמר לא התירו להחזיר אלא בה"ש. ובספר התרומ'[4] ראיתי דמתני' דמחזיר מבע"י מדקתני עד שיגרוף ולא קתני אא"כ גרף אלמא בשעה שמותר לגרוף היא[5] אלא דכל שהוא בכדי שתהא הקדרה כולה מתחמם מבע"י אם הית' צוננות קרי משהה וכל שהוא סמוך לחשכה שחמימות' בשבת קרי מחזיר והיינו מתני'[6] נחתי בגמ' למישרי מחזיר ממש משחשיכה וזה עולה יפה יותר מן הלשונות שזכרתי[7].
ובירושלמי[8] מצאתי נטלו מבע"י מחזיר מבע"י משחשיכה, נטלו מבע"י וקידש עליו היום ר' סימן בר תריי בשם ר' אושעי' אמר אם בארץ אסור לטלטלו ר' אושעי' אומר משרת הייתי לר' חייא הגדול והייתי מעלה לו חמין מדיוטא התחתונ' לדיוט' העליונ' ומחזירין לכירה וכו' ואיבעי' להו נמי התם תלאו ביתד הניחו ע"ג ספסל מהו. וזה מוכיח שפיר "אפי' בשבת" כן, שאפי' סילק מע"ש וקידש היום מותר להחזיר שנמצאת החזר' לבד בשבת דמתני' נוטלין ומחזירין בשבת קתני ולפיכך אסרו שהניחו ע"ג קרקע משום דדמי' למתחיל להניח ולבשל מאחר שסילקו מע"ש[9] ונראה לפי הירושלמי הזה שאם סילק בשבת מותר להחזיר ואפילו הניח על גבי קרקע[10]:
אלא לאו לסמוך וכו'. יש בכאן מחלוקת, שיש מי שאומר כי היכי דבקש וגבבא תנור אסור בין לתוכו בין על גבו ובין לסמוך דהא תני' כוותי' ה"נ אם הוסק בגפת ועצים אסור בכל ענין אע"פ שגרוף וקטום[11]. ויש מי שאומר[12] דדוקא בקש ובגבבא בלא גרוף וקטום דאמרי' נפיש הבלי' כתנור מדלקי ואתי לחתויי אבל גרוף וקטום אפי' בתנור מותר לשהות ולהחזיר ועיקר הדבר כדברי האוסר. וא"ת א"כ אביי אמאי לא מוקי לה למתני' בגרוף וקטום[13] משום דקסבר דכירה גרופ' אע"פ שהדליק' בגפת ובעצים מותרת ואין דינה כתנור אלא בשאינה גרופי וקטומ' והוסק' בגפת ובעצים והיינו מתני' דקתני בקש ובגבבא הרי הוא ככירים ואין בין בקש ובגבבא לגפת ועצים בגרופה כלום[14]. זהו דעתי בדבר זה, עד שראיתי לרבינו הגדול שאין זה דעתו שהוא אסר בכיר' אע"פ שגרף וקטם[15].
כתב ר"ח ז"ל[16] ודאביי ל"פ אדרב אדא בר אהבה כלל והאי דלא מוקי מתני' בהכי א"ל סתמא בכל ענין משמע להו דגפת ועצים בלא גרוף וקטום משמע ולהכי מהדר לאשכוחי התירא דכיר' בלא גרוף וקטום ואסור לתנור והיינו לסמוך[17]. וכיון שסמכנו על פי' ר"ח ז"ל שאמר שאין זו הטמנה ועל דברי רבינו הגדול נמצינו למדים בשהייה דחיי לגמרי מותר דלצורך מ"ש הוא. בשול מעט עד שיתבשל ויצטמק כ"צ לגמרי דמכאן ואילך רע לו אסו'. בגרוף וקטום בין היה לצורך שבת בין מבושלת קצת לעולם מותר. נהחזיר בלא גרוף וקטום אסור לעולם אפי' מצטמק ורע לו. בגרוף וקטום מותר. כמאכל ב"ד על גבה[18] בתוכה אסור. פחות ממאכל ב"ד לעולם אסור להחזיר שלא הותר לבשל בתחלה בשבת בגרוף וקטום. ולענין הטמנה אין ספק שאסור להטמין אפי' כמאכל ב"ד ואפי' הגרופ' וקטומ' אפשר שהוא אסור ונראין הדברים שהוא מוסיף הבל באמת שאפי' בקטום לגמרי שהוא הולך ופוחת כל שמוציא חמימות מגופו ומחמם את הצונן דבר המוסיף מקרי וזה אפי' בחי גמור מבשל כ"ש שיחמם וכ"ש שהקטימ' האמור' בכ"מ אינה קטומ' לגמרי אלא מעט להיכר. אבל לפי פרש"י ז"ל מותר בגרופ' וקטומ' ואפשר שעליו סמכו במנהגי הטמנה שבמקומותינו והסמוכים לנו. אבל עיקר הדבר שאין הטמנותינו אלא בשהויי זה שבפ' זה לפי שאין משהין אותו ע"ג כירה ואינו יושב ואינו נוגע בגחלים אלא בכיסוי טיט או ברזל כמו שפי' ר"ת ז"ל ואע"פ שמכסין אותו בבגדים אין זו הטמנ' לגחלים אלא השהוי מותר לעצמו וההטמנה לעצמה שהוא דבר (שהוא) מוסיף ומבע"י ולא עוד אלא שההטמנ' כמתיר לשהויי דדמי קצת לתנורא דשריק ולא ניחא לחתויי בהו. והענין שפירשתי בתוכן דתנור וכירה דלא הוי הטמנ' בסיוע לי' הלכך בגרופ' וקטומ' שרי לפי דברינו ודברי רבינו הגדול ז"ל. ולפי דברי אחרים אפי' בשאינ' גרופה (ככל) [כ]מאכל ב"ד:
- ↑ ד"ה מחזירין.
- ↑ ועי' בעה"מ י"ז. ד"ה והא, דכ"מ מכתובות ס"ה: "אוכלת עמו לילי שבת ושבת, ופי' שם דהיינו יום השבת, ומבו' דיום שבת נקרא שבת סתם. אך עי' ריטב"א ד"ה לדברי, שהק' דהלש' אפי' בשבת, מש' כולו ולא רק יומו.
והנה בד' רש"י שפי' על יום השבת, אי אין איסור חזרה מע"ש, כן דקדק בדבריו הב"י סי' רנ"ג ס"ב ד"ה ומ"ש לא דאין איסור חזרה מע"ש. ובאמת כ"ה הרמב"ם פ"ג ה"י, [עפ"י דיוק הב"י שם], וכ"מ בתורי"ד ל"ח: ד"ה בה"א. אמנם עי' פרי"ד דלהלן. ובדעת הרי"ף, עי' רי"ו אדם וחוה ני"ב ח"ג, דאסור מע"ש, ובב"י סי' רנ"ג ס"ב ד"ה ומ"ש לא, דחאו דס"ל כרש"י. - ↑ והובא גם ברשב"א (לח. ד"ה לדברי). ועי' בעה"מ י"ז: ד"ה והא, דנראה שפירש כן, עיי"ש היטב, אמנם עיי"ש מה שצויין להקשות על זה.
- ↑ וכ"ה הרשב"א שם בשם תוס', ועי' בתוס' לעיל ל"ו: ד"ה וב"ה בשם ר"ת, דלד' האומר מחזירין היינו בשבת, ולמאן דאסר להחזיר אסר אפי' בחול לב"ה בשאינה גרופה ול"ב אפי' בגרופה, ועיי"ש לדקדק מדקאמר לא יתן עד שיגרוף ואי לא יתן לא יחזיר בשבת הוא איך יגרוף או יקטום בשבת, וכ"מ בפרי"ד ל"ח: ד"ה ובית, עיי"ש, וכ"מ ברא"ש ס"ב.
והתוס' שם הכריחו זה מדקאמר הכא לדברי האומר מחזירין אפי' בשבת מכלל דעיקר פלוגתייהו בחול, אמנם לרש"י נסתלק הוכחתם. ובתורי"ד ל"ח: ד"ה ובה"א, כ' עוד ביאור בהכרח ר"ת לאסור חזרה מע"ש, דאי "מחזירין" דמתני' היינו בשבת, נמצא דנטלה מע"ש מותר בחזרה בשבת, ולר"ת הרי"ז אסור, אמנם עיי"ש בתורי"ד מה שפי' דחזרה מע"ש, זהו שהייה. וכ"ה הרשב"א שם בשם תוס', ועי' בתוס' לעיל ל"ו: ד"ה וב"ה בשם ר"ת, דלד' האומר מחזירין היינו בשבת, ולמאן דאסר להחזיר אסר אפי' בחול לב"ה בשאינה גרופה ול"ב אפי' בגרופה, ועיי"ש לדקדק מדקאמר לא יתן עד שיגרוף ואי לא יתן לא יחזיר בשבת הוא איך יגרוף או יקטום בשבת, וכ"מ בפרי"ד ל"ח: ד"ה ובית, עיי"ש, וכ"מ ברא"ש ס"ב.
והתוס' שם הכריחו זה מדקאמר הכא לדברי האומר מחזירין אפי' בשבת מכלל דעיקר פלוגתייהו בחול, אמנם לרש"י נסתלק הוכחתם. ובתורי"ד ל"ח: ד"ה ובה"א, כ' עוד ביאור בהכרח ר"ת לאסור חזרה מע"ש, דאי "מחזירין" דמתני' היינו בשבת, נמצא דנטלה מע"ש מותר בחזרה בשבת, ולר"ת הרי"ז אסור, אמנם עיי"ש בתורי"ד מה שפי' דחזרה מע"ש, זהו שהייה.
וכ"ה הרשב"א שם בשם תוס', ועי' בתוס' לעיל ל"ו: ד"ה וב"ה בשם ר"ת, דלד' האומר מחזירין היינו בשבת, ולמאן דאסר להחזיר אסר אפי' בחול לב"ה בשאינה גרופה ול"ב אפי' בגרופה, ועיי"ש לדקדק מדקאמר לא יתן עד שיגרוף ואי לא יתן לא יחזיר בשבת הוא איך יגרוף או יקטום בשבת, וכ"מ בפרי"ד ל"ח: ד"ה ובית, עיי"ש, וכ"מ ברא"ש ס"ב.
והתוס' שם הכריחו זה מדקאמר הכא לדברי האומר מחזירין אפי' בשבת מכלל דעיקר פלוגתייהו בחול, אמנם לרש"י נסתלק הוכחתם. ובתורי"ד ל"ח: ד"ה ובה"א, כ' עוד ביאור בהכרח ר"ת לאסור חזרה מע"ש, דאי "מחזירין" דמתני' היינו בשבת, נמצא דנטלה מע"ש מותר בחזרה בשבת, ולר"ת הרי"ז אסור, אמנם עיי"ש בתורי"ד מה שפי' דחזרה מע"ש, זהו שהייה. - ↑ ובתורי"ד שם כ' לדחות הראי' מעד שיגרוף, דר"ל דלא יחזיר עד שיגרו"ק מבעו"י. ובצל"ח בתוס' ל"ו: ד"ה וב"ה, כ' עפ"י דרכו שם לדחות באופן נוסף, דגריפה מהני רק כשמכוין לזה, ומשו"ה נקט "עד שיגרוף", לאשמעי' דגורף סתם ל"מ.
- ↑ וכ"כ התוס' לעיל שם שיעור זה, וכן בתורא"ש שם וברא"ש ס"ב, וכ"כ הרשב"א שם בשם תוס', אמנם עיי"ש בתוס' פי' נוסף דהשיעור דאסור להחזירו בערב שבת היכא דנתקרר ואין שהות כדי להרתיחו מבעוד יום.
- ↑ עוד יעוי' לבוש רנ"ג ס"ב בטעם המתירים חזרה מבעו"י, דל"ג אטו שבת, דבשבת נמי הוי רק גזירה, והוי גזירה לגזירה, ועי' ט"ז שם סקט"ו דטעם האוסרים, כיון שבחזרה בשבת, קרוב מאד לאיסור דאו' והוי כודאי איסור, ובצל"ח שם חידש דרש"י מודה לאיסור חזרה מע"ש, ורק לא פי' כתוס', משום דהיתר חזרה בשבת עצמוה מפורש במשנה כדקדוק התוס' מדקתני "נוטלין".
ובעיקר הענין עי' ראש יוסף ל"ח: ד"ה ובה"א, דצ"ע מה נ"מ בנידון הנ"ל, דבלא"ה ב"ה שרו חזרה בשבת, ותי' למאן דמוקי מתני' כחנניא ושרי שיהוי בשאינה גרו"ק, ונ"מ בנטל מכירה שאינה גרו"ק בע"ש, דשיהוי מותר וחזרה אסור, ולמ"ד "לשהות תנן", נ"מ אי מותר לסמוך לשאינה גרו"ק, דבשהייה מותר וחזרה אסור, א"נ בתבשיל מצטמק ורע לו, דשיהוי מותר וחזרה לא, ועייש"ע לדון בזה.
ובביאור שי' ר"ת בטעם איסור חזרה מע"ש, עיי"ש ברא"ש דכיון שאינה מתבשל עוד על הכירה, הוי כתחילת שהייה, ואיסור חזרה מע"ש היינו אטו חזרה בשבת. ובאו"ש שבת פ"ג ה"א כ' דלתוס' ל"ו: ד"ה לא, דטעם חזרה משום חשש חיתוי, יל"ב דכמו"כ זה הטעם גם מע"ש שיחתה משחשיכה, ולהמפרשים טעם חזרה משום נ' כמבשל, עכצ"ל דאין איסור חזרה מבעו"י, דהא ל"ש בישול מבעו"י, [עיי"ש בד' הר"מ פ"ט ה"ג דיש איסור בישול כל שאינו כ"צ, ולפי"ז בכ"צ האיסור משום נ' כמבשל], עוד יעו"ש ברא"ש שחידש דאיסור חזרה מע"ש, היינו רק בתבשיל כ"צ ומניחו לשמור חומו, אבל בשאינה כ"צ נוטלה ומחזירה כל היום, ועייש"ע ברא"ש בפרטי תנאי חזרה בחזרה בע"ש. - ↑ פ"ג סוה"א, והו' גם בר"ן ד"ה עודן.
- ↑ וע"ע מש"כ בס' הישר לר"ת חידושים סי' רל"ט, דנטלה מע"ש ובא להחזירה ביה"ש, אסור, כיון שנצטננה וחיישי' לחיתוי.
- ↑ וכ"כ הר"ן שם, ובעיק"ד הירו', עי' קה"ע שם ד"ה נטלו, באופ"א, ולפי"ד נטלה מע"ש הוי בעיא דלא איפשיטא בירו'.
ובר"ן על הרי"ף ט"ו: ד"ה ב"ש, ג"כ נחלק על תוס', אך יעו"ש בדרך אחר, דרק ב"ש אוסרים חזרה מע"ש, ולשיטתם (י"ז:), דאסרי עשיית מלאכה הנגמרת בשבת, וב"ה מתירים, ועיי"ש דלפי"ז לדברי האומר מחזירין אפי' בשבת, היינו משום דלב"ה אי"ז חידוש להתיר חזרה מע"ש, דהא שרו כל המלאכות מע"ש, וע"כ דקאי אשבת, ועיי"ש דלב"ש אפ"ל דאסרי חזרה מע"ש גם בתבשיל רותח, אם אין שיעור זמן כדי הרתחה, משום גזירת הרואים. ובאו"ש שם הק' דלעיל י"ט. מבו' דכל שאם עושהו בשבת אינו חייב חטאת, מותר להתחילו מבעו"י, לב"ש, וא"כ נתיר תבשיל כמאב"ד. ובראש יוסף ל"ח: ד"ה ויש, מבואר עוד פי' אחר, דהאומר מחזירין, היינו ריו"ח (ל"ז:) דלהחזיר תנן, היינו אפי' בשבת, כלו' דכ"מ במתני' דאל"ה תיקשי כדלעיל ל"ו: הא תו ל"ל, ותי' באופ"א מהתי' דלעיל, ובאמת עי' תו"י ל"ו: ד"ה ולא בתי' הב', שהק' שם אמאי לא תי' דהיינו אפי' בשבת, ועיי"ש משכ"ב, ועייש"ע בראש"י להוסיף דרב ששת הכא לשיטתו שאמר המימרא שם בשם ריו"ח, ועיי"ש דלפי"ז מיושב מה שנקט הלש' "לדברי האומר", דהרי האומר היינו ב"ה, וב"ש במקום ב"ה אינה משנה, ועו"ק דהול"ל לדברי האומר "אף" מחזירין, וכדנק' בר' אושעיא, עוד יעו"ש לפרש דב"ש חידשו דלא רק נטלה מע"ש אסור בחזרה בשבת, אלא אפי' נטלה בשבת אסור, ומב"ש מוכח לב"ה דנטלה בשבת מותר בחזרה, [עיי"ש עפי"ד התו"י הנ"ל בשם מהר"ם עיי"ש היטב]. - ↑ וע"ע תוד"ה תניא, ומהרש"א שם, דלאביי אסור תנור גרוף וקטום.
- ↑ וכ"ד הרמ"ך הו' בכס"מ פ"ג ה"ה לגבי תנור דקש וגבבא גרו"ק דשרי, וכ"ה בהשלמה ד"ה כללא, בשם דודו ר' אשר מלוניל, ועיי"ש לבאר דאביי פליג אר"א ב"ה, ומשו"ה לא פי' מתני' כוותי', והוצרך לומר דבתנור אסור גם לסמוך, ולענין זה כופח כתנור. ולענין הלכה, עיי"ש בהשלמה שם, דמסברא הי' נ' כאביי, אמנם הרי"ף פ' כר"א ב"ה ואין לזוז מדבריו, ועי' רא"ש סי' ד', שבי' הרי"ף דפ' בגרו"ק כר"א ב"ה, וע"ע רשב"א ד"ה הא.
- ↑ כלו' כרב אדא בר אהבה, וכה"ק הרשב"א ד"ה הא.
- ↑ וכ"כ הרשב"א שם.
- ↑ וכ"כ הר"ן ד"ה תניא, בד' הרי"ף, עיי"ש דלפי"ז הפי' דאביי מודה לזה, וכ"כ המאירי ד"ה כבר, בדעתו. אולם עי' רא"ש ס"ד, בד' הרי"ף דפ' כר"א ב"ה בגרו"ק.
- ↑ ד"ה כופח, והו' גם בר"ן ד"ה תניא.
- ↑ ובתו"י אות ב' גור' בברייתא לענין כופח, בגפת ובעצים סומכין לו, ואצ"ל ע"ג ואצ"ל בתוכה, והיינו דגרו"ק שרי, ולפי"ז קיי"ל כאביי בכופח, ועי' חלקת בנימין ד"ה אילימא, בדעתו. ובמיוחס לר"ן ד"ה תניא בשם הרא"ה מפרש דלאביי תנור גרו"ק ככירה שאינה גרו"ק, ואסור ע"ג, ומותר לסמוך לו, ויעו"ש עוד בשם רשב"א דס"ל דלאביי אסור אפי' סמיכה לתנור גרו"ק, עוד יעו"ש במיוחס לר"ן בד"ה תנור בשם הר"י מלוניל, על המשנה לגבי תנור, דתנור קש וגבבא גרו"ק אסור, וכ"מ בהג"א סי' ג', וכ"כ תויו"ט פ"ג מ"ב, ועיי"ש לדקדק מס' הקובץ על הרמב"ם פ"ג ה"ה, וכ"ה בב"י רנ"ג ד"ה ומש"כ אפי', ולבוש שם ס"א, והביאו ע"ז ד' הרמב"ם פ"ג ה"ו, דהטעם משום חיתוי בניצוץ הנשאר. אמנם המיוחס לר"ן עצמו שם ס"ל דמותר, ועי' א"ר רנ"ג סקי"א דכ"מ מרמב"ם פ"ג ה"ה, שאסר שהייה בתנור גרו"ק או שהוסק בקש וגבבא, ומש' דאם יצטרפו שניהם מותר, ועיי"ש דיל"ב הרמב"ם לשיטתו (שם ה"ו) דטעם תנור גרו"ק, משום דא"א שלא ישאר ניצוץ א', וחיישי' לחיתוי, וזה שייך דוקא בגפת, ועיי"ש לתמוה לפי"ז על הב"י ולבוש הנ"ל. ובחזו"א סל"ז סקכ"ב כ' דאדרבה בר"מ מש' דדין קש וגבבא שוה לגרו"ק, ולפי"ז תנור קש וגבבא אין חלוק בין גרו"ק ללא, דאל"ה הול"ל זה.
- ↑ וכ"מ ברשב"א ל"ו: ד"ה עד שיגרוף, וכ"מ במ"מ פ"ג ה"י, וע"ע ב"י סי' רנ"ג ס"ב ד"ה ומ"ש רבינו, שכ' דמד' המ"מ שכ' דאם לא נתבשל כמאב"ד, אסור להחזירו, משום דאסור לבשל בתחילה, מבו' דאם נתבשל בשבת כמאב"ד, מותר להחזירו בגרו"ק, וכ"מ מד' רבינו והרשב"א שם. אמנם עי' רי"ו ח"ג ני"ג בשם רבינו יונה, דרק בנתבשלה מבעו"י כמאב"ד, מותר להחזירה בגרו"ק, אבל לא נתבשלה מבעו"י כמאב"ד אסור להחזירה, ועיי"ש בב"י דמדוקדק מדבריו דרק בנתבשלה מבעו"י כמאב"ד, אבל לא נתבשל מבעו"י כמאב"ד, אע"פ שנתבשל לגמרי אח"כ, אסור להחזירו בשבת, ועייש"ע לדון בד' רבינו יונה, דיל"פ דמש"כ נתבשל מבעו"י כמאב"ד, משום דמיירי בכה"ג שסילק התבשיל מיד כשחשיכה, ואינו חולק על הראשונים הנ"ל.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |