רשב"א/ראש השנה/לג/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
חידושי הר"ן
חי' הלכות מהרש"א
יום תרועה
פני יהושע
טורי אבן
בית מאיר
ערוך לנר
רש"ש
שיח השדה

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


רשב"א TriangleArrow-Left.png ראש השנה TriangleArrow-Left.png לג TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


משום לא תעשה מגלא. ראיתי לרב יצחק אבן גיאת ז"ל שכתב, מגלא העשוי לקצור וקוצר דאורייתא. וקשה לי דמה לי אם חתך אותו בכלי שעושין בו בעלמא מלאכה דאורייתא, או בכלי שאין עושין בו מלאכה דאורייתא, הא אין הולכין אחר הכלי אלא אחר המעשה. אלא הכי פירושו שבות סכינא, לפי שאין דרכן לחתוך אותו בסכין והוה ליה כמחתך כלאחר יד וליכא אלא שבות, דליכא איסורא דאורייתא אלא בעושה בכלי שדרכו לעשות בו אותה מלאכה, כדאמרינן בשילהי כירה (שבת מו, ב) גבי גרירת כסא וספסל כל היכא דקא מיכוין איכא איסורא דאורייתא כי לא מיכוין גזר ר' שמעון מדרבנן, כל היכא דכי קא מיכוין איכא איסורא דרבנן כי לא מיכוין שרי לכתחילה, כלומר וגרירת כסא וספסל אפילו במתכוין לעשות חריץ ליכא איסורא דאורייתא, דכי אמרינן בפרק כלל גדול (שבת עג, ב) דחופר תולדה דחורש וחייב, הני מילי בדרבן ומרא וקרדום אבל במטה כסא וספסל לא, וכן פירש שם רש"י ז"ל, משום לא תעשה מגלא, לפי שדרכן לחתוך אותו במגל ומלאכה גמורה היא.

לא קשיא הא ר' יהודה הא ר' יוסי ור' שמעון דתניא דבר אל בני ישראל (ויקרא א, ב) בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות. כלומר והאי סתמא ר' יהודה היא דסתם סיפרא ר' יהודה, וכדמפרש עלה דהא בעירובין בריש פרק המוצא תפילין (צו, ב). והוא הדין דהוי מצי למימר הא ר' מאיר הא ר' יוסי ור' שמעון, דהא מתניתין דאין מעכבין את התינוקות ר' מאיר היא, דסתם מתניתין ר' מאיר היא, ומינה דייקינן בריש פרק המוצא תפילין (שם) דר' מאיר לית ליה נשים סומכות רשות, אלא משום פלוגתא דנשים סומכות ואין סומכות מיפרשא התם בסיפרא, ותנא דפליג התם עליהו דר' יוסי ור' שמעון היינו ר' יהודה, משום הכי נקט הכא ר' יהודה. כך נראה לי.

ר' יוסי ור' שמעון אומרים נשים סומכות רשות. הסכימה דעת כל הפוסקים כר' יוסי ור' שמעון, משום דר' יוסי נמוקו עמו. וקשיא לי, דמכל מקום הוה ליה סתם מתניתין הכא כר' יהודה, ומחלוקת התם בברייתא והלכה כסתם. ונראה לי, דמתניתין דהכא לא למסתם כר' מאיר ור' יהודה אתיא למימר תינוקות דוקא אבל נשים לא דבפלוגתא לא מיירי, ותינוקות מילתא פסיקתא נקט מידי דכולי עלמא מודו בה. ומיהו אינו מחוור, דמהכא דייקינן בריש פרק המוצא תפילין (שם) דר' מאיר לית ליה נשים סומכות רשות, מדקתני אין מעכבין את התינוקות מלתקוע הא נשים מעכבין וסתם מתניתין ר' מאיר, אלמא מתניתין דוקא קתני תינוקות ולא נשים, והכא נמי דמוקמינן ליה בפלוגתא דאלמא מתניתין דוקא קתני. ורבינו תם ז"ל הביא ראיה דמעשה רב, דהתם בריש המוצא תפילין (שם) בערובין אמרינן דמיכל בת שאול היתה מנחת תפילין ולא מיחו בידה חכמים, ואשתו של יונה היתה עולה לרגל ולא מיחו בידה חכמים, אע"ג דמצות עשה שהזמן גרמא היא ונשים פטורות. ועובדא נמי דפרק אין דורשין (חגיגה טז, ב) דהביאוהו לעזרת הנשים וסמכו עליו נשים לעשות להן נחת רוח. וכן הסכימו שמותר לנשים לברך על כל המצות עשה שהזמן גרמא ואע"פ שאינה להם אלא רשות, דמכל מקום במצות קא עסקי, וחיובא הוא דלא חייבינהו רחמנא למעבד כאנשים אלא דאי בעו עבדו, וצונו קרינן בהו.

ויש שהביאו ראיה מרב יוסף דאמר בפרק החובל (ב"ק פז, א), מריש הוה אמינא מאן דאמר לי הלכה כר' יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן דאנא לא מפקדינא ועבידנא, ואם איתא דכל היכא דפטור מן המצוה לא מצי מברך, מאי יומא טבא, דלא מצי מברך והיה מפסיד כל הברכות, הבדלה וקדוש היום וברכות של קריאת שמע שחרית וערבית, וכן כל הברכות. ואם תאמר כיון שהוא פטור היכי מברך, דהא ברכה שאינה צריכה היא, ואמרינן בברכות (לג, א) דאיכא משום לא תשא. יש לומר דההיא מדרבנן היא ובכי הא לא אמור, ותדע לך דהא אמרינן בפרק מי שמתו (ברכות כא, א) ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואומר, ואי ברכה לבטלה אסורה דבר תורה משום לא תשא אף הוא אינו חוזר ואומר מספק משום לא תשא דדילמא מוציא שם שמים לבטלה. ויש דוחים דליכא ראיה מסומא, דדילמא סומא חייב מדרבנן כיון דבר מינא דחיובא הוא, ואי נמי קטן שמברך משום דאתי לכלל חיוב והלכך מצו למימר וצונו, אבל נשים פטורות לגמרי ואפילו מדרבנן, כדמוכח בהדיא בפרק מי שמתו (ברכות כ, ב) גבי נשים חייבות בקידוש היום, דבעי למימר דחייבות מדרבנן, ופריך עלה אם כן כל מצות עשה שהזמן גרמא ניחייבו מדרבנן, אלמא פטורות לגמרי. ומדאמרינן במגלה (כג, א) הכל עולין למנין שבעה ואפילו אשה, ליכא ראיה, דדילמא התם בעולה באמצע שאינה מברכת, שלא היו רגילין לברך אלא ראשון ואחרון כדאיתא התם בפרק הקורא את המגלה עומד (כא, ב). ועוד דשאני ברכת התורה שאינה משם שנון, שהרי אפילו ברך על התורה או שנפטר באהבה רבה וחזר וקרא בבית הכנסת חוזר ומברך דהכי אתקון דהויא מצוה בפני עצמה, והם אמרו שאפילו אשה כשרה לה. ומכל מקום הסכמתן של ראשונים ז"ל שהיא מברכת ואין ממחין בידה, דמסתמא מיכל בת שאול מברכת היתה בהנחת תפילין.

הכי גרסי בסיפרי דוקאני: אין מעכבין את התינוקות מלתקוע בשבת ואין צריך לומר ביום טוב, הא גופה קשיא אמרת מתעסקין בהן עד שילמודו ואפילו בשבת אלמא אמרינן להו תקעו, והדר תני אין מעכבין, עכובי לא מעכבין הא לכתחלה לא אמרינן להו תקעו

, לא קשיא כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא הגיע לחינוך. ופירושו, קטן שהגיע לחינוך אין מעכבין מלתקוע ואפילו בשבת, הא למימר להו תקעו לא אמרינן כיון דאיכא אסורא דרבנן, ולא ספינן להו בידים. אבל קטן שלא הגיע לחינוך מתעסקין בהם כדי שילמודו, ואע"ג דאמרינן ביבמות (קיד, א) מניחו תולש מניחו זורק אבל לא יאמר לו הבא לי חותם הבא לי מפתח, שאני הכא, דכיון דמדאורייתא היה מצוה לתקוע ביום זה דביום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת עסקינן, ועוד דקטן שלא הגיע לחינוך הוא, מותר אפילו לומר לו לתקוע כדי שילמוד. וקשיא לי, דהא איסור מדרבנן היא ואם כן אפלו בשהגיע לחינוך נמי נימא להו תקעו, דהא משמע דקטן מאכילין אותו בידים איסורא דרבנן, וכמו שהוכחתי ביבמות בפרק חרש (קיד, א) ואפילו בשהגיע לחינוך, כדמשמע לכאורה בנדה פרק יוצא דופן (מו, ב) בשמעתין דמופלא סמוך לאיש גבי קטנה שנדרה בעלה מפר לה. ומיהו אפשר דהא לאו צורך ממש של תינוק הוא ולא ספינן להו בידים, אלא כל שהוא צריך לו ממש, וכמו שכתבתי שם ביבמות פרק חרש. ובהא מיתרצא לי נמי הא דאמרינן בנזיר פרק מי שאמר הריני נזיר (כט, א), גמרא האיש מדיר את בנו בנזיר, בשלמא לר' יוחנן דאמר הלכה הוא בנזיר (אי) [משום] הכי מגלח ועביד הקפה אלא לר' יוסי בר' חנינא דאמר כדי לחנכן במצות הא קא עביד הקפה, קא סבר הקפת כל הראש דרבנן וחנוך דרבנן אתי חנוך דרבנן ודחי הקפה דרבנן. דאלמא אע"ג דהקפת כל הראש דרבנן אי לאו חנוך דדחי ליה לא מקפינן ליה, אלא דמתרצא ליה נמי, דהאי הקפה זו לאו לצורך התינוק היא, ואדרבה אי לאו חינוך ניוול הוא לו וכדאיתא התם, הלכך אי לאו חינוך מצוה לא דחינן דרבנן בידים. ואי נמי אפשר דלא אמרינן הכי בשהגיע לחינוך, וכסברא השנייה שכתבתי שם בסייעתא דשמיא.


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.