רשב"א/ראש השנה/לב/ב

רשב"א ראש השנה לב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תרועה שיש עמה מלכות אומרה עם המלכיות עם השופרות דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אומרה עם המלכיות ואינו אומרה עם השופרות. דקא סבר ר' יהודה דאינו אומר עם השופרות אלא תרועה שיש בה שופר ואי נמי שנזכר בו שופר, וכדאמרינן בהדיא תרועה שאין עמה ולא כלום אומרה עם השופר דברי ר' יוסי, ר' יהודה אומר אינו אומרה כל עיקר, וקיימא לן כר' יוסי. ומיהו דוקא תרועה סתם, הא תרועה שנזכר בה חצוצרות כגון ותקעתם בחצוצרות אינו אומר כל עיקר, דאנן שופרות בעינן דכתיב (תהלים מז, ו) עלה אלקים בתרועה השם בקול שופר, וביובל דמיניה גמרינן שופר תרועה כתיב. ואותן שנהגו לומר בסוף השופרות ותקעתם בחצוצרות (במדבר י, י) טעות הוא, ואע"ג דכל מקום שיש חצוצרות במקדש יש שופר, מכל מקום אנן קרא דמזכיר בו שופר בעי והא ליכא. אלא אומר לא הביט און ביעקב וגו' (שם כג, כא), ואע"פ שאמרו עם המלכיות, וכדאמרי' מלכות שיש עמו תרועה אומרו עם המלכיות ואומרו עם השופרות, וא"נ יום תרועה יהיה לכם (שם כט, א).

ר' יוסי אומר משלים בתורה ואם השלים בנביא יצא. פירוש, ר' יוסי לא פליג את"ק במתחיל בתורה דבהא אפילו ר' יוסי מודה, אלא במשלים בנביא הוא דפליג, דאילו לת"ק פסוק עשירי אומרו מאיזה מקום שירצה ואילו לר' יוסי לכתחלה אינו אלא משל תורה ואומרו לבסוף. והיינו דלר' יהודה אע"ג דלא אשכח מלכיות בשל תורה אלא תלתא אפילו הכין לא קשיא ליה ולא מידי, דהא אי בעי אומר ארבעה משל נביאים או משל כתובים, ולעולם לר' יוסי מתחיל בשל תורה ומסיים בשל תורה. והכין תניא בהדיא בתוספתא (פ"ד, ה"ו) בדברי ר' יוסי מתחיל בשל תורה ומסיים בשל תורה. ואף ר"ח ז"ל גריס הכין בהדיא בברייתא בגמרא. וקיימא לן כר' יוסי, מדאמר ר' אליעזר בריה, ותיקין היו משלימין בתורה, ואע"ג דסתם מתניתין פליג עליה, אפילו הכין מעשה רב. ועוד פוק חזי מה עמא דבר, וכן פסקו כל הראשונים, וכן כתב הר"מ ב"ן נ"ר. וכן אמרו הגאונים ז"ל דכתובים באמצע. וכן כתב רבינו האי גאון ז"ל שכן מסורת בידם. והר"מ ב"ן נ"ר כתב, שכן מפורש במסכת סופרים (פי"ח, ה"ג), שבכל מקום דברי קדושה נקדמין לדברי קבלה. והא דאמרינן בגמרא (לעיל לב, א) תורה נביאים וכתובים, סדר כתיבה נקט ואזיל.

מאי שנא דהשני מתקיע. כלומר, יתקיע הראשון כדרך שהוא עושה בהלל שהראשון מקרא את ההלל משום זריזין שמקדימין למצות. ואיכא למידק, דהא צריך לתקוע על סדר ברכות, ובתפלת המוספין הוא דאיכא תשע משום שמצות היום במוספין, הא בשחרית שאינו מתפלל תשע לא יתקע. ומשמע מכאן לכאורה שכל תפלות היום תשע, וכן דעת הרב בעל המאור ז"ל, אלא שלא נהגו [כן], ומנהגן של ישראל תורה היא, ובכל כי הני פוק חזי מה עמא דבר. והכי נמי משמע לקמן בירושלמי דגרסינן התם בשילהי מכלתין (הלכה י) ר' זעירא ורב חסדא הוו יתבין תמן באילין תקיעתא מן דצלון אתא צלותא קם ר' חסדא אמר ליה ר' זעירא ולא כבר מצלינן, אמר ליה מצלי והדר מצלי, אמר ליה דנחתין מערביא להכא אומרין בשם ר' יוחנן הלכה כר"ג באילין תקיעתא. ע"כ בירושלמי. אלמא מדצלו אינהו שחרית, וקשיא ליה לר' זעירא אמאי הדר צלי ר' חסדא תפלת המוספין מדפסק ר' יוחנן כר"ג באילין תקיעתא, ואנן הא מפרשים טעמא דהני משום דאושי (לקמן לה, א) כלומר דנפישי ברכות וקראי דמלכיות זכרונות ושופרות, ואם איתא אפילו בתפלת השחר יהא הלכה כר"ג ולא ליצלו, אלא לאו כדאמרן. כך נראה לי.

והכא יש לומר דהכי קאמר, מאי שנא דהשני מתקיע יתקיע הראשון ויברך נמי תשע, ואע"פ שאין חיוב הברכות מחמת התקיעות אלא מצד עצמן, שהרי יחיד מתפלל תשע אע"פ שאינו צריך לשמוע על סדר ברכות, ואפילו בחבר עיר נמי בשלא נזדמן להם שופר מברך תשע, שאין הברכות מעכבות את התקיעות ולא התקיעות מעכבות את הברכות, וכדתנן (לג, ב) מי שברך ואחר כך נתמנה לו שופר תוקע ומריע ותוקע, מכל מקום כיון דזריזין מקדימין למצות ואלו נתמנה לו שופר צריך לשומען על סדר הברכות, יברך אף בשחרית ויתקע על סדר הברכות, כך נראה לי.

אמר ר' יוחנן בשעת השמד שאנו. כלומר, מחמת כך התקינו בשני, ואע"פ שבטל דבר תקנה במקומה עומדת. ואי נמי טעמא כדאיתמר בירושלמי (פ"ד, ה"ח) ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן מפני מעשה שאירע, פעם אחת תקעו בראשונה והיו השונאים סבורין שמא עליהן הן הולכין עמדו עליהם והרגום, מן גו דאינון חמיין לון קרי את שמע ומצלו וקרי באורייתא ומצלו ותוקעין אינון אמרינן בנימוסיהן אינון עסיקין, ומר בהלל לית כל עמא תמן, ומר אף בתקיעה לית כל עמא תמן. אמר ר' יונה ואותי יום יום ידרושון זו תקיעה וערבה. ר' יהושע בן לוי בשם ר' אלכסנדרי שמע לה מן הדא, שמעה אלקים צדק זו קרית שמע הקשיבה רנתי זו רנון תורה האזינה תפלתי זו תפלה בלא שפתי מרמה זה המוסף, מה כתיב בתריה מלפניך משפטי יצא, אמר ר' אחא בר פפא קומי ר' זעירא שנייה היא שמצות היום במוסף, אמר ר' תחליפא קסרייה קרייה אמר כן יום תרועה ועשיתם.

מאי טעמא יום טוב עשה ולא תעשה היא. ואיכא למידק, למאן דאמר בפרק במה מדליקין (שבת כד, ב) דלא הוי יום טוב עשה ולא תעשה, מאי איכא למימר. ויש לומר דאמר לך דהוי טעמא דהכא, משום דהוו להו מכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב, הלכך לא דחי אפילו לאו גרידא.

ולא עולין באילן השתא דרבנן אמרת לא דאורייתא מיבעיא. הכי גרסינן בספרים. ופירש ה"ר יצחק אבן גיאת ז"ל דפקוח הגל הוי דאורייתא. ואינו מחוור בעיני. דפקוח הגל טלטול בעלמא הואי, דאי בשל בנין ומשום סותר לא קרי ליה גל אלא כותל קרי ליה. ומיהו אפשר לאוקמה בגל דבעי מרא וחצינא, וכאותה ששנינו בפרק בכל מערבין (עירובין לה, א) נפל עליו גל, ואמרינן עלה בגמרא קא סלקא דעתך דאי בעי שקיל ליה, לימא מתניתין דלא כרבי, דאי כרבי האמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות, אפילו תימא כרבי לא צריכא דבעי מרי וחציני. ומיהו אכתי קשה, דהא מתניתין הכי קתני אין מפקחין עליו את הגל ואין מעבירין עליו את התחום ולא עולין באילן, ברישא תנא אין מפקחין והדר תני לא עולין באילן, ואם כן היכי קאמר דזו ואין צריך לומר זו קתני, הוה ליה למימר זו אף זו קתני. ורש"י ז"ל פירש, דרוכבין על גבי בהמה קרי דאורייתא, ולאו דאורייתא ממש קאמר אלא דאתיא לדאורייתא, כלומר, דהא איכא למגזר משום שמא יחתוך זמורה, והלכך חמירא טפי מהנך דלא אתו לאיסורא דאורייתא. וגם זה אינו נכון, והנכון כדברי רש"י ז"ל האחרונים שכתב דלא גרסינן ליה.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.