יום תרועה/ראש השנה/לג/א
אין מעכבין את התינוקות הא נשים מעכבין כו' קשה דמנ"ל לדיוקי מתניתין הא נשים מעכבים דילמא נקט אין מעכבין התינוקות לחדושא וכ"ש נשים ותדע שכן הוא דהא ברייתא קתני אין מעכבין הנשים והדר קתני ולא את התינוקות אלמא דאם לא היה שונה תינוקות הייתי אומר דוקא נשים אבל תינוקות מעכבין קמ"ל ואם כן תנא דמתני' נקט תינוקו' וכ"ש נשים י"ל דהמקשה סבר דיותר ראוי להחמיר על הנשים שלא יתקעו בי"ט כיון דאינם מחוייבות ודמי לחלול יו"ט ותנא דבריית' דקאמר נשים והדר תינוקו' היינו זו ואצ"ל זו ותנא דמתניתין דנקט תינוקות היינו דוקא תינוקות אבל נשים מעכבין ובכן קשיא מתניתין אברייתא ודוק:
הא נשים מעכבין פרש"י דפטורות לגמרי כו' איכא ב"ת כו' עיין בתוספת ערובין דף צ"ו וכן נרא' מדברי רש"י פ' כיסוי הדם דף פ"ה רע"א ע"ש:
תוס' הא ר' יהודה הא ר"י אעג"ב וכו' דמיכל בת שאול כו' מהא דמיכל בת שאול אין ראיה דדלמא ס"ל תפילין מ"ע שלא הז"ג אלא עיקר הראיה מאשתו של יונה שהיתה עולה לרגל דההיא מ"ע שהזמן גרמא ומיהו גם בזו יש לגמגם דעד כאן לא פליגי ר' יהודה ור' יוחנן אלא במצוה שיש בה צד איסו' כגון סמיכה דהוי כמו משתמש בקדשים או תקיעת שופ' דאית בה איסור שבות דתקיעה אבל מצוה שאין בה צד איסור מודה ר"י דיכולת הנשים לעשות' ותדע שכן הוא דהא ר"י דס"ל אין בנות ישראל סומכות אמרו בריש מסכ' סוכ' דהילני המלכה היתה יושבת בסוכה וכל מעשיה היו ע"פ חכמים ואם כן עליה לרגל נמי יכולת הנשים לעשות דלית בה צד איסו' וכיון שכן מה ראיה מייתי מהתוספת דהלכה כר' יוסי במצוה שיש בה צד איסור כגון סמיכה ותקיע' מעלי' לרגל דלית בה צד איסור וי"ל דגם בעליה איכא צד איסור דמחזי כמביא' חולין לעזרה או משום ראיית פנים בעזרה שלא לצורך וכן מצאתי בתוס' פ' המוצא תפילין והר"ן רפ"ב דסוכה כתב דיש צד איסור בעליית הרגל לפי שמקרבת שלמי חגיגה שלא במקום מצוה יע"ש:
כתבו עוד התוספת ומותר לברך על מ"ע כו' קשה מנ"ל דמיכל בת שאול היתה מברכת וי"ל דמדאמרינן התם ולא מיחו בידה חכמים משמע דהיה מקום להם למחות משום דהיתה מברכת ולא מיחו וכ"כ הרא"ש פ"ק דקדושין וסמ"ג עשין מ"ב ומיהו זה אינו הכרח דדילמא דטעם המחאה היה ראוי משום דצריכין גוף נקי ונשים אין זריזות ליזהר ואפ"ה לא מיחו ולעולם לא היתה מברכת והתוספת בפ' המוצא תפילין כתבו דמיכל בת שאול מסתמא היתה מברכת ולא ידענא מנ"ל ואפי' את"ל דהיתה מברכת אפשר דסבר' דמ"ע שלא הזמן גרמא הוא ונשים חייבות והתוספת בקדושין דף ל"א לא הביאו ראי' דמיכל בת שאול משמע דס"ל דאין משם ראיה כדכתי' כתבו עוד ותדע דאמרינן פר' החובל כו' ראי' זו יש לדחותה דדילמא לעול' אסור לברך וסבר ר"י דטפי עדיף מי שאינו מצוה ועושה בלא ברכה ממצווה ועושה בברכה וכן מצאתי למרן בכ"מ סוף ה' ציצית יע"ש ואפש' ליישב דכונת ר"ת בראיה זו היא במה שידוע דאין אדם יכול לשער מתן שכרן של מצות וא"כ אא"ב דהיה מבר' היה עושה י"ט משום דודאי לו דיהי' לו שכר תוס' דלא מפקד ועביד אבל אם לא היה מברך מנ"ל דטפי עדיף מי שאינו מצוו' ועוש' בלא ברכה כו' וכי אדם יודע מתן שכרן של מצות אלא ודאי דהיה מברך והראב"ד סוף ה' ציצית כתב דנשים מתעטפות בציצית שאין בה כלאים וכתב מרן בכ"מ דפשוט הוא יע"ש ולענ"ד יראה דזהו דוקא לדעת הרמב"ם דנשים אין מברכות על הציצית אמנם לדעת ר"ת דמברכות ה"ה דתלבוש ציצית כלאים וכן מתבאר בדברי ר"ת ז"ל שהביא הרא"ש בריש הלכות ציצית והביאו ב"י א"ח סימן י"ח יע"ש ודוק:
כתבו עוד ועוד אמרי' פר' ע"פ סומא כו' עיין בהרא"ש פ"ק דקדושין שדחה ראיה זו יע"ש. והנה ראינו דאם הנשים יכולת לברך תליא בפלוגת' דאשלי רברבי הרמב"ם סוף הל' ציצית וסוף ה' סוכה ס"ל דאינם יכולות לברך והראב"ד בהלכו' ציצית ס"ל דיכולות לברך כדעת ר"ת והטור בא"ח סימן י"ז כ' דיותר טוב שלא יברכו ובסי' תקפ"ט כתב דיכולין לתקוע ולברך ונראה דכונתו לומר דאם ישאלו לנו הנשים נאמר להם שיותר טוב שלא יברכו לחוש לסברת הרמב"ם וסיעתו אמנם אם ירצו הם לברך אין מוחין בידם כיון דיש להם על מה שיסמוכו ר"ת והראב"ד וסיעתם:
גמרא אבל מתעסקין עמהם אר"א וכ"ש בשבת כתב הרמב"ם פ"ב התינוקו' שלא הגיעו לחינוך אין מעכבין וכו' בשבת שאינה של ר"ה וכתב המגיד דבי"ט של ר"ה שחל בשבת ודאי מעכבין כו' וכן נראה מן הירוש' עכ"ל וק"ל דהר"ן כתב בשם הירושלמי בהפך ואין בידי הירושלמי להכריע לאחד מן הצדדין וצריך עיון:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |