רש"ש על המשנה/ערלה/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה


מפרשי הפרק
שנדפסו על הדף

רע"ב
תוספות יום טוב
תוספות רבי עקיבא איגר
תפארת ישראל - יכין


מפרשי המשנה

פירוש המשנה לרמב"ם
ר"ש
מלאכת שלמה
הון עשיר
יש סדר למשנה
רש"ש


דפים מקושרים

רש"ש על המשנהTriangleArrow-Left.png ערלה TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

בתוי"ט ד"ה והחיצון פטור בירושלמי מפרש טעמיה [דר' יוסי] כו' את שהוא למאכל כגון הפנימי חייב כו' [כ"ה בר"ש] עי' בירושלמי ותראה שר' יוסי הוא אמורא בר זוגי' דר' יונה (לא ר' יוסי דמתניתין) ותרווייהו לפרושי טעמא דת"ק קאתו ובירושל' תמצא רבות מחלוקת ר' יוסי ור' יונה ריש חלה. ודברי הר"ש צע"ג:

ב[עריכה]

והנוטע בספינה. לכאורה לדעת ר"י בפ"ב דחלה מ"ב ה"נ בעינן שהספינה גוששת והרמב"ם שם פסק כוותיה בפ"א מהל' תרומות הכ"ג וכאן בפ"י מהל' מע"ש העתיק המשנה כלשונה. וכן הש"ע בסי' רצ"ד סכ"ו. ואין לחלק דשאני ערלה דנוהגת אף בח"ל. או דמיירי בעפר הארץ. מ"מ לר"י כיון דבאינה גוששת אינו יונק מן הארץ ה"ל כתלוש:

ג[עריכה]

נעקר הסלע מצידו או שזעזעתו (ר"ל להסלע) המחרישה או שזעזעו (ר"ל בידים והכינוי בזה שב ג"כ על הסלע הנזכר) ועשאו (ר"ל להסלע) כעפר והוא שנתפרר ונתפרך חלקיו לגרגרים דקים כמו אם יוכל איש למנות את עפר הארץ שתהא"ש (שטוי"ב) ולכן אין השרשים נאחזין ונסתבכין בהם יפה ואפשר שימות האילן כנלע"ד:

ד[עריכה]

רג"א משום ר"א ב"י איש ברתותא. בפ"ג דטבו"י מ"ד איתא דאמר איש ברתותא משום ר' יהושע. ור"ג ור"י היו בדור אחד כעין חבירים עי' ברכות (כ"ח) וא"כ לא יתכן שיאמר ר"ג משום תלמיד ר"י. וראיתי במשנה שבגמרא הגי' רשב"ג וכן במשניות דפוס קטן ונכון:

ה[עריכה]

בתוי"ט ד"ה סיפוק הגפנים כו' וז"ל הר"ש כו' ושייך לשון ספוק כו' כדתני בפ' לולב הגזול כו' ספקה בחוט [כ"ה בר"ש]. היא משנה ברפי"ב דפרה. אבל כן דרך הראשונים כמו שהבאתי בס"ד (בתמורה י"ט ב'):

ח[עריכה]

ומותרין ברבעי. פירש הרמב"ם מפני שהוא כמעשר שני ולא יתקדש בו אלא הראוי לאכילה. ואפילו הכי אסורים בנזיר. ואם כן יקשה מדוע הני דמשנה דלעיל שרו אף בנזיר ופירש שם הטעם דאינם מאכל. וצ"ל דאינם מאכל פירושו שאינם נאכלים כלל ואינם ראויים לאכילה (והם הנמנים במשנה זו) פי' אם יש להשיג דב"א אינם אוכלין אבל ע"י דוחק נאכלים. עי' נזיר ריש פרק ג' מינים וברמב"ם פ"ה מהל' נזירות ה"ב (וכן יש לכוון שינוי הלשונות שבהרע"ב. ותוי"ט לא דק במה שהעתיק כאן לישנא שכתב הרע"ב לעיל) אך לפי זה יקשה מהא דמעשר שני נוהג בכרשינים בפ"ב דמעשר שני מ"ד ולשון הרמב"ם שם ואינם מאכל אדם. והרע"ב הוסיף עליו אלא מדוחק כו' וצ"ע:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >
מעבר לתחילת הדף