רש"ש על המשנה/ערלה/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה


מפרשי הפרק
שנדפסו על הדף

רע"ב
תוספות יום טוב
תוספות רבי עקיבא איגר
תפארת ישראל - יכין


מפרשי המשנה

פירוש המשנה לרמב"ם
ר"ש
מלאכת שלמה
הון עשיר
רש"ש


דפים מקושרים

רש"ש על המשנהTriangleArrow-Left.png ערלה TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

ותרומת מעשר של דמאי כו' וצריך להרים. עמש"כ בפ"ג דתרומות מ"ב ליישב דעת הטור דהא דצריך להרים בתרומת מעשר של דמאי הוא משום לא פלוג ותדע דהרי מתניתין סתמה בכל הני דצריך להרים דמשמע אפילו בנפלו לו מבית אבי אמו כהן וע"כ משום ל"פ:

שם בתוי"ט ד"ה ותרומת מעשר וכו' ומשום הכי הרמב"ם בחבורו פט"ו מהל' מאכלות אסורות השמיט של דמאי. נ"ב עי' בקול הרמ"ז בפ"ד דבבא מציעא מ"ח ובבית דוד כאן ובש"ל כאן שכולם האריכו בזה ונמשכו אחר התוי"ט שהרמב"ם בחבורו השמיט דשל דמאי עולה בק"א אלא שהרמ"ז הביא שהר"מ בפי' המשנה כאן כתב הלשון. ואין הפרש אצלינו בכל הדינים בין תרומת מעשר של דמאי או של וודאי (והביטול בכלל) והב"ד כ' ע"ז וז"ל בע"כ צ"ל חדא מתרתי או דהרמב"ם פירש כן לדעת רש"י דמתניתין ר"מ היא כדלעיל. או צ"ל דבחבורו חזר בו עכ"ל ובמח"כ כולם לא ראו מה שכתב הרמב"ם בחבורו סוף הל' תרומות (פט"ו הל' כ"א) וז"ל. לפיכך דין ארבעתן לענין אכילה ודימוע אחד הוא כולן עולין בק"א כו' ודין תרומת מעשר של דמאי בכל אלו הדרכים כתרומת מעשר של ודאי ע"כ. - מהגרמ"ש:

שם בתורע"א אות ח' ד"ה מכאן ראיה לדעת הסוברים כו' כ"כ בשער המלך רפ"ט מה' מעשר. נ"ב עי' בהגהות אאמ"ו הרה"ג שי' ובס' לימודי ד' לימוד ק"י. - מהגרמ"ש:

ג[עריכה]

ברע"ב ד"ה שנפלה למאתים מבואר [וכן בר"ש] דלר' יהושע דתרומה עולה בק' ועוד. ערלה וכה"כ דכפל איסורם צריך ר' ועוד. ולכאורה יפלא דכיון דתרומה עולה בצ"ט ועוד של היתר היה די בערלה וכה"כ אם יכפול את ההיתר המבטל ויהיה קצ"ח וב' עודויין. וי"ל כיון דתרומה אינה בטלה כשהיא א' ממאה. גם הם אינם בטלים כשהם א' ממאתים והבן. ודע דמה שתמה התוי"ט דאמאי נקטה מתניתין להאי ועוד נ"ל דהוא בכדי לסתום כרבי יהושע. ובזה א"ש מה שלא פי' הרע"ב בכאן ג"כ אליבא דר"א כמו במשנה דלעיל (והתוי"ט כתב עליו וה"ה דיכול כו') משום דהיה קשה אליביה הועוד. ונכון בעז"ה:

ד[עריכה]

ובה"א כו' עד שיהא בו כביצה. נסתפקתי אי בעו נמי שהעיסה תהא מוכשרת ואז יטמאנה השאור בתורת מגע. או אפילו שאינה מוכשרת והשאור מטמאה מחמת שנתחמצה עבורו. ועמש"כ בפ"ג דחלה מ"ח. ולב"ש משמע ודאי דלא בעו הכשר:

ברע"ב ד"ה כל המחמץ כו'. בערלה [כ"ה בר"ש] ובכלאי הכרם ועמש"כ עליו בפי"ז דכלים מ"ה בס"ד:

ו[עריכה]

בתוי"ט ד"ה ולמה והמ"ם פתוחה. במחכ"ת לא דק כי צריכה להיות קמוצה כדינו לפני אותיות אה"ר עי' תל"ע מ"ג בדין דחיק[1]:

בתוס' רע"א אות י"ב הביא בשם הר"ן בע"ז דהטעם דנקרא מין במינו אף דחלוקין בשמא ובטעמא משום דעיסה ראויה להמתין ותעשה שאור כו' ע"ש. ובזה מתיישב שפיר מדוע לא צייר התנא לקמן במ"ז כגון שאור של חטים תוך עיסה של שעורים כמו במשנה זו. (והתוי"ט הרגיש וכ' וה"ה כו' וזהו דוחק) דכיון דעיסה ראויה ליעשות שאור הו"ל כחמירא דחיטי וחמירא דשערי דהוה מב"מ לרבא שם. אך ק"ק לפי זה מדוע בציור מב"מ נקיט תוך עיסת חטים אף דשעורים נמי. וכן לאביי תשאר הקושיא מדוע לא צייר על מבשא"מ שאור בעיסה. ומה שעיין בתור"ע על סברת הר"ן הלזו מהא דחמרא לגו חלא דלרבא בנ"ט. הא סוף החמרא לירד למטה ויהפך לחלא. נ"ל דלק"מ דקיי"ל כר"ח במנחות (כ"ג) דאזלינן בתר מבטל (וכדפסק הרמב"ם בספ"א מהל' אה"ט) דהיינו הרוב אם אפשר לו להיות כבטל דהוא המועט ה"ל מין במינו. ולהכי כיון דהעיסה דהיא הרוב תהיה כמו שאור המועט הו"ל שפיר מב"מ. אבל בתר בטל לא אזלינן ולהכי בחמרא לגו חלא אף דחמרא הבטל סופו להיות חלא כיון דחלא המבטל א"א לו להיות חמרא הוה מין בשאינו מינו. אך הא יש לעיין איך תתיישב הך מתניתין אליביה דרח"נ שם דס"ל דאזלינן בתר בטיל וע"ש (כ"ב ב') בתד"ה ור"י:

ט[עריכה]

ברע"ב ד"ה ור"ש מתיר כו' ורבנן סברי כו' ראויה לחמץ בה כמה עסות אחרות [עי' בר"ש] והוא בע"א (ס"ח) ולכאורה לישתרי מטעם זוז"ג כמו במי"א לקמן. דהואיל דפעולה הזאת ר"ל לחמע בה כו' אין בכח האיסור לבדו לעשות זולת הצטרפות ההיתר ג"כ וי"ל:

טז[עריכה]

בתוי"ט ד"ה חתיכה של ק"ק כו' אבל הרמב"ם מפרש כו' וכשאכלו ישראל נתחייב בקרבן מעילה כו' אבל לכהנים היתה לו שעת הכושר כו' עי' בתוי"ט ביאור דבריו. ולכאורה משמע מלשונו דלכהנים אין מעילה בק"ק אף קודם זריקה. וז"א דבספ"ק דמעילה מקשה הגמרא מעילה הוא דליכא כו' ממונא דכהן הוא כו' וע"ש במפרש ובתוס' וקתני ברישא לפני זריקת דמים מועלין כו' ובבשר. אלא דכוונתו דאף דלכהנים יש ג"כ מעילה מ"מ יש להם אז שעת הכושר דלאחר זריקה יותרו להם:

בפי' הרמב"ם שם וכ"ז כשהם החתיכות א' מס' כו'. ולזה נתכוין גם הראב"ד בעשירי מהל' מעה"ק במש"כ והוא שיהא בשל היתר כדי להעלות את האיסור וכ"כ הכ"מ שם. ומה שהקשה הכ"מ על לשון או או שכתב הרמב"ם. נראה דכוונתו דעל חתיכות קק"ד כשרים לא שייך דינא דמותרות לכהנים דפשיטא. והתוי"ט במחכ"ת שגה פה בכוונתו:



שולי הגליון


  1. ספר תלמוד לשון עברי לי"ל בן-זאב אין יד הכל ממשמשת בו לפי שיצא שם מחברו ל'משכיל' ושאינו ירא ושלם (עליו ועל ספרו הנזכר ראו בשו"ת האלף לך שלמה (יו"ד סי' רנז)), ולקיים 'מצוה לשמוע דברי חכמים' העתקנו כאן את המתבקש לעיון בפי רבינו המחבר והוא שם בחלק א מאמר ב פרק ה (סימן מג אות ג), זו לשון הספר:
    ג) דְחִיק. ר"ל המלה שסופה ה"א ולפניה קמץ או פתח או סגל, והיא סמוכה במקיף למלה שאחריה. והדין שתי מלות המחוברות במקים נדונים כמלה אחת (סימן עג). וכבר התבאר כי הה"א לא תנוח באמצע המלה (סימן ד), לכן היא נדחקת מן המלה, ואף שהיא כתובה דומה כאלו אינה לכן בג"ד כפ"ת בדגש. כמו מַה־בֶּצַע (בראשית לז) מַה־פָּרַצְתָּ (שם לח) וּמִשְׁנֶה־כֶּסֶף (שם מב). ונ"ל כי לסבה הזאת בא מלת מה לפני אה"ר בקמץ כדין לתשלום, כמו מָה רָאִיתָ (שם כ). מָה אֹמַר (יהושע ג). מָה־הַדָּבָר (שמות יז). ע"כ הנצרך לדידן.
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף