הון עשיר/ערלה/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ ערלה א

א

ערלה

ערלה יש בה ג' פרקים, כנגד ג' שני ערלה, וכנגדן ג' קליפות. והשנה הרביעית הטעונה פדיון, כנגד קליפת נוגה, שיש בה טוב ורע כידוע:

לסייג ולקורות. ק"ק דהוי זו ואצ"ל זו, כי אילן הנטוע לקורות עומד ליקצץ וכקצוץ דמי:

רבי יוסי אומר. והלכה כמותו, משום דבירושלמי (ה"א ב.) הקשו מיניה לאמוראי ומתרצו אליביה. והטעם שכתב התי"ט בשם הכ"מ דלא פליג, אינו מוכרח דהא דמוקמו התם (שם ג.) ר"י כרבי, דחייה בעלמא היא. ועוד אף כי הוא ס"ל כרבי, דלענין מעשרות כשנטוע חציו בארץ הרי הוא כאלו נטוע כלו בארץ, מהטעם דמביא שם הש"ס דמעשרות אינם תלוים בדעתו משא"כ ערלה דתלויה בדעתו, מ"מ אפשר דרבי לא ס"ל כרבי יוסי, ושאף בערלה יאמר כשמקצתו לפירות אף כי שאריתו לסייג, שכלו חייב, כנראה מסתמא דמתניתין, דאי ר"י לא פליג עליו בערלה דבה איירינן במתניתין, אמר ר"י אפילו וכו' הל"ל, ומ"ש התי"ט כי בהרבה מקומות נשנה בלשון מחלוקת ולא פליג, אינו כלל, כי בכל המקומות הנמצא כיוצא בזה מצאתי טעם, ובמקום שאין טעם ודאי (לא) פליג, ועיין מ"ש בכל אותם המקומות, כי מהם תראה איזה דרך דרך רבי בענין זה, כי לא נהירא לי לומר דישנה רבי פעם כך ופעם כך בלי טעם:

ב

רבי יהודה פוטר. כתב הרב מטעם רבוי אחר רבוי דאתא למעט. והתי"ט הזכיר טעם לזה בשם הליכות עולם, ודחאו בשם הרב ב"י ואמר שכך הוא הלכה למשה מסיני. ולכן אין אנו צריכים להמציא טעם המתישבת לדעתנו, ואף כי באמת אנו צריכים לקבל דברי הלכה אף אם רק הוא ממנו טעמה, מ"מ כי לא דבר רק, בפרט על פי דרך האמת המאירה עינינו בתורתו ומראה לנו איך על כל קוץ וקוץ יש בו תלי תלים של הלכות. ולכן על פי דרכו נלע"ד לומר, דהואיל ובנין העולם נעשה ע"י התורה, ומצינו שבעולם, הרבוי אחר רבוי אתא למעט, כי על ידי זה ברא עולמות והחריבן, ואח"כ במעוט אחר מעוט אתא לרבות בריאת שמים וארץ, כידוע ליודעי חן, כי כך גזרה חכמתו יתעלה, משום הכי השריש שרש זה בתורתו הקדושה אשר על ידה פעל ועשה:

והעכו"ם שנטע, והגזלן שנטע. קשה, דלערבינהו ולתנינהו:

ג

אילן שנעקר והסלע עמו, שטפו נהר והסלע עמו. קשה, דסלע סלע למה לי. וי"ל דשנעקר ר"ל ולא הזיזו הרוח ממקומו, אבל שטפו נהר, והוליכו למקום אחר, כמ"ש הר"ב. משום הכי חילקם:

ה

מקום שכחה רע אסור. ומשום הכי כי נשרו העלים אסור מספיקא. ולת"ק שרי, כי לא הזכיר תיבת איסור בדבריו. כן הוא פי' מחלוקת זה, על פי מסקנת הירושלמי שכתב התי"ט:

ח

והנובלות כלם. פי', והנובלות של כלם:

ט

אגוז. נקט פרי זה, כי בו רמוז סוד הערלה, דיש לו ד' קליפות, ג' קשים ואחת רכה, והמאכל באמצע:

ואין מרכיבין בכפניות של ערלה. הרב פי' כפניות, תמרים בעודן סמדר. ופסק מהאי טעמא דלא כר' יוסי, משום דלית הלכתא כותיה בסמדר. אבל הרמב"ם בפ"ט מה' מעשר שני (הי"ג) פסק בסמדר דלא כר' יוסי, ובפ' י' (הכ"א) פסק להא דאין מרכיבין בכפניות. ויש לתמוה, דבירושלמי דהאי פרקין (ה"ה ח.) אמרינן, רבי יצחק שאל, מאן תני אין מרכיבין בכפניות של ערלה, ר' יוסי, ע"כ. הרי מפורש דהאי כפניות הם פירות שהם סמדר שאסורים לדעת ר' יוסי דלית הלכתא כותיה, ותמהני עוד מלשון המשנה, דהל"ל אין נוטעין אגוז של ערלה, ואין מרכיבין בכפניות של ערלה, מפני שהם פרי. ומדתנן מפני שהוא פרי אחר האגוז, ש"מ דהכפניות לאו פרי הן, ואם הם הסמדר דר' יוסי, הרי בפירוש קאמר לעיל (מ"ז) הסמדר אסור מפני שהוא פרי. ועוד פליאה היא בעיני המימרא דר' יוחנן דירושלמי (שם), דקאמר עבר ונטע מותר, עבר והרכיב אסור, ע"כ. דאיך עלה על דעת ר' יוחנן לחלק בין נטע להרכיב, ולמה יחמיר בהרכיב אי אכפניות קאי שהם סמדר, יותר מבנטיעת אגוז עצמו שהיא פרי ממש, ועל הרמב"ם אני מתמיה דאם סמך אירושלמי זה למה פסק בתרויהו להיתר, ואם יסוד דבריו על המימרא והברייתא דבבלי (ע"ז מח:) אי ס"ל כפי' האחרון שפירש רש"י (שם מט. ד"ה והבריך וכו') וכתבו התי"ט, למה השמיט בחבורו הבריך והרכיב בנטיעת האגוז, שהרי ע"י ההרכבה דווקא גדוליו מותרים. וכפירוש הראשון שפירש רש"י (שם) א"א שיסבור, שהרי רש"י ז"ל פי' האי הבריך והרכיב לענין בפני עצמו, וז"ל אם הבריך או הרכיב ייחור של ערלה באילן זקן, מותרין פירותיהן מיד אעפ"י שלא מלאו להן שני ערלה, דזה וזה גורם מותר, והכי נמי אמרינן בעלמא ילדה שסיבכה בזקנה בטלה, עכ"ל.

והרמב"ם ז"ל פסק על פי הש"ס דר"ה (דף ט:) דהמבריך והמרכיב חייב בערלה. כי ז"ל (ה' מעשר שני פ"י הי"ד) אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב חייב, בד"א כשחתך בד אחד מן האילן והבריכו בארץ או הרכיבו באילן אחר, אבל אם מתח בד אחד מן האילן הזקן והבריך בארץ או הרכיבו באילן אחר ועיקר הבד מעורה באילן הזקן, הרי זה פטור. וכתב עוד (שם הט"ז) ילדה שגדלה בזקנה והיו פירות בילדה, אפילו הוסיפו מאתים, הרי אלו הפירות של ילדה אסורים, שאין גדולי היתר מעלין את העיקר האסור, ע"כ. והאי ילדה שסבכה בזקנה דאיירי שלא היה בו פירות, כפי מה שפירשו בפ' הנודר מן הירק (נדרים נז: עיי"ש בר"ן וראשונים, דמותר) השמיטו הרמב"ם, ומדהשמיטו ש"מ דס"ל דהיינו מרכיב, החייב בערלה. אבל רש"י ז"ל בפ' משוח מלחמה (סוטה מג: ד"ה בטלה לגבי זקנה) פירש דהמרכיב החייב בערלה הוא המרכיב ייחור, אפילו שחתכו מאילן זקן, בילדה דווקא. אבל הרמב"ם פסק (שם) המרכיב חייב. ולא פירט ענין זה, ש"מ דס"ל דאפילו הרכיבו באילן זקן חייב, ואי הכי הוא יש להוסיף הפלא ופלא על הרמב"ם, איך פסק ההיא דילדה מלאה פירות לאסור מטעם דאין גדולי היתר מעלים את האיסור, כפי כוונת הש"ס דלהוכיח דווקא ענין זה נזכרה בפ' הנודר מן הירק (שם) תיפוק ליה שהם ממש גדולי איסור, כי משעה שהרכיבה נתחייבה הילדה בערלה מחדש כאילו נטעה בו ביום. ועוד קשה מ"ט ידחה האי מימרא דר' אבהו דילדה שסיבכה בזקנה בטלה (סוטה שם), ודוחק הוא לומר דמדפסק המימרא האחרת דר' אבהו בשם ר' יוחנן דילדה מלאה פירות (נדרים שם) מן הטעם דאין גדולי היתר מעלים את האיסור, ש"מ דילדה זו בטלה היא בזקנה וגדוליה משם ואילך הם גדולי היתר, ושהמרכיב דזכר לחייוב ערלה היינו כפי' רש"י, דאין זה דרך הרמב"ם כלל להשמיט מימרות שלימות ולאשמועינן אותם מדיוקא. ועוד דמצינו (שם ה"י) דפסק להאי מימרא דירושלמי (ה"ב ד.) כותי שהרכיב אילן מאכל על גבי אילן סרק דחייב בערלה. ואמאי חייב, ליהוי כמרכיב ילדה החייבת בזקנה הפטורה דבטלה בזקנה, דהתם בסוטה יהיב טעמא מפני מה ילדה בזקנה בטלה, וילדה החייבת בילדה הפטורה הנטועה לסייג ולקורות לא בטלה והרי היא חייבת כדין המרכיב, מפני שהזקנה אינה יכולה לבא לידי חייוב ע"י מחשבה שיחשוב עליה מכאן ואילך לאכילה, ומשום הכי לא בטלה היחור הנרכב בה וחייב בערלה. וא"כ הוא דהכל תלוי באילן שהורכב, אם יכול לבא לידי חיוב או לא, האי הרכבה דכותי הוה לן למפטרא משום דא"א שיבא האילן אשר הורכב לידי חייוב ערלה לעולם, כי אילן סרק הוא, וכ"ש הוא דהזקנה לפחות ע"י עקירה תוכל לחזור לבא לידי חייוב, משא"כ האילן סרק הפטור לעולם, וזה אפשר לדחוק ולתרץ דהואיל ואילן סרק הוא אין כחו גדול לבטל אילן מאכל, דאין אדם מבטל אילן מאכל לגבי אילן סרק, וכדמצינו גבי המדלה את הגפן לענין כלאים (כלאים פ"ו מ"ד) דאף כי כחה גדול לבטל אילן סרק שלם בשבילה אין לה כח לבטל כל האילן מאכל כשאינה מודלית על גבו כלו, אבל הקושיות הראשונות עדיין במקומם הם עומדות. ועוד קשה לי לפירוש הראשון של רש"י ז"ל דפירש האי הודאה דהבריך והרכיב דר"י, לענין זה שלא ינהג משום הרכבה זו דין ערלה. דמאן דכר שמיה דדין ערלה חדשה במתניתין, דיצטרך לומר מודה ר' יוסי, הלא כל כוונת ר"י הוא להודיע לנו אם הצמחים אשר יצמחו מאותו הפרי או היחור של ערלה יהיו אסורים לעולם על כי גדלו מדבר איסור, או אם יהיו מותרים כשאר כל פירות בזמן הראוי להם, אבל על הזמן עצמו לא דבר כלום. ועוד קשה דאם אין ביחור זה פירות מהו אם עבר, הלא לכתחילה שרי ר' יוסי, דקאמר נוטעין יחור של ערלה, ומה לי נטיעה ומה לי הרכבה, ואם יש בו פירות, הלא אמרנו לעיל ילדה שיש בו פירות שהרכיבה בזקנה דאותם הפירות לעולם הם אסורים, ואיך אמר מותרים פירותיהם מיד:

לכן נלע"ד לישב סוגיות הבבלי והירושלמי ולשון משנתנו בענין זה, והוא דאמת הוא דהמרכיב חייב כשירכיבנו בילדה היכולה לבא לידי ערלה, אעפ"י שאז היא נטועה לסייג ולקורות כדעת רש"י, ואם הרכיב בזקנה אז היחור עצמו בטל בזקנה, והפירות אשר יוציא מחדש הם מותרים מיד, אעפ"י שזה הוא יחור ערלה, ואם כבר יש עליו פירות אותם הפירות הם אסורים לעולם, כי כבר נאסרו בערלה להיותם פרי, וה"ט דר' יוסי דמתניתין דאסר לכתחילה להרכיב יחור שיש עליו כפניות שהם סמדר דלדידיה פרי הם, דה"ל כאילו מרכיב הפרי עצמו דאסר ברישא, באמרו אין נוטעין אגוז של ערלה מפני שהוא פרי, אע"ג דהיחור הוא מה שמרכיב, דהתיר ברישא באמרו נוטעין יחור של ערלה, דמהאי טעמא לא כלל איסור האגוז בהדי איסור הכפניות, ולא שנה אחריהם מפני שהם פרי הכוללם, על כי הניטע דאגוז דווקא הוא פרי, אבל הרכיב מהכפניות אינו הפרי כי אם היחור, ומודה ר"י שאם עבר ונטע האגוז או עבר והבריך והרכיב היחור שבו הכפניות, שהיוצא מן האגוז או מן היחור מותר, וכפי הענין כך יהיה היתר צמח היחור מיד או אחר שלשה שני ערלה חדשות על הדרך שכתבנו לעיל, אבל הכפניות עצמם והם הפירות סמדר שעל היחור, אין ספק דלר' יוסי הם אסורים שהרי כבר נאסרו בהיותם פרי ערלה, אבל לדידן דקיל"ן כת"ק דלא מקרו פרי ושרו, האוכלם כך ודאי דמותר, אבל אם יניחם על היחור עד שיגדלו ויעשו פרי, לכ"ע אף אם יהיו מורכבים באילן זקן שהפירות החדשים אשר יוציא היחור הם מותרים מיד הם יהיו אסורים לעולם משום גזירה דפירות גמורים אשר אין כח בגדולי היתר להעלותם וזה יהיה כוונת ר' יוחנן דירושלמי דהוא מרא דשמעתא זו דילדה שיש בה פירות דאמר עבר ונטע מותר עבר והרכיב אסור דאם עבר ונטע האגוז היוצא ממנה מותר אעפ"י שהאגוז עצמה אסורה עבר והרכיב יחור בכפניות היוצא מהכפניות דהיינו מה שמתגדלים ונעשים פרי אסור אעפ"י שאם היה אוכלם כך היה מותר לדידן דקיל"ן כסתם משנה דאינם פרי משום דבקל אתי למחלף ולהתיר פירות גמורים שעל היחור ע"י ביטול ועל מה שיוציא היחור מחדש לא נחית ר' יוחנן כי פשוט הוא דשרי שהרי מותר לכתחילה ליטע יחור של ערלה כדתנן ברישא דמתניתין דהכא הלכתא זה הוא הנלע"ד לישוב הסוגיות דבבלי וירושלמי ובפרט לשון משנתנו ועל פי דרך זה אפשר לישב דברי הרמב"ם ז"ל עם החלוק שחלקנו לעיל בין אילן מאכל לאילן סרק ואף כי עדיין הדבר קשה להולמו שיהיו דברי הרמב"ם ז"ל כל כך סתומים לא אאריך עוד כיון דביני ביני כבר משנתנו מובנת כי זו היא כוונתי בחבור זה:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.