רש"י על בראשית רבה/א

רש"י על בראשית רבה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י על בראשית רבה - פרשה א

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  י  יא  יב  יג  יד  טו  

א  [עריכה]

אמון פדגוג. כמא דתימא כאשר ישא האומן את היונק ומתרגמינן בירושלמי כמה דסבל פדגוגא ית ינוקא:

אמון מוצנע. כמה דתימא ויהי אומן את הדסה (אסתר ב ז) וכן הפתרון בהשמע דבר המלך ודתו להקבץ את כל נערה בתולה והיה מרדכי מצניע את אסתר שלא תהא מחוללת לאותו רשע ומלאך בא ומגלה אותה הוא שיסד הקליר (ביוצר לפורים) את אסתר גל ממסתור לגאול ממה שהיה מרדכי מסתירה:

אמון מכוסה. כמא דתימא האמונים עלי תולע כלומר המכוסים בתולעת השני מרוב תענוג ותפנוק עתה הולכים ערומים ויחפים מאין כסות בקרה וכשמוצאין אשפה מחבקין אותה להתחמם בה. ס"א אין מספר וקצב לקדמות של תורה קודם ברייתו של עולם אבל משהתחיל הקב"ה להשתעשע בתורה והחריט בה מוצאיו ומבואיו של עולם:

יום יום. אלפים שנה יומו של הקב"ה אלף שנה שנא' כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור:

אמון. הכתוב בתורה היינו פדגוג אומן וכן מתורגם בתרגום ירושלמי כאשר ישא האומן את היונק כמה דסבל פדגוגא וכו':

אמון מכוסה. מאן דאמר הכי לא משתבש. ומאן דאמר הכי לא משתבש דכל חד וחד יוכל להביא ראיה לדבריו כדמפרש ואזיל:

מכוסה. היינו דבר שהוא מכוסה מן העולם אבל ידוע שהוא [נמצא]:

האמונים. המכוסים והמקושטים בבגדי שש ומשי היו נחבקים ונשלבים באשפה:

מוצנע. דבר הנעלם מעיני כל חי שאין ידוע לכל בריה אפי' למלאכי השרת שהיא בעולם כמא דאת אמר ונעלמה מעיני כל חי וגו' ומאן דאמר נמי אמון היינו רבתא לשון גדולה ורבנות לא משתבש וכו' ע"כ:

דיפתראות. עור דקמיח ולא עפיץ. ס"א דפתר כתב המצוייר בו שעורי בנינים ועליות:

פנקס. לוח של עץ המתוקן בזפת ושעוה וציורת הבנינים חריטים בו ומעיין בתוכו האומן כשהוא בונה בנינים:

פשפשים. הלוכי הבנין שעושין מכאן ומכאן שלועזים א"ל דיי"ש:

ומביט בתורה וכו'. כמו שכתוב בספר יצירה שברא העולם באלפא בייתות בפרק שני:

והתורה אמרה. כלומר התורה מוכחת כדכתיב בראשית ברא אלהים:

ב  [עריכה]

ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי פתח כח מעשיו הגיד לעמו וגו'. מה טעם גילה להם הקב"ה לישראל מה שברא ביום ראשון וביום שני ואין שם שום מצוה מפני אומות העולם שלא יהו מונין את ישראל לשון מוניך את בשרם:

אומה של בזוזה אתם. אומה של ביזה ושלל שכל מה שמוחזק בידכם של אחרים הוא ועל ידי גזל וחמס בא לידכם שהרי ארץ ישראל משל שבעה עממין היתה לפיכך אם יבוא אחד מן העמים לערער בדבר זה משיבין להם בדבר זה למה אתם מונים אותנו שאנו אומה של בזוזות. גם אתם שנושבתם בה עד שלא (ראה) [באה] לידינו. בגזל באה לידכם שהרי כפתורים היו יושבים בה מתחלה ובאו עוים ועיוו את מקומם והשמידום וישבו תחתם. עכשיו מה אתם יכולים לומר נגדנו הלא כל העולם אינו משל שום אדם אלא משל הקב"ה כשרצה נתנה להם וכשרצה נתנה לנו. הדא הוא דכתיב כח מעשיו הגיד לעמו. לבעבור ליתן להם נחלת גוים הגיד להם בראשית ואגב שהתחיל הדורש לדרוש שהוא לבדו ברא את עולמו הולך ודורש באותו ענין והביא ראיה לדבריו מכל הדרשות שדרשו כגון ר' תנחומא שמפרש כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלהים לבדך. וכגון ר' חנינא ור' יוחנן שהיו חולקין על בריאת המלאכים שאע"פ שר' חנינא אמר ביום השני נבראו ור' יוחנן אמר ביום החמישי נבראו שניהם מודים שלא נבראו ביום ראשון שלא תאמר מיכאל היה מותח בצפון וגבריאל בדרום והקב"ה ממדד באמצעיתו אלא אני ה' עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאתי. מי אתי כתיב מי היה שותף עמי. ס"א וכולם באים לחזק דברי ר' יצחק דאמר לקמן וידברו אלהים אין כתיב כאן אלא וידבר וכו' דמשמע דהוא לבדו ברא שמים וארץ וכולם הולכים בשיטתו ולא לחלוק עליו ואל יכשל הקורא בספר בהגיעו כאן אימתי נבראו המלאכים לומר תחלת דבר הוא אלא סניף לשל מעלה:

ג  [עריכה]

ס"א שנושאים עמו במשאו. לחזק את המדינה איש ואיש לפי כחו ע"כ. וסמך לו התורה (נ"ל שדברי רש"י אלו שייכים לעיל לומר שהכל דבור אחד) התורה וכסא הכבוד נבראו:

ד  [עריכה]

האבות עלו במחשבה להבראות. כדכתיב כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם. ואין לשון ראיתי אלא כאדם שאומר רואה אני דבר פלוני כלומר עלה במחשבתי ליבראות וכו':

ס"א מדלא קאמר בראתי או עשיתי:

מילנין. (לא פירש רש"י כלום וצ"ל שנ"ל דיו. וקלמין קסת הסופר):

ה  [עריכה]

אתפרכן. ענין קשירה [כמה דאת אמר] והנה אנחנו מאלמים אלומים [הקושר] עומרים אינו אוגדן [יחד] בגורן וגם כשנאגדין זה על [זה] נפרכין כך שמעתי. ס"א והכי [פירושא] תתפרכו ותתפרדו שפת [שקר] שלא יוכלו לדבר ע"כ. ולי נראה דהכי [פירושא] אלומים בלשון ארמי נקראין פרוכין [כמו] גרש כרמל דמתרגמינן פרוכין רכיכן לשון אחר גרסינן יתכרכן והוא [כמו] מצא כרוכות בלשון משנה:

אתחרשן כמה דתימא או מי ישום וגו'. כלומר כל מי שמפרש תאלמנה לשון אתחרשן לא משתבש שתאלמנה משמע לשון חרש דכתיב או מי ישום אלם מי גרם לאלם שלא ידבר [חרשותו] גרמה לו שאלו היה שומע היה מדבר כדתנן חרש שדברו בו חכמים בכל מקום שאינו לא שומע ולא מדבר (פ"א מס' תרומות):

הדוברות על צדיק עתק. המקרא שהתחיל לפרש [הולך ומפרש] עד שמסיים את כולו וכן הוא אומר תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז [ואחר שפירש] הדוברות על צדיק הולך ומפרש בגאוה ובוז אתמהה (בשביל להתגאות ולומר אני דורש במעשה [בראשית] ובוז אתמהא) מבזה על כבודי כדי [שיתישב מה] שכתוב אחריו מה רב טובך אשר צפנת וסמיך ליה תסתירם בסתר פניך מרוכסי איש וכן פתרון חבור המקרא מה רב טובך אשר צפנת ליראיך תסתירם בסתר פניך מרוכסי איש [חבורות] המתחברים לדרוש במעשה [בראשית] בגאוה ובוז ומהכא הוי דרשי רבנן [אל] יהי במה רב טובך:

ס"א דברים שהעתיק פירוש דברים שהעלים וסילק מבריותיו [ספר] יצירה ומעשה מרכבה. עתק לשון [סילוק] כמו ויעתק דמתרגמינן וסלק:

ומה כתיב אחריו. מה רב טובך אשר צפנת ליראיך למי צפנת כל הטובה [הזאת] ליראיך היראים אותך שאינן מתכבדים לדרוש בדבר המכוסה מהם אבל לשפתי שקר הדוברות על הקב"ה עתק אין להם חלק לעולם הבא רבנין אומרים אל יהי לו במה רב טובך אל יהי לו לשפת שקר ודובר עתק חלק במה רב טובך הצפון ליראים ומהיכן נשמע אל יהי לו וכו' דכתיב בתריה תסתירם וגו' כלומר תמנעם לאותן הכתובין למעלה שפתי שקר (ודובר) [ודוברי] עתק ממה רב טובך. עד כאן:

ובמקום הסריות. מקום סרחון:

ביבין. צנורות שאדם עושה לקלח שופכין לחוץ:

בר קפרא אמר אילולי הדבר כתוב א"א לאומרו. כך עלה בדעתי. אפי' אותו מקצת שגילה הקב"ה אלמלא שהוא גילה אפי' היה חכם ומבין מדעתו לא היה רשאי לגלות ומה גילה גילה בבראשית ברא אלהים את השמים:

ו  [עריכה]

ר' יהודה בר סימון פתח הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא וגו'. אלו מעשיהם של רשעים. מדרש זה אינו ענין לכאן אלא דרך זה תפרש לכל הדרשות כשהן צריכים להביא ראיה לדבריהם מן המקרא התחיל לדרוש את המקרא בכמה עניינים אע"פ שאינו ענין לדבר ולבסוף הוא מפרש לפי מה שהוא צריך:

אמר רב יהודה בר סימון. מתחלת ברייתו של עולם הוא גלא עמיקתא כלומר עמיקתא ומסתרתא שהיו בתחלת ברייתו של עולם שלא נתפרשו גלה אותן אחרי כן כמו שמפרש את השמים ולא פירש מאי זה ענין והיכן פירש וכו':

ר' אבא סרטונייא. על שם עירו נקרא כן (דברי רש"י אלו אין להם מקום לכאן רק שייכים לעיל אמר רבי אבא סרוגניא ולפני רש"י היה הגירסא סרטוניא).

ז  [עריכה]

ראש דברך אמת ולעולם כל משפט. מראש דברך שכתבת בראשית ברא ולא כתיב בראשית בראו. הבריות מבינים שאתה אלהים אמת ואין כל בריה יכולה לחלוק ולומר שתי רשויות הן ולפיכך ולעולם כל משפט צדקך כל דין שאתה מטיל על בריותיך הן מצדיקין עליהם את הדין שכל אדם שמדת הדין נוגעת בו ישים על לבו שלא נברא העולם אלא לצורך הבריות ולתשמישן מאחר שכל כך חבב הקב"ה את האדם שברא את העולם בשבילו יבא עליו בטרוניא פירוש בכח ובעלילה אתמהה:

י  [עריכה]

למה בבי"ת שהם שני עולמים. כלומר עם בר קפרא היה דורש במעשה בראשית זה בענינו וזה בענין אחר כדמפרש והולך מה בי"ת יש לו עוקצים שתים אחד מלמעלה כגון זה ב וא' מאחריו כגון זה ב כך אומרים לבי"ת זה מי בראך והוא מראה להם בעוקצו של מעלה זה ואם אומרים לו מה שמו והוא מראה להם בעוקצו של אחריו ד' שמו כלומר מה כתיב לפני הבי"ת א' שהוא אחד:

מה למעלה מה למטה. אתא כי אם לדרשה אחרת ור' יהודה בן פזי כמו כן סובר שאין בי"ת נדרשת למה למעלה מה למטה כו' כ"א למדרש שהם שני עולמים:

יא  [עריכה]

יום סגריר. יום חשך כמו דלף טורד ביום סגריר ואגב שהתחיל לדרוש באותיות למעלה דורש והולך למה נקרא שמו אל"ף שהקב"ה הסכים לתת התורה לאלף דור:

ס"א מנצפ"ך צופים אמרום. הלכה למשה מסיני להיות כן מחוברים ולא כמו שהן נזכרים באלפא ביתא כמנפ"ץ. ומשמע מנצפ"ך מה שהתקינו הצופים יבואו ונעסוק בצופים. באותיות שהתקינו הצופים:

יב  [עריכה]

דמוסיאות. מראות של בנין:

פרוכסיאות. טיירא"ס בלע"ז. כגון זיזין היוצאין מן הכותל ובונין עליהם בנין ומטיילין שם על פתח ביתם:

וכן היה בן עזאי דורש. ועונתך תרבני. בשר ודם מזכיר שמו ואח"כ מזכיר שבחו כגון פלן פרטטא. פלן אגוסטלא. ובמדרש רבי תנחום מפרש תיבות הללו פלן קומוס פלן איפרכוס פלן אגמון ובלשון יון אגוסטא אדוי:

יג  [עריכה]

להקדיש. לשום הקדש:

אמרה תורה לא יחול שם שמים. אלא על הקרבן שאמר תחלה שם קרבן קודם שיזכיר שם שמים שמא יזכיר שם שמים תחלה ואח"כ יתחרט בו מן הקרבן ונמצא מזכיר שם שמים לבטלה בתחלת דבריהם:

ס"א אבל לאחר שיאמר מנחה תחלה ואח"כ לד' שוב לא יתחרט שכבר נידר ונידב הקרבן מפיו ע"כ:

בשעה שהבנין עולה בידו. יפה הוא מרחיב והולך:

ועולה. שמוסיף עליה סביב סביב ואם לאו שאין הבנין עולה בידו יפה כמו שהוא רוצה מרחיב מלמעלה ומקצר מלמטה כלומר אם התחיל מלמטה להרחיב הבנין בשעה שהוא רואה שאינו עולה בידו אם יכול לקצר ממה שהיה בדעתו לבנותו מתחלה הוא מקצרו מלמעלה אבל הקב"ה אינו כן שלא קצר ולא הרחיב אלא כמו שעלה בדעתו מתחלה:

כי כאשר שמים חדשים אין כתיב כאן אלא החדשים שנתחדשו כבר מששת ימי בראשית:

הדין הוא דכתיב הכא. את השמים ואת הארץ:

יד  [עריכה]

שניהם לא נבראו אלא כאלפס וכסוי'. כאלפס שעושין אותו עם כסאו יחד:

טו  [עריכה]

משל למלך שעשה כסא ומשעשאו עשה אפיפורין שלו. פירוש שרפרף שלו כמו ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו ומתרגמינן בירושלמי אפיפירון דיליה:

אמר ר"א בר שמעון. שמעתי אם כדברי אבא היו למקרא בכ"מ שמזכירם להזכירם יחד כשם שמזכירים אותם במקרא שאמר קורא אני עליהם יעמדו יחדו אלא מדאשכחן שפעמים מקדים ארץ לשמים ופעמים שמים לארץ מצינו ששניהם שקולין זה כמו זה כלומר חשובים בשוה אף כאן מה שהכתוב אומר קורא אני עליהם יעמדו יחדו לא בא ללמדך שבראם כאלפס וכסוי' כאותו כלי שהאומן עושה אותה וכסוי' בבת אחת אלא ללמדך ששניהם שקולים זה כזה ואם כדעת שאמר אבא ששניהם לא נבראו אלא כאלפס וכסוי' למה פעמים הוא מקדים ארץ לשמים ופעמים הוא מקדים שמים לארץ אלא ללמד ששניהם שקולין זה כזה ונבראו ביחד ולפיכך רואה אני את דברי אבא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף