רש"י/קידושין/ו/ב
לא אמר כלום. להתגרשה אם כתב לשון זה בגט שאין זה לשון גירושין:
הרי את מותרת. לשון גירושין הוא ולא לשון שחרור דשפחה דאי בת חורין משוה לה אינה מותרת לעבדים אבל לשון גט הוא לאשה שמתירה לכל שהיתה אסורה לו על ידו:
לגמרי. אפילו להנשא:
למלאכה. שיהא מעשה ידיה שלה:
לעבדו. כנעני:
לגמרי. אפי' לשחרור גופו ומותר בבת חורין:
יצא לחירות. ואע"ג דקי"ל (גיטין דף מד.) קונסין אותו לפדותו מן העובד כוכבים עד עשרה בדמיו דאפקעיה ממצות:
וצריך גט שחרור. להתירו בבת חורין משום דעובד כוכבים גופו לא קני דכתיב מהם תקנו אתם קונין מהם ולא הם קונים מכם ולא הם קונים זה את זה (שם דף לח.):
בד"א. שצריך גט שחרור שלא כתב עליו אונו כשמכרו לעובד כוכבים:
אונו. לשון שטר:
לכשתברח ממנו. מן העובד כוכבים:
אין לי עסק בך. אלמא לשון שחרור הוא:
המקדש במלוה. דאמר התקדשי לי במלוה שהלויתיך:
אינה מקודשת. דקיחה משדה עפרון גמרינן דיהיב מידי בשעת קידושין ומלוה להוצאה ניתנה וכבר הן שלה ומעות אחרים היא חייבת לו:
בהנאת מלוה. מפרש לה ואזיל:
אילימא דאזקפה. מעיקרא ארבעה בחמשה והשתא אמר לה התקדשי לי בזוז חמישי:
רבית מעלייתא הוא. ואמאי קרי ליה הערמת רבית:
ה"ג ועוד היינו מלוה. שאף הזוז הזה כבר מחוייבת ועומדת:
לא צריכא דארווח לה זמן. הלואתו ואמר לה התקדשי בהנאה זו שאת היית נותנת פרוטה לאדם שיפייסני על כך או לי ואפי' לאגר נטר לא דמי כלל ואם פירש לה כך מקודשת והערמת רבית הוא דהויא ולא רבית גמור דלא קץ לה מידי ולא מידי שקל מינה וכ"ש אם מחל לה כל המלוה ואמר לה התקדשי לי בהנאת מחילה זו דהשתא הוא דקא יהיב לה הך פרוטה דהנאת מלוה אבל כי מקדש לה בעיקר המעות לאו מידי יהיב לה שכבר הם ברשותה והם שלה:
במכר לא קנה. כגון קרקע דקי"ל לקמן (דף כו.) שהיא נקנה בכסף אינו נקנה בכך דלאו מידי יהיב ליה:
יצא ידי נתינה. ומוכרה לכהנים והדמים שלו ולקמן פריך ממה נפשך:
ואסור לעשות כן. לפי שבשכר זה יתן לו שאר תרומותיו והוי האי כהן כקונה תרומה בשכרו ומסייע בבית הגרנות שיתנו לו התרומה ותנן בבכורות (דף כו:) כהנים המסייעים בבית הגרנות אין נותנין להם תרומה ומעשרות בשכרן ואם עשו כן חללו ועליהם הכתוב אומר (מלאכי ב) שחתם ברית הלוי:
לא החזירו לא יצא. דהוה ליה גזל למפרע:
אלא אמר רב אשי. ודאי בכולהו אמר רבא דקונה לבר מאשה כו' והאי לחליפין דמי כקנין בסודר דאינו אלא אוחז בה ומחזירו: