רש"י/קידושין/ו/א
לישני בתראי. דקאמר בהו אין כאן בית מיחוש בין דקידושין בין דגירושין:
ליתנינהו כחדא. למה לי למיתני מקודשת מקודשת תרי זימני:
מיוחדת. לשון והיו לבשר אחד (בראשית ב):
מיועדת. לשון אשר לא יעדה (שמות כא) שהוא לשון קידושין באמה העבריה:
עזרתי נגדתי. לשון אעשה לו עזר כנגדו (בראשית ב):
עצורתי. לשון עצרת שתהא נאספת עמי לבית ורבותי אמרו לשון כי אשה עצורה לנו (שמואל א כא) ולא נהירא דההיא עצורה ממנו קאמר דהא אחימלך אמר לו לדוד אם נשמרו הנערים אך מאשה ודוד אהדר ליה אשה עצורה לנו והננו טהורים:
ויהודה ועוד לקרא. וכי המקרא צריך סיוע ממנהג שביהודה:
שכן ביהודה כו'. אבל מקרא ליכא למילף דההוא יחוד בעלמא הוא שהרי בשפחה כנענית הכתוב מדבר שאין קידושין תופסין בה ומעיקרא הוה סלקא דעתיה כמ"ד בגיטין (דף מג.) בחציה שפחה וחציה בת חורין הכתוב מדבר דשייכי בה צד קידושין:
במאי עסקינן. בהנך לישני דקא מיבעיא לן אי הוו קידושין או לא ה"ד אי בשאין מדבר עמה קודם לכן על עיסקי קידושין וכן בהנך לישני דגירושין שלא היה מדבר עמה על עסק גיטה:
מנא ידעה כו'. כלומר אפילו הוו הנך לישני לשון קידושין היכי מקדשא הא לא ידעה מאי קאמר לה שתתרצה להתקדש לו:
ואלא במדבר. מה לי אי לא הוה לשון קידושין אפילו לא אמר לה מידי נמי אלא שנתן לה קי"ל דהוו קידושין כר' יוסי:
גיטה וקידושיה. או גיטה או קידושיה:
ה"נ. דמקדשא כרבי יוסי דאמרינן מסתמא לשם קידושין נתן והיא קבלתם לכך אבל השתא דפריש הנך לישני אם לשון קידושין הן נתקדשה ואם לשון לבוא לעשות מלאכתו הם הרי גילה בדעתו שאינו חפץ לקדשה עכשיו:
והוא שעסוקין כו'. הא דקאמר רבי יוסי דיו והוא שהיו עסוקים בדיבור עיסקי קידושיהן עד שעת נתינה:
מנא ידעה. כיון דבשעת נתינה לא עוסקין בדיבור הקידושין מנא ידעה שלשם קידושין הוא נותנם לה שתתרצה ואע"פ שדברו כבר בכך הרי פסקו אותו עסק:
מענין לענין. שפסקו מלדבר בקידושין ממש והיו מדברים בדברים אחרים ומיהו לדבר צרכי זיווגם היה כמו כמה יש לך נדוניא וכמה שדות יש לך להתפרנס מהם:
בטיב גיטין. בהלכותיהן:
לא יהא לו עסק עמהן. להיות דיין בדבר שמא יתיר איסור ערוה וזהו עיוות שאינו יכול לתקן:
אפי' לא שמיע ליה. הא דהלכה כרבי יוסי נימא נמי דלא יהא לו עסק עמהם כלומר מי שכיחא הא או לא שכיחא שיהא אדם נותן גט או קידושין לאשה ואינו מפרש:
וכן בגירושין. כמו אמר מר וכן בגירושין כו':
פשיטא. בניחותא: