עצמות יוסף/קידושין/ו/ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תוס' כשתברח ממני וכו' יש לדקדק אי גרסי בגמ' ממנו איך הוה סליק אדעתייהו לפ' כשתברח ממנו מעכשיו ואי גרסי ממני לא יתכן מה שאמר הגמ' כלל ונראה דממנו גרסי' והיו מפ' הבריית' דה"ק דהך ממנו הברייתא מדברת בעד הכותב וה"ל כדכתב ממני ובדוחק יש ליישבו כן עכ"פ מ"ש מעכשיו פירוש משעת מכירה וק"ל:
הלכה י
אמר אביי המקדש במלוה אינ' מקודשת וכו' ה"ד וכו' הא רבית מעליא הוא פרש"י ואמאי קרי ליה הערמת רבית וי"ל אמאי לא קאמר דפריך רבית מעליא הוא ולא הויא מקודשת. וראיתי לה' רבינו ירוחם לתי' כ"ב ח"א שכ' ז"ל וברבית קצוצה כגון שהלו לה ד' בה' וקדשה באותו חמישי אינה מקודשת ע"כ כ' בפשוט שאינה מקודשת. ויש לדון בדבריו במאי איירי אי דאכתי לא מטא הזוז החמישי ליד המלוה תיפוק לי דאינה מקודשת משום דהוי הלואה דהא פריך בגמ' ועוד היינו מלוה ואי אמרת שכבר מטא לידיה ומשום דקיימ"ל דיוצאה בדיינים מש"ה אינה מקורדשת באמת נראה דהסברא יחייב כך אבל ראיתי להריטב"א ז"ל שכ' גבי הא דפריך בגמ' רבית מעליא הוא ז"ל פי' לישנא בעלמא קא מקש' ליה היכי קרי ליה הערמת רבית אבל ודאי אפי' ברבית גמורה אם כבר פרעתו לו וחזר וקדשה בו מקודשת דמעו' דרבית שפרע לוה למלוה קונה לגמרי וממון גמור לו אלא שיש עליו חובה להחזירם וב"ד מוציאין ממנו ואם מת אין בניו חייבים להחזיר אלא בדבר מסויי' מפני כבוד אביהם ולא עוד אלא אפי' בחזרה לא מתקן לאוי' כדמתקן לאו דגזל בהשבון ע"כ ולפ"ז נמצינו למדים שהריטב"א ורבינו ירוחם חולקים בזה ואפ' שדעת רש"י נוטה אל דברי הריטב"א ז"ל ולכך כ' ז"ל דעיקר הקושי' הוא אמאי קרי הערמת רבית והשתא קס"ד דאיירי בשהגיע לידו דאי לא הגיע היינו מאי דפריך אחר כך ועוד היינו מלוה וקרוב בעיני להיות הענין בספ' כיון שדברי רבינו ירוחם הם מסופקים וקרוב לודאי דאיירי בשכב' הגיע הרבית ליד המלוה:
תוס' דארווח וכו' כתבו בסוף דבריהם ז"ל וז"ל בהנאת מלוה משמע שהיתה כבר אין לדקדק לרבא גופיה אמאי נקט מלתי' במלוה שהיתה לו כבר דכיון דנקיט המקדש במלוה וכו' דהיינו מלוה שהיתה לו כבר מש"ה נקט בהנאת מלוה שהיתה לו כבר. ולענין הלכה כ' רבינו ירוחם שהשני פרושים הם הלכה והרמ"ה כ' ספק מקודשת פי' דוקא היכא דארווח לה זימנא ולא נקט מעות בידיה שאם נקט מעות בידיה ונתן בידה ואמר לה התקדשי לי בהנאת הרותף זמן הויא מקודשת גמורה וכן אם נותן למלוה שלה פרוטה להרויח לה זמן ג"כ אלא דהוי הערמת רבית והרב בעל הטורים כ' בשם בעל העיטור בפי' הרמב"ם אלא שנראה דס"ל דהערמ' רבית דקאמר בגמ' היינו אבק רבית ובפירושי לא"ה בס"ד הארכתי שם. ודע שעיקר הטעם דלא הוי אלא הערמ' רבית לרש"י ולהרמב"ם משום דלא יהיב לה מידי אבל אי הוה יהיב לה מידי בי' וקדש' בו פשיט' שאפי' היה ההלואה אחר זמן היה רבית קצוצ' איבר' דאם נתן לה אחר זמן הנתינ' כשב' להרויח להרמב"ם הוי אבק רבית שכ"כ פ"ו מהלכות מלוה ז"ל הורו רבותי שהמלוה את חבירו ולאחר זמן תבע חובו וא"ל הלוה דור בחצרי עד שאחזיר לך חובך ה"ז אבק רבית לפי שלא קצץ בשעת הלואה והר"א כ' בהשגות שלא יפה הורו שאם הגיע זמן הפרעון וארווח לה זימנא משום ההיא דירה כשעת מתן מעות דמיא וקידושין יוכיחו עכ"ל ופי' הרמב"ם דחשבינן כנתינת המעות לידה לענין שתהיה מקודשת אבל לא חשיב אלא הערמ' רבית משום דלא באה מידה לידו כלל דאם נתנה הוא לו אחר זמן רבית מעליא הוי ואפשר שתהיה מקודשת אז לא תהיה על הדרך שכתבתי למעלה על דעת הריטב"א ורבינו ירוחם:
הלכה יא
תוס' לא החזירו לא יצא וא"ת אמאי לא יצא הא לא הוה תנאי כפול וכו' וקשה מי יאמר לי דלא איירי רבא בדכפל לתנאה והכי כתבו התוס' בפ' מי שאחזו ואין לומר דהכא ס"ל לתוס' ז"ל דהו"ל לפרש ומדסתם רבא ולא פ' ש"מ דאפי' בלא כו' איירי הכא לדברי התוס' איכא למידק ובמאי דהקשו ז"ל ובלא החזירו אמאי ואמאי לא יצא והא הוי תנאי ומעש' בדבר אחד וכו' ותירצו בתירוץ השני דהא דלא מהני וכו' היינו כששניהם סותרים וכו' דהך קושיא נמי נקשה אנן דהא בעינן תנאי קודם למעשה ורבא גופיה משני התם בפרק מי שאחזו דמטעם שהמעשה קודם לתנאי אינה מגורשת. על כרחיך ליכא לתרוצי להך קושיא אלא דרבא לא דק בלישנא כי היכי דקתני כולהו מתניתא דגיטין ה"ז גיטך ע"מ שתתני ק' זוז וכו' דלאו דוקא אלא צריך שהתנאי יהיה קודם המעשה וכיון מלתיה דרבא הם בלי דקדוק לענין תנאי קודם למעשה כמו כן נאמר לענין תנאי כפול ונראה דלענין תנאי כפול א"א דאיירי רבא בהכי דרבא נקט במלתיה ואם לאו לא יצא ופשיטא שאם כפל תנאו שלא יצא אלא ע"כ חידושא אשמועי' דהא דכיון דבלא כפל לתנאו איירי הכא סד"א דאפי' לא החזירו יצא קמ"ל דאם לאו לא יצא זהו טעם התוס' כאן והוא הפך מה שכתבו בפרק מי שאחזו בד"ה לאפוקי וכו' ובמה שתירצו התוספות דהכא דעתו שיברך חבירו וכו' צ"ל דהך מימרא נמי איירי בדלא כפל וניחא ליה למיהב ליה במתנה גמורה כי היכי דליקני לוה מא דבעי למקני וכן בשאר דפדיון הבן בכולהו איכא אומדנא ולא צריך תנאי כפול. והיה נראה לומר דהכא איירו בדכפל התנאי אבל במלתא דרבא איירי ע"כ בדלא כפל דאם כפל פשיטא ומאי קמ"ל דאם לא החזירו לא יצא והראשון עיקר וראיתי בתוספי הרא"ש ז"ל הילך אתרוג זה ע"מ שתחזירהו לי וכו' אין התלמוד מדקדק בלשונו להזכיר תנאי קודם למעשה והן קודם ללאו ותנאי כפול לפי שלא בא להשמיענו דין תנאים אלא דין מתנה ע"מ להחזיר מיהו מיירי שהתנ' בכל דין תנאים דא"כ היה התנאי בטל והמתנה קיימת ולא דמי לתנאי ומעשה בדבר א' דהיינו כששניהם סותרים ע"כ הנה הסכים למה שכתבתי בענין תנאי קודם למעשה אבל לענין תנאי כפול מסכים לדברי התו' דפ' מי שאחזו הפך מה שכתבו בזה:
אלא אמר רב אשי בכולהו קני לבר מאשה יש לדקדק כיון דמעיקרא קס"ד דכלהו הנך שוים דהכי פריך אי קסבר וכו' אפי' כלהו נמי אלמא סבירא ליה למקשה דכלהו שוים ודוחק לו' דכלהו נמי דקאמר היינו לבד מאשה. ונראה דמעיקרא הוה פריך אפי' כלהו נמי דהיה ראוי להיותן שוים ורב, אשי תירץ לבר מאשה דאל"כ מאי קמ"ל רבא בהך מימרא דהכא דמתנ' ע"מ להחזיר שמה מתנה הא כבר השמיענו רבא דין זה בהא דאתרוג אלא דהכא אשמועי' דבכלהו קני לבר מאשה ולענין הלכה בההיא דאתרוג לא נמלט הדבר ממחלוקת ומינה נשמע בדינא דגמרא דאיכא למספק בהכי ובאשה לעולם אינה מקודשת ואם, נתן לה מתנה לזמן ידוע ואמר לה תהא מקודשת לי בההיא הנאה שאת נהנית באותו זמן רבינו ירוחם כ' סברות בזה והסכים לדעת האומרים מקודש' ונראה דיש לחוש להחמיר ואם קבלה קידושין מאחר להצריכה גט וראיתי בהגהות מיימו' בפרק א' מהלכ' סוכה ולולב ז"ל בס"ה כ' שצריך להזהר בד' דברים וכו' וצריך שיאמר ע"מ שתחזירהו לי הרי הוא לך במתנה ואם לאו לא יהא שלך ע"כ ולא הבינותי דאדרבא אם לא יקיים תנאי בכל אלה כ"ש שהמתנה טובה והתנאי בטל ואפי' לא יחזיר לו יצא עכ"ל ואדרבא דבריו לא הבינותי שכונת הסמ"ג אינה לענין אם יצא או לא דבכל גוונא אפי' בסתם כ"ש דיצא אבל כונת ס"ה הוא לענין אם חייב להחזיר או לא והדברים פשוטים לע"ד ועיין דברי ס"ה בה' לולב תראה מפורשות בטעמם וכמו שכתבתי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |