רש"י/פסחים/נד/א

רש"י פסחים נד א

ואיש תבונה ידלנה. הבין מה היה בלבו של עולא שהיה מסתכל בו:

ואינהו כמאן סברוה. עולא ורבה שלא רצו להודות לדברי רבי אבא:

עמא דבר. נוהג:

באור ששבת. שהיה בשבת שדלק היום ומכל מקום ממלאכת עבירה שבת שדלק בהיתר כגון של חיה ושל חולה או נר הדולק מערב יום הכפורים מברכין אף במוצאי יום הכפורים דההיא ברכה משום דדבר חידוש הוא לו שלא נהנה מן האור היום:

באור היוצא מהעצים. דנברא עכשיו אין מברכין עליו במוצאי יוה"כ אלא במוצאי שבת שאף הוא תחילת בריית אור:

רבי מפזרן. רבי כשראה אור מברך עליו מיד וכשמביאין לו בשמים לסוף שעה מברך עליהן:

מכנסן. על הכוס כמו שאנו עושין:

באר. בארה של מרים סלע שיצאו ממנו המים על ידי משה ועגול כמין כברה היה ומתגלגל עמהן כל מקום שהולכין:

כתב. קריאת שם האותיות:

המכתב. חקיקתן וצורתן כך שמעתי ולי נראה כתב זו היא חקיקת צורתן והמכתב הוא עט וחרט שנכתב בו חקיקת הלוחות כי ההיא דקדושין (דף כא:) מניין לרבות הסול והסירא והמכתב ונראין דברי דקרייה לא קרי ליה כתב:

ומערה שעמד בו משה. ושמתיך בנקרת הצור עד עברי (שמות לג) וכן באליהו וילך עד הר האלהים חורב ויבא שם אל המערה וילן שם (תנ"ך/מלכים א/יט#מלכים א יט):

לבלוע את הרשעים. עדת קרח:

והפרד. אין כל חדש תחת השמש ופרד ראשון נברא מן הארץ ולא בא מן הכלאים:

האיל. של אברהם:

השמיר. כמין תולעת היה ואין כל דבר קשה עומד בפניו שלא יתפרק ובו בנה שלמה את הבית במסכת גיטין (דף סח.):

הצבת. טנליי"ש של ברזל:

צבתא. שעושין עכשיו הנפחים:

בצבתא מתעביד. על ידי צבת אחרת היא עשויה שאוחזה בצבת ומכה בקורנס עד שנעשית וצבתא קמייתא מאן עבדא:

הא לאי. באמת על כרחך בריה בידי שמים היא:

יעשנה בדפוס. על ידי יציקה כמו שיוצקין כלי כסף וכלי נחשת:

ויקבענה כיון. כולה כאחד מהר:

ראשית דרכו. קודם לשאר דרכים והא דאמרן לעיל הכתב בערב שבת בכתבן של לוחות וזו היתה כתובה מתחילה באש שחורה על גבי לבנה:

בטרם הרים יולדו. בראת מדת תשובה:

תשב אנוש עד דכא. עד ידכא לבבו לפניך:

מקדם. מוקדם לעולם:

מאתמול. קודם לעולם:

תפתה. שכל המתפתה ביצרו נופל שם:

מרום מראשון. מרום הוא בערבות מראשון מקודם העולם וכן מקום מקדשנו נברא מראשון:

חללה. חלל של גיהנם קודם בריית העולם ותירוצא הוא:

אין לו כבייה עולמית. שהוא אור של גיהנם:

חזר וכללו. לקרותו טוב לפי שהרשעים נידונין בו:

אלא. ודאי אור דגיהנם נברא בשני בשבת והא דתניא לעיל אור בערב שבת באור דידן ודתניא ברישא במו"ש לא תיקשי כאן במחשבה כאן ביצירה בערב שבת עלה במחשבה ליבראות ולא נברא עד מוצאי שבת:

וטחן. טח והכה ושפשף זו בזו:

דורשי חמורות. מקראות סתומים:

פסול היה. שאחיו מאמו היה אביו כדמפרש שבא צבעון על אמו והוליד:

אלה בני שעיר וגו'. וצבעון וענה אלמא אחי הוו וכתיב אלה בני צבעון ואיה וענה אלמא בנו היה:

שמואל קרי ליה רבא שבור מלכא משום דבקי היה בדינין והלכתא כוותיה בדיני כדין היוצא מפי המלך שמתקיים ושבור ממלך פרסיים היה בימי רבא:

בגדו

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף