רש"י/מלכים א/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
חנוכת התורה
הפטרת חיי שרה |
א[עריכה]
ולא יחם לו. אמרו רבותינו (ברכות סב:): "כל המבזה בגדים, אינו נהנה מהם לסוף", לפי שקרע את כנף המעיל לשאול. ומדרש אגדה: אמר רב שמואל בר נחמני: כשראה דוד את המלאך עומד בירושלים וחרבו בידו, נצטנן דמו מיראתו (ראה פרקי דרבי אליעזר פרק מג):
ב[עריכה]
בתולה. בתוליה מחממין את בשרה:
סוכנת. מחממת, וכן (קהלת י ט): ובוקע עצים יסכן בם:
ד[עריכה]
לא ידעה. שהבתולה יפה לחמם מן הבעולה ורבותינו אמרו (סנהדרין כב.) משום לא ירבה לו נשים (דברים יז יז), וכבר היו לו שמונה עשר (רש"י שם):
ה[עריכה]
מתנשא. מתפאר:
וחמשים איש. נטולי טחול וחקוקי כפות רגלים (שם כא:):
ו[עריכה]
ולא עצבו. לא הכעיסו, למדך שהמונע תוכחה מבנו, מביאו לידי מיתה:
וגם הוא טוב תואר. כאבשלום, שנאמר (שמואל ב' יד כה): וכאבשלום לא היה איש יפה, היא גרמה להם שנתגאו:
ואותו ילדה. אמו:
אחרי אבשלום. כלומר גדלתו אחר תרבות שגדלה אמו של אבשלום:
ז[עריכה]
עם יואב בן צרויה. לפי שהיה יודע שבלבו של דוד עליו, על שהרג את אבנר ועמשא ואבשלום, וסופו שיצוה את בנו המולך תחתיו עליו, לפיכך היה רוצה שימלוך זה על ידו, ויאהבנו:
ועם אביתר הכהן. שנסתלק מן הכהונה משברח דוד מירושלים מפני אבשלום, ששאל באורים ותומים ולא עלתה לו, שנאמר (שמואל ב' טו כד): ויעל אביתר, והיה מבני בניו של עלי, וידע שלא ישמש בימי שלמה, שהרי נאמר לעלי (שמואל א' ב לה): והקימותי לי כהן נאמן והתהלך לפני משיחי, והיה חפץ שיעמוד זה על ידו:
ח[עריכה]
ונתן הנביא. שנבא לדוד ששלמה ימלוך ; כמו שנאמר בדברי הימים (א' כב ט): ושלמה יהיה שמו:
ט[עריכה]
ומריא. שור של פטם:
אבן הזוחלת. אבן גדולה, שהיו הבחורים מנסין בה את כחם להזיזה ולגררה, לשון מים זוחלין, (דברים לב כד): זוחלי עפר. ויונתן תרגם: אבן סכותא, שעומדין עליה וצופין למרחוק:
עין רוגל. תירגם יונתן: עין קצרא, הוא כובס, שמתקן בגדי צמר ברגליו, על ידי בעיטה:
י[עריכה]
ואת שלמה אחיו לא קרא. שיודע היה, שהתנבא עליו הנביא למלוך:
יב[עריכה]
ומלטי את נפשך. מן המחלוקת לאחר מות המלך, שירצה בנך למלוך, כמה שהבטיחו הקדוש ברוך הוא:
כא[עריכה]
חטאים. חסרים ומנועין מן הגדולה כמו (שופטים כ טז) אל השערה ולא יחטיא:
כד[עריכה]
אתה אמרת. בתמיה:
כה[עריכה]
כי ירד היום. שהעיר היתה גבוהה, ואבן הזוחלת למטה בגיא:
לג[עריכה]
על הפרדה אשר לי. הוא סימן לו שימלוך, ותחלת הגדולה, שאין הדיוט רוכב על סוסו של מלך:
אל גיחון. הוא מעיין השילוח, מכאן שאין מושחין את המלכים אלא על המעיין, סימן שתמשך מלכותו:
לד[עריכה]
ומשח אותו. נותן לו שמן בין ריסי עיניו, כמין נזר כזה:
לו[עריכה]
אמן. שיחיה שלמה:
לז[עריכה]
מכסא אדוני המלך. מכאן שאין אדם מתקנא בבנו:
לח[עריכה]
והכרתי והפלתי. תרגם יונתן: וקשתיא וקלעיא. ורבותינו אמרו (ברכות ד.): אורים ותומים[1]:
לט[עריכה]
את קרן השמן. משמן המשחה שעשה משה:
מן האהל. שהארון נתון בעיר דוד, וצלוחית של שמן המשחה לפני הארון, (כמו שאנו שונין בסדר יומא (נב:)):
מ[עריכה]
בחלילים. פלאוט"י בלע"ז:
ותבקע הארץ. דברו הנביאים בלשון הבאי, כלשון בני אדם:
מג[עריכה]
אבל אדונינו. כלומר, עכשיו אין בשורתי טובה לך:
נ[עריכה]
בקרנות המזבח. שהיה בגבעון, אמר: הרוגי בית דין נקברין בקברי בית דין, אמות כאן, ואקבר בקברי אבותי, (כך דרש רבי תנחומא מסעי יב):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |