מצודת דוד/מלכים א/א

הבא > מעבר לתחתית הדף תנ"ך רש"י חנוכת התורה מנחת שי מצודת דוד מצודת ציון דפים מקושרים הפטרת חיי שרה פסוקים א-לא יש מבני תימן מוסיפים פ' מו

מצודת דוד ‏ מלכים א א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

זקן בא בימים. כי זקן יאמר בלשון בני אדם על המוחש הנראה באדם, מלובן השער והקמטת הפנים, ולפעמים תקדים לבוא בלא עת, ולזה פירש ואמר בא בימים, כאומר הזקנה בא בזמנו לפי הימים:

ויכסהו. עם שהיו מכסים אותו בבגדים, מכל מקום לא היה בשרו מתחמם:

ב

נערה בתולה ועמדה לפני המלך. להיות מוכנת לו:

ג

נערה יפה. כי היופי יורה על רבוי הדם, המוליד דב החום:

ד

ותשרתהו. בדבר החמום:

לא ידעה. כי הבעולה לא תחמם עוד כבתולה, ורבותינו ז"ל אמרו (סנהדדין כב א) שהיתה אסורה עליו, משום שנאמר (דברים יז יז): לא ירבה לו נשים:

ה

מתנשא לאמר וגו'. היה מראה בעצמו נשיאות וגדולה, וכאילו אמר אני אמלוך כי הגדולה שהיה מראה בעצמו, לא תתכן אלא למי שמעותד למלוך:

רכב. לרכוב בו:

ו

ולא עצבו וכו'. רוצה לומר: מעודו, עם כי עשה דבר מה שלא כהוגן, לא היה אביו מעציבו לומר למה עשית כזאת ובעבור זה חשב שכל מעשיו הגונים, וראוי הוא למלוכה:

וגם הוא טוב תואר. רוצה לומר גם בעבור היופי חשב שהגון הוא למלכות:

ואותו ילדה. אמו ילדה אותו מיד אחר שנולד אבשלום, ואם כן היה עתה גדול האחים, כי אמנון ודניאל ואבשלום הגדולים ממנו כבר מתו, ובעבור זה חשב גם כן אשר לו משפט המלוכה:

ז

ויהיו דבריו. עצתו היה עם יואב, על כי ידע בעצמו שנבאש בעיני דוד בדבר אבנר ועמשא, והשכיל לדעת את אשר יצוה את שלמה עליו לבל ינקהו, וכאשר באמת צוה עליו וכמו שכתוב למטה (ב ו), לזה היה נוטה אחר אדניה, בחשבו שהוא יאהב אותו בעבור זה וגם אביתר נסתלק על ידי דוד מלהיות עוד כהן גדול בימי שלמה, וחשב שאדניה יחזירו:

ח

ושמעי. אולי הוא שמעי בן גרא:

ורעי. יתכן שהוא חושי הארכי, הנקרא ריע המלך:

והגבורים אשר לדוד. הם עדינו ואלעזר ושמה, אשר היו בתמידות עם דוד (כמו שנאמר בסוף שמואל ב):

ט

עם אבן הזוחלת. סמוך לאבן הזוחלת, שעמדה אצל עין רוגל:

ולכל אנשי וכו'. מאותם שנטו אחריו:

יא

הלא שמעת. באמת בודאי שמעת אשר אדוניה רוצה למלוך, והדבר קרוב:

לא ידע. כאומר לא תחשוב שבדבר המלך נעשה ואין להשיב, כי המלך לא ידע מזה:

יב

ומלטי. בכדי שתמלטי את נפשך וכו', כי אם ימלוך אדוניה, בוודאי יהרג אתכם, למען לא תהיו לו לשטן בדבר המלוכה:

יד

עודך. בעוד שתדברי עם המלך, אבוא גם אני להשלים דבריך:

החדרה. לחדר משכבו, ולשלא נחשוב שבאה לשכב אצלו, אמר: והמלך זקן מאוד, והחום הטבעי הלך ממנו, עד שאבישג היתה משרתת אותו בדבר החמום:

טז

מה לך. היות לא היתה רגילה לבוא אליו:

יח

ועתה. דבר הנעשה עתה, הנה לא ידעת מזה, רוצה לומר: לא אחשוד אותך שעברת על השבועה, והדבר נעשה בידיעתך:

יט

ויזבח וכו'. הביאה ראיה לדבריה, ואמרה שעשה משתה וקרא לכל בני המלך, ולשלמה לא קרא, ואם לא היתה המשתה בעבור דבר המלוכה, היה אם כן קורא גם לשלמה:

כ

עיני כל ישראל עליך. רוצה לומר: ופן תחשוב שכולם בחרו בו ולא תוכל להם, לא כן הוא, כי הכל תולים עיניהם בך, להגיד להם וכו', ויקבלו מאמריך:

כא

והיה. רוצה לומר: אבל כאשר כן יהיה, מבלי הגיד מי ימלוך, אז כשכב המלך וכו', נהיה אני ובני חסרים מן העולם, כי ימלוך אדוניה וישלח בנו יד:

כב

בא. אל חצר בית המלך:

כג

ויבוא. מן החצר בא לפניו אל הבית, אחר שצוה המלך לבוא לפניו וקצר בדבר המובן מאליו:

כד

אתה. תחסר ה"א השאלה, והוא כמו האתה אמרת וכו':

כה

כי ירד היום וכו'. ובוודאי המשתה ההיא נעשתה לשמחת המלכות:

ויאמרו וכו'. רוצה לומר, בוודאי אמרו יחי המלך אדוניהו:

כו

ולי אני עבדך וכו'. הביא ראיה שהמשתה נעשתה לשמחת המלכות, שהרי קרא לכל בני המלך וכו', ולי וכו' לא קרא, ואם לא היתה בדבר המלוכה, היה קורא גם לנו (כז) אם מאת וכו. אם המלכת אדוניה היא במצותך, תמה אני, למה לא הודעתני מי ישב וכו':

כח

קראו לי לבת שבע. כי רצה לתת לה התשובה 'על כי הדבר נוגעת אל נפשה ובעבור כי נתרחקה מאצלו בבוא נתן, שלא ירגיש המלך שבאת בעצתו, לזה צוה לקרותה אליו:

ל

כאשר נשבעתי וכו'. רצה לומר: כאשר נשבעתי מאז, להמליכו אחר מותי, כן אעשה היום, להמליכו מיד בחיי:

לא

יחי אדוני. רוצה לומר: בחיי הנפשות, וזה שאמרה לעולם:

לג

עבדי אדוניכם. על עבדי עצמו אמר, ודרך המדבר לדבר כן ודוגמתו בשמואל, שאמר (שמואל א יב יא):

את יפתח ואת שמואל. ולא אמר ואותי:

אשך לי. המיוחדת לי, והוא לאות על המלוכה, שאין הדיוט רוכב על מה שרוכב המלך:

אל גיחון. לסימן טוב, שתמשך מלכותו כנחל:

לד

ותקעתם בשופר. להשמיע לרבים:

לה

אחריו. צוה שהוא יעלה לפניהם, כדרך המלך ההולך בראש:

לו

כן יאמר ה'. שישב על כסא המלוכה:

לט

מן האוהל. אשר נטה דוד בעירו, להכניס בו הארון, ושם היה שמן המשחה:

מ

מחללים בחלילים. מזמרים בכלי זמר ששמו חליל וכן (ישעיהו ל כט): כהולך בחליל:

בקולם. בעבור קול ההמיה והוא ענין גוזמא:

מא

והם כלו לאכול. את הקול שמעו בעת כלו לאכול:

קול הקריה הומה. קול קבוצת אנשי העיר הומה:

מב

וטוב תבשר. על כי מדרך אדם המעולה, להתאמץ להשמיע בשורה טובה:

מג

אבל. רצה לומר: לא כמו שתחשוב שאבשר טוב, אבל הוא בהפך, כי המלך דוד וכו', ורעה היא:

מז

על המשכב. בשכבו על המשכב, השתחוה לה':

מח

אשר נתן היום יושב. כמו אשר נתן היום בן יושב וגו':

נ

ירא. שלא לדונו כמורד במלכות, על אשר רצה למלוך מבלי דעת המלך:

בקרנות המזבח. אשר עמד לפני הארון, בחשבו שלא יחלל המקום, להרגו שם:

נא

אם ימית. רצה לומר: שלא ימית, וכאלו אמר שיהיה עליו עונש שבועה אם ימית וגו':

נב

לבן חיל. רצה לומר: לעבוד עבודתו כשאר עבדי המלך:

לא יפול וגו'. רצה לומר: לא יעונש על העבר, אפילו עונש מועט ואמר בלשון גוזמא, כדרך שהבריות אומרים:

ואם רעה תמצא בו. ואפילו בדבר שאין בו כדי להמית מכל מקום יומת בעבור צרוף הדבר הזה:

נג

וירדהו. צוה לו לרדת בהבטחתו:

לך לביתך. כי נשאר עומד לפני שלמה, בחשבו שכוונתו להיות לבן חיל, לעמוד לפניו ולשרתו בכל עת, ואמר לו לך לביתך, כאומר לבבי לא כן יחשוב, כי אם תהיה לבן חיל לעת מצוא, בזמן הצורך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף