רש"י/דברים/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ דברים א

א

אלה הדברים. לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל (עי' ספרי):

אל כל ישראל. אלו הוכיח מקצתן, היו אלו שבשוק אומרים אתם הייתם שומעים מבן עמרם ולא השיבותם דבר מכך וכך אלו היינו שם היינו משיבים אותו, לכך כנסם כלם ואמר להם הרי כלכם כאן, כל מי שיש לו תשובה ישיב (ספרי):

במדבר. לא במדבר היו אלא בערבות מואב, ומהו במדבר אלא בשביל מה שהכעיסוהו במדבר שאמרו (שמות טז ג) מי יתן מותנו וגו':

בערבה. בשביל הערבה, שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב:

מול סוף. על מה שהמרו בים סוף בבואם לים סוף, שאמרו (שם יד יא) המבלי אין קברים במצרים, וכן בנסעם מתוך הים, שנאמר (תהילים קו ו) וימרו על ים בים סוף כדאיתא בערכין (טו.):

בין פארן ובין תפל ולבן. אמר רבי יוחנן חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תפל ולבן, אלא הוכיחן על הדברים שתפלו על המן, שהוא לבן, שאמרו (במדבר כא ה) ונפשנו קצה בלחם הקלקל, ועל מה שעשו במדבר פארן על ידי המרגלים:

וחצרת. במחלקתו של קרח. דבר אחר אמר להם היה לכם ללמד ממה שעשיתי למרים בחצרות בשביל לשון הרע, ואתם נדברתם במקום:

ודי זהב. הוכיחן על העגל שעשו בשביל רב זהב שהיה להם, שנאמר (הושע ב י) וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל (עי' ספרי. בראשית ל"ב):

ב

אחד עשר יום מחרב. אמר להם משה ראו מה גרמתם אין לכם דרך קצרה מחורב לקדש ברנע כדרך הר שעיר, ואף הוא מהלך י"א יום, ואתם הלכתם אותה בשלושה ימים, שהרי בעשרים באיר נסעו מחורב, שנאמר (במדבר י') ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש וגו', ובכ"ט בסיון שלחו את המרגלים מקדש ברנע (תענית כ"ט), צא מהם ל' יום שעשו בקברות התאוה שאכלו הבשר חדש ימים, ושבעה ימים שעשו בחצרות להסגר שם מרים, נמצא בשלושה ימים הלכו כל אותו הדרך, וכל כך היתה השכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ, ובשביל שקלקלתם הסב אתכם סביבות הר שעיר ארבעים שנה (ע' ספרי):

ג

ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש. מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה. ממי למד מיעקב, שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה, אמר, ראובן בני אני אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו, כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי. ומפני ארבעה דברים אין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה, כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו, ושלא יהא חברו רואהו ומתביש ממנו, כו' כדאיתא בספרי. וכן יהושע לא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה, וכן שמואל שנאמר (שמואל א י"ב), הנני ענו בי, וכן דוד את שלמה בנו (מלכים א ב'):

ד

אחרי הכתו. אמר משה אם אני מוכיחם קדם שיכנסו לקצה הארץ, יאמרו מה לזה עלינו מה היטיב לנו אינו בא אלא לקנתר ולמצא עלה, שאין בו כח להכניסנו לארץ, לפיכך המתין עד שהפיל סיחון ועוג לפניהם והורישם את ארצם ואחר כך הוכיחן (ספרי):

סיחן אשר יושב בחשבון. אלו לא היה סיחון קשה והיה שרוי בחשבון, היה קשה, שהמדינה קשה, ואלו היתה עיר אחרת וסיחון שרוי בתוכה, היתה קשה, שהמלך קשה, על אחת כמה וכמה שהמלך קשה והמדינה קשה (שם):

אשר יושב בעשתרת. המלך קשה והמדינה קשה:

עשתרת. הוא לשון צוקין וקשי, כמו עשתרת קרנים (בראשית יד) ועשתרות זה הוא עשתרת קרנים, שהיו שם רפאים שהכה אמרפל, שנאמר (שם) ויכו את רפאים בעשתרת קרנים. ועוג נמלט מהם, והוא שנאמר (שם) ויבא הפליט, ואומר (דברים ג) כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים:

באדרעי. שם המלכות:

ה

הואיל. התחיל, כמו (בראשית יח) הנה נא הואלתי (ע' ספרי):

באר את התורה. בשבעים לשון פרשה להם (תנחומא. ע' סוטה ל"ב):

ו

רב לכם שבת. כפשוטו. ויש מ"א, הרבה לכם גדלה ושכר על ישיבתכם בהר הזה, עשיתם משכן, מנורה, וכלים, קבלתם תורה, מניתם לכם סנהדרין, שרי אלפים ושרי מאות (ע' ספרי):

ז

פנו וסעו לכם. זו דרך ערד וחרמה:

ובאו הר האמרי. כמשמעו:

ואל כל שכניו. עמון ומואב והר שעיר:

בערבה. זה מישור של יער:

בהר. זה הר המלך:

ובשפלה. זו שפלת דרום:

ובנגב ובחוף הים. אשקלון ועזה וקיסרי וכו' כדאיתא בספרי:

עד הנהר הגדל. מפני שנזכר עם ארץ ישראל קוראו גדול, משל הדיוט אומר עבד מלך מלך, הדבק לשחור וישתחוו לך, ״קרב לגבי דהינא ואדהן (שבועות מ"ז):

ח

ראה נתתי. בעיניכם אתם רואים, איני אומר לכם מאמד ומשמועה (ספרי):

באו ורשו. אין מערער בדבר, ואינכם צריכים למלחמה, אלו לא שלחו מרגלים לא היו צריכים לכלי זין (ע' שם):

לאבתיכם. למה הזכיר שוב לאברהם ליצחק וליעקב אלא אברהם כדאי לעצמו, יצחק כדאי לעצמו, יעקב כדאי לעצמו (שם):

ט

ואמר אלכם בעת ההוא לאמר. מהו לאמר אמר להם משה לא מעצמי אני אומר לכם, אלא מפי הקב"ה (שם):

לא אוכל לבדי וגו'. אפשר שלא היה משה יכול לדון את ישראל אדם שהוציאם ממצרים, וקרע להם את הים, והוריד את המן, והגיז השלו, לא היה יכול לדונם אלא כך אמר להם, ה' אלהיכם הרבה אתכם , הגדיל והרים אתכם על דיניכם, נטל את הענש מכם ונתנו על הדינין. וכן אמר שלמה (מלכים א ג') כי מי יוכל לשפט את עמך הכבד הזה". אפשר מי שכתוב בו (שם ה') ויחכם מכל האדם, אומר מי יוכל לשפט אלא כך אמר שלמה, אין דיני אמה זו כדיני שאר האמות, שאם דן והורג ומכה וחונק ומטה את דינו וגוזל אין בכך כלום, אני אם חיבתי ממון שלא כדין, נפשות אני נתבע, שנאמר (משלי כ"ב) וקבע את קבעיהם נפש (ספרי. סנהדרין ז'):

י

והנכם היום ככוכבי השמים. וכי ככוכבי השמים היו באותו היום, והלא לא היו אלא ששים רבוא, מהו והנכם היום הנכם משולים כיום, קימים לעולם כחמה וכלבנה וככוכבים (עי' ספרי):

יא

יסף עליכם ככם אלף פעמים. מהו שוב ויברך אתכם כאשר דבר לכם אלא אמרו לו, משה אתה נותן קצבה לברכותינו כבר הבטיח הקב"ה את אברהם אשר אם יוכל איש למנות וגו' (בראשית יג), אמר להם זו משלי היא, אבל הוא יברך אתכם כאשר דבר לכם (ספרי):

יב

איכה אשא לבדי. אם אמר לקבל שכר, לא אוכל, זו היא שאמרתי לכם לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב"ה:

טרחכם. מלמד שהיו ישראל טרחנין, היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין, אומר יש לי עדים להביא, יש לי ראיות להביא, מוסיף אני עליכם דינין:

ומשאכם. מלמד שהיו אפיקורסין, הקדים משה לצאת, אמרו מה ראה בן עמרם לצאת שמא אינו שפוי בתוך ביתו. אחר לצאת, אמרו מה ראה בן עמרם שלא לצאת מה אתם סבורים יושב ויועץ עליכם עצות רעות וחושב עליכם מחשבות:

ורבכם. מלמד שהיו רוגנים (ספרי):

יג

הבו לכם. הזמינו עצמכם לדבר:

אנשים. וכי תעלה על דעתך נשים, מה ת"ל אנשים צדיקים, כסופים:

חכמים ונבנים. מבינים דבר מתוך דבר. זו היא ששאל אריוס את רבי יוסי מה בין חכמים לנבונים חכם דומה לשלחני עשיר, כשמביאין לו דינרין לראות רואה, וכשאין מביאין לו יושב ותוהא, נבון דומה לשלחני תגר, כשמביאין לו מעות לראות רואה, וכשאין מביאין לו, הוא מחזר ומביא משלו (ספרי):

וידעים לשבטיכם. שהם נכרים לכם, שאם בא לפני מעטף בטליתו, איני יודע מי הוא ומאי זה שבט הוא, ואם הגון הוא, אבל אתם מכירין בו, שאתם גדלתם אותו, לכך נאמר וידעים לשבטיכם (ספרי):

בראשיכם. ראשים ומכבדים עליכם, שתהיו נוהגין בהם כבוד ויראה:

ואשמם. חסר יו"ד, למד שאשמותיהם של ישראל תלויות בראשי דיניהם, שהיה להם למחות ולכון אותם לדרך הישרה (ספרי):

יד

ותענו אתי וגו'. חלטתם את הדבר להנאתכם. היה לכם להשיב, משה רבנו, ממי נאה ללמד, ממך או מתלמידך לא ממך שנצטערת עליה אלא ידעתי מחשבותיכם, הייתם אומרים עכשו יתמנו עלינו דינין הרבה, אם אין מכירנו, אנו מביאין לו דורון והוא נושא לנו פנים (שם):

לעשות. אם הייתי מתעצל, אתם אומרים עשה מהרה (שם):

טו

ואקח את ראשי שבטיכם. משכתים, אשריכם, על מי באתם להתמנות על בני אברהם יצחק ויעקב, על בני אדם שנקראו אחים ורעים, חלק ונחלה, וכל לשון חבה (שם):

אנשים חכמים וידעים. אבל נבונים לא מצאתי. זו אחת משבע מדות שאמר יתרו למשה ולא מצא אלא שלוש, אנשים צדיקים, חכמים, וידעים (שם):

ראשים עליכם. שתנהגו בהם כבוד, ראשים במקח, ראשים בממכר, ראשים במשא ומתן, נכנס אחרון ויוצא ראשון (שם):

שרי אלפים. אחד ממנה על אלף:

שרי מאות. אחד ממנה על מאה:

ושטרים. מניתי עליכם לשבטיכם , אלו הכופתין והמכין ברצועה על פי הדינין (עי' שם):

טז

ואצוה את שפטיכם. אמרתי להם הוו מתונין בדין, אם בא דין לפניך פעם אחת, שתים, ושלוש, אל תאמר כבר בא דין זה לפני פעמים הרבה, אלא היו נושאים ונותנים בו (שם):

בעת ההוא. משמניתים אמרתי להם אין עכשיו כלשעבר, לשעבר הייתם ברשות עצמכם, עכשו הרי אתם משעבדים לצבור (שם):

שמע. לשון הוה, אודנ"ט בלעז, כמו זכור, שמור:

ובין גרו. זה בעל דינו שאוגר עליו דברים. ד"א ובין גרו , אף על עסקי דירה בין חלקת אחים, אפלו בין תנור לכירים (שם. סנהדרין ז'):

יז

לא תכירו פנים במשפט. זה הממנה להושיב הדינים, שלא יאמר איש פלוני נאה או גבור, אושיבנו דין, איש פלוני קרובי, אושיבנו דין בעיר, והוא אינו בקי בדינין, נמצא מחיב את הזכאי ומזכה את החיב, מעלה אני על מי שמנהו כאלו הכיר פנים בדין:

כקטן כגדל תשמעון. שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה, שאם קדם ובא לפניך, לא תסלקנו לאחרון. ד"א, כקטן כגדל תשמעון כתרגומו, שלא תאמר זה עני הוא וחברו עשיר ומצוה לפרנסו, אזכה את העני ונמצא מתפרנס בנקיות. ד"א, שלא תאמר היאך אני פוגם כבודו של עשיר זה בשביל דינר, אזכנו עכשיו, וכשיוצא לחוץ אמר לו תן לו שאתה חיב לו (שם):

לא תגורו מפני איש. לא תיראו. ד"א, לא תגורו לא תכניס דבריך מפני איש, לשון אגר בקיץ (משלי י'):

כי המשפט לאלהים הוא. מה שאתה נוטל מזה שלא כדין, אתה מזקיקני להחזיר לו, נמצא שהטית עלי המשפט (סנהדרין ח'):

תקרבון אלי. על דבר זה נסתלק ממנו משפט בנות צלפחד (שם). וכן שמואל אמר לשאול (שמואל א ט') אנכי הרואה, אמר לו הקב"ה חייך שאני מודיעך שאין אתה רואה, ואימתי הודיעו כשבא למשח את דוד (שמואל א ט"ז) וירא את אליאב ויאמר אך נגד ה' משיחו, אמר לו הקב"ה ולא אמרת אנכי הראה אל תבט אל מראהו (ספרי):

יח

את כל הדברים אשר תעשון. אלו עשרת הדברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות (שם):

יט

המדבר הגדול והנורא. שהיו בו נחשים כקורות, ועקרבים כקשתות (שם):

כב

ותקרבון אלי כלכם. בערבוביא. ולהלן הוא אומר (דברים ה) ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם ותאמרו הן הראנו וגו', אותה קריבה היתה הוגנת, ילדים מכבדים את הזקנים ושלחום לפניהם, וזקנים מכבדים את הראשים ללכת לפניהם, אבל כאן ותקרבון אלי כלכם בערבוביא, ילדים דוחפין את הזקנים, וזקנים דוחפין את הראשים (ספרי):

וישבו אתנו דבר. באיזה לשון הם מדברים:

את הדרך אשר נעלה בה. אין דרך שאין בה עקמימות:

ואת הערים אשר נבא אליהן. תחלה לכבש (שם):

כג

וייטב בעיני הדבר. בעיני ולא בעיני המקום. ואם בעיני משה היה טוב למה אמרה בתוכחות משל לאדם שאומר לחברו מכר לי חמורך זה, אמר לו הן, נותנו אתה לי לנסיון אמר לו הן, בהרים ובגבעות אמר לו הן, כיון שראה שאין מעכבו כלום, אמר הלוקח בלבו בטוח הוא זה שלא אמצא בו מום, מיד אמר לו טל מעותיך איני מנסהו מעתה, אף אני הודיתי לדבריכם, שמא תחזרו בכם כשתראו שאיני מעכב, ואתם לא חזרתם בכם (ספרי):

ואקח מכם. מן הברורים שבכם, מן המסלתים שבכם (שם):

שנים עשר אנשים איש אחד לשבט. מגיד שלא היה שבט לוי עמהם (שם):

כד

עד נחל אשכל. מגיד שנקרא על שם סופו (שם):

וירגלו אתה. מלמד שהלכו בה ארבעה אמנין שתי וערב (שם):

כה

ויורדו אלינו. מגיד שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות (שם):

ויאמרו טובה הארץ. מי הם שאמרו טובתה יהושע וכלב (שם):

כו

ותמרו. לשון התרסה, התרסתם כנגד מאמרו:

כז

ותרגנו. לשון הרע, וכן דברי נרגן (משלי י"ח), אדם המוציא דבה:

בשנאת ה' אתנו. והוא היה אוהב אתכם, אבל אתם שונאים אותו. משל הדיוט אומר מה דבלבך על רחמך מה דבלבה עלך (ספרי):

בשנאת ה' אתנו הוציאנו מארץ מצרים. הוצאתו לשנאה היתה. משל למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים ויש לו שתי שדות, אחת של שקיא ואחת של בעל, למי שהוא אוהב נותן של שקיא, ולמי שהוא שונא נותן לו של בעל, ארץ מצרים של שקיא היא, שנילוס עולה ומשקה אותה, וארץ כנען של בעל, והוציאנו ממצרים לתת לנו את ארץ כנען (במ"ר י"ז):

כח

ערים גדלת ובצורת בשמים. דברו הכתובים לשון הבאי (ספרי. חולין צ'):

כט

לא תערצון. לשון שבירה, כתרגומו, ודומה לו (איוב ל') בערוץ נחלים לשכן"– שבור הנחלים:

ל

ילחם לכם. בשבילכם:

לא

ובמדבר אשר ראית. מוסב על מקרא שלמעלה הימנו, ככל אשר עשה אתכם במצרים , ועשה אף במדבר אשר ראית אשר נשאך וגו' :

כאשר ישא איש את בנו. כמו שפרשתי אצל ויסע מלאך האלהים ההלך לפני מחנה ישראל וגו' (שמות יד) משל למהלך בדרך ובנו לפניו, באו לסטים לשבותו, וכו':

לב

ובדבר הזה. שהוא מבטיחכם להביאכם אל הארץ, אינכם מאמינים בו:

לג

לראתכם. כמו להראותכם, וכן (שמות יג) לנחתם הדרך, וכן (תהלים כ"ו) לשמע בקול תודה, וכן (מלכים ב ט') ללכת לגיד ביזרעאל:

לו

אשר דרך בה. , חברון. שנאמר (במדבר י"ג) ויבא עד חברון:

לז

התאנף. נתמלא רגז:

מ

פנו לכם. אמרתי להעביר אתכם דרך רחב ארץ אדום לצד צפון לכנס לארץ, קלקלתם וגרמתם לכם עכוב:

פנו לכם. לאחוריכם ותלכו במדבר לצד ים סוף, שהמדבר שהיו מהלכים בו לדרומו של הר שעיר היה מפסיק בין ים סוף להר שעיר, עתה המשכו לצד הים ותסבבו את הר שעיר כל דרומו מן המערב למזרח:

מא

ותהינו. לשון הננו ועלינו אל המקום (במדבר י"ד), זה הלשון שאמרתם לשון הן, כלומר נזדמנתם:

מב

לא תעלו. לא עליה תהא לכם אלא ירידה:

מד

כאשר תעשינה הדברים. מה הדבורה הזאת כשהיא מכה את האדם מיד מתה, אף הם כשהיו נוגעים בכם מיד מתים:

מה

ולא שמע ה' בקלכם. כביכול עשיתם מדת רחמיו כאלו אכזרי:

מו

ותשבו בקדש ימים רבים. י"ט שנה, שנאמר כימים אשר ישבתם בשאר המסעות, והם היו ל"ח שנה, י"ט מהם עשו בקדש וי"ט שנה הולכים ומטרפים וחזרו לקדש, כמו שנאמר (במדבר ל"ב) ויניעם במדבר". כך מצאתי בסדר עולם:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.