מראי מקומות/דברים/א

מראי מקומות דברים א

(א) אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב

אלה הדברים

הטעם שסתם את הדברים.

רש"י פירש שלפי שהן דברי תוכחות, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז.

אל כל ישראל

מדוע הוצרך לומר כן לכל ישראל.

רש"י פירש שבכדי שלא יוכלו חלקם לומר שמפני שלא שמעו את משה לא השיבוהו, לכן הוצרך לומר דברים אלו לכל ישראל.

מהו 'כל'.

ראה לעיל מה שפירש רש"י מפני מה הוצרך לומר כן לכל ישראל.

במדבר

הרי לא היו במדבר אלא בערבות מואב.

רש"י מפרש שאכן לא היו במדבר ומה שאמר 'במדבר' היינו על מה שהכעיסוהו במדבר וקבלו על יציאתם למדבר למות שם.

בערבה

פירוש

רש"י מפרש שאמר להם דברים אלו על מה שהכעיסוהו בערבות מואב בחטא בעל פעור.

מול סוף

פירוש

רש"י מפרש שאמר להם דברים אלו על מה שאמרו עם בואם לים סוף 'המבלי אין קברים במצרים', וכן כשנסעו בתוך הים כמו שנאמר 'וימרו על ים בים סוף'.

תופל ולבן

פירוש

רש"י מביא דברי רבי יוחנן שאין מקום ששמו תופל ולבן, אלא שהוכיחם משה על שתפלו דברים על המן שהיה לבן ואמרו 'ונפשנו קצה בלחם הקלוקל', וכן על מה שעשו במדבר פארן בחטא המרגלים.

במדרש אגדה (בובר) מבואר שהם שתי תוכחות נפרדות: 'תופל' שאמרו דברים של תפלות על הקב"ה 'ויהי העם כמתאוננים רע בעזני ה' (במדבר יא א). 'ולבן' מה שאמרו על המן.

ועיין גור אריה (ד"ה שתפלו) מה שביאר לדעת רש"י טעם הדבר שהוצרך הפסוק לתת לתוכחה על המן שני מילים, 'תפל' ו'לבן'.

וחצרות

פירוש

רש"י מפרש שהוכיחם על מה שחטאו במחלוקתו של קרח. עוד פירש באופן אחר, שכך אמר להם משה: היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות בגלל שדיברה לשון הרע, ואתם לא למדתם ונדברתם במקום.

ודי זהב

פירוש

רש"י מפרש שהוכיחם על העגל שעשו מחמת ריבוי הזהב שהיה להם.

(ח) גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם

בגללכם

מדוע תלה העונש בהם, הרי נענש על חטא מי מריבה

המפרשים עמדו על השאלה כיצד תלה משה את עונשו שלא לבוא אל הארץ בבני ישראל, ואמר 'בגללכם', הלא נענש כן על חטא מי מריבה ככתוב (במדבר כ יב) 'יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם'. וכן יש לשאול על הכתוב (להלן ג כו) 'ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי' וגו'.

דעת זקנים, הדר זקנים, רא"ש ובכור שור פירשו שכל התביעה על משה על ששינה מציווי ה' לדבר אל משה ותחת זאת הכה בסלע, לא היתה אלא מחמת שפירשו ישראל את דבריו שאמר 'המן הסלע הזה נוציא לכם מים' שסבור הוא שלא יצאו ואך במקרה יצאו בפעם הראשונה, ולכן היה לו לפרש דבריו, ואילו לא היו מפרשים את דבריו באופן זה לא היתה תביעה על הכאת הסלע.

הרמב"ן פירש 'בגללכם' בעבור מריבתכם שרבו בני ישראל על את ה' על חסרון המים.

עוד פירש הרמב"ן שהכעס על משה ואהרן על אשר הכו את הסלע לפני העם לא כאשר צוו, ועל ידי זה הרהרו העם בדבר, ולא היה העונש אלא מפני שהיה הדבר בתוך בני ישראל ולא נקדש הכבוד לעיניהם, וכלשון הפסוק 'על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל'.

בחזקוני פירש שתלה החטא בהם שהם גרמו לו כעס שמחמתו לא דקדק בלשונו ובמעשיו ועי"ז נענש.

האברבנאל פירש שמשה לא נענש על מעשה מי מריבה, אלא על חטא המרגלים שבשליחותם הוסיף משה דברים רבים ועל ידי זה נגרר בסוף שהוציאו דיבת הארץ רעה. אלא שמאחר שעשה כן בשגגה, לכן תלה לו ה' חטאו ולא הענישו, ובמי מריבה גזר עליו את עונשו על עוונותיו הקודמים, ומי מריבה היו כלי אמצעי לגזירה זו ולא סיבה עצמית. ולכן אמר 'בגללכם' כי לא היה עונשו בעבור מי מריבה אלא בעבור חטא המרגלים.

במשך חכמה (במדבר יג ל) פירש שעל חטא מי מריבה היה ה' מוחל למשה ומכניסו לארץ, אך הוחלט בנבואה שמשה מת ויהושע מכניס כדי להוציא מלבם של ישראל את הטעות שמשה בעצמו אלוקי והוא המסבב מערכות ומשדדם, ועל כן אמר תלה משה את אי כניסתו לארץ בישראל, היינו בטעות שהיו מייחסים לו כח אלוקי שבעבורה לא נמחל לו חטא מי מריבה.

---

---

שולי הגליון

---

---

· מעבר לתחילת הדף