רלב"ג/דברים/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
פרשת דברים
ואולם התועלות המגיעות מזאת הפרשה הם י"ח:
התועלת הראשון במדות והוא להודיע שראוי לכל אדם שיוכיח המונהגים ממנו באופן שלם בעת ראותו שהוא נפרד מהם כדי שיוריש להם מהטובות לפי מה שאפשר לו הלא תראה כי משה רבינו הוכיח את ישראל זה התוכחת הנכלל בזה הספר קודם הפרדו מהם להישירם אל הטוב לפי מה שאפשר בעוד בחיים חייתו ועודנו עמם כי קודם זה לא הוצרך לתוכחה גדולה כזאת כי הוא היה מוכן להוכיחם תמיד בעת הצרך ואולם עתה הוצרך להוכיחם בתוכחת תספיק להם תמיד אחרי מותו:
התועלת השני הוא להודיע אופן החכמה האלהית בזאת ההשגחה שהסכים להשגיח את ישראל להנחיל להם הארץ וזה כי הוא רצה להישירם תחלה לעבודתו במה שהראה להם מהמופתים במצרים ועל הים ובמעמד הר סיני אשר רבו מלמנות כאלו נא אותם על כנפי נשרים להביא אותם אליו ולזה ארך זמנם בהר חורב שהוא הר סיני כדי שירגילו ויסתבכו הסתבכות חזק באמונת ה'שם יתעלה ובתורתו ואחר זה כשנגלה לשם יתעלה שהם בצד שראוי שתדבק בהם כמו זאת ההשגחה אמר השם יתעלה כי רב לכם שבת בהר ההוא כי כבר נתחנכו שם בשלמות לעבודת השם יתעלה כמו שאמר משה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה ולזאת הסבה ארך להם הזמן מעת צאתם ממצרים עד בואם לדש כמו ט"ו חדש בקרוב והנה לא היה מהר חרב עד קדש כי אם מהלך י"א ימים כמו שזכר בזאת הפרשה וממצרים להר חורב היה מהלך ג' ימים כי שאמר נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליי' אלהינו והנה היה עכובם להמתין שיהיו ראויים לזאת ההשגחה ולזאת הסבה בעינה סדרו שם שופטים רבים על העם ראויים להישירם אל הטוב כדי שימהרו להיות ראוים לזאת ההשגחה ולזה אמר יי' למשה רב לכם שבת בהר הזה כשנגלה לו שנקרבו שם לעבודתו כמו שזכרנו ולזאת הסבה בעינה אמר להם רב לכם סוב את ההר הזה כאשר תמו למות הפקודים שנמנו במדבר סיני כי המתנת מיתתם איחרה אותם במדבר זה הזמן הארוך:
התועלת השלישי הוא להודיע שאלו התוכחות לא אמרם משה מעצמו כי אם על פי הגבורה ולזה אמר כאשר צוה יי' אותו והנה רצה השם יתעלה שיאמרו לכל ישראל לא לראשיהם לבד כדי שיקבלו בזה כולם מוסר עם שההמון היו יותר צרכים לאלו התוכחות מהראשים והנה לא רצה השם יתעלה שיאמרו כי אם בעת היותר ראוי זה המתין לומר אלו התוכחות אחר הכאת סיחון ועוג כי אם אמרם קודם זה שמא היו אומרי' מבלתי יכולת יי' להביאם שם היה זה לא מחטא דבר המרגלים ואולם עתה שנתבאר להם עוצם גבורת השם יתעלה באלו המלחמות אחרי מות הפקודים ההם שגזר להם למות במדבר נתבאר להם שהחטא היה המונע בזה לא דבר אחר זולתו:
התועלת הרביעי להודיע שהמנהיג מספר רב מהאנשים להועיל בו להמון ראוי שישתדל בביאור סודותיו קודם מותו כדי שיגיע אל התועלת המכוון מהספר ההוא להם ולזה ספר שלפני מותו הואיל משה באר את התורה הזאת ואופן הבאור הזז היה לפי מה שאחשוב קצת דברי' נתחדשו בזה הספר במצות התוריות אשר נזכרו במה שקדם ולא נתבארה בשלמות ובסידור הדברים גם כן שהעיר בו על הענינים באופן שלם ומה שהזכיר מהמצות שלא נזכרו שיעיר גם כן על כוונת המצות ואולם רז"ל הבינו מזה שכבר באר משה התורה אז באורים לא נכתבו כמו דקדוקי המצות ופרטיהם וכלליהם והעמידה עליהם באחת מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם וכשיעויין בזה עיון טוב הנה הוא מסכים למה שהעירונו עליו.
התועלת הה' הוא להודיע שהמנהיג מספר רב מהאנשים צריך לו שימנה עליהם אנשים טובים קצתם למעלה מקצת באופן שיוכלו לדקדק בהנהגתם באופן ראוי ובזולת זה לא תשלם ההנהגה למונהגים באופן ראוי ולזה ספר כי מפני שהיה מספר בני ישראל רב בקש משה מהם למנו' עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים שרי עשרות כדי שתשלם ההנהגה באון שלם כמו שזכרנו בביאור דברי זאת הפרשה:
התועלת הששי הוא במצות והוא להודיע שהוזהרו הדיינין שלא ייראו מפני איש בדבר המשפט והתועלת בזאת האזהרה מבואר כי בזה ימשך היושר והצדק בעסקת בני אדם קצתם עם קצת אשר בו קיום הישוב:
התועלת השביעי להודיע כי התחלת דבר המרגלים היתה מישראל לא מהשם יתעלה אולי יחשוב חושב כי מפני שהיה גלוי לשם יתעלה מה ישיבו המרגלים שלח אותם למצא תואנה על אשר לא הביאום תכף לארץ אך בזולת זה גם כן לא היו באים שם אז ולזה ביאר בזה המקום כי מישראל היתה נסבה לשלח המרגלים:
התועלת השמיני הוא ללמדנו כי הרעו' או מה שיביא אליהם אין ראוי שיוחסו לשם יתעלה כי ממנו לא יסודרו כי אם טובות ולזה אמר משה על דבר שלוח מרגלים וייטב הדבר בעיני להרחיק מלייחס לשם יתעלה מה שיביא מהרע ואף על פי שכבר נתבאר במה שקדם שהשם יתע' צוהו על זה לבקשת ישראל הנה לא אמר משה וייטב הדבר בעיני יי' וראוי שלא יעלם ממנו שהשם יתעלה בצוותו על זה לבקשת ישראל התחכם לשלח נכבדים שבעם והם הנשיאים כדי שיהיו יותר נשמרים מיציאת תקלה על ידם ולזה לא היתה הצואה הזאת מהשם יתעלה כי אם על הכונה השנית והוא להסיר הרע מזה הפועל לפי מה שהיה אפשר ולזה אמר איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם כי אחר שהיה רצון יי' יתע' שלא יעלו שם אם לא אחר רגול הארץ היה יותר שיעשה זה בזה האופן עם שלא היה ראוי שימשך משלוח המרגלים רע לולי בחירת ישראל הרעה שסבה זה כמו שזכרנו בביאור דברי זאת הפרשה ולזה לא ספר משה בזה המקום מדברי המרגלים רק אמרם טובה האץ אשר יי' נותן לישראל כי לא היה ראוי לישראל שיתנו אל לבם שאר הדברים אשר ספרו להם מחוזק הארץ ואנשיה כי היה ראוי שיבטחו בש' יתע' שלא תקצר ידו מהשלמת מה שיעד להם מזה כמו שספר להם משה מה שראו בעיניהם מנפלאות יי' יתעלה ועצם גבורתו לעשות כל אשר יחפוץ:
התועלת התשיעי הוא ללמדנו יושר משפטי יי' יתעלה ומדדו המדה כנגד מדה וזה שהם מאסו הארץ הטוב' ההיא ונענשו שלא יראו אותה וברחו מליורשה על ידי משה שהיה כחו יפה בדבר המופתים על כל הנביאים ונתגלגל הענין מזה בסיבת חטאיהם שנענשו שלא תהיה לישראל ירושת ארץ כנען על ידי משה ולזאת הסבה זכר בזה המקום אמרו גם כי התאנף יי' בגללכם וגו' וכבר בארנו זה בענין מי מריבה ובאורנו לזאת הפרשה. ואולם אשר בארו מהמרגלים בארץ הטובה הם ירשו אותה ובאו בארץ כמו שספר מענין כלב שנתן לו הארץ אשר דרך בה ויהושע זכה גם שהנחיל הארץ לישראל ונתן לו גם כן עיר אחת והיא תמנת סרח על פי יי' כמו שנזכר בספר יהושע:
התועלת העשירי הוא להודיע כי ראוי למוכיח שיהיה נקי מהדבר שיוכיח בו זולתו כי בזולת זה יאמר הנוכח ולמה לא יוכח עצמו תחלה ולזה תמצ' כי משה מפני שהיה מוכיח ישראל ומראה להם שעונותיהם סבו אל שנתאחרו במדבר עד מותם כי נשבע ה' ית' שלא יראה איש מהם את הארץ והיה לאומר שיאמר כי גם על משה נגזר עליו זה כמו שהוא האמת ולזה אמר גם כן בפרשת ואתחנן ויתעבר יי' בי למענכם:
התועלת האחת עשרה להודיע ההבדל הנפלא שיש בין מי שתדבק בו ההשגחה האלהית ובין מי שסרה ההשגחה ההיא כי בעת שהיו ישראל ראויים להדבק בהם ההשגחה האלהית נצחו בקלות שני מלכי האמורי ולא השאירו מהם שריד וכעת סור ההשגחה מהם רדף האמורי אחריהם ויכום ויכתום:
התועלת השתים עשרה הוא להודיע שראוי לקבל הטוב בעת הרצון שאם לא יתרצה לקבלו אולי כאשר ירצה לא ינתן לו הלא תראה כי ישראל מנעו מהם הטוב על דבר המרגלים וכאשר נתחרטו מזה והיו רוצים לקחת הטוב ההוא לא עלה בידם:
התועלת השלש עשרה הוא להודיע שבענין ירושת הארץ יצטרכו שנים תנאים האחד זכות ישר' והאחד רשע הגוי' ההם שיהיה בעד שיהיה שלם עונם כמו שבארנו באמרו כי לא לשם עון האמורי עד הנה וזה אמנם הוא לעת תמוט רגלם כי ה' ית' יבקש בכל הדברים הסיבות הנאותות ואע"פ שהוא שליט לעשות כל אשר יחפוץ כמו שביארנו בספר מלחמות השם ולזה תמצא שהזהיר התורה שלא יתגרו מלחמה את בני עשו ואת בני עמון ומואב כי לא יתן להם מארצם נחלה כי אף על פי שבני אלו האומות היו רשעים הנה לא שלם עונם עדין. ואולם עון האמורי שלם ולזה ירשו את סיחון ועוג. אע"פ שסיחון כבש ארץ מואב לא לקחוה ישראל מיד מואב כי אם מיד האמורי וזה לא מנע מהם השם יתעלה:
התועלת הארבעה עשרה הוא להודיע מה שהרחיב הביאור בענין ירושת בני עשו ועמון ומואב כדי שיתבאר לישראל אי זה מהארצות הותר להם לכבוש ואיזה לא עם שבזה תועלת להודיע כי לפעמים יבואו טובות מפאת ההשגחה הכוללת מתיחסות לטובו' אשר מפאת ההשגחה הפרטית ולזה זכר כי עמן ומואב ירשו ארצם מעם גדול ורב כענקים כי ה' יתע' לא קצר מהשפעת הטובות לפי מה שאפשר ולו היה אפשר שלא יגיעו בכאן רעות לא היה מקצר הש' ית' מזה אך הכלים אשר הוכנו להגיע הטובות ולשמרם הם לפעמים סבות במקרה אל הגעת הרעות כמו שביארנו בד' ממ"י ומזה המקום יסורו מבוכות רבות במה שנמצא מהגעת הטובות וההצלחות לרשעי' כמו שביארנו שם:
התועלת החמש עשרה להודיע שראוי לאדם לרדוף אחר השלום ולהרחיק המחלוקת והמלחמה ואע"פ שנתבאר לו שהוא ינצח הלא תראה כי ה' ית' רצה שיקדימו דברי שלום לסיחון קודם שיתגרו בו מלחמה ואע"פ שהוא הקשה רוחו ואמץ את לבבו וכן עשה לכל הגוים אשר כבש יהושע כי הש' ית' הקשה רוחם ואמץ לבבם למען תתם ביד ישראל כמו שנתבאר שם כדי שתתישב בלבנו שראוי בכל המקומות לרדוף אחר השלום לפי מה שאפשר כי אין השם יתעלה חפץ במיתתן של רשעים:
התועלת השש עשרה הוא הודיע כי לב מלך ביד השם את כל אשר יחפוץ יטנו להביא עליו ועל עמו העונש הראוי להם מצד רשעם והנה הטותו לב המלך למה שירצה ישימהו השם יתעלה כלי להגע' העונש הראוי למלך ההוא ולעמו ולזאת הטובה הכביד השם יתעלה לב פרעה וסיחון וכל המלכים שהכה יהושע ואין בזה עול בחק השם יתעלה כמו שביארנו בפרשת וארא:
התועלת השבע עשרה הוא להודיע מה שהרחיב בזה המקום זכרון מלחמת סיחון עם רוב גבורתם ועוצם חוזק הערים היו יושבים בהם לפרסם עצם הפלא שעשה השם יתעלה להם בזה עם שזכירת כל אלה הפרטים בהם יהיו בו תועלת להוסיף אמות בזה הספור כמו שזכרנו פעמים רבות והנה המשיך לזה זכירת נתינת הארץ אשר מעבר לירדן לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי לפי שהוצרך להזכיר עם זה הדבר הנפלא שהיה עוד במלחמות ההם והוא שיאיר בן מנשה אשר לא היו בניו עם רב לקחו את כל חבל ארגוב עד שסדר דברים היה נותן זה כי הוצרך להזהיר כל ישראל שלא ייראו הגוים ההם אשר ילכו להלחם עמם מפני שראו שעשה השם יתעלה לשני מלכי האמורי. ולזה היה הסדר נותן שיבאר תחלה כי הראובני והגדי וחצי שבט המנשי נקשרו עם ישראל ללכת עמם להלחם את הגוים ההם:
התועלת השמנה עשרה הוא להודיע שראוי לאדם שלא יקצר משיגיע מהפועל האחד כל התועלות האפשריות להגיע ממנו ולזה תמצא שענין מלחמות שני מלכי האכזרי לא נסתפקה בו התורה במה שהגיע בזה מהתועלת אל שיירשו ישראל ארצם אבל השתדלה התורה להגיע מה תועלת להוכיח ישראל ולהורות להם כי לולי מרים כבר ירשו אז בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים זאת האר הנבחרת כי עיניהם הרואות עוצם גבורת השם יתעלה להכות המלכים האלה במעט זמן עד בלתי השאיר להם שריד ולזה היו דברי התוכחות האלו אחרי הכותו את סיחון מלך חשבון ואת עוג מלך הבשן. והמשיכה התורה עוד מזה תועלת אחר לחזק לב יהושע ולב ישראל שלא ייראו מהממלכות אשר יעברו שמה ולזה אמר ואת יהושע צויתי בעת ההיא לאמ' עיניך הרואות את כל אשר עשה יי' לשני המלכים האלה וגומ':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |