רש"י/ברכות/מ/ב
חוץ מן הפת ומן היין. כדאמרינן לקמן (דף מב.) שגורם ברכות הרבה לעצמו בקדוש ובהבדלה ובברכת חתנים:
ידי ברכה ראשונה. ברכת הזן:
פרשת סוטה. כשהכהן משביעה:
וידוי מעשר. בערתי הקדש מן הבית (דברים כו):
מלברכך. ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש תרומה ומעשר:
מתני' הנובלות. מפרש בגמ':
גובאי. חגבים טהורים:
מין קללה. חומץ ונובלות וגובאי על ידי קללה הן באין:
גמ' שהקרים. בוטי"ר בלע"ז:
מירבא רבו מארעא. מלחלוחית הארץ הם גדלים על העצים ועל הכלים:
בושלי כמרא. כמו שרופי חמה שבשלם ושרפם החום ויבשו ותמרים הם. כמרא חום כמו מכמר בשרא (פסחים דף נח.):
תמרי דזיקא. שהרוח משירן:
אשארא. אחומץ וגובאי פליג ר' יהודה:
פרי העץ בעי ברוכי. שהרי לא נשתנו לקלקול:
הקלים שבדמאי. פירוש שהקלו חכמים בדמאי שלהן שהלוקחן מעם הארץ אין צריך לעשרן. אלו הן:
השיתין כו'. שאינן חשובים ואין ע"ה חש עליהם מלעשרן:
טולשי. קולמשי:
שילהי גופני. ענבים סתווניות:
הא ודאן. אם ידוע שלא הופרש מהן מעשר:
שעשאן גורן. העני או מי שלקטן העמיד מהן ערימת כרי:
הלקט והשכחה והפאה. אע"פ שפטורים מן המעשר לקטן עני ועשאן גורן הוקבעו למעשר מדרבנן דמאן דחזי סבר שתבואת קרקעו היא: