קשות מיושב/ברכות/מ/ב
קשות מיושב 
ברכות מ ב
דף מ: ומא. ועל הנובלות ר' זירא ור' אילעא חד אמר בושלי כמרא וחד אמר תמרא דזיקא תנן, ר' יהודה אומר וכו' בשלמא וכו', אלא בנובלות סתמא כולי עלמא לא פליגי דבושלי כמרא נינהו, כי פליגי בנובלות תמרה, דתנן הקלין וכו', בשלמא למ"ד תמרא זיקא היינו דהכא קרו לה נובלות סתמא והתם קרו לה תמרא, אלא בושלי כמרא ניתני בהדיא אידי ואידי נובלות תמרא או אידי ואידי נובלות סתמא קשיא, היוצא מן הסוגיא דנובלות סתמא כגון הכא במשנה דברכות [וכן הנובלות דתנן בפ"ב דערלה מ"ח] הוי בושלא כמרא, ולהכי תנן דמברכין עליו שהכל [ואי הוי נובלות סתמא דתנן תמרי דזיקא בורא פרי העץ מבעי ליה לברוכי כדמסיק הש"ס בסוגיא להדיא] אבל היכא דתנן נובלות תמרא וכו', כדמסיק הש"ס קשיא. ואולם בפי' הר"ש בריש פ"א דדמאי כתב בזה"ל נובלות תמרא וכו' - חד אמר בושלא כמרא כלומר מניחין אותו באילן להצטמק מלשון עורו כתנור נכמרו ויש מפרשין שאין מתבשלין באילן אלא תולשן ועושה אותן כומר בארץ ומתבשלין. וחד אמר תמרי דזיקא וכו' ע"כ. [ובפ"א דערלה מ"ח ז"ל הר"ש והנובלות בפ' כיצד מברכין בנובלות סתמא כ"ע לא פליגי דבושלי כמרא כי פליגי בנובלות תמרא ר"פ ור"ז חד אמר תמרי דזירא וחד אמר בושלא כומרא, תמרים פגין שאינן ראוים לאכילה וכומרין אותן בעפר] הנה לכאורה על הר"ש ק"ק למה הביא הך פלוגתא דר"א ור"ז לעיל במשנה דדמאי הלא דעת האומר בנובלות תמרא דהיינו בושלא כמרא סלקא ליה בקשיא, ולא הו"ל לאתויי לפרש מתניתין, אלא רק שהוא זיקא דתמרי. ויתכן לומר דס"ל להר"ש כשיטת האומרין דכל היכא דלא אמר תיובתא לא נדחה מהלכה.
והנה הט"ז כתב בסימן ר"ד סק"ג ונובלות וכו', וכתב ב"י על זה ולא דק וכו', ויש לתמוה עליו מאוד מה חשב בזה להשיג על הר"ר ירוחם טפי מן הטור וכו', [וכן הב"ח תמה עליו כזה ע"ש וכבר קדם להם הרמ"א בדרכי משה סימן ר"ד א"ק א' אהא שכתב הטור ועל הנובלות והן מין תמרים שאין מתבשלין על האילן, כתב בזה"ל ורש"י פי' בגמרא, שהם תמרים שבשלום ושרפום החום. אבל רבינו ירוחם כתב כלשון רבינו בעל הטור וב"י הביא דבריו ר"ס ר"ב וכתב עליו שלא דק ולא ידעתי למה כתב כן, שאע"פ שרש"י פי' בלשון אחר מ"מ ר"י כתב כלשון רבינו והו"ל לכתוב ג"כ אדברי הטור שלא דק עכ"ל הדרכי משה. וקצת חידוש מכל אותן הגדולים שלא כתבו כי כך פירוש ג"כ בהר"ש שהעתקתי לעיל ומקודם לו כבר פי' ג"כ הערוך ערך 'כמר' ע"ש], ובאמת לק"מ דבגמרא וכו' ולאידך מ"ד הוי תמרי דזיקא דנפלי ברוח והיינו שלא נתבשלו על האילן, [הנה זה שהוסיף 'והיינו שלא נתבשלו על האילן' מדעתו הוסיף כי ברש"י ליתא אלא כתב בזה"ל 'תמרי דזיקא שהרוח משירו', ע"כ. וכ"כ בהרא"ש בערלה פ"ג מ"ח תמרי דזיקא פי' שהרוח משירן ע"כ, ולכאורה לפירוש שהוסיף הט"ז קשה דקאמר בגמרא אלא למ"ד תמרי דזיקא מאי מין קללה, בשלמא לפרש"י והר"א דמצינו לומר שנתבשלו באילן שפיר מקשה מאי מין קללה, אבל לפירוש הט"ז שנשרו זיקא ועדיין לא נתבשלו ודאי דמין קללה הוא שנשרה[1] הרוח עודנו באיבו ולא נגמר כלל. וגם ממה דאמר בפשיטות בגמרא אלא למ"ד תמרי דזיקא שהכל, בורא פרי העץ מבעי ליה לברוכי, ואי בשלא נתבשלו איירי כפירוש הט"ז לא הוי זה פשיטות כ"כ ומצי לומר דת"ק ס"ל הואיל שלא נתבשל מברך שהכל, ובכן לפום ריהטא פירוש הט"ז צריך ביאור קצת] ופרכינן להאי לישנא וכו', ואח"כ יש עוד ב' לשונות וכו', ואסיקנא ליה בקשיא נמצא דמ"ד תמרי זיקא ניחא במסקנא אליבי'. ונראה דלא חש האי לישנא וכו', ומש"כ כאן בושלי כמרא לא דק וכו', המעיין במקצת יראה כי דברי הט"ז בזה ומה שהניח דברי המחבר וכתב עליו דלא דק, במחילה מכבוד תורתו של הט"ז ואוי לי אם אומר שלא ראה עומקה של הסוגיא מרוב שיטפי' דגרסתו, שהרי בהחלט נובלות דמתניתין דברכות דמברך שהכל היינו בושלא כמרא ולזה הוחלט הש"ס דנובלות סתמא דהיינו במה דתנן במתני' דת"ק אומר שהכל כו"ע לא פליגי דבושלא כמרא נינהו וכן שארי דבריו של גדול בזה לא נתחוור', ומרפסין איגרא ולית נגרא ובר נגרא להעמידה ברורה ומפני יראת האריכות אקצר פה וסמכתי על הלומד לשמה. ובפירושי נובלות שפירש הרב מברטנורא הכא בברכות ובדמאי ובערלה וכן בפרושי הרמב"ם והר"ש הלא המה בכתובים עמדי בחיבורי יש סדר למשנה. והכל שלום:
- ↑ אולי צ"ל: שנשר ברוח בעודנו באיבו וכו'.