רש"י/בראשית/מב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ בראשית מב

א

וירא יעקב כי יש שבר במצרים. ומהיכן ראה, והלא לא ראה אלא שמע, שנאמר הנה שמעתי וגו' ומהו וירא, ראה באספקלריא של קדש שעדין יש לו שבר במצרים. ולא היתה נבואה ממש להודיעו בפרוש שזה יוסף:

למה תתראו. למה תראו עצמכם בפני בני ישמעאל ובני עשו כאלו אתם שבעים, באותה שעה עדין היה להם תבואה (תענית י'). ולי נראה פשוטו למה תתראו, למה יהיו הכל מסתכלין בכם ומתמיהים בכם, שאין אתם מבקשים לכם אכל בטרם שיכלה מה שבידכם. ומפי אחרים שמעתי, שהוא לשון כחישה, למה תהיו כחושים ברעב, ודומה לו ומרוה גם הוא יורא (משלי יא כה):

ב

רדו שמה. ולא אמר לכו, רמז למאתים ועשר שנים שנשתעבדו למצרים כמנין רד"ו:

ג

וירדו אחי יוסף. ולא כתב בני יעקב, מלמד שהיו מתחרטים במכירתו ונתנו לבם להתנהג עמו באחוה ולפדותו בכל ממון שיפסקו עליהם:

עשרה. מה תלמוד לומר, והלא כתיב ואת בנימין אחי יוסף לא שלח, אלא לענין האחוה היו חלוקין לי' שלא היתה אהבת כלם ושנאת כלם שוה לו. אבל לענין לשבר בר כלם לב אחד להם (בראשית רבה):

ד

פן יקראנו אסון. ובבית לא יקראנו, אמר רבי אליעזר בן יעקב, מכאן שהשטן מקטרג בשעת הסכנה (בראשית רבה):

ה

בתוך הבאים. מטמינין עצמם שלא יכירום, לפי שצוה להם אביהם שלא יתראו כלם בפתח א', אלא שיכנס כל א' בפתחו, כדי שלא תשלט בהם עין הרע, שכלם נאים וכלם גבורים:

ו

וישתחוו לו אפים. נשתטחו לו על פניהם, וכן כל השתחואה פשוט ידים ורגלים הוא:

ז

ויתנכר אליהם. נעשה להם כנכרי בדברים לדבר קשות:

ח

ויכר יוסף וגו'. לפי שהניחם חתומי זקן:

והם לא הכרהו. שיצא מאצלם בלא חתימת זקן, ועכשו בא בחתימת זקן (כתובות כ"ז):

ומ"א ויכר יוסף את אחיו כשנמסרו בידו הכיר שהם אחיו ורחם עליהם, והם לא הכירוהו כשנפל בידם לנהג בו אחוה:

ט

אשר חלם להם. עליהם. וידע שנתקימו שהרי השתחוו לו:

ערות הארץ. גלוי הארץ, מהיכן היא נוחה לכבש, כמו את מקרה הערה (ויקרא כ), וכמו ערם ועריה (יחזקאל ט"ז) וכן כל ערוה שבמקרא ל' גלוי, ות"א בדקא דארעא, כמו בדק הבית (מלכים ב י"ב), רעוע הבית, אבל לא דקדק לפרשו אחר לשון המקרא:

י

לא אדני. לא תאמר כן, שהרי עבדיך באו לשבר אכל:

יא

כלנו בני איש אחד נחנו. נצנצה בהם רוח הקדש וכללוהו עמהם, שאף הוא בן אביהם:

כנים. אמתיים, כמו כן דברת (שמות י), כן בנות צלפחד דברת (במדבר כ"ז), ועברתו לא כן בדיו (ישעיהו ט"ז):

יב

כי ערות הארץ באתם לראות. שהרי נכנסתם בי' שערי העיר, למה לא נכנסתם בשער א', (בראשית רבה):

יג

ויאמרו שנים עשר עבדיך וגו'. ובשביל אותו א' שאיננו נתפזרנו בעיר לבקשו:

יד

הוא אשר דברתי. הדבר אשר דברתי שאתם מרגלים, הוא האמת והנכון, זהו לפי פשוטו. ומדרשו אמר להם ואלו מצאתם אותו ויפסקו עליכם ממון הרבה, תפדוהו, אמרו לו הן, אמר להם ואם יאמרו לכם שלא יחזירוהו בשום ממון, מה תעשו, אמרו לו לכך באנו, להרג או להרג, אמר להם הוא אשר דברתי אליכם, להרג בני העיר באתם, מנחש אני בגביע שלי ששנים מכם החריבו כרך גדול של שכם:

טו

חי פרעה. אם יחיה פרעה. כשהיה נשבע לשקר, היה נשבע בחיי פרעה:

אם תצאו מזה. מן המקום הזה:

טז

האמת אתכם. אם אמת אתכם, לפיכך ה"א נקוד פתח, שהוא כמו בלשון תמה ואם לא תביאוהו, חי פרעה, כי מרגלים אתם :

יז

משמר. בית האסורים:

יט

בבית משמרכם. שאתם אסורים בו עכשו:

ואתם לכו הביאו. לבית אביכם:

שבר רעבון בתיכם. מה שקניתם לרעבון אנשי בתיכם:

כ

ויאמנו דבריכם. יתאמתו ויתקימו. כמו אמן אמן (במדבר ה'), וכמו, יאמן נא דברך (מלכים א ח'):

כא

אבל. כתרגומו בקושטא, וראיתי בב"ר לישנא דרומאה הוא אבל, ברם:

באה אלינו. טעמו בבי"ת, לפי שהוא בלשון עבר, שכבר באה, ותרגומו אתת לנא:

כב

וגם דמו. אתין וגמין רבויין, דמו וגם דם הזקן:

כג

והם לא ידעו כי שמע יוסף. מבין לשונם, ובפניו היו מדברים כן:

כי המליץ בינתם. כי כשהיו מדברים עמו היה המליץ ביניהם היודע לשון עברי ולשון מצרי, והיה מליץ דבריהם ליוסף ודברי יוסף להם, לכך היו סבורים שאין יוסף מכיר בלשון עברי:

המליץ. זה מנשה:

כד

ויסב מעליהם. נתרחק מעליהם שלא יראוהו בוכה:

ויבך. לפי ששמע שהיו מתחרטין:

את שמעון. הוא השליכו לבור, הוא שאמר ללוי הנה בעל החלמות הלזה בא (בראשית רבה). דבר אחר נתכון יוסף להפרידו מלוי, שמא יתיעצו שניהם להרג אותו:

ויאסר אתו לעיניהם. לא אסרו אלא לעיניהם, וכיון שיצאו הוציאו והאכילו והשקהו (בראשית רבה):

כז

ויפתח האחד. הוא לוי, שנשאר יחיד משמעון בן זוגו:

במלון. במקום שלנו בלילה:

אמתחתו. הוא שק:

כח

וגם הנה באמתחתי. גם הכסף בו עם התבואה:

מה זאת עשה אלהים לנו. להביאנו לידי עלילה זו, שלא הושב אלא להתעולל עלינו:

לד

ואת הארץ תסחרו. תסובבו. וכל לשון סוחרים וסחורה על שם שמחזרים וסובבים אחר הפרקמטיא:

לה

צרור כספו. קשר כספו:

לו

אתי שכלתם. מלמד שחשדן שמא הרגוהו או מכרוהו כיוסף:

שכלתם. כל מי שבניו אבודים קרוי שכול:

לח

לא ירד בני עמכם. לא קבל דבריו של ראובן, אמר בכור שוטה הוא זה, הוא אומר להמית בניו, וכי בניו הם ולא בני, (בראשית רבה):

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.