משאת המלך/בראשית/מב
כא[עריכה]
ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת (מב כא)
הוקשה לרמב"ן מנ"ל לשבטים שהצרה הזאת היא גמול על האכזריות, דילמא היא גמול על עיקר המכירה, וכתב דהם חשבו להם האכזריות לעונש גדול יותר מן המכירה, ע"ש. ואכתי יש להבין דמנ"ל שע"י צרה זו כבר הגיעו אל מיצוי עונשם על האכזריות, ושמא אין צרה זו אלא גמול על המכירה, ואמנם על האכזריות שזה עונש גדול יותר עוד עתיד להפרע מהם.
ושמא י"ל עפמש"כ הרמב"ם (בריש הל' תעניות) דההולך בקרי הרי זו דרך אכזריות, ע"ש. והנה השבטים הלא היו יכולים לתלות כל ענין העלילה של יוסף שנחשדו למרגלים הכל במקרה בלבד [וכמו דכתב רש"י לעיל (י"ב) שנכנסו בעשרה שערי העיר וכו']. אמנם השבטים לא הלכו בקרי לומר מקרה הוא, אלא תלו מיד הדבר שזה עונש מהשמים שהגיע להם, נמצא דבכאן תיקנו את מידת האכזריות למבואר ברמב"ם שהוא ענין ההליכה בקרי, ולכן מובן היטב שתלו שזה עונש מידה כנגד מידה לתקן מידת האכזריות ולא תלו זאת בעיקר המכירה.
אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו (מב כא)
יש להבין הרי דנוהו בכל עומק הדין ומה מהני תחנוניו, והרי מבואר מהכתוב שבאם היו שועים לתחנוניו יתכן והיו דנין אותו דין אחר, וצ"ב.
וניחא לי ע"פ מה דתניא בסנהדרין (ל"ו:) אין מושיבין בסנהדרין זקן וסריס ומי שאין לו בנים וכו', וחילופיהן במסית דרחמנא אמר לא תחמול ולא תכסה עליו, וחזינן דאף כשדנין ע"פ הדין מ"מ ע"י רחמנות מתעורר צד זכות, ולכן הני דאיכא חסרון אצלם ברחמנות לכך אין מושיבין אותן, וכן להיפך במסית דמושיבין אותן וכדי שלא יתגלגלו רחמיהן עליו ויבקשו לו איזה צד זכות, ואף כאן באם היו מגלגלין על יוסף רחמיהן יתכן והיו מוצאים לו צד זכות.
[ואגב יש לי להעיר על מה שהקשה המנ"ח (מצוה תצ"א) האיך כשר סריס לדון מסית, והלא בעינן שיהא סמוך וכבר כתב הרמב"ם שאין סומכין אלא למי שראוי לדון בכל התורה, וא"כ סריס שפסול לדיני נפשות א"כ אין סומכין אותו והאיך ידון את המסית ע"ש, ולכאורה ל"ק שהרי אף הוא ראוי לדון כל הדינים אלא שבפועל ובמציאות לא יתקיים והצילו העדה.]
ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א