רמב"ן/שבת/יח/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
והלא מגיס. והוא צובע שכן דרך הצובעין להגיס בבגדים. ומיהו גבי בישול נמי המגיס חייב משום מבשל כדתני' בתוספ'[1] ומייתי לה בגמ' בפ' המביא כדי יין[2] א' נותן את האור וא' נותן את העצים וא' נותן את הקדירה וא' מגיס כולן חייבין ומיהו לא גזרינן דילמא מגיס כדגזרי' בצובע שאין דרך כ"ב להגיס בה אלא משעה ראשונה כדי שיתערב הכל ויתבשל[3]. ונראה[4] דלא מחייב אלא בהגסה ראשונה שאינו מתבשל מהרה אלא בהגסה זו שנמצא אף הוא מבשל <הג"ה - פי' שכבר הגיס פ"א מע"ש> ובההוא ליכא למיחש כדאמרי' קדרה חיתה שרי אבל משהגיס דבלא מגיס מתבשל אף המגיס פטור דמאי עביד הלכך ליכא למיגזר בשבת משום מגיס דלאו קרובי בישולא איכא דבלא"ה מתבשל[5] א"נ א"ל דמש"ה לא אדכרו מגיס משום שחתוי הגחלים כוללת יותר שיש לחוש אפר במבושל כמאכל ב"ד ובצלי ופת ואלו משום מגיס ליכא[6] לפיכך הזכיר חיתוי גחלים בכ"מ ובקדרה חיתה ליכא משום מגיס כי היכי דלית בה משום חיתוי גתלים דהא מסח לי' לדעתי' מיני', ולא נגע בו כלל. וי"ל עוד דגבי צבע יש לחוש לפי שהוא קרוב להיורה והוא' מפסיד הרבה, וכ"נ בירושלמי [7].
בשיל ולא בשיל אסור. פי' משהגיע למקצת בישול[8] שהוא קודם למאכל ב"ד עד שיתבשל לגמרי כמאכל כל אדם ואפי' מצטמק ויפה לו נמי בכלל זה שהכל אסור[9] ואפשר דלא איירי הכא במצטמק, ולאו משום דשרי אלא דלא פי' רבינא הכא, וכך אמר בעל הלכות גדולות ז"ל[10] מאכל ב"ד בשיל ולא בשיל, ודינין הללו יתבררו לקמן[11] בס"ד:
- ↑ פי"א ה"ה.
- ↑ ביצה ל"ד.
- ↑ ועי' רשב"א דלהלן, וצ"ע אי כוונת רבינו ליישב שי' רש"י, או דכוונ' לפרש לפי דרכו דהחיוב משום צובע, אמאי ל"ח למגיס בתבשיל כמו בצמר. ועי' ר"ן שהביא הך ברייתא, ולא הזכיר כלל שיטת הראשונים דהחיוב משום צובע.
- ↑ וכ"ה בשם רבינו הרשב"א ד"ה ומהא, אמנם עי' להלן בשמו תוספת בזה קצ'.
- ↑ כעי"ז ברשב"א שם ובמאירי ד"ה כבר, דהטעם דתבשיל אינו חייב משום מגיס, אלא משום מחתה בגחלים, דבתבשיל אינו חייב רק על הגסה הראשונה שמערבת התבשיל, אך בצמר חייב לעולם משום מגיס, כיון שהדרך בצבעים להגיס תדיר כדי שלא יחרך.
- ↑ לכאו' כוונ' רבינו כמש"כ הרשב"א בעוי"ל, דכיון דבשיל כמאב"ד ליכא משום מגיס, וכ"מ בחי' הר"ן ד"ה והלא, וכעי"ז בר"ן עהרי"ף ד"ה ומדאמרי', דבתבשיל אינו חייב כל שהוא כמאב"ד, אך בצמר חייב לעולם, כיון דדרך הצבעים להגיס הצמר שלא יחרך, [ויל"ע אי לדעתו החיוב משום מבשל או צובע, ועי' פמ"ג סי' רנ"ב משב"ז סק"א, דמש' דהחיוב משום צובע], וברא"ש פ"ג סי"א, כ' דבתבשיל ל"ש מגיס, כיון שנתבשל כמאב"ד, אך בצמר יש מגיס גם במבושל כ"צ, כיון שלעולם מועיל בישול לסממנים או משום דככל שמגיס יותר נקלט הצבע יותר, וחייב משום צובע, והיינו דמפרש גם לדרך רש"י וגם לדרך תוס'. ובעיקר הענין אי בכמאב"ד ל"ש בישול, כ"ד התוס' לק' ל"ו: ד"ה בחמין, וכ"כ הרשב"א שם בד"ה והאי, ועיי"ש משנ"ת בדבריו. וע"ע בר"ן ד"ה והלא, בתי' א', דר"ל דנקט טעם מחתה בגחלים בקדירה, כיון שכולל יותר לפי שישנו בקדרה ובצלי ואלו משום מגיס אין לחוש אלא בקדרה. אמנם במאורות ד"ה כתוב בהשלמה כ' דרק במבושל כל צורכו אין מגיס, וכ"כ בהגהות הרמ"ך שבת פ"ג הי"א, פ"ט ה"ג ובמ"מ פ"ג הי"א בד' הרמב"ם שם פ"ט דיש בישול בכמאב"ד, וכמו"כ יש מגיס בכמאב"ד, [ומש"כ הרמב"ם בפ"ג לאסור ליתן המגריפה בתבשיל שעל האש להוציא אוכל, מיירי באינו מבושל כל צורכו], והו"ד בשו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תי"א, וכ"כ התפארת שמואל על הרא"ש פ"ג סי"א, בד' הרמב"ם, וכ"מ בחי' הגר"א ד"ה שמא. ובכלבו הל' שבת סל"א ד"ה כל מה, מבואר שיטה ג', דגם בתבשיל כל צורכו יש מגיס כל זמן שעומד על האש, ועיי"ש להזהיר עפי"ז הנשים שלא יתנו מים חמים בתבשיל שעל האש משום מגיס, וכ"כ באורחות חיים הל' שבת סי' נ"ב, אמנם יעו"ש דהרא"ה פליג, דיש מגיס רק בכמאב"ד, והו' בב"י סי' רנ"ג ס"ד ד"ה כתוב בנימו"י, ובמג"א סי' שי"ח סקמ"ב. [והעירו דבסי' נ"ב מש' בכלבו דמסכים הרא"ה, וצ"ל דמסכים עמו רק לענין דמה שאינה על האש והוא כמאב"ד אין בו מגיס], וכמו"כ עי' פמ"ג סי' רנ"ב משב"ז סק"א בשם הגהמ"י פ"ג הי"א, דכמו"כ יל"פ ברמב"ם לגבי מגריפה, דמיירי בקדירה מבושל כל צרכה, ולפי"ז יש מגיס בכ"צ, וכ"כ החזו"א או"ח סי' ל"ז סקט"ו, ועיי"ש דכ"נ בכלבו שפי' בד' הרמב"ם, ועייש"ע בתחיל"ד, דכ"ה מפשטות הרמב"ם שלא חילק בדבר, ועיי"ש בפמ"ג וחזו"א דלפי"ז יל"פ דנתינת המגריפה הויא מגיס ממש, ועייש"ע בפמ"ג שנסתפק להרמב"ם אי איסור מגיס מדרבנן, או דגם בכ"צ הוא מה"ת, וביאור צד זה, דהגסה פועלת יותר מסתם בישול. ובעיקר שי' הכלבו, עי' טל אורות [ג'וייא] בביאור על המרדכי תולדות אופה ד"ה אמנם ובשעה"צ סי' שי"ח ס"ק קמ"ח, שתמהו אמאי הגסה עדיפא מבישול ממש, ולכו"ע ל"ש בישול בכ"צ, ועי' פמ"ג הנ"ל, ובאחרונים ביארו בזה בכמה דרכים, ועי' שביה"ש מבשל אות פ"א, ואכמ"ל.
- ↑ פ"א ה"ו.
- ↑ מש' דמ"מ צריך להתבשל קצת, וע"ע לשון הראב"ן בשו"ת שבסוה"ס ועיתים סי' י"ח כעי"ז, ועי' חזו"א סי' ל"ז סקכ"ב, דמותר שיהוי הקדירה אע"פ שהוחמה קודם שבת שיעור פחות מיס"ב, אך הוחמה ליס"ב חשיב כהתחיל להתבשל, וכ"נ בשו"ת מנחת שלמה מהדו"ת סי' י"ב אות ג', אך עיי"ש דמ"מ יש איזה שהות מועטת לאחר שהגיעה ליס"ב, דיחשב שהתחיל הבישול, ושכ"מ קצ' בד' רבינו הכא כמו שהו' לדקדק.
- ↑ מבואר דהיתר קדירה חייתא הוא רק בכה"ג שלא נתבשל כלל קודם שבת, וכ"מ ברשב"א ד"ה האי ובמאירי ד"ה זה שביארנו ובר"ן עהרי"ף ד"ה והאי, והו' בשעה"מ רנ"ג סקי"א, וכ"ד המ"מ פ"ג ה"ח. וכ"נ הט"ז סי' רנ"ג סק"א ומג"א שם סק"ב. [והעירו מלש' הרשב"א ור"ן "בשיל ולא בשיל" הוא משיתחיל הבישול, וכאן בד' רבינו ובמאירי מבו' דאף אם נתבשל קצ' פחות מכמאב"ד, חשוב בשיל ולא בשיל, וכ"ה בעו"ר], וכ"מ ברמב"ם פ"ג ה"ח וכמש"כ בא"ר שם וכן בשעה"צ שם סקי"ג דהיתר קדירה חייתא הוא רק באופן שלא התחיל להתבשל כלל, [עיי"ש ברמב"ם "תבשיל חי שלא בשל כלל"], ועיי"ש בא"ר דאין הלכה כהב"ח דלהלן כיון דבהל' מבו' ברמב"ם לאסור. אמנם הב"ח סי' רנ"ג ס"ח ד"ה וכתב, ר"ל בדעת הטור שם, דכל שלא הגיע התבשיל לשיעור מאב"ד קודם שבת הרי"ז קדירה חייתא, וכ"מ בבעה"מ ד"ה והא דאמרי', שכ' דהוא היה כסבור לפרש דבשיל ולא בשיל היינו כמאב"ד, ולפי"ז ג"כ עולה דפחות ממאב"ד ל"ח בשיל, וכעי"ז בריטב"א ד"ה בשיל, דמק' דל"ש לומר דבשיל ולא בשיל היינו מאב"ד הא חנניא שרי בזה, ותי' דלחנניא יל"פ בשיל ולא בשיל קודם מאב"ד, ומשמ' דלרבנן באמת היינו כמאב"ד, ולפי"ז פחות ממאב"ד ל"ח בשיל. וכעי"ז במיוחס לר"ן ד"ה האי בד' ראשונים, וכן דקדק בא"ר סי' רנ"ג סק"ב, מד' הפיהמ"ש פ"ג מ"א הו' במאירי לק' שם, שכ' דב"ה אוסרים שהייה בכירה בתבשיל בחצי בישולו, אבל כל שלא נתבשל כלל מסיח דעתו וכו' ומותר בשיהוי, ומש' דכל פחות מחצי בישולו דהיינו מאב"ד הרי"ז כלא נתבשל כלל. וע"ע ראש יוסף ל"ח. ד"ה ומה בד' רש"י שם ד"ה ושכח. ובעיקר דקדוק הב"ח בד' הטור, וז"ל הטור: "אם נתבשל אפי' כמאב"ד וכו' אסור להשהותו", ומדהוצרך לומר דאפי' כמאב"ד, מש' דפחות מזה הוי בשיל ואינו בשיל, אמנם עי' ט"ז שם לדחות, וכן דחה בא"ר שם. ובאמת יל"ע בכוונ' הב"ח אי דבריו קאי גם להראשונים דפ' כחנניא דשרי שיהוי בכמאב"ד, דעיי"ש בב"ח, דקאי אשי' הראשונים דפ' כרבנן דפליגי אחנניא, ולא ביאר שיטתו בד' הראשונים דפ' כחנניא, אמנם עי' ט"ז שם דכ"ש לחנניא, ולפי"ז דחה ד' הב"ח, דהא מבו' בראשונים דגם לשיטתם דהני ראשונים דפ' כחנניא, בשיל ולא בשיל אסור בשיהוי אע"פ דהוא מכמאב"ד. ובאמת בשו"ת ערוגת הבושם ח"א סי' מ"ז אות ב', כ' לחלק דהב"ח באמת כ"כ רק להראשונים דפ' כחכמים דאסרי שיהוי בכמאב"ד, אך להראשונים דפ' כחנניא דשרי, אסור שיהוי בפחות מכמאב"ד. וע"ע שפ"א ד"ה האי.
- ↑ עי' הל' שבת סי' ז'. ד"ן י"ח, ג, ועיי"ש בריש כירה.
- ↑ עי' לק' ל"ז. ד"ה מהו. וע"ע לק' ל"ח.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |