רלב"ג - ביאור המילות/שמות/טז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


מכילתא דרשב"י


רש"י
דעת זקנים
בכור שור
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

רלב"ג - ביאור המילותTriangleArrow-Left.png שמות TriangleArrow-Left.png טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ג[עריכה]

בשבתנו על סיר הבשר. ר"ל שהיה הבשר נמצא להם שם בשפע:

ד[עריכה]

הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. ראוי שתדע שזה המופת היה נפלא מאד כי לא יתכן שיתהוה ע"ד הטבע דבר מזה בעת מהעתים כי לא יתהוה מאלו האדים העולים באויר דבר יתכן שיהיה מזון וזה מבואר במעט עיון למי שעיין בטבעיות והנה עכ"פ יתכן שיהיה מערוב היסודות והמזג שמה שיהיה טבעו כטבע זה המן אשר ירד להם מן השמים שאם לא היה הענין כן יהיה מציאות המן נמנע מצד עצמותו ומה שזה דרכו לא יתחדש ע"ד מופת כמו שלא יתחדש ע"ד מופת מציאות מרובע יהיה קטרו שוה לצלעו. וכבר בארנו זה בו' ממ"י ושם בארנו זה הענין הוא דעת תורתנו ושהוא מחוייב מצד העיון והנה היה התהוות המן בזולת סבותיו באופן התהוות מהמטה נחש ר"ל שאין התהוות המן ומציאותו דבר נמנע מצד עצמותו כמו שאין מציאות הנחש נמנע מצד עצמותו ואמנם היה נמנע מצד הטבע שיהיה המן מאלו האדים או מהאויר ושיהיה הנחש מהמטה:

ה[עריכה]

והיה ביום הששי. ר"ל שיאפו ממנו ביום הששי מה שיצטרך לכבוד השבת כמו שבאר אחר זה כי בשבת לא יוכלו לאפו' ולבשל כי הם מהמלאכו' האסורות לעשות בשבת כמו שנתבאר בה המקו' ושיתבאר במה שיבא ורז"ל ביארו מזה שהוא אסור להשתמש בשבת במה שלא היה מוכן לצורך שבת מערב שבת כמו גרוגרות וצמוקים בעת התיבשם לשמש שאינם ראויות מצד עצמתם אבל הדברים ראוים בעצמם אע"פ שהם בלתי מוכנים מפני שהם עומדים לסחורה הנה הם מוכנים אצל שבת כי לגודל מעלת השבת ישים האדם כל הדברים אשר בידו מוכנים אצלו וכן למדנו ענין ההכנה ליום טוב מזה המקום אלא שיש הבדל בדיני המוקצה בין שבת לי"ט כי י"ט יהיה מוקצה מה שיהיה לסחורה אע"פ שהוא ראוי בעצמותו וכן יהיה מוקצה הב"ח העומד לגדל התרנגולת לביצתה ורחל לגזתה כי אין מעלת י"ט אצל האנשים כמעלת שבת ולזה לא יהיו אצלו כל הדברים הראוים בעצמם מוכנים כמו הענין בשבת. וכבר נסתעפו מזה השרש דינים רבים במסכת י"ט ובמסכת שבת ובמקומות זולתם מהתלמוד:

והיה משנה על אשר ילקטו יום יום. כדי שיספיק להם לשני ימים ערב וידעתם כי אני יי' וגו' ר"ל שכבר יתבאר לכם עוצם כחו וגבורתו לעשות כל אשר ירצה וזה שכל מה ששאלתם ממנו יתן לכם עד שכבר יביא לכם בשר לאכול בזה המדבר בזה היום בעינו קודם שיעבור הערב ובבקר תראו כבוד יי' במה שישפע ממנו לכם לחם לאכול בזה האופן הנפלא לפי שהוא שמע תלונותכם:

ח[עריכה]

אשר אתם מליני' עליו. כי לא עלי ועל אהרן תלונותיכם במה שאמרתם לנו כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה להמית כל הקהל הזה ברעב כי אם מהש' יתעלה כי מאתו נהיה כל אשר עשינו:

י[עריכה]

והנה כבוד השם נראה בענן. זה היה על צד המופת. רוצה לומר שהיו מכירים ישראל בבא הנבואה וזה היה בהרבה מנבואותיו לפי מה שהתבאר מדברי התורה וזה היה כלו להביא ישראל שיאמינו בענין הנבואה כדי שיקבלו התורה קבלה שלמה שלא ישאר להם ספק בשהיא מהשם יתעלה:

יב[עריכה]

בין הערבים תאכלו בשר. ר"ל בזמן אשר בין הערבים והרצון בזה שקודם שתסור היום לגמרי יאכלו בשר:

יג[עריכה]

ותעל השליו. הוא מין ממיני העופות ואולי העלה אותם השם יתעלה מן הים כמו שכתב החכם א"ע שכבת הטל הו' הטל שיורד בבקר והנה אמר שכבת הטל לפי שהוא נעשה מאיד חלוש לא ירדו ממנו טיפים אבל יתלחלח מהקרירות אשר בסוף הלילה וימצא הלחות בפועל על הארץ:

יד[עריכה]

ותעל שכבת הטל. ר"ל שנפסקה ירידת הטל כמו שפירש החכם אבן עזרא. והרצון בזה שהטל יהיה יורד ראשונה ואחר שירד הטל ירד המן עליו כמו שכתוב ורדת הטל על המחנה וגו':

דק מחוספס. פירש החכם אבן עזרא שהיה דק ועגול גם נכון הוא מה שפירש המתרגם רצוני שהוא היה כדמיון זרע דק קלף ר"ל שהוסרה קליפתו כי הוא היה לבן כזרע גד כמו שספר אחר זה:

טז[עריכה]

עומר לגלגולת. פירש אחר זה כי העומר הוא עשירית האיפה והאיפה היא מדה שעורה שלש סאין והנה הסאה היא ו' קבין והקב היא ארבעה לוגין ולזה תהיה מדת העומר שבעה לוגין וחמישית לוג:

יז[עריכה]

ויעשו כן בני ישראל. ללקט עומר לגלגלת כאשר צוה להם משה:

וילקטו. מי שהיו לו בני בית מרובין ומי שהיו בני ביתו מועטים לפי האומד באופן שיהיה בו עומר לגולגולת וכאשר מדדו מה שלקטו מצאו שהמרב' לא העדיף מעומר לגלגלת והממעיט לא החסיר וזה היה דבר פלא כי הרצון היה מהשם יתעלה שיהיה להם לחם חקם לא פחו' ולא יתר ולזה סבב שימצאו הענין בזה האופן:

יט[עריכה]

איש אל יותר ממנו עד בקר. הנה צוה השם יתעלה להם לסבות האחת כי זה השיעור הוא ראוי למאכל אדם ר"ל עומד לגולגולת ולא יוכלו להותיר ממנו שלא יזוק גופם. והשנית כי ההשתדלות להותיר ממנו עד בקר היה מורה על מיעוט האמנה בשם יתעלה לא יבטח המותיר ממנו עד בקר שירד המן בבקר שאם היה בוטח בזה לא היה משתדל להותיר מהמן עד הבקר. ולזאת הסבה כעס משה על האנשים שהותירו ממנו עד בקר וסבב השם יתעלה שלא יועיל להם כי כבר באש והיתה בו רמה:

כא[עריכה]

וחם השמש ונמס. סבב זה השם יתעלה כדי שילקטוהו בזריזות בבקר השכם קודם שיביאו הרוחות עליו עפר ולהקנותם תכונת הזריזות ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה. יתכן שהיה זה על דרך פלא כי לא מצאנו שצוה משה להם שילקטו ביום הששי לחם משנה והנה הם היו לוקטים לפי האומד עומר לגלגולת וכאשר מדדו בעומ' מצאו שכבר לקטו שני העומר לאחד ולזה באו כל נשיאי העדה להגיד למשה הדבר הזה לאמת מה זה ועל מה זה. ואפשר כמו שכתב החכם אבן עזרא שאמר להם משה שילקטו ביום הששי לחם משנה ואם לא נזכר ובאו נשיאי העדה לדעת מה יעשו ממנו. והנה הביאור הראשון נכון הוא יותר שאם היה כפירושו למה זה לא שאלו נשיאי העדה מה יעשו מזה הלחם המשנה ואיך יאכלוהו כאשר צוה אותם שילקטו ביום הששי לחם משנה והנה סבב השם יתעלה שידעו כי ביום השביעי הוא שבת בזה האופן קודם שיצוה אותם משה בענין השבת כדי שיאמינו יותר בענין השבת כי הם ראו כי ביום הששי ירד להם משנה ולא ירד ביום השביעי וזה לאות כי היום הזה נבדל בענינו משאר ימי השבוע ושהוא בלתי ראוי שתעשה בו המלאכה ולזה אמר להם משה זה אשר ראיתם שירד ביום הששי לחם משנה:

כג[עריכה]

הוא אשר דבר יי' שבת שבתון שבת קודש ליי' מחר. ר"ל שהוא מחוייב שישבתו בו מכל מלאכה ואין ראוי להתעסק בו רק בעבודת השם יתעלה ולזה אפו ביום הששי מה שיצטרך לאפות לצורך השבת ובשלו הצורך לבשל והעודף הניחו למשמרת עד הבקר לאכלו בשבת והניחוהו עד הבקר ולא הבאיש ורמה לא היתה בו כי מאת השם נהיה שיניחו אותו למשמרת ולזה לא קרה בו מה שקרה במה שהותירו עד בקר בשאר ימי השבוע כי הוא הבאיש והיתה בו רמה ויתכן שהודיעו למשה שלא הבאיש ולא היתה בו רמה ואמר להם משה אז שיאכלוהו ביום שבת ולא יצאו ללקוט כי לא ימצאו וכל זה היה להוסיף להם האמנה בענין השבת:

כח[עריכה]

לשמור מצותי ותורותי. רוצה לומר במצותי מה שעברו על דבר השם להותיר מהמן עד הבקר ולצאת ביום השבת ללקוט ואלו המצות הם בעינם התורות שזכר כי צוה הש יתע' אלו הנימוסים בעניין המן והשבת ובזה האופן קרא התורה נימוס אשר צוה השם יתעלה שיעשו בו דבר אחד מהדברי אמר זאת תורת החטאת זאת תורת האשם ואפשר עוד שקרא אלו המצות תורות לפי שאין הכונה בהם עניין אלו המצוות בעצמותו אבל הם מכונות להורות על דברים אחרים כאלו תאמר שמצות השבת היא להורות על חדוש הועלם או על יציאת מצרים גם כן כמו שזכרה התורה זה בפרשת וישמע יתרו ובפרשת ואתחנן ומה שצוה השם יתעלה שלא להותיר מהמן עד הבקר היה להורות כי ראוי לאדם יסתפק בלחם חקו ולא יפנה לרבוי אסיפת הקנינים שימנעוהו במה השתדלות בשלמות הנפש עם שכבר היה זה להרגילם שיאמינו בשם יתעלה שכבר ירד המן להם בבקר בבקר:

כט[עריכה]

שבו איש תחתיו וגו'. ולזא' הסבה נתחייב המקושש סקילה כמו שנתבאר בתורה ומזה המקום יתבאר שההכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד היא אסורה בשבת וכבר נבאר זה בג"ה מצד אחר בפרשת יתרו והנה הוציאו רז"ל ענין. התחומין של תורה מזה המקום בראשון מעירובין אלא שעכ"פ פשט הכתוב הוא כמו שבארנו וענין התחומין יתבאר לנו ממקום אחד כמו שנבאר בפרשת יתרו ואלו היתה זאת האזהרה למנוע היציאה מהמחנה הנה יתחייבו האנשים אשר בקצה המחנה בלכתם פסיעה אחת שיצאו חוץ למחנה וזה דבר בלתי ראוי שנאמינהו כי המשקושש יצא חוץ למחנה לפי מה שיראה ממה שאמר וימצאו איש מקושש עצים לא היה חייב אלא מפני שהיה מקושש ולזה לא נענשו המוצאים אותו ולא גונו על צאתם מהמחנה ואולם הביאו רז"ל זה הפסוק לאסמכתא לבד כמנהגם ברבים מביאורי דיני המצות ואפשר שנאמר שהרצון בזה שישבו תחתיהם מי שלקטו דבר חוץ למחנה כי אין להם להוציאו חוץ מהמקום ההוא שהוא תחתיו כי אי אפשר שנאמר שיצוה אותם משה שישבו בשבת במקומם ולא יצאו משם שאם היה הדבר כן היו מוצאי המקושש חייבים ולזה הוא מבואר שזה המאמר היה למי שילקט דבר בשבת בחוץ ואמר אחר זה אלי יצא איש ממקומו להזהיר אפילו על היציאה בזולת לקיטה והנה היציאה מהמקום לפי מה שימצא מהמדינות לא יהיה בפחות משיעור המדינה כי עד כמו שיעור המדינה לכל הצדדים ימשכו לכל הפחות שדות העיר וכרמיה ויעריה ולפי שמחנה ישראל היה אז ג' פרסאות לפי מה ששערו לפי מנין האהלים שהיו שם הנה היתה זאת האזהרה שלא יצאו שלש פרסאות חוץ למחנה כי לא היה הרצון בזה שלא יצא כלל מן המחנה כמו שביארנו. ולזה תהיה הכונה בו שלא יצאו ממה שהוא ראוי שיהיה נכלל במקות המחנה ולפי שהם היו במדבר שלא היתה שם שדות וכרמים הנה יהיה זה השיעור כולל בכל מדינה היתה גדולה או קטנה ואע"פ שאין גבוליה מגיע לכמו זה השיעור אז ירצה בזה באמרו שבו איש תחתיו שמי שיצא חוץ לשלש פרסאות ישב במקומו שלא יהיה לו רשות לשוב אל המחנה ולא יוכל ללכת יותר מארבע אמות ובזה חטאו היוצאים מהמחנה' ללקט כי הם לא לקטו דבר עם שהיה בזה הפועל ממיעוט האמונה בשם יתע' מה שלא יעלם:

לא[עריכה]

זרע גד. אחשב שהוא אחד מהזרעים הקטנים הלבנים ודמהו לו מצד הלובן כאלו יאמר שהוא לבן כזרע גד ולפי זה הפירוש אפשר שיהיה מאמר לאה בא גד להיותו הבן ההוא לבן ולזה המשילה אותו לגד וקראו גד או ירצה בזה שהוא כזרע גד כדמיונו וכדמותו והיה גם כן לבן:

וטעמו כצפיחית בדבש. אמר זה להורות על הפלגת שבח המן שהוא היה לתכלית הערבות בטעמו. והיה טוב למראה:

לג[עריכה]

לפני יי'. ר"ל לפני ארון העדות והוא בקדש הקדשים כמו שיתבאר במה שיבא והנה היה זה המן קיים לדורות ובלתי נפסד על צד הפלא ר"ל שכבר נתן לו השם יתע' טבע אז על יד משה נביאו על שיהיה בלתי נפסד עם היותו קל ההפסד בעצמותו עד שהיה נמס הנשאר מהמן חוץ מהמחנה בחום השמש כמו שקדם:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.