טעמא דקרא/שמות/טז
טו[עריכה]
הוא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה. בירו' מע"ש פ"א ה"א הי' אדם אומר לחברו מה אכלת היום והי' אומר לו מן והוא יודע שהוא מע"ש מה המן ניתן במתנה אף זה ניתן במתנה. וקשה היכן מצינו שהמן ניתן במתנה. וי"ל דאמרי' בעירובין פ"ג ב' עשירית האיפה האוכל במדה הזאת ה"ז בריא ומבורך יתר על כן רעבתן פחות מכאן מקולקל במעיו וא"כ מה יעשה המקולקל במעיו שאין יכול לאכל כל העשירית האיפה והרי יש לאו לא תותירו ממנו עד בקר ואין יכול למוכרו לרעבתן שכ' בס' מנחה בלולה שאין עושין סחורה במן דכתיב לאכלה וכמו דדרשינן בפירות שביעית לאכלה ולא לסחורה וע"כ מוכרח ליתנו במתנה לרעבתן ולא יעבור בלאו דלא תותירו וזהו המן ניתן במתנה (מיהו יל"פ ניתן במתנה שהקב"ה נתן לנו את המן במתנה משא"כ כל אכילתנו אנו צריכין לזרוע ולקצור או לקנות מאחר).
הוא הלחם אשר נתן ה'. בברכות מ"ח ב' מבואר שהיו מברכין אחריו ברהמ"ז והיינו משום שהיו לו תכונות לחם והי' מזין כלחם וקבעו עליו הסעודה ולהכי קרי לי' לחם. ויל"ע אם זה דוקא כשנתכוונו לטעם לחם (שהרי המן הי' משתנה לכל הטעמים שכוונו) ואז הי' לו כל תכונת לחם אבל אם כיונו לטעם פירות הי' לו תכונת פירות ולא היו צריכין לברך אחריו ברהמ"ז כי אז לא הי' מזין כפת א"ד תמיד הי' מזין כפת רק הנ"מ לענין הטעם איזה טעם הרגישו בו. ויש להביא ראי' ממש"כ רש"י בפ' בהעלתך (והוא מספרי) שהמן הי' משתנה לכל הטעמים חוץ מה' מינים הקשואין והאבטיחים כו' מפני שקשה למניקות ואם נימא שהתכונה לא נשתנה והי' לו תמיד תכונת לחם ורק בטעם הרגישו טעם אחר א"כ למה הי' קשה למניקות (ודוחק לומר דהרגשת טעם לבד מזיק למינקת) ועי' יומא ע"ה א' ולכן נראה דכל מין שחשבו הי' לו תכונת מין ההוא ולכן לא נתלוננו אלא על הראי' בלתי אל המן עינינו, ובזה י"ל קושיית מרן החזו"א או"ח סי' כ"ח סק"ד איך ברכו על המן ברהמ"ז הא נבלע באיברים והו"ל כנתעכל מיד די"ל דבאמת הי' לו כל תכונת לחם ולא נבלע מיד באיברים עד שיעור עיכול ואז נבלע באיברים ולכן יכלו שפיר לברך עליו.
הוא הלחם אשר נתן ה'. משמע שהמן הי' לו דין לחם ויצאו בזה ידי קידוש במקום סעודה. וקשה איך יצאו ידי לחם משנה והמן כזרע גד הוא דק ככפור ואין לומר שחשבו עליו שיהא לחם דאפי' למ"ד טעמו וממשו נשתנה הרי כתבו בתוס' (במושב זקנים מבעה"ת פ' בהעלותך) דצריך לחשוב דוקא בשעת אכילה ובשבת אסור לחשוב דהוי כמבשל. ונראה דלכך אמר הכתוב אשר תאפו אפו ואפאוהו בצורת לחם ועשו אותו לחם משנה.
טז[עריכה]
זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת. משמע שנצטוו שלא ילקטו יותר מעומר לגלגלת וכן כתיב אח"כ וילקטו אותו בבקר בבקר איש לפי אכלו, אבל למדוד בעומר א"א דאמרי' במנחות פ"ז ב' שהוא סימן קללה (ואין נ"מ בין משקל למדה דגם שם יכול לעשות במדה) וע"כ שעשו באומדנא ולפי שא"א לצמצם ע"כ שיש שהותירו ויש שפחתו ואח"כ מדדו והי' נס שלא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר ונלקט ממש בצמצום ועפ"ז מבואר הפסוקים.
לקטו ממנו איש לפי אכלו עומר לגלגלת. במנחות ל"ז ב' מבואר דכל היכא דכתיב לגלגלת מי שיש לו ב' ראשים מקבל כפול וא"כ כאן שהי' אוכל כפול וקבל מן המן כפול ומוכח דאכילה נשבע לפי הנאת גרונו ולא לפי הנאת מעיו דהא חד מעי אית לי' וכן מוכח בחולין ק"ג ב' דמסיק לענין מאכלות אסורות דבתר הנאת גרונו אזלי' ולא בתר הנאת מעיו ויל"ע דבכתובות ק"ג א' אמרה חד כריסא אית לה תרי כריסתא לית לה והול"ל חד גרונא אית לה ולא תרי שהרי אין תלוי במעיו אלא בגרונו וצ"ע.
כג[עריכה]
הוא אשר דבר ה'. פירש"י מלמד ששכח משה לומר להם הלכות שבת ולכך נענש שא"ל עד אנה מאנתם ולא הוציאו מן הכלל, ובפסוק עד אנה מאנתם פירש"י בהדי הוצא לקי כרבא והוא מב"ק ס"פ החובל (צב.), ולכאורה דברי רש"י סותרים וכבר עמד בזה בש"ח. ועי' בס' מושב זקנים מבעה"ת. ונראה דהא דבהדי הוצא לקי כרבא הוא דוקא כשהכרבא סמוך להוצא אז לקי בהדי הוצא אבל אם אין להכרבא שום שייכות לההוצא למה ילקה בהדי' ולכן אמר שלמרע"ה היה מגיע קצת עונש אע"ג שלא הגיע לו עונש כזה שיאמרו לו עד אנה מאנתם ע"ז אמרו בהדי הוצא לקי כרבא אבל אם לא היה מגיע לו שום עונש לא הי' לו שייכות לההוצא שילקה בהדי'.
את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו. הק' במושב זקנים למה הם צריכים לאפות ולבשל הרי סגי לחשוב עליהן. ותי' דצריך לחשוב בשעת אכילה וזה אסור בשבת דהוי כמבשל. מכאן מוכח דהיכא דבמחשבתו איתעביד מעשה הוי כמעשה ואסור בשבת, ודלא כשטמ"ק בביצה ל"ד ב' דמותר לעשר בשבת במחשבתו אע"ג דבדיבורו איתעביד מעשה, ועמש"כ בזה בבה"ל פ"ט ממעשר ה"ז ד"ה אומר.
ל[עריכה]
וישבתו העם ביום השביעי. משמע שהוא השבת שאחר השבת שלקטו בו דתן ואבירם ושבת זו שמרו כהלכתו וזהו שאמרו בשבת קי"ח ב' אלמלי משמרין ישראל ב' שבתות כהלכתן מיד נגאלין דשבת א' שמרו כהלכתו ובספרי פ' שלח ויהיו בנ"י במדבר בגנות ישראל דבר הכתוב שלא שמרו אלא שבת ראשונה והשני' בא זה וחללו (מובא ברש"י שם) והכונה לשבת זו ששמרו כהלכתו ואין הכונה לראשונה ממש שהרי אמרו בשבת שם שהראשונה חללו שנא' ויצאו מן העם ללקוט (ובזה מיושב מה שנתקשה שם בשפתי חכמים) ועי' תוס' שבת פ"ז ב' ד"ה כאשר.
לא[עריכה]
ויקראו בית ישראל את שמו מן. ובמכילתא דורשי רשומות אמרו בית ישראל קראו את שמו מן. יתכן דכוונתו דבית ישראל אלו הנשים כדפירש"י לקמן י"ט ג' (והוא ממכילתא שם) כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים משום שהנשים קראו לו שם כי כתיב אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ומלאכות אלו נמסרו לנשים כדפירש"י בשבת ל"ב א' דלכך נמסר מצות חלה לאשה משום שהיא עוסקת בו (עי' פסחים מ"ח ב' שלש נשים עוסקות כאחד א' לשה וא' עורכת וא' אופה) לכך גם קריאת השם נמסר להן.
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |