הכתב והקבלה/שמות/טז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


מכילתא דרשב"י


רש"י
דעת זקנים
בכור שור
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

הכתב והקבלה TriangleArrow-Left.png שמות TriangleArrow-Left.png טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

בחמשה עשר יום. לרבותינו אותו היום שבת היה (שבת פ"ז ב') ולדעת רבותינו כבר נצטוו במרה על השבת, כמ"ש רש"י ע"פ שם שם לו חק ומשפט, ואיכא מ"ד דאתחומין נמי איפקדו התם, א"כ איך נסעו ביום השבת, ונ"ל כי טעם בחמשה עשר כטעם ויכל א' ביום השביעי שפי' מתחלת שביעי שהוא הרגע הבלתי מתחלק אשר הוא תכלית הזמן שעבר וראשית מזמן העתיד, וכמאמרם נכנס בו כחוט השערה, כמו כן בחמשה עשר פי' בתחלת יום חמשה עשר והוא סוף ע"ש, כי אות בי"ת המחוברת למלת הזמן פעמים יורה על התחלת הזמן, פעמים על ההמשך ופעמים על סופו (עמ"ש בבהר במה נאכל, ובכי תבא בבשנה השלישית). ודברי הרא"ם בזה אינם מיושבים, גם א"צ לדברי בעל משכיל לדוד שבאו ע"י בורגנין:

למען אנסנו. אין טעם אנסנו כדי לאמת המנסה דבר מסופק חלילה, כי בעצם המנסה ית' אין צורך לנסיון להודע בירור ספק בדבר, כי הוא יודע העתידות, אבל אנסנו הוא לתת שלמות הבירור להמנוסה, שיתברר לו יכלתו אם יוכל לעמוד בנסיונו, שבכל יום ויום יהיו עיניהם תלויות למזונותיהם, אם יהיה להם בטחון גמור בהש"י; וזהו אנסנו, פי' אביא אתכם לידי נסיון עצמכם ויבורר לכם אם כבר הגעתם לידי מדת הבטחון הגמור אם לא (אייך זעלבסט פערזוכען לאססען), הנה הנסיון בזה להוציא במנוסה דבר מדת הבטחון מן הכח אל הפועל, ולחזק בו תכונה נפשית הגדולה מאד בערכה:

ו[עריכה]

ויאמר משה. ויאמר משה. השני ביאור לראשון, מה שאמרתי ערב וידעתם וגו' הוא בתת ה' לכם בערב בשר לאכול וגו' תדעו בפלא זה כי ה' הוציאכם בנפלאות ובלעדו לא יכולתם לצאת משם, ומה שאמרתי ובוקר וראיתם את כבוד ה' הוא בתתו לחם מן השמים שהוא פלא שלא היה כמהו, ופלאיו ית' נקראו כבודו, ומה שאמרתי ונחנו מה דעתי שלא עלינו התלונה כ"א על ה'; ונראה שאין כאן מוקדם ומאוחר שאם כסדרו מאין ידע משה כי יהיה כך וכך טרם יגלה אליו דבר ה' (רל"ש):

טו[עריכה]

מן הוא. י"מ לשון הכנת מזון כמו וימן להם המלך, וי"מ שהוא לשון ארמי כמו מה הוא, ויותר יתכן דברי רנ"ו שהוא לשון חשיבות כמו ואחריתו יהיה מנון (משלי) לפני שמש ינון שמו (תהלים מ"ב) שהוא לרש"י חשיבות שררה, ומזה אשר מנה שר הסריסים (דניאל) ממנים על הכלים (דברי הימים א ט׳:כ״ט) שהוא מנוי פקידות גדולה ושררה, כי בראותם אותו לא ידעו לכנותו בשם, לפי שהיה דבר נכבד ועינו כעין הבדולח יורד משמים, לא עלה על לבם כלל שירד לאכילה, וע"ז אה"כ כי לא ידעו מה הוא, כלומר לא ידעו מה טבעו ולאיזה צורך ירד לכן קראו בתמהון לבב מן הוא (דאס איסט פראֶכטיג, פראכטפאָלל, העררליך) כלומר דבר חשוב הוא:

כ[עריכה]

ויותירו אנשים. הותירו לכתחלה לנסות דברי משה (רע"ס) לכן אמר לשון נותר, דאלו כוונתם היה לאכול ממנו למחר היה ראוי לומר וישאירו, והוזכר לעיל ההבדל בין שאר לנותר:

וירם תולעים ויבאש. מקרא הפוך שבתחלה הבאיש ולבסוף התליע (רש"י); וברבה אמרו וכי יש לך דבר שבתחלה עשה תולעים ואח"כ מבאיש, אלא בקש להראות מעשיהם לבריות שלא יריחו את ריחו בערב ויעמדו וישליכו אותו ולא יתפרסם חטאם שהותירו; אמנם לרש"י אות וי"ו של ויבאש יורה על הזמן שכבר עבר קודם הפעל אשר לפניו (פלוסקוואמפערפעקטום), כמו הן קצפת ונחטא שר"ל וכבר חטאנו, וכן גבר ימות ויחלש וכבר חלש, וכן וירד מעשות החטאת (ויקרא ט׳:כ״ב) וכבר ירד כי אחר שירד מעשות העולה ברכם, וכן כאן ויבאש וכבר הבאיש:

כא[עריכה]

וחם השמש ונמס. מה שנשאר ממנו בשדה נמס (רש"י וכת"א), הוסיפו כן לפרש כי רק הנשאר על השדה כזרוח השמש נמס, אבל העומר שלקטו אפילו בצהרים עמד בעינו, לא שלט עליו חום היום ולא חום האש, כי אחרי לקיטתו מלבד שלא המסו עוד חום שמש אבל נעשה מקשה שגם האש לא שלט בו ולכן נאכל כמות שהוא והיה טעמו כצפיחית בדבש, ואילו היה עדיין בטבעו הראשון היה נמק בפה כמו השלג שימוק בפה מחום האדם ואין זו אכילה אלא שתיי', ולפי שהיה מקשה כשרצו לעשות ממנו תבשיל או עוגות היו צריכים תחלה לטוחנו בריחים או לדכותו במדוכה כדי שיתבשל ויאפה היטב, וא"כ ז"ש וחם השמש ונמס איננו על העומר שלקטו כי הוא לא היה נמס אפי' בעת הצהרים, לפי שבא בו טבע שני', אבל הנותר על פני השדה אחר הלקיטה מיד שחם השמש נמס והיה למים, ומלת וחם הוא יוצא שיחם לתחתונים המתפעלים ממנו, כמו וחם לאדוני המלך (מלכים א א׳:ב׳) ע"י שכיבת הנערה אצלו, וזה יתכן לשתי דעות המחקרים אם שיחם היום מתנועת השמש או מנצוצי השמש המכים ממעל לאופק. ולא יתכן לפרש וחם על השמש עצמו כי השמש חם בכל עת בכל מקום שהוא עומד, וכל זה דלא כראב"ע (רנ"ו), והאריך שם עוד לסתור דעת הראב"ע שמשוה מליצת חום השמש למליצת חום היום ואינו כן, ע"ש. וכבר גליתי דעת רבותינו בזה במלת כחום היום דאברהם, והם כדבריו ממש:

כג[עריכה]

הוא אשר דבר. אמר ה' לי והיה ביום הששי והיה משנה ולא ידעתי טעם הדבר עתה נודע לי טעמו לפי ששבת מחר ולא ירד בו (רל"ש):

כל העודף. כל מה דמשתייר מן מה די תיכלון יומא דין (תיב"ע) ומדאמר למעלה לשון אל יותר, ויותירו אנשים. וכאן לא אמר כל הנותר רק לשון עודף. נ"ל שבא לכלול בו גם מכוון היתרון והמשובח, כרגיל ברבותינו חביב עדיף (בעססער) וכפי החיוב לתקן האפוי והמבושל ומבושם יותר לכבוד שבת. והטעם החלק מן הפת והתבשיל המתוקן ביותר בבשמים יניחהו למחר ויברור המנה היפה לשבת (דען פארציגליכערן רעסט):

כט[עריכה]

אל יצא. בספ"ק דעירובין נפקא לן נמי מהך קרא איסור הוצאה דדרשינן אל יוציא, ואפי' למאן דאמר התם דעיקר קרא לתחומין הוא דאתי מודה דדרשינן מניה נמי אל יוצא (עיין רשב"א בחידושיו ריש מסכת שבת), ואין זה זרות כ"כ להחליף העומד ביוצא, כי שרש יצא אף שהוא בכל מקום פועל עומד מצאנוהו יוצא (כבעמוס ה׳:ג׳) העיר היוצאת אלף, שפירש"י המוציאה אלף, (ובראה י"ד כ"ב) היוצא השדה שפירש לראב"ע מה שיוציא השדה, וכת"א דיפיק חלקא, והרבה שרשים משמשים עומד ויוצא כאחד, כשרש הפך, ואיש ישראל הפך (שופטים ב') עומד, הפך את מימיהם לדם (תהילים ק״ה:כ״ט) יוצא. פוץ, ויפץ העם בכל ארץ מצרים (שמות ה׳:י״ב), ויפץ ד' אותם (נח). אוץ, אץ לך הר אפרים (יהושע י״ז:ט״ו) והנוגשים אצים לאמר, יוצא. מוש, ומש חצי ההר (זכריה י״ד:ד׳), ומשתי את עון הארץ (שם ג') יוצא. שוב, שב את שבות איוב, ושב ה"א את שבותך, ושבתי את שבות עמי בשוב ה' את שבות עמו. ירד, אפוד ירד בידו (שמואל א כ״ג:ו׳) כמו הוריד לתרגום, ער"ש ב"מ. שכל, רחליך ועזיך לא שכלו, עומד, שכלה נשים חרבך יוצא (ביאור בראשית מ' ל"ה). ידע, עתה ידעתי (וירא) הודעתי לרס"ג רשב"מ ורש"י. נשל, ונשל הברזל מן העץ עומד, ונשל גוים רבים יוצא. ילד, ובתואל ילד את רבקה, הוליד. בער, בערה בם אש ה' (במדבר י״א:ג׳-ד׳) כפשתים אשר בערו באש (שופטים ט״ו:י״ד). עבד, את הגוי אשר יעבדו (לך לך) ליב"ע דמפלחון להון על העובד, דיפלחון בהון אונקלס, על הנעבד. אבד, ארמי אובד אבי יוצא, האביד אבי לרש"י ותרגום. עלה, ויעל אברם ממצרים, עומד, ויעל עולות במזבח יוצא, העלה. ראה, וירא את המקום מרחוק עומד, וירא אותם את בן המלך (מלכים ב י״א:ד׳) יוצא, הראה. הלך, ואברהם הולך עמם לשלחם, עומד, וה' הולך לפניהם יומם, יוצא, הוליך לת"א. מלא, מלאה הארץ חמס עומד, וכבוד ה' מלא את המשכן יוצא. נוח, וינח בכל גבול מצרים, וינח ביום השביעי, עומד, וינח ה' להם מסביב (יהושע) יוצא וכן בד"מ. נטה, ויט אהלה, נטה לו אהל יוצא, ויט אלי' אל הדרך, ולא נטה ללכת על הימין עומד. נזל, יזל מים מדליו עומד, ועפעפינו יזלו מים יוצא. (ומזה נ"ל שהשנויים הגדולים הבאים בכ"ק בשרש יצא, שהנכח והנסתר באים על שתי דרכים, פעמים עה"פ צרוי' ופעמים חרוקים, מוצא רוח מאוצרותיו, תוצא הארץ נפש חי', ויוצא אותו החוצה, וכן בכ"ד מקומות צרויים, כארץ תוציא צמחה, מוציא אסירים בכושרות, ויוציא אתכם מכור הברזל, וכן בי"ד מקומות חרוקים; שהחריקים הם מהפעיל, והצרוים תולדותם הם מהעומדים המשמשים ליוצאים). הנה מכל הלין יצא לנו שאין לתמוה כ"כ אם רז"ל במקומות רבות מוציאים את העומדים, כבפר"א דמילה. ותקח צפורה צר ותכרות קרי בי' ותַקח ותַכרת, (פ' ערבי פסחים) לא תשא שמע שוא קרי בי' לא תשיא, (פ' בני העיר) א"ת ולמשנאי אלא ולמשניאי, (פ' החליל) א"ת וה' ישלם לך, אלא ישלים לך. (פ"ק דחגיגה למען יִלְמְדו קרי בי' ילַמדו, (פ"ק דקדושין) ולמדתם קרי בי' ולְמַדתם, (פ' הנחנקין) והי' האיש אשר לא ישמע, קרי בי' לא ישמיע, (פ' כל הנשבעין) לא תנאף דרשו בי' לא תנאיף, (ירוש' פ' הי' קורא) והדבר אשר יקשה מכם ושמעתיו, דרשו כמו והשמעתיו, (ב"ר פי"ט) א"ת וישְמעו אלא וַיַשְמִיעו, (ב"ר פכ"ב) והאדם ידע כמו הודיע, (ובפ"ח) כי יודע ה' דרך צדיקים כמו הודיע, (ובפי"ד) עתה ידעתי כמו הודעתי, (במדר' חזית) צדיקים ירשו ארץ וישכנו לעד עליה, דרשו וישכנו כמו וישכינו. וכהנה רבות ע"פ התלמוד, ואין להרהר אחריהם כי הראות לדעת כי מבעלי לשון הגדולים הולכים בדרך זה, והם היו בעלי הלשון באמת. ועמ"ש בכי תבא בארמי אובד אבי:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.