רלב"ג - ביאור המילות/במדבר/טו

רלב"ג - ביאור המילות ‏ במדבר טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

כי תבואו אל ארץ מושבותיכם. מגיד שאין הקרבנות והנסכים נוהגים אלא בארץ:

ג

ועשיתם אשה ליי'. ר"ל עולת בהמה או זבח שלמי' למדנו מזה שחטאת ואשם אינן טעונין נסכים שהרי אין באים בנדר ונדבה והכתוב אומר לפלא נדר או נדבה והנה אמרנו שכתו' מדבר בעולת בהמה לפי שכבר ביאר זה ואמר מן הבקר או מן הצאן ללמד על עולת העוף שאינ' טעונה נסכים והנה לפי הוראת הגדר הרצון בנדבה שיתנדב האדם הבהמה ההיא ויאמר הרי זו עולה והרצון בנדר הוא שיאמר הנודר הרי עלי עולה ולזה אמר בפרש' אמור אל הכהנים על בעל מום נדבה תעשה אותו ולנדר לא ירצה והנה הוצרך לומר או בנדבה כי מפני שהבעל מום יתכן שיהיה נדבה ולא יתחייב הנודר בזולת הבהמה ההיא ר"ל שלא יתחייב בנסכים היה אפשר שיחשב שלא יתחייב המתנדב בזולת מה שהתנדב ולא יתחייב בנסכים:

או במועדיכם. הוצרך להזכיר במועדיכם שלא יחשב חושב כי מפני שלא הותר לעשו' בהם אלה מה שהוא לצורך אוכל נפש לא ידחה יום טוב ושבת אלא לקרבנות בעצמם שהוגבל בהם זמן ולא יהיו בהם מנחות לזה בא ללמדנו שהמנחות גם כן מותר לעשות אז ומזה המקום למדנו שהמנחות אינם מעכבו' ממה שנזכר במעשה העולה והמשלמים בפרש' ויקרא ולזה אמרו שאם לא קרבו המנחות היום יקרבו למחר:

ד

והקריב המקריב קרבנו. למד שלכבש אחד היה שיהיה עולה או זבח. תהיה המנחה עשרון אחת סלת. שיהיה בלול ברביעית ההין שהם ג' לוגים ויהיה שם יין לנסך רביעית ההין ג"כ ויתבאר במה שיבא איך יהיה עניין הניסוך הזה וכן אם היו הקרבים כבשים רבים תהיה מנחת כל אחת מהן ככה כמו שאמר אחר זה כמספר אשר תעשה ככה תעשו לאחד כמספרם או לאיל תעשה מנחה לפי שכבר הקדימה התורה זכירת מנחת הכבש למדנו שתכלי' מה שיהיה מזה המין שיספיק לו זה השיעור המעט מהמנחה הוא הכבש ולזה יתבאר שמה שהיא למעלה מהכבש יתחייב בנסכי איל וזכר האיל והוא הדין לפלגם ואלו היה מתחיל להזכיר נסכי האיל היה מתבאר שמה שהוא קטן מאיל יפטר בנסכי כבש והתבונן זה המקום כי הוא נפלא עם שכבר ידמה שכבר ישולח על הפלגם שם איל:

ח

וכי תעשה בן בקר עולה או זבח. למדנו שלא חלק הכתוב בבקר בין קטני' לגדולים בעניין הנסכים' והמנחה והנה היתה מנחתו ג' עשרונים סלת בלול בשמן חצי ההין שהוא ששת לוגין:

י

ויין תקריב לנסך חצי ההין אשה ריח ניחוח ליי'. למדנו שהיין בכללו היה אשה ריח ניחוח ליי' והנה אם כן איננו לבלילת הסלת אבל היה שופך אותו על המזבח שהיו מקריבין שם הקרבנות ולפי שאי אפשר לשפכו על האש אשר על המזבח כי התורה הזהירה מלכבותו כמו שנתבאר בפרש' צו הנה הוא מבואר שהיו במזבח כמין חוטמין שמשם יורד היין למטה במקום שלא יתלכלך המקדש לכבוד הש' ית' וכן ראוי שנבין מהדמים הנשפכים אל יסוד המזבח שכבר היה מחוייב שיהיה שם מקום יכנסו בו כדי שלא יתלכלך המקדש ולא יהיה שם עפוש:

יא

ככה יעשה לשור האחד. למדנו שלא הבדיל הכתוב בשור בין קטן לגדול והנה שור בן יומו קרוי שור שנאמר שור או כשב או עז כי יולד:

או לשה בכשבים או בעזים. לפי שלא זכר עזים כי אם אצל שה למדנו שלא הבדיל הכתוב בעזים בין קטן לגדול:

יב

כמספר אשר תעשו ככה תעשו לאחד במספרם. לפי שהמספר לא יהיה אלא באחדים המסכימים למדנו מזה שאין מערבין נסכי כבש בנסכי איל ר"ל נסכי מין אחד בנסכי מין אחר ואולם אשר ממין אחד יתערבו כי התורה לא דקדקה אלא שיהיו כמספרם ולפי שהמנחה היות' קטנה הוא עשרון למדנו שהמתנדב מנחה אינו פחות מעשרון ולפי שהמעט שמצאנו בנסכי' הוא לוג כמו שנזכר בפר' מצורע הוא מבואר שאין ראוי שיתנדב אדם פחו' מלוג שמן:

יג

כל האזרח יעשה ככה. ר"ל על הקרבת אשה יעשו אלו המנחו' והנסכים ולמדנו מזה שהאזרח הוא שיתחייב בנסכים לא הגוי אע"פ שהוא מקריב עולות לפי מה שנתבאר בפרש' אמור אל הכהנים ולזה נצטרך לבאר אחר זה שהגר שנתגייר חייב במנחות ונסכים:

יד

וכי יגור אתכם גר וגו'. הרצון בזה שהגר שיתגייר או הגר שכבר נתגייר יחוייבו במנחות ונסכים כמו העניין בישר' והנה מזה המקו' למדנו כי הגר בעת שיתגייר יקריב קרבן ולפי שכבר מצאנו בישראל בעת שנכנסו תחת כנפי שכינה שהקריבו עולות ושלמים כמו שנתבאר בסוף פרשת ואלה המשפטים למדנו מזה שהגר גם כן יחוייב בקרבן בעת הכנסו תחת כנפי שכינה ולפי שנאמר בכאן ועשה אשה ריח ניחוח ליי' ואין שם קרבן שיהיה כלו אשה ריח ניחוח ליי' זולת העולה למדנו מזה שהגר מתחייב בעולה ולפי שהעולה כבר נתבאר שתהיה מן העוף כמו שנתבאר בפרש' ויקרא הנה יספיק לגר שיביא עולת העוף וכבר יתבאר גם כן כי הגר יחוייב להביא קרבן ממה שראינו ממנהג התורה כאשר תרה להעתיק האדם מלא קדושה לקדושה שתעשה בזה האופן כמו שמצאנו בישראל כשקיבלו את התורה ונתקדשו בה שהקריבו וכמו שמצאנו בישראל כשקיבלו את התורה ונתקדשו בה שהקריבו וכמו שמצאנו באהרן ובניו כשנכנסו לקדושת הכהונה וכמו שמצאנו בלויים כשנכנסו לקדושת הלויה. ולפי שכבר מצאנו בלויים שהקריבו חטאת ועולה ובכהנים שהקריבו חטאת ועולה ושלמים ובישראל שהקריבו עולת ושלמים למדנו מזה שלא יחוייב בכמו זה הענין כי אם עולה כי מה שנשתתפו בו אלו כלם הוא העולה ולזה הוא מבואר שראוי שנדע שלא יתחייב הגר כי אם בעולה ונלמד שהוא מחוייב בטבילה ממה שראינו גם כן בישראל בעת מתן תורה ובכהנים והלויים ונלמד שהוא מחויב במילה ממה שנזכר בסו' פרשת לך לך אלא שהמילה אינה מעכבת הגרות כי כבר מצאנו שאפילו ישראל יתכן שימנעו מהמילה כאשר היתה שם סבה כמו שנזכר בספר יהושע שלא מלו העם היוצאים ממצרים. ועוד שכבר מצאנו מה שהוא משותף באלו הדברים שזכרנו הוא הטבילה והקרבן ולזה הוא מבואר שהטבילה היא מעכב לא המילה:

טו

הקהל חקה אחת לכם ולגר הגר. למדנו מזה שהגר לא יתכן שיתגייר כדי לקיים קצת מצות התורה אבל ראוי שיקיימם כלם כשיתגייר. וזה כי התורה הוא נימוס אח' שלם מכוין לתכלית אחת אי אפשר בו התוספת ולא הגרעון ולזה לא יתכן שיקובל קצת הנימוס ההוא לבד. ולפי שאמר לכם ולגר הגר למדנו שהוא מדבר בגר בעת היותו מתגייר כי זה הלשון מסכים אל מה שאמר תחלה וכי יגור אתכם גר ואמר ככם כגר יהיה לפני יי' ר"ל במה שהוא מהקרבנות לפני יי' והוא העולה כי השלמים אינם לפני יי' כי אם מה שהוא מהם כליל לאישים:

יח

דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם בבאכם אל הארץ והיה באכלכם מלחם הארץ. למדנו מזה שתכף שנכנסו ישראל לארץ ואכלו מלחם הארץ נתחייבו בחלה ולפי שלא יאמר לחם לפי הנהוג לפי מה שיורה עליו הגדר אלא על מה שהוא מחמשת המינים למדנו מזה שחלה אינו נוהגת אלא בחמשת המינים:

כ

ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה. מאשר אמר ראשית עריסותיכם במוחלט למדנו מזה שאיך שיעשו בארץ עיסה הנה היא חייבת בחלה ואף על פי שהיא מתבואת חוצה לארץ ועניין החלה הוא שירימו מהעסה חלה אחת תהיה תרומה והיא נתנת לכהן כמו שיתבאר במה שיבא והוא מבואר שאין ראוי שתהיה כל העסה חלה כמו שלא יהיה כל הכרי תרומה וכבר אמר בתרומת גורן כן תרימו אותה והוא מבואר מהשרשים הכוללים שקטן השיעור שיהיה נהוג לעשות ממנו עיסה יתחייב בחלה שנאמר עריסותיכם שיהיה נהוג להעשות עיסה בכמו זה השיעור וכבר נתבאר מצד הוראת הגדר שלא יפול זה השם על פחות ממלא העומר כי כבר הוגבל זה השיעור לאיש אחד ביום אחד בענין המן. והנה זה השיעור הוא עשירי' האיפה כמו שנזכר בתורה והעומר עשירית האיפה הוא והאיפה הוא ע"ב לוגין ולזה יהיה זה השעור שעור ז' לוגין וחומש הלוג. והוא מבואר שכבר יקרא לפי הנהוג עסה מה שלא נשלמה הלישה בו כיון שהתחילו ללושו ומן אז יתחייב בחלה והנה לא הגבילה התורה שיעור לזאת התרומה וכבר נתבאר בתורה בחלות תודה שהתרומה תהיה אחד מעשרה וכן הענין בתרומת מעשר שנאמ' והרמותם ממנו תרומת יי' מעשר מן המעשר ובמלקות השבי בפרשת מדין מצאנו במקום אחד שהתרומה תהיה אחד מחמשי' ובמקום אחר מצאנו שם שהתרומה תהיה אחד מחמש מאות ולפי ששם התרומה לא יפול על חלק מוגבל לפי הלשון הנה הוא מבואר שאי זה חלק שירימו מהעסה שיתכן שיפול עליו שם חלה יספיק לפי משפט התורה אמנם מדברי החכמי' היה שיתן בעל הבית אחד מכ"ד ונחתום אחד ממ"ח לפי שהנחתום מדרכו שיאפה יותר בבת אחת מבעל הבית לפי שהוא מוכר לאנשים רבים ואולם בתרומת גורן יספיק אפי' חטה אחת לפי לשון התורה ואולם מדברי חכמים הוא אחד מחמשים והוא השיעור הבינוני שנמצא בו לשון תרומה כמו שזכרנו כי הוא פחות מאחד מעשרה ויותר מאחד מחמש מאות ולפי שהעין רעה תתחלף בשיעור הדבר שיבואו בו על צד האומר בחמשית השעור ולזה רצתה התורה שהבעלים יוסיפו חומש בדברים שנזכר בהם בתורה הנה תהיה עין רעה פחות מזה החומש ועין יפה יותר על זה החומש ולזה אמרו עין יפה אח' מארבעים עין רעה אחד מששים:

כב

וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה. ראוי שתדע שאין הכונה בזה שתהיה השגגה בכל המצו' שאם היה העניין כן היה מתחייב ממה שנתבאר בפרשת ויקרא שיתחייבו על כל מצוה ומצוה קרבן אם מעיני העדה נעשתה בשגגה ועוד שכבר מצאנו בסוף העניין מה שיורה בביאור שהעבירה הוא על מצוה אחת שחייבין על זדונה כרת שנאמר והנפש אשר תעשה ביד רמה ונכרתה הנפש ההיא כי דבר יי' בזה ואת מצותו הפר ולא אמר זאת מצותיו הפר. ובכלל הנה הוא מבואר מזה שלא היתה העבירה כי אם על מצוה אחת והנה תאר זאת המצוה שהעובר עליה הוא מגדף את יי' כמו שאמ' את יי' הוא מגדף ושהעובר עליה עובר על כל המצו' שבתורה והנה המצוה שזה דרכה היא ע"ז שהעובר עליה כופר בכל התורה כי כשלא יאמן בשם יתעלה סרה ההאמנה במצותיו ומזה המקום למדנו שהמצות הנזכרות בפרשת ויקרא שיתחייבו על שגגתן חטאת הם אשר יתחייבו על זדונם כרת כמו שזכרנו שם:

כד

והיה אם מעיני העדה נעשתה בשגגה. כבר ביארנו התנאים הנכללים בזאת הפרשה בפרש' ויקרא ילקח משם והנה הרצון בעיני העדה בית דין הגדול:

ועשו כל העדה. רוצה לומר כל עדה ועדה והרצון בו כל שבט ושבט כי השבט יקרא קהל אל עדה להיות כל אחד מהם מיוחד ונפרד מהאחר כי ישראל היה שוכן לשבטיו וכבר מצאנו בביאור שהשבט יקרא קהל שנאמ' ויעמוד יהושפט בקהל יהודה הנה היה בזאת העברה פר ושעיר לכל שבט ושבט מה שאין כן בשאר העבירות שחייבין על שדונן כרת כמו שנתבאר בפרשת ויקרא והנה יתבאר ממה שזכרנו ששבט יהודה נקרא קהל שכל שבט שנשתלשל מאחד מבני יעקב נקרא קהל ואמנם מנשה ואפרים שנשתלשלו שניהם מיוסף לא יהיו שניהם כי אם שבט אחד:

כה

וכפר הכהן על כל עדת בני ישראל. הנה יאמר' במשפטי' התוריים כל על הרוב והנה מצד התאחד בני ישראל יהיה רב המספר ומצד כללות העדות ומספרם יהיה הרוב רוב השבטים והנה אי אפשר שנאמר שיהיה הרצון במה שאמר ועשו כל העדה שיהיו העושים זה הקרבן ב"ד הגדול שהרי אמר בפרשת ויקרא וסמכו זקני העדה ואם היה רומז אל בית דין הגדול לא היה אומר זקני העדה כי כלם היו זקנים ולזה הוא מבואר שהם זקני ישראל ולפי שאמר זקני העדה ולא אמר זקני ישראל למדנו שכל עדה ועדה מביאה קרבן ולזה התבאר שכל שבט ושבט מביא קרבן כיון שעשו בשגגה רוב ישראל על פי בית דין הגדול:

ונסלח להם כי שגגה היא וגו' כי לכל העם בשגגה. ראוי שתדע שכבר יתבאר מזה שאם לא היה שגג' לעוש' העברה כגון שידע בודאי שכבר טעו ב"ד בהוראתם הנה אם עשה זה במזיד את יי' הוא מגדף ולא תהיה לו כפרה מפני זה הקרבן ואם שגג כשחשב שאף על פי שטעו ב"ד הגדול מצוה לשמוע להוראתם הנה לא נצטרף שגגתו לשגגת הקהל שסמכו על הוראת ב"ד כשחשבו שכל היוצא מפיהם מסכי' לכונת התורה כי אין שגגתו ממין שגגם והכתוב אומר כי לכל העם בשגגה שמורה שהיה השגגה אחת לכל העם ולזה יתחייב חטאת יחיד על שגגתו:

כו

ולגר הגר בתוכם. הנה הוצרך לומר ולגר הגר בתוכם לפי שכל שבט ושבט הוא מביא קרבן ולזה היה לחושב שיחשוב שלא יהיו נכללים הגרים באלו הקרבנות ולמדה התורה כי הגרים נמנים עם השבט שהם אצלו:

כז

ואם נפש אחת תחטא בשגגה. לא הבדיל בזה המקום בין כהן משיח או נשיא להדיוט וכבר הבדיל בזה בפרשת ויקרא ואחשוב שהסבה בזה כי בעבודה זרה יהיה דין הכהן משיח והנשיא שעבר עליה כדין ההדיוט כי ההעברה הזאת תסיר מהמשיח ומהנשיא יתרונו על הדיוט והכבוד הראוי לתת לו ולזה רצה שיהיה קרבן המשיח והנשיא שוה לקרבן ההדיוט בשגגת ע"ז:

לא

הכרת תכרת הנפש ההיא. הכרת הוא אבדון הנפש והפסק ממנה שלמותה:

לב

וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת. ידמה שסמך חלול שבת לעניין עבודה זרה להדמות מה אשר ביניהם וזה כי המחלל את השבת כופר בפנים מה מהתורה בכללה כי שרש התורה היה נבנה על האמנת החדוש כי זה ייסד לנו שני שרשים כוללים גדולים האחד שה' ית' הוא נמצא והשני שהוא חדש העולם וכשנאמין זה יביאנו זה להאמין מה שצונו בתורה ולהורות על שני אלו השרשים באה מצות שבת ולזה יהיה המחלל שבת כאלו פורק מעליו עול מצות התורה בכללם והנה הרצון במקושש שיהיה תולש את העצים ומחבר מהתלוש אגודה או שהיה מאסף העצים הנתלשים ומעתיק אותם ממקום למקום והנה היה זה מלאכה מצד ההעתקה ממקום למקום כמו שבאר בפרשת ויהי בשלח במה שאמר אל יצא איש ממקומו ביום השביעי:

לד

כי לא פורש מה יעשה לו. ר"ל שלא נתפרש עדיין באי זו מיתה ימות והנה החמירה התורה בזאת המיתה שתהיה בסקילה מצד מעלת מצות שבת והוא מבואר שזאת הפר' הכתבת בזולת מקומה לפי הזמן שהיה בו זה המקרה וזה שכבר יתבאר ממה שאמר ויהיו בני ישראל במדבר שתכף שהיו ישראל במדבר מצאו זה ר"ל אחר שנתן להם השבת הנה היה זה בהכרח בשבת השנייה כי השבת הראשון לא היה מתבאר להם חיובה כמו שביארנו שם ואם לא יהיה הפירוש כן מה בא ללמדנו אמרו ויהיו בני ישראל במדבר הלא ידענו שכבר עמדו שם ארבעי' שנה ולא יתבאר מזה באי זה זמן היה ולזה הוא מבואר שזה בא ללמדנו שתכף שהיו ישראל במדבר נהיה זה העניין:

לה

רגום ירגמו אותו באבנים. כבר התבאר בפרשת יתרו כי הסקילה והירייה דינם אחד כי אין הבדל בין שיכו מהאבן על האדם או מהאדם על האבן ולפי שהוא ראוי בעניין הטלת העונשין שננהג בהם ביותר קל שאפשר עם שמירת מצות התורה כמו שהתבאר בשרשים הכוללים והיה מבואר שהמיתה בירייה היא יותר קלה מהמיתה בהשלכת האבנים עליו הנה היו יורים אותו ממקום גבוה שיתכן שימות מהנפילה ההיא שנאמר יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו והנה שערו חכמים שזה היה אפשר כשיונח בית הסקילה גבוה שתי קומות ואם לא מת בזה הנה אין ראוי שיפילוהו שנית כשישיבוהו שם אבל ראוי שיפיל העד השני עליו אבן שתהיה בה כדי להמית שנאמ' יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו והנה היה זה המשפט נעשה מחוץ למחנה לפי שזה החוטא ראוי שיצא מחוץ למחנה כמו שיצא המצורע מחוץ למחנה לשמור אנשי המחנה מהתגאל בחלאת החטא העצום אשר עליו שצותה התורה להמיתו.

לח

ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורו'. אחר שכבר זכר העבירות שבהם רושם מה לסור מכל מצות התורה זכר המצוה אשר יש לה רושם בקיום מצות התורה בכללם כמו שאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות יי' וזה ימשך בכלל מצות הציצית לפימה שאחשוב לשתי סבות האח' הוא כי הלבוש ילבשהו האדם תמיד ויהיו עיניו בו וכאשר יראה בו מצוה אחד ממצות השם יתעלה יזכור את בוראו וירא מלסור מאחרי ה' יתע' לבלתי קיי' מצותיו כמו שספרו רז"ל מאיש אחד היה רוצה להכשל בזמה עם זונה אחת יפה מאד וכשעת מעשה ראה ארבע ציציותיו וזכר את בוראו ונמנע מהתגאל בזאת העברה המגונה והשנית היא כי זאת המצוה תישיר האדם להודות במציאות השם יתעלה אשר הודאה בו תישיר להאמין בכל מצות התורה כמו שהכפירה בו תהיה סבה לעבור על כל מצות התורה וזה כי ארבע כנפות יעירו על עניין היסודות אשר בעולם השפל והציציות מורים על רבוי הדברים המסתעפים מהם וחוט התכלת הקושר הציציות ומחבר אותם מורה על הגרמים השמימיים שמראיהם אצל החוש במראה תכלת ויורה שכל אחד מהם יסתעפו ממנו פעולות רבות ולזה היו הציציות בכל אחד מארבע כנפות ולפי שזה בלתי אפשר בהם אלא מצד רבוי היחסים המתחלפים אשר להם עם אלו הנמצאות השפלות וזה אמנם יהיה ברבוי התנועות אשר לאחד אחד מהם ומה שזה דרכו יחוייב שיהיה עלול לא עלה ראשונה כמו שהתבאר במקומותיו הנה זה יורה כי גבוה עליה' ויורה שהוא אחד מצד הקשר כל הפעולות הנאצלות מהם לתכלית אחד כי כולם פועלי' בענייני זה העולם השפל לפי מה שנתן להם מהכח ביום הבראם וישלמו אלו הפעולות במה שישפע מכלם ואם לא היתה שם עלה אחת תישירם אל זה איך יתכן שיהיו כלם משתתפים בפעלה אחת מצד מה שהיא אחת ונכלל הנה זה מה שיישיר באופן שלם אל שבכאן סבה אחת עליונה יסודרו ממנה כל אלו הדברים הוא השם יתעלה וכבר בארנו זה מזה המקום בשלמות בה' מספר המלחמות ה' ולזה נהגנו לעשות בציציות מהקשרים והחליות מה שיעיר על השם שנקרא בו השם יתע' או לעשותם במספר הגרמים השמימיים להורות שכלם משתתפים בפעלה אחת כי זה ממה שיביא להורות אל שיש בכאן עליהם סבה תישירם אל זה והוא האלוה יתעלה:

על כנפי בגדיהם. כבר נתבאר במשנה תורה שלא ינהג זה כי אם בבגד שיש לו ארבע כנפות שנאמר על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה והסבה מבוארת ממה שזכרנו ואם היו לטלית ארבע כנפות או יותר יחויי' לעשות ציצית על ארבע כנפות לבד מהבגד ההוא אבל אם לא היו לו ארבע כנפות אינו מחוייב ציצית ומשם יתבאר שזה הציצית הוא עשוי במעשה גדילים להורות על מה שיקשור רבוי הפעולות וישימם כלם בענין אחד. והנה התכלת הוא לפי הוראת הגדר צמר צבוע בדם חלזון ואמר ועשו להם ציצית להורות על שבעת העשייה ראוי שיהיה נעשה לשם ציצית כמו שבארנו בדומה לזה במעשה הפסח והחטאת:

על כנפי בגדיהם. ר"ל אצל כנף בגדיהם והנה לא נתנה התורה שעור לכתחילה אמנם שיריו וגרדומיו בכל שהו והנה הוגבל מספר החוטים להיותם שמנה במספר. רוצה ללומר ששם ארבעה חוטים יכנסו בכנף הבגד ולזה יהיו שמנה כשהיה קצתם מעבר זה וקצם מהצד השני וזה נמשך לכוונת התורה ששמה מספר הכנפות ארבעה לסבה שזכרנו ובפתיל התכלת יתחברו כלם בחליות הנעשות ממנו על החוטין להעיר על עניין הגרם החמישי שישפיע ה' ית' באמצעיתו אלו הפעלו' והיה לכם לציצית. ביאר בזה עוד שהעשייה בתכלת יחוייב שתהיה לשם ציצית וזה כלו הוא כדי שיעמיקו יותר בכוונת זאת המצוה:

לט

וראיתם אותו. למדנו מזה שלא תנהג זאת המצוה אלא ביום שהוא עת ראיית הדברים לפי הנהוג ועוד למדנו ממה שאמר וראיתם אותו ולא אותו וחברו. ר"ל אין ראוי לאדם שישא יחד שני טליתות מצוייני' וכן למדנו זה ממה שאמר אשר תכסה בה והנה מפני שהיתה הצואה הזאת לבני ישראל למדנו שאין הנשי' חייבות בציצית וראוי היה להיות כן כי הענין אשר העיר עליו זאת המצוה הוא רב העומק ולא יתכן שיגיע אליו שכל הנשים לקלות דעתן:

וזכרתם את כל מצות יי'. לפי שזאת המצוה מורה על מציאות השם יתעלה כמו שביארנו:

ולא תתורו אחרי לבבכם. ר"ל שזה ישמרכם מלתור אחרי לבבכם אם יש שם אלוה אם לא ומלתור אחרי עיניכם אי זה מהדברים הנראים הוא יותר ראוי שיהיה אלוה כי העינים לא ישיגו אלא הגופות כי זה יישירכם להשיג שיש שם אלוה הוא המנהיג עולם הגלגלים והעולם השפל והנה ידמה שאין לאו זה אזהרה תמנה מכלל המצות כמו שאין אמרו וזכרתם את כל מצות יי' מצות עשה אבל הגידה התורה התועלת הנמשך ממצות ציצית והתועלת המגיע מהמצוה לא ימנה מצוה:

מ

והייתם קדושים לאלהיכם. רוצה לומר בעשותכם מצות התורה תהיו קדושים לש' ית' כי כוונתם בכללם להישיר לעבודת השם ית' ולהתקדש מטומאת התאוות הגופיות:

מא

אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים וגו'. ר"ל שכר הוציאם מארץ מצרים באופן שיהיה להם לאלהים מצד עוצם הנפלאות שראו אז ישראל והנה רמז עם זה בזה המאמר אל מה שביארנו בעניין ברית בין הבתרים והוא כי אברהם כששאל אות על ירושת הארץ לפי שזה הייעוד יחוייב שיהיה בו תנאי והיא שיהיה זרעו באופן מהשלמות שיתכן שידבק בו זאת ההשגחה הנפלאה מה' ית' ובאהו המענה כי השם ית' יישירם אל השלמות כשישימם גרים בארץ לא להם ובעבדות נפלא ואחר זה יהיה דן את הגוי ההוא אשר יעבודו ויוציאם ברכוש גדול ובאלו הדינין. והמכות אשר דן הגוי ההוא הישיר ישראל אל השלמות באופן שהיו ראויים לקבל התורה שיהיה בהם השם ית' להם לאלהים והם לו לעם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.