אלשיך/במדבר/טו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
אבן עזרא
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רלב"ג - ביאור המילות


אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

אלשיך TriangleArrow-Left.png במדבר TriangleArrow-Left.png טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


לז[עריכה]

ויאמר ה' וכו'. דבר אל בני ישראל וכו'. ראוי לשים לב. (א) אל כפל דבר ואמרת. (ב) כי א' דבר הוא ל' קושי ואמרו ואמרת הוא ל' חיבה. (ג) או' לדורותם מי לא ידע שמן הסתם היא מצוה לדורות. (ד) שאו' ועשו ונתנו וכו' הוא שלא לנוכח ואח"כ כל הפרשה לנוכח והיה לכם לציצית וראיתם וכו'. (ה) איך על יד ראותם אותם יזכרו כל המצות. (ו) שנראה שמאליו ימשך על יד ראות אותו שיזכרו כל המצות ואינו נראה כן בחוש. (ז) אומרו ולא תתורו אחרי לבבכם וכו' שנראה שמועיל ראיית הציצית לבטל שני סרסורי דעבירה עינא ולבא וצריך לבקש טוב טעם לדבר. (ח) שמהראוי יהפך לומר תחלה אחרי עיניכם ואחרי לבבכם כי תחלה עין רואה ואח"כ והלב חומד. (ט) אומרו אשר אתם זונים אחריהם שמורה שהוא ודאי ולא כן הוא ומהראוי היה יאמר פן תהיו זונים אחריהם. (י) אומרו למען תזכרו וכו' כי הרי זה נאמר למעלה. (יא) אומרו והייתם קדושים לאלהיכם מי לא ידע כי נהיה קדושים לאלהינו ית'. (יב) אומרו אני ה' וכו' אשר הוצאתי וכו' כי דבר זה נודע הוא ולמה נאמר פה. (יג) מה שחזר ואמר אני ה' אלהיכם:

אמנם הנה אין ספק כי רצה הקב"ה לזכות את ישראל ולקדשו עד יהיו כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו קדש לה' וזה על יד מצותיו רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה. כי יגיעת שניהם יקדשו את האדם. כי על כן היו במספר חלקיו. והוא מאמרנו על חתימת דברי קהלת באומרו סוף דבר וכו' את האלהים ירא וכו'. לומר הנה סוף וכלל כל דברי הספר הזה אחר שהכל נשמע כל דרושי הספר. והוא כי הנפקותא האמיתית היא את האלהים ירא מלעבור מצות לא תעשה. ואת מצותיו שמור שהם מצות עשה שמור לעשות. כי זה כולל כל האדם. כי כללות האדם הוא רמ"ח איברים ושס"ה גידיו. וזה שאמרתי כשהוא מקיים מ"ע ומל"ת הוא כולל כל תרי"ג חלקי האדם לקדשו בכלל כי כך מספרם רמ"ח מ"ע. ושס"ה מל"ת. והנה אין ספק כי לא כל האדם זוכה לעשות כל תרי"ג מצות ולקדש בם כל תרי"ג אבריו וגידיו. ע"כ מה עשה הוא ית' נתן לנו מצוה אחת שבה בכל יום תמיד נזכיר כל מצותיו ונקבל לעשותם. וידוע כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה. ומעלה עלינו כאלו עשינו את כלם יום יום. וזהו סוף דברי הכתובים כאשר נשוב אליה בס"ד. באומרו למען תזכרו וכו'. שע"י מה שתזכרו יום יום נחשב לפני כאלו כבר ועשיתם אותם. וע"י כן והייתם קדושים כל כללותיכם איבריו וגידיו. משא"כ אם לא היתה מצוה זו כי לא יחשב לכם רק אשר תקיימו בפועל. וישארו כמה איבריו וגידיו משוללים קדושה. וע"פ הדברים האלה גמר הפרשה כאשר יבא בס"ד באורו. ונחזור אל תחלת הפ'. אמר דבר אל ב"י כו' והוא כי הנה אשר לא יקיים או לא יקבל עליו כל מצות ה' רחוק ממנו ית' יחשב ושלא לנוכח ידובר בו, וז"א ית' דבר אל בנ"י בלשון דבור וקושי שלא לנוכח. ואחר הדבור ההוא תוסיף ואמרת אליהם בלשון חבה שהוא לנוכח כי נעשית חביב למקום. ופירש ואמר מה שאמרתי דבר אל בנ"י שלא בלשון חבה. היא לומר ועשו להם ציצית וכו' שהוא שיקבלו עליהם מצוה שכוללת קבלת כל המצות לעשותה. שהוא מה שיהיה להם להביט ולהציץ בה לזכור המצות וז"א ציצית מלשון מציץ מן החרכים. על כנפי בגדיהם והוא חוטי הלבן וזה יהיה לדורותם כולל כל הדורות כי הלבן לא יחסר לעולם. אך יש דבר שאינו לכל הדורות וזהו ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת וזהו אינו לדורותם. כי לא בכל הדורות נמצא דם חלזון. והנה עד כה דברנו על מי שלא קבל עליו עול מצות ומצוין אותו יעשה לו ציצית לזכור ולקבל. וע"כ נדברנו בו שלא לנוכח. אך שכבר עשה המצוה הכוללת לזכור ולקבל את כלם מעתה נדבר בו לנוכח וזהו והיה לכם לציצית וראיתם וכו'. וענין הכתוב אם תאמר נא ישראל כי הלא איך תאמר אלי שבראותי אזכור כל המצוה והלא הנני לובש ציצית יום יום ורואה אותם ואיני זוכר כל מצות ה'. לז"א והיה לכם לציצית וכו'. והוא משל אל מה שדרך אנשים שלזכור דבר מאשר ירצו לעשות קושרים חוט באחד מאצביעתיו לראות ולזכור בל ישכח ממנו. ואם יקרה שאיש אחד קשר לו חוט באצבעו שלא בכונת מזכרת על שום דבר ויהי היום אשר היה החוט ההוא קשור באצבעו והיה לו חפץ שהיה צריך לזוכרו ושכחו. ויתמה ויאמר איך שכחתי הדבר ההוא ולא שוה לי החוט הקשור שבאצבעי לזכור אשר חפצתי לעשות. והנה נגד פניו נבונים ויאמרו לו. הלא אתה סכל ואין לב כי על מה אתה נאנח כי לא זכרת חפצך עודנו החוט קשור באצבעך כי אחר שלא קשרת אותו בכוונת מזכרת חפץ זה איך על ידו זכור תזכור את הדבר הזה. והנה בדמותו ובצלמו הוא הדבר הלזה. באומר הוא ית' הנה ידעתי תאמרו לי הננו ועשינו ציצית על ד' כנפות כסותנו. אך מה נעשה כי נראה הציצית ולא יעלה על לבנו זכרון כל מצות ה'. ע"כ הנני בא להאיר עיניכם למען תדעו במה תכשלו. והוא כי אלו בעשותכם הציצית תכוונו יהיה לכם סימן להציץ בו לזכור כל המצות אז כאשר תראו אותו תזכרו אותם. כאדם הקושר חוט באצבעו לזכור להביט בו דבר פלוני. אך אם תעשה הציצית מצות אנשים מלומדה שלא בכוונת הציץ בו לזכור. אז ודאי כי כאשר וראיתם אותו לא תזכרו מצות ה'. וז"א והיה לכם לציצית לומר כאשר יהיה לכם לציצית שהוא כדי להציץ בו לזכור אז כאשר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'. מה שאין כן אם לא יהיה לכם שלא יהיה לכם להציץ בו לזכור כי אז איך יהיה לכם למזכרת. וענין המזכרת ידוע מאמר המפרשי' כי ציצית עולה ת"ר ושמנה חוטים וה' קשרים הרי תרי"ג. ועל מה שציצת כתוב חסר אמרו כי למ"ד שממלת לציצית משלמת המנין לשלש התיבות. והלא כמו זר נחשב שבראיית הציצית יעלה על זכרון האיש מספר הציצית שבכתוב עם תשלום הלמ"ד. ועוד כי מלשון הכתוב יראה שע"י ראיית הענף שבכנף והחוטים יהיה הזכרון. ואפשר הוא כי הנה בתיבות כל מצות ה' שבפסוק זה יש מנין תרי"ג מצות כי מלת כל עולה נ' ומצות עולה תקל"ו והשם עולה כ"ו הרי תרי"ב ומצות הציצית שהיא זכרון לכלם הרי תרי"ג. והנה ראשי תיבות של כל מצות ה' עולה ע'. ובזה בהביט איש אל ציציתו וימצא ע' יזכור כל מצות ה' אשר ראשי תיבותיו עולה ע'. והוא כי יראה הכנף בד' חוטין שתלויים בתוכו הרי ה' וה' קשרים וח' חוטין הרי י"ח וי"ג חוליות שהוא האמור בגמרא לא יוסיף על י"ג חוליות והוא המנין המשובח ביותר בספר התיקונים הרי ל"א וט"ל כריכות כי כל חוליא ג' כריכות הרי ע' בכל א' מהציצית. וע"ז יאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' כי בו יראו מספר ראשי תיבות שבכל מצות ה' הכולל תרי"ג כמדובר. ואמר ולא תתורו וכו' לכאורה אפשר יאמר כי ע"י מה שוראיתם אותו בכל יום וזכרתם את כל מצות ה' ועל ידי קבלתכם בלב לעשותם באופן שועשיתם אותם שיחשב כאלו עשיתם ע"י מחשבה טובה. וע"י כן תחול קדושה בעינים שראיתם אותו ובלב הזוכר כל המצות ומקבל לעשותם יום יום עד גדר שלא ישלוט עוד כח טומאה לעינא וליבא סרסורי דעבירה לחטא בהנה וזהו ולא תתורו:

עוד יתכן. ויתיישב בו הקדימו הלב לעינים. והוא בהזכיר מז"ל שסיפרו מעשה שהיה וכו' וטפחו לו הציציות על פניו וכו'. והנה הלא כמו זר נחשב בעיני כל שומע כדבר הזה שעל היותו זהיר במצות ציצית בבואו לעשות עבירה בסתר ומה גם בכל הכבוד ההוא המשסה את היצ"ה שיקומו ציציות לפניו כד' עדים אך אמנם אין ספק כי לא לכל אדם יקרה כה כי אם לזהר במצות ציצית. והוא כל הזהירות הנמצא כתוב בספר שהוא להציץ ולזכור בכל יום תמיד כל מצות ה' שהיא זכירה לקבל לעשותם. כי אז מעלה עליו הכתוב כאלו ע"י ד' ציציותיו מקיים בכ"י תמיד כל מצות ה' ומה גם בהיות הציציות בד' כנפים מסובב בד' מקצועותיו בהם. אחשוב שהוא כי רצה הקב"ה לזכות את כל איש ישראל יהיו לו סביב ד' שמותיו הגדולים. והוא כי כל ציצית יש בו ח' חוטין וה' קשרים וי"ג חוליות שהוא המספר המובחר כמדובר הרי כ"ו כמספר שם ההויה ית'. באופן כי איש אשר כל אלה לו בכונתו יום יום כ"ו מעלה עליו ית' כעושה כל מצות ה' יום יום. וא"כ המלאכים הנעשים בכל יום תרי"ג ובאחדות אחד עד יד ד' ציציותיו יספיקו להריק ולהשפיע בו קדושה. עד גדר שאותה הקדושה הבאה לו בציציותיו תעוררנו עד יראה לפניו כאלו הד' ציציו' עומדים לפניו למנוע מעשית רע כי כחות המצות רוחניים המה ודבקים בו. ובצד מה גם בציציותיו. ומה שהיה מן הפלא העצום הוא אשר חזר בו אחרי היותו לבדו עמה ותראינה עיניו יותר מאשר סיפר לו ויעצר כח לפרוש. והוא דבר גדול אשר ריב"ז דבר לתלמידיו אדם עבר עבירה בסתר ואינו אומר כי יראנו המקום. והפלגת הענין הוא. כי הנה אם עין איש רואה ואח"כ הלב חומד. אחר שנעלם הדבר ההוא מהעין שראה. קל להיות חוזר בו. ואינו מן התימא שהרי לא גרם חמוד הלב כי אם העין. וע"כ בהתעלם אחרי כן מן העין הגורמת. קל לחזור בו. אך מה שהלב חומד מבלי ראיית העין כענין המעשה הנזכר כי לשמע אוזן חשק אותה בלבו ואחרי כן ראו עיניו תוספת על השמיעה. אשר אז תגדל חשקת הלב עד מאד בראות הדבר נחמד למראה כמעשה ההוא. הוא הפלא ופלא לעצור כח לפרוש. וסיפרו רז"ל כי כל כך גדול היא כח הזהיר במצות ציצית כי גם לזה יעצר כח. כמעשה שהיה שאחר שהלב חמד והלך ותראנה עיניו כי יספה על השמועה ויכול לפרוש הוא פליאה וזה הענין בדמותו יאמרו נא הכתובים. והוא ראו נא כח הזהיר במצות ציצית בגדר זה שהוא כאשר והיה לכם לציצית עד גדר שכאשר וראיתם אותו וזכרתם וכו' שיחשב כאלו ועשיתם אותו בכל יום ע"י ראיית העין וזכירת הלב. או ראו נא כמה גדול כח זה למלט ולמנוע החטא כי אין צ"ל אם יהיה העין רואה ואח"כ הלב חומד אחר שנעלם הדבר מן העין. כי אם אפילו אחר שהלב חמד יחזרו עיניכם לראות ברע הנחמד למראה שהוא כמעשה ההוא יספיק למונעך. וזהו ולא תתורו אחרי לבבכם עם היות שאחר הלבב חזרו לראות עיניכם וזהו ואחרי עיניכם. עם כל זה יספיק מה שתזהרו בציצית שאפילו עם כל זה לא תתורו אפילו להיות כתייר המבקש דרך לכבוש את חבירו כי אפילו לא תהיה מבקש דרך ותחבולה לכבוש את יצרך כי אם מיד תפרוש ותברח. עם שאתם בדרך טבע זונים בודאי כשהוא אחרי לבבכם ואחרי עיניכם עם כל זה כח מה שוהיה לכם לציצית וכו' שהיא הזהירות האמתי יספיק לכל זה. ואחר הזהירו ית' על זכירות המצות ע"י הציצית בא ופירש התועלת הקניני זולת ההרחקה מן החטא. והוא למען תזכרו ועשיתם וכו' כי בלעדי מצוה זו מי האיש אשר יעשה כל המצות ויקדש בם כל איבריו אשר המה כמספרם. אך ע"י זכירת כל המצות וקבלה לעשותם אעלה עליכם כאלו עשיתם אותם באופן כי והייתם קדושים כל אבריכם. ואמר לאלהיכם וכו' הלא הוא כענין צדק לבשתי וילבשני כמ"ש ז"ל יש שהוא נאה ללבושו ואין לבושו נאה לו ויש שלבושו נאה לו ואין נאה הוא ללבושו ויש נאה ללבושו ולבושו נאה לו כך אמר איוב אני לצדק והצדק נאה לי וזהו צדק לבשתי וילבשני. וע"ד אומרו רז"ל על פסוק מזמור לדוד ופסוק אחר אומר לדוד מזמור אלא המזמור נאה לדוד ודוד נאה למזמור. וע"ד זה יאמר הוא ית' בהיותכם בלתי קדושים אינכם כדאים וראוים לאלהיכם. לכן והייתם קדושים כדי שתהיו לאלהיכם כי אני כבר נאה לכם בעצם כי אני ה' אלהיכם. כלומר וע"כ עשו גם אתם שתהיו נאים וראויים לי במה שתהיו קדושים. והנה אני עשיתי לפנים מן השורה כי לא יחלתי מהיות לכם לאלהים עד תהיו קדושים כי אם בהעדר מכם טומאה בלבד נתרציתי להיות לכם לאלהים. כי אני ה' בקדושתי הגדולה הוצאתי אתכם בעצמי מארץ מצרים כדי להיות לכם לאלהים על יד צאתכם מהטומאה בלבד טרם תהיו ג"כ קדושים. והנה כן עשיתי כי אני ה' אלהיכם כבר עם שעדיין אינכם קדושים כאשר יאות להיות אלהיכם כי כעת אינכם רק משוללי טומאה באופן כי כאשר אני עשיתי את שלי ראוי גם כן לכם תעשו את שלכם להיותכם קדושים לאלהיכם:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.