רלב"ג - ביאור המילות/במדבר/ו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
דעת זקנים
בכור שור
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רלב"ג - ביאור המילות


אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

רלב"ג - ביאור המילותTriangleArrow-Left.png במדבר TriangleArrow-Left.png ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ב[עריכה]

איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר יי'. ר"ל שיבאר שהוא נודר נדר נזירות ותהיה כונתו לשמים והנה סמך זאת הפרשה לפרשת סוטה שעניינה להסיר הקטטה וההפסד מהבית ולפי שזאת הפרשה הוא להשקיט הריב והפסד מהאד' בעצמו מצד תשוקתו הגופית אשר יביאהו לחטא ושקטת זה הריב הוא ממה שיקדם בסדר בענין שלום הבית ושלום המדינה ולזה שמתהו התורה אחרון בסדר ועניין זאת הפרשה הוא לרפואת מי שיצרו גובר עליו כי הוא צריך שיזיר עצמו מן היין כי היין הוא סבת חזקה להגביר היצר הרע ולהמשך ממנו ההספד והגנות במדות ובעיון ולזה יהיה תועלת עוד בסמיכות זאת הפרשה לפרשת סוטה אמרו ז"ל כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין והיה זה כן כי היין הוא סבה חזקה להמשך אל המשגל והנה אמר כי יפליא לפי שאמר איש או אשה היה חושב יחשב שלא ינהג זה הדין אלא בגדולים ולזה אמר אחר כן כי יפליא ר"ל שמעת אשר מדרכו שיפליא יכנס בחק זאת המצוה וכן הענין במה שאמר ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע. ואשה כי ישכב איש אותה שכבת זרע. ואשה כי תהיה זבה מבשרה שהרצון בכל אלו אפילו קטן או קטנה כשתגיע לזמן שיכן שימצא זה בהם וכן בזה המקום אף על פי שאמר איש או אשה כיון שאמר אחריהם כי יפליא ולא אמר כי ידור נדר למדנו שמעת שיתכן בו שיפליא הוא נכנס בגדר זאת המצוה והנה שערו חכמים שה ישלם בכמו שנה אחת קודם היותו גדול וזה יהיה כשיאסר הקטן מעצמו אמנם האב מזיר את בנו בנזיר קודם זה הזמן אם יראה שיצטרך לו והראיה שהאב מזיר את בנו בנזיר מה שראינו בשמשון ושמואל שנהגו בנזירות מזולת שנדרו בנזיר אבל הסכימו אבותיהם בזה ואם תאמר שגם האם תזיר את בנה בנזיר כמו שראינו בחנה ואשת מנוח אמרנו לך שמצאנו שנדרי הבת תלתה התורה קיומם והפרתם באב ולא באם ומזה המקום נתבאר שאין רושם להם בעניין נדרי זרעה ואיך יהיה זה והנה אינה מושלת גם על נדרי עצמה כי הבעל מיפר נדריה אם ירצה כמו שיתבאר והנה בארה התורה שאם נדר בנזיר סתם כל דיני נזירות חלים עליו והסבה בזה כי עניין הנזירות לא ישלם התועלת בו בזולת כל אלו הדברים הנזכרים בו כמו שנבאר בג"ה אחר באורינו דברי זאת הפרשה. ומזה המקום למדנו שמי שנדר לקיים קצת דיני נזירות יחוייב לו שינהג בכלם כי התורה חייבה זה:

ג[עריכה]

מיין ושכר יזיר. ר"ל מכל יין חדש או ישן ונקרא היין ישן שכר להיותו יותר חזק ויותר משכר וכן היין או השכר שנשתנה ונעשה חומץ אסור לנזיר לשתות מהחומץ שנאמר וחומץ שכר לא ישתה ואין צריך לומר החומץ שהוא מן היין בעצמו אבל אפילו נשרו ענבים במים או במשקה אחר אסור לו לשתותו שנאמר וכל משרת ענבים לא ישתה ואין צריך לומר זה שהוא באופן מה מסוג היין אבל גם הענבים אסור לו לאכלם לא הלחים לבד אלא אפילו היבשי' שנ' וענבים לחים ויבשים לא יאכל:

ד[עריכה]

כל ימי נזרו. הם הימים שנדר שינהג בהם בנזיר ואפילו הם אלף יום או יותר אלא שאי אפשר שיהיו פחותים משלשים יום כמו שיתבאר בזאת הפרשה והוזהר עוד שלא יאכל והנה החרצנים הם הגרעינים אשר בתוך גרגיר הענבים והזג הוא הקליפה אשר מחוץ וזה כלו להבדילו מגפן היין תכלית ההבדל והנה אמר כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין ר"ל כל הימים שהוא נפרש מכל אשר יעשה מגפן היין לפי מה שקדם הוא מוזהר שלא יאכל גם הפסולת כמו החרצנים והזגים:

ה[עריכה]

כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור על ראשו. אין ראוי שתבין שיהיה מותר לו להסיר תערו כדהר אבר זולת התער שהרי ביאר אחר זה שהוא מחוייב לגדל שערו כל ימי נדר נזרו ואמנם דבר הכתוב בחוה ואחר תער ואחר שאר הדברים המסירים השער כלם באזהרה ולפי שאמר לא יעבור על ראשו ולא אמר לא יעביר על ראשו למדנו שהמעביר תער על ראש הזיר עובר בלאו אחד המגלח ואחד המתגלח:

עד מלאת הימים אשר יזיר להשם קדוש יהיה. למדנו שאם היה נזיר כל ימיו כמו שמשון אסור לגלח כלל והנה זאת הקדושה הוא שיגדל פרע שער ראשו והנה הרצון בפרע הוא גדול השער כמו שאמ' במצורע וראשו יהיה פרוע שאין הרצון בו גלוי הראש שהרי נאמר ועל שפם יעטה אבל הרצון בו השבתת הגלוח וההשבתה זו הוא גדול השער כי כשלא יגלחוהו יגדל ולפי שגדול השער לא יהיה באופן שיתכן שנאמ' שנשבת הגלוח ממנו בפחות משלשים יום למדנו מזה שהנזירות אינו נוהג פחות משלשים יום כי לא יהיה גדול פרע פחות מזה לפי מה שנתברר מהוראת הגדר ולזה יתבאר שמי שנדר בנזירות יום אחד או פחות משלשים יום הנה הוא חייב שינהיג בנזירות שלשים יום כי אין נזירות פחות משלשים יום אבל אפשר שיהיה יותר לפי מה שנדר שנאמר כל ימי נדרו:

ו[עריכה]

כל ימי הזירו ליי' על נפש מת לא יבא. לפי שטמאת מת הוא להעיר על חסרון החמר כמו שזכרנו במה שקדם והיתה הכונה בנזיר שיהיה נבדל מעניינים חמריים שהוא נוטה אליה לפי היכולת הנה מפני זה הוזהר מלהטמא למים ואפילו לקרובים כמו הענין בכהן גדל ואמר לא יטמא להם במותם לפי שאינו מוזהר כי אם על טמאת מת לא לצרעתם ולזיבתם:

ז[עריכה]

כי נזר אלהיו על ראשו. אמר זה להורות על קדושתו שנתקדש בה מפני זה הנדר שנדר כשהיה הזירו להשם:

ח[עריכה]

כל ימי נזרו קדוש הוא ליי'. הורה בזה שהוא קדוש ליי' ואף על פי שאין לו שער אבל מצד עצמו:

ט[עריכה]

וכי ימות מת עליו בפתע פתאום. ר"ל שימות מת אצלו בפתע פתאום בדרך שלא היה יכול להמלט מלהטמא כי מצד מהירות בא המות למת ההוא והיה הנזיר במקו' שנטמא בו בהכרח אם מצד המגע והמשא ואם מצד האהל ובאר בזה שאף על פי שהו' אנוס הוא חייב בתגלחת ובקרבן והוא הדין בשוגג כי השגגה הוא אונס מה והוא מבואר:

וטמא את ראש נזרו. הורה שבהתחלת נזירתו היה טהור מזאת הטומאה ולפי שטמא ראש נזרו חייב בתגלחת ובקרבן להוציא מי שבאה לו נזירותו כשהוא טמא כמו שנדר נזירות בקבר שאינו מגלח ומביא קרבן על טמאתו:

וגלח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו. ר"ל אחר שהזה עליו ממי חטאת בשלישי ובשביעי כדי שיהיה טהור בעת התגלחת שנאמר ביום טהרתו לפיכך אם לא הזה עליו ביו השביעי אינו מגלח עד שיהיה טהור:

י[עריכה]

וביום השמיני יביא שתי תורים. למדנו שהתגלחת קודם להבאת הקרבן כי הוא בא לקדש את ראשו שנטמא. ולא יתכן שיקדש ראשו אם לא יוסר תחלה השער שנטמא:

שתי תורים או שני בני יונה. ולא תור ובן יונה:

אל הכהן אל פתח אהל מועד. למדנו שהעלים מיטפלין בהבאתם עד שיביאם אל הכהן אל פתח אהל מועד:

יא[עריכה]

ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה. למדנו מזה שחטאת קודם לעולה וכבר בארנו סבת זה בפרשת ויקרא:

וכפר עליו מאשר חטא על הנפש. רוצה לומר שנטמא למת:

יב[עריכה]

והזיר ליי' את ימי נזרו. ר"ל מכאן ואילם ולמדנו מזה שאין הבאת האשם מעכב נזירותו:

והביא כבש בן שנתו לאשם. להשלים כפרתו:

והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו. ר"ל הימים שנהג בהם נזירות לפי שכבר טמא נזרו וישוב להתחיל ימי מניין נזירותו ואין מתנאי הימים הראשונים שישארו ימים אחרונים מנזירותו כי כבר יקראו ימים ראשונים אף על פי שלא נשאר אלא יום אחד או קצתו:

יג[עריכה]

וזאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו יביא אותו אל פתח אהל מועד. ר"ל יביא את עצמו או אפשר שהרצון בזה שאם לא רצה לבא שם להביא קרבנותיו יכריחוהו על זה כדי שיביא קרבנותיו שהוא מחוייב בהם וכבר נתבאר סדר מעשה הקרבנות במה שקדם ושהחטאת הוא קודם לעולה ויביא עשר מצות ועשר רקיקין כמו שזכרנו בלחמי תודה והנה הבאת קרבנותיו קודם לתגלחתו בהפך מה שהיה בתגלחת הטומאה:

יח[עריכה]

וגלח הנזיר פתח אהל מועד את ראש נזרו. אי אפשר לומר שיגלח הנזיר בפתח אהל מועד ראש נזרו שנאמר ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמי' וזה מורה שאצל מקום האש שתחת זבח השלמים יהיה התגלחת והוא מבואר שאין הבעלים מבשלים השלמים במקדש ועוד שזה יהיה בזיון לאהל מועד שיגלח הנזיר את ראשו שם וכבר דקדקה התורה שלא לעלות במעלות על המזבח וכ"ש שראוי להשמר שם מהתגלחת:

יט[עריכה]

ולקח הכהן את זרוע בשלה מן האיל. רוצה לומר אחר שהוסר ממנו חזה ושוק שהוא לכהן יבשלו האיל בכללו ועמו יתבשל הזרוע שהוא לכהן ואף על פי שכבר נתבשל הזרוע שהוא לכהנים עם השאר שהוא לבעלים ולא נאסר מה שהוא לבעלים למדנו שבכמו זה השיעור לא יאסר הקדש מה שנתבשל עמו אבל בפחות מזה השיעור הנה יאסר השאר לבעלים והנה שערו ובמי' שהזרוע אחד מששים הוא מהשאר. ולזה למדנו מזה שמין במינו שנתבשלו יחד היה שיעורו בששים:

וחלת מצה אחת. למדנו מזה שאם היתה פרוסה פסולה לפי שאינה אחת וכן העניין אם היתה חסרה וכן העניין ברקיק המצה:

ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו. לא היה צריך לומר אחר התגלחו את נזרו כי הזרוע הוא בשלה וכבר הושם באש שנתבשלה בו שער ראש הנזיר כמו שקדם ואולם בא ללמדנו כי זה לבד יעשה מענין קרבנותיו קודם תגלחתו לא הבאת קרבנותיו והסבה כשהיה זאת התגלחת אחר הבאת הקרבנות כי השיער הוא קדוש שכבר גדלו ליי' ולזה ראוי שיהיה עמו עם שלמות הבאת הקרבנות והסבה בגדול זה השער ליי' להעיר שגם במותרות החומר נשתדל שנשתמש בהם לעבודת השם יתע' וזה יהיה כשיכבוש תאות החומר כפי היכולת וישתמש בהכרחי לבד לעבודת השם יתעלה ולזה התבשל באש שנשרף בו השיער איל הנזיר עם הזרוע שהוא לכהן:

כ[עריכה]

והניף אותם הכהן תנופה לפני יי'. כבר התבאר במה שקדם בספר ויקרא שהתנופה הוא כשיהיה מוליך ומביא מעלה ומוריד ושם התבארה הסבה בזה:

ואחר ישתה הנזיר יין. למדנו מזה שקודם זה הוא אסור בשתיית היין כי כל אלו הדברים יש להם מבא ברפואתו על תגבורת יצרו כמו שביארנו ולא ישוב לשתיית היין כי אם אחר השלם אלו דברים:

כא[עריכה]

זאת תורת הנזיר אשר ידור ליי'. רוצה לומר שהוא צריך שינהג איסור בכל הדברים שהנזיר מהם כאלו תאמר שיהיה נפרש מכל אשר יעשה מגפן היין ומהטמא למתי' ומלגלח ראשו:

קרבנו ליי' על נדרו. רוצה לומר שזאת קרבנו ליי' על נדרו שאי אפשר לו לשנות דבר בדבר הקרבנות לא לתוספ' ולא לגרעון:

מלבד אשר תשיג ידו. ר"ל שאם רצה להקריב לו בנדר ונדבה אפשר לו אבל לא יהיה קרבנו ליי' על נדרו זולת מה שנזכר והם הכבש והכבשה האיל כפי נדרו אשר ידור כן יעשה על תורת נזרו ר"ל שאם נדר נזירות הרבה צריך שינהג בכל אחד מהם כמו זה המנהג ואחר שזכר מה שיביא להסיר מלחמת האדם עם נפשו ויסיר הריב והקטטה וההפסד מהבית והעם בכללו וזכר זאת הפרשה והוא ברכת כהנים שהיא מעירה הערה נפלאה על עניין השלמות והשלום האמתי:

כג[עריכה]

דבר אל אהרן ואל בניו. למדנו שזאת המצוה היא לאהרן לבניו לבד והוא לברך את ישראל בכל יום בזה האופן הנזכר בזה המקום והנה לעומק זאת הערה לא תרגם בה אנקלוס דבר:

כה תברכו את בני ישראל. רוצה לומר בזה הלשון שהו' לשון הקדש והיה זה כן כי אם יעתיקו זה המאמר ללשון אחר אולי תפסד הכונה ותבלבל ובשם המפורש שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם וכבר נתבאר שזאת הברכה היא בעמידה ממה שנאמר בפרשת כי תבא עלה יעמדו לברך גומ'. ואם בברכה ההיא דקדקה התורה שתהיה בעמידה כ"ש בזאת הברכה למעלתה וכבר נתבאר במה שדם שאהרן ברך בנשיאות כפים שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם ולפי שזה הדבור נאמר יחד לאהרן ולבניו למדנו שבתאר אחד יהיה זאת הברכה מהם ולזה יחוייב שתהיה ברכת כהנים בנשיאות כפים אלא שהכהן גדול לא היה מגביה ידו למעלה מהציץ כי בציץ היה כתוב קדש ליי' ואם היה מגביה ידו למעלה יביא לחשוב שיהיה שם גבוה על השם יתעלה וזה בתכלית מהכפירה בו יתע' ולזה היו ידיו למטה מהציץ והנה ההערה בנשיאות כפים הוא להעיר שאם נשא לבבנו אל השם להשכיל ולדעת אותו כפי היכולת נתיישר לזאת הברכה והנה זאת הברכה צריך שתהיה פנים כנגד פנים שנאמר אמור להם ומדר המספר עם חברו שיהיו פניו כנגד פניו והיה זה כן כדי שיתבוננו ישראל בענין זאת הברכה ובנשיאות כפי הכהנים:

כד[עריכה]

יברכך יי' וישמרך. הנה עניין הברכה היא תוספת בטוב והשמירה הוא התמדת הטוב והנה הרצון בו לפי מה שאחשוב שבעת החיים תבא לנו הברכה השם יתע' בהשלמת הנפש המשכלת אשר נבראת בזולת שום שלמות וחכמה כמו שנתבאר בטבעיות ומהשפע השופע להם מה' יתעלה תשיב המושכלו' ובזה יתמיד להוסיף לה שלמות מה שהתמידו החיים האנושית ואחר המות יתמיד לה בזה השלמות ותשאר נצחיית בקיום השגותיה שהשיגה בחיים ולא תשיג זולת מה שהשיגה בחיים וזהו על דרך מה שאמר שלמה בשכבך תשמור עליך וגו'. או יהיה הרצון בזה יברכך יי' מברכות הכתובות בתורה והוא מה שאמר ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה ובשאר הברכות הנמשכות לה וישמרך מכל רע והביאור הראשון נראה לנו יותר:

כה[עריכה]

יאר יי' פניו אליך ויחונך. ר"ל שזאת הברכה שזכרנו הוא משם יתעלה ואף על פי שכבר נשיג המוכלות באמצעות הרגש כאשר יכפל בדבר כמו שנתבאר בחכמת הטבע הנה לא יספיק זה לקנות המושכלו' אם לא נעזר בזה כשפע השופע מהשם יתע' באמצעות השכל הפועל כמו שבארנו בראשון מספר מלחמו' השם וזה השפע כנה אותו בזה המקום בהארת השם יתעלה פנים אלינו והנה פניו הם השכלים הנפרדים כי הם הנמצאות היותר נכבדות אשר השגחת השם יתעלה ופניו ראוי שתהיה בהם והארת פניו הוא השפע השופע באמצעותם שיכין לנו הדרך להשיג המוכלות על אמתתם ואמר שה איננו מהש' יתע' על צד החיוב ר"ל שאינו מחוייב כשנכפל לנו ההרגש בדבר מה שיגיע לנו המושכל תכף אבל ישפיע זה מהש' יתעלה על צד החסד והחנינה שנ' ויחונך וזאת היא פנה גדולה מפנות התוריות וזה שאם אמרנו שיהיה מה שישפע מהשם יתע' שופע בחיוב היה מחוייב שישפע ממנו זה המציאות תמיד ויהיה אם כן העולם קדום אבל ראוי שנאמין שמה שישפע מהשם יתעלה שופע על צד החנינה והחסד לא על צד החיוב ולזה יתכן שישפע ממנו המציאות תמיד בעת מה ולא ישפע בעת אחרת ואפשר שאמר יברכך על מה שישפע לנו מהחכמה אשר אצלנו וההתחלות מן החוש כי כמו זה יקרא ברכה כשישיג השגתינו החלושה השגה שלמה ואמר יאר על מה שישפיע לנו שאין אצלנו ההתחלות כמו הענין בנבואה וקרא זה העניין חנינה כי על צד החנינה יגיע זה ממנו כמו שבארנו בשני מספר מלחמות השם:

כו[עריכה]

ישא יי' פניו אליך וישם לך שלום. ר"ל כי כשתהיה במקומות הסכנה והטעות בעיון הנה יגיע מחסד הש' יתע' שיביא אליך השפע האלהי באמצעות פניו והם המלאכים:

וישם לך שלום. בדעות וכן גם כן ישים לך שלום בעניינים הגופיים מצד דבקות ההשגחה האלהית בך:

כז[עריכה]

ושמו את שמי על בני ישראל וגו'. ר"ל שהכהנים יסדרו סוד שמי על בני ישראל באופן שידעוהו כלם ואז אברכם מצד דבקות השגחתי בהם:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.