אלשיך/במדבר/ו

אלשיך במדבר ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וידבר ה' כו' איש או אשה כי יפליא כו'. ראוי לשים לב אל אומרו ואמרת אליהם שהוא מיותר. ועוד אומרו כי יפליא לנדור ומהראוי יקצר ויאמר איש או אשה כי ינדור נדר נזיר ומה גם כי אומרו כי יפליא לנדור משמעו הכנה לנדור ועל כן לא הל"ל רק כי ידור וגם אומרו להזיר לה' יראה ייתור. ועוד למה חילק כמה חלוקות מיין ושכר יזיר חומץ כו' כי לא ישתה וענבים וכו' לא יאכל מכל אשר יעשה מגפן היין כו' ומהראוי לכלול הכל לומר יזיר מיין ושכר וחומץ יין וחומץ שכר וכל משרת ענבים וענבים לחים ויבשים וכל אשר יעשה מגפן היין כו'. ועוד אומרו כל ימי נדר נזרו תער כו' כי אומרו נדר הוא מיותר. וכן אומרו עד מלאת הימים אשר יזיר לה' הוא מיותר וכן אומרו גדל פרע שער ראשו הוא בכלל אומרו תער לא יעבור על ראשו וגם יותר היה צודק אומרו יגדל לשון צווי. ועוד אומרו כל ימי הזירו כו' למה לא אמר ימי נזרו כקודם. ועוד למה אמר על נפש מת לא יבא ואח"כ אמר לאביו ולאמו וכו' ולא אמר מתחלה לאביו ובכלל מאתים מנה. ועוד למה חזר ואמר כל ימי נזרו קדוש כו' והרי נאמר פעמים שלש:

אמנם הנה רצה הקב"ה ללמד דעת את עמו ישראל עם קדושו בל יאמר נא ישראל הלא הוא יתברך הבדיל את שבט הלוי ומהם את זרע אהרן ומתוכ' את הכהן הגדול מאחיו כי קדוש יאמר לו והאם תלוי הקדושה במולידם ולא בבחירה הטובה היא והלא כמו זר נחשב על כן בא האלהים וילמדנו כי לא כן הוא כי הנה ביד כל איש ואיש לפרוש מענייני העולם ולקדש עצמו עד גדר שבטוב בחירתו קדוש יאמר לו וככהן גדול אשר לא יטמא לאביו כו' גם הוא יחשב ועוד לו כי הנה בכהן גדול נא' לאביו כו' כי נזר שמן משחת אלהיו על ראשו מיוחס הדבר אל מה שחוץ ממנו הוא השמן אך בזה לא יתייחס כי אם אל עצמו כי דבק בו הוא יתברך לאמר עליו כי נזר אלהיו על ראשו כאשר יבא בס"ד. והנה הורה הוא יתברך כי חיוב מוטל על גדול הדור להזהיר את עצמו לפרוש ולקדש עצמו גם במותר להם למען זכותם לקדשם עד יהיו קדושים לאלהיהם וזה אם הדור ראוי לא יחוש מלזרוק מרה ולדבר בקושי ככל אשר עשה אל בני ישראל סמוך למיתתו כי ראה שצדיקים היו ויכבד את עול סבל מוסרו עליהם בדברים קשים מקציפים הייתם ממרים הייתם אך אם יראה כי יבעטו ידבר להם בלשון חבה ודברי מוסר השכל ואם כל אלה לא יסכון לו לא יתייאש וימשוך ידו כי אם הכלל לא יקבלו יבקש לו יחידים אחד אחד ולא יבצר מהמצא איש אחד מעיר ושנים ממשפחה ישמע בקולו ואם יוציא יקר מזולל. כפיו יתברך יהיה. וזה מאמרו יתברך פה דבר אל בני ישראל שהוא דבר לשון קושי לקדש עצמם ואם תיראו שיבעטו בקושי אז ואמרת אליהם בלשון אמירה הוא לשון חבה וזהו ואמרת אליהם ואם גם זה לא יסכון למו לך אל הפרטים ובקש איש או אשה כי יפליא וכו' או קרוב לזה והוא כי הנה דרך הבא לקדש עצמו לשמו יתברך הלא צריך תחלה לפרוש עצמו מכל המביא לידי עבירה קו לקו וממנו ימשך אחר הקדושה והנה הדבר המרגיל לאדם לבלבל את מוחו וליכנס בו רוח שטות להחטיא והוא היין בוגד כמאמר הכהן לסוטה הרבה יין עושה כו' ואחז"ל הרוא' סוטה בנוולה יזיר עצמו מן היין ע"כ תחלת הפרישה צותה תורה יהיה פרוש מן היין והנה לבא אל הענין נשית לב האם כ"כ מאוס יין לפניו יתברך וקדוש לה' יקרא הפורש ממנו למה לא צוה לכל עמו לאמר היאורה תשליכוהו ויאסור אותו לישראל ואדרבה משמח אלהים ואנשים קראו הכתוב כי כמה מצות נעשות בו ואתת מברכותיו יתברך הוא ובציר ישיג את זרע ותירוש יקביך יפרוצו ואשר חטא על הנפש נאמר על שענה עצמו מן היין ועוד נשית את לב אל מקרא שכתוב בסוף הענין ואחר ישתה הנזיר יין כי הלא בשתותו אחרי כן יין כבר אינו נזיר:

אך אמנם אין ספק כי לא יקשה לפניו יתברך השותה יין שלא בדרך שכרות ומה גם המטיב לבבו לפקח שכלו בתורה כדברי האמור בגמרא חמרא וריחני פקחין וכמאמר הבו לדרדקי חמרא כי היכי דלימרו אך הענין הוא כי בא הוא יתברך לירא מיצרו הבא להתגבר עליו ורוצה לפרוש עצמו מדרכי העולם ולהתבודד ולקדש עצמו למען תחול עליו קדושה ע"י בחירתו והתקרבו לה' ולאיש כזה אומר הוא יתברך דבר כו' כי יפליא וכו' לומר אל יעלה על רוחך לומר כי הנזירות אשר חפץ בו ה' הוא אשר אין דעתו רק לפרוש מן היין או כדרך נודרי נזירות מתוך כעס עם בני ביתו או זולתם או דרך הגזמה כי לא כן הוא רק אשר יראה סוטה בנוולה יזיר עצמו וכיוצא ויירא פן יצרו ידיחנו לעשות את הרע ורוצה לפרוש עצמו מהנאות העולם ולהתקדש לשמים וע"י התעוררותו זה חפץ לידור נדר נזיר כי היין בוגד הוא המתחיל לבלבל הדעת הנה איש כזה אשר חפץ בו ה' וז"א דבר ואמרת וכו' לומר הנה צריך לדבר הקדמה אחת כדי שאחרי כן ואמרת המצוה והקדמה היא איש או אשה כי יפלא לנדור נדר נזיר לומר כי כאשר יפליא ויפרוש עצמו מענייני העה"ז ורוצה להתבודד ולקדש והתעוררות זה הוא המביא לנדור נדר נזיר ולא מתוך כעס או מחמת בחינה אחרת אז הוא לשמה להזיר לה' שהוא לפרוש מענייני העולם להתקרב ולהיות לה' והנה זו היא ההקדמה שעליה אמרתי דבר כו' ואחר הקדמה זו שהיא לשלול בחינות נזירות שלא לשמה אמר מה שאמרתי ואמרת אליהם הוא מיין ושכר יזיר כו' ושיקנה כל הקדושות כאשר יבא בכתובים והוא מרז"ל במדרש רבה על פ' למה זה תשאל לשמי והוא פלאי שאמר לו כי המלאך משתנה שמו ונקרא ע"ש שליחותו ולפיכך אמר לו למה זה תשאל לשמי כי אין לי שם קבוע כ"א לפי המצוה והשליחות אני נקרא וע"כ עתה שבאתי על עסקי נזירות נקראתי פלאי כד"א כי יפליא לנדור וכו' והלא כמו זר נחשב למה על יחס נזירותם לא נקרא בשם מתייתס אל נזירות רק אל שם הפלאה אך הוא על כי אין הנזירות האמתי לפניו יתברך רק הבא מחמת פרישה והפלאה כאשר כתבנו והוא מז"ל כי שמעון הצדיק אמר מימי לא אכלתי מקרבן נזיר אלא פעם אחת שבא אלי בחור מן הדרום יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו תלתלים כו' אמרתי לו בני מה ראית שנדרת בנזיר אמר לי פעם אחת הלכתי עם צאן אבי וראיתי על עין המים בבואה שלי וקווצותי והתחיל יצרי להתגבר עלי אז קפצתי ונדרתי לגלח' לשמים אז חיבקו ונשקו ואמר לו כמותך ירבו נודרי נזירות בישראל והוא מאמרינו כי אין כוונתו יתברך רק על הבא לפרוש ולהכניע יצרו כמדובר וכוונת הענין כאשר יתבאר בהמשך הכתובים כי ע"י הפרישות יקנה נזר קדושה כל ימי נזרו וישאר לו הפרישות והנזר בקנין כי גם אחרי מלאת ימי נזרו וישתה יין עדיין תואר נזירות יצדקו בו כי נזר קדושה עליו ולא יבגוד בו היין עוד וז"א בחתימת הענין ואחר ישתה הנזיר יין כי הלא בשתותו אחרי כן יין אינו נזיר ואיך יאמר ישתה הנזיר יין אך הוא לומר כי עוד תואר וצודק בו גם אחר שתותו יין.

או יאמר דבר ואמרת מה שהקדמנו כי כוונתו יתברך להודיע כי יש לאל יד כל איש ישראל לעשות עצמו בבחירתו ככה"ג בל יאמר איש כי אין פרישה מענייני העולם יאות רק לגברים ולא לכלם רק לאנשי החכמה תופשי התורה ומחזיקים בה יום ולילה לא ישבותו אך לא ליתר אנשים ע"כ אמר כי לא כן הוא רק איש או אשה מכל הכללות מוכן לכך באשר הוא יהודי וזה יאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כלומר אל כלם כו' כישראל כי כל איש ואשה מוכנים כי יפליא וכו' ונחזור אל דרכנו אמר מיין ושכר יזיר כו' אמר הנה האיש הזה בא לקראת האלהים לפרוש מדרכי העה"ז ולקנות קדושה הנה אלה הם הגדרים אשר צריך לגדור קו לקו עד בואו אל גדר הקדושה. ראשונ' לפרוש מהדבר המחטיאו והעיקר וזה מיין ושכר שהוא חמר חדת ועתיק יזיר וזה הוא עיקר הנזירות ומזה לומר אל כל דבר הגורם חטא כיין ועוד גדר שני והוא חומץ יין וכו' והענין כמו שכתבנו כי עיקר הכונה האלהות ללמד דעת אל הבא ליטהר לשמור עצמו מן החטא לקדש עצמו ועל כן כל הדברים האלה הם דוגמא אל כל מיני הרחקים אשר יעשה האדם וחי בהם:

והנה היחל ביין המערבב ומחטיא ואחריו בחומץ והוא כי היין הוא משל אל הדבר המחטיא וידמה אליו המתחבר לרשע ובא ללמד לאדם דעת ירחק מן השיעור המחטיאו ואחרי כן לא בלבד ירחק מהדבר המחטיא כיון שהיה בו כח לכך הרחק ממנו כענין אדם רע עושה פעולת שקר והזקין ותשש כחו מעשות רע אל תאמר אתחבר לו כי אינו עושה רע אל תעש כן אחר שהיה לו כח לעשותו ועשה בבחרותו וזהו חומץ יין וחומץ שכר שאחר שבהיותו יין או שכר היה בו כח להחטיאך גם שעתה הכח ההוא איננו בו ונתקרר חמימותו הרחק ממנו והוא כנמשל שכתבנו וכן הרחק מן הכיעור ומכל הדומה לכיעור וזהו וכל משרת ענבים עם שאינו יין ולא חומץ יין רק משרת ענבים בין יהיה בו טעם יין או חומץ הוא דומה לכיעור ואחר הרחקה זו עוד תוסיף והוא כי אפילו ממה שאינו כיעור ולא דבר מחטיא לא בעבר ולא בהוה ולא דומה לכיעור כ"א דבר שכעת הוא טוב אלא שאפשר לימשך ממנו דבר מכוער תפרושו ממנו וזהו אומרו ענבים לחים שהם דבר שאפשר להוציא מהם יין בוגד ועוד מעט תפרוש גם מהדבר שהיה אפשר לימשך ממנו דבר רע עם שנשתנה ונעשה דבר שאינו מוכן לצאת ממנו הדבר הרע ההוא כיון שהיה מתחלה אפשר. גם ממנו תפרוש והוא אומרו ויבשים שכעת אין יוצא מהם עסיס כ"א שמתחלה בהיותם לחים היו מוכנים להוציא יין בוגד מהם שהוא משל אל הדברים ומדות שירחק מהן האדם גם מה שאינו מכוער כ"א גם ממה שהיה אפשר לימשך ממנו כיעור גם שכעת אינו מוכן לכך ומאלה תבא אל הרחקת גדולות מהן והיא אפילו מה שהדבר המוכן לצאת ממנו דבר רע גם שמזה אינו יוצא ממנו עצמו דבר רע יוציא ממנו והוא משל כל אשר יצא מגפן היין למה שהענבים שהם אפשריים להוציא מהם יין יצא מהם ולא זו בלבד כ"א עוד יתר על כל זה והיא מי שהיה בשכינת הדבר רע גם אחר שהופרש מהרע וזה מחרצנים הם גרעיני זרע הגפן שהיו שכנים לתירוש באשכול גם שהוסר ממנו אל תא' כי אין זה רק על כי מהגרעין יוכל לצאת ממנו היין גפן כשיזרע לז"א ולא זה בלבד כ"א גם מי שהרע נתאכסין אצלו והוא הזג שהיה היין כנוס בתוכו והנה המתרחק מן העבירה ומן הגורם אליה ומן הכיעור כל מיני הרחקות הללו אין ספק כי קדוש יאמר לו:

ה

כל ימי נדר נזרו כו'. הנה אחר התרחק מן העבירה ומכל הגורמים אליה ככל הכתוב הרחקים שלמים וכן רבים למען אז יכנע יצרו מאד מאד אם יתגאה לפניו ויתיפה להסתפר ולהתקשט הלא יתגבר יצרו עליו ורם לבבו ע"כ לבלתי רום יצרו כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור על ראשו ומזה ילמד לכל סוגי קישוטין כיוצא בו ולבל יאמר איש הלא במילי דחסידותא ופרישות המיצוע הוא טוב ולא המותרות פן ימאס בעיני הכל ומה גם בעניינים שמתכער בהם כי הלא אין דבר שמתנוול בו האדם כגידול פרע כי הוא מותר הגוף ועם כל זה דע לך כי הנה עד מלאת ימי נזרו קדוש יהיה גדל פרע וכו' והוא בשום לב אל אומרו יהיה ולא אמר קדוש אך אמר שמהחילו ימי נזרו להתנהג בחסידות ופרישות עד מלאת ימי נזרו קדוש יהיה הולך וקונה הוויית קדושה כי יום יום תהיה בו קדושה מחודשת יום על יום וז"א יהיה אפילו עד גדל פרע וכו' שהיה ראוי יהיה להפך כי הלא בכל יום הולך וגדל נוול הפרע והיה ראוי יהיה גורע בחשיבות וקדושה והוא בהפך כי אדרבה יהיה הולך ומתקדש על יד גדל פרע וכו' כיון שהכוונה לשמים לפרוש מן החטא ולהתנהג בחסידות:

עוד יכוון באומרו גדל כו' ולא אמר יגדל לומר ראו נא איך על ידי הפרישות הנזכר קונה קדושה כי הלא קדוש יהיה כי גם גופו קדש ולא בלבד עצמותו כ"א גם את מותר הגוף הוא שערו יספיק להקנות בה קדושה וז"א קדוש יהיה ולא תאמר כי הגידול שער בעצמו נוול הוא אלא שמה שנמשך ממנו שיכניס הוא הטוב אמר לא כן כ"א גם הגידול פרע קדוש יהיה שעם היותו דבר מנוול עושהו נזר קדושה דזהו גדל וכו' כי מציאות הגידול הוא קדוש ועל כן לא אמר יגדל לשון ציווי ועל כן בראש הפסוק לא אמר ימי נזרו רק נדר נזרו למה שהשאיר הפרע הוא הנזר ואיך יקדים השם אל הצווי ע"כ ייחס אל הנדר:

או שעור הכתוב כל ימי נדר נזרו שמה שנדר היה לשם שמים שיהיה לו נזר ע"כ קדוש יהיה כל עצמו וע"י כן גם שגדל פרע הוא נוול. אחרי שהיא קדוש יהיה על ידי הפרישה כל היוצא מן הטהור קדוש יחשב וזהו קדוש יהיה כיון שכן ראוי הוא גדול פרע כי שער ראשו הוא של הקדוש הנזכר וכל היוצא מראש אשר הוא קדוש יהיה קדוש כמוהו.

וגם דרך רמז ירמוז בל יאמר איש מה יתן ומה יוסיף לי הזיר עצמי והלא כהתם נזירות יבא תער היצר הרע ויגלח את כל כשרוני כי הלא לפחות כל ימי נדר נזרו תער הוא היצה"ר לא יעלה על ראשו כי עד מלאת הימים כו' קדוש יהיה כו' וטוב לגבר יהיה ימים קדוש לה' ומה גם עתה כי לא כן הוא כי אם כאשר תכבשני תחתך ימי מספר ישאר כבוש גם אחרי כן כאומרו אחרי כן בסוף הענין ואחר ישתה הנזיר יין כי גם אחר שתותו יין עודנו שם נזיר בו מופרש מענייני העולם יקרא עליך כמדובר למעלה:

ו

כל ימי הזירו כו' .

הנה נוסף על מציאות שפע קדושה אשר יורק בפורש עצמו ומתקדש בחסידות יש עוד קדושה קניינית והוא כקדושת כהן שעל כן נזהר מליטמא למתים ועליה עוד מעלה יתירה והוא קדושת כה"ג שאפי' לאביו וכו' לא יטמא על כי נזר שמן וכו' על ראשו אמר כי את כל אלה יקנה האדם על יד פרישותו וחסידותו כי יעלה במעלות עד גדר כה"ג וזה מאמרו יתב' הנה כל ימי הזירו לה' במה שמזיר עצמו לה' מהראוי הוא יעלה למעלת כהן הדיוט שעל נפש מת לא יבא אך עוד זאת אעשה לו כי לאביו וכו' לא יטמא שהוא גדר כה"ג והטעם כי נזר אלהיו על ראשו ככה"ג והותר כי שם מתייחס הנזר אל שמן משחת קדש ובזה הוא עצמו אליו ית' יתייחס:

ח

כל ימי נזרו וכו' וכי ימות וכו'. הנה ארז"ל באומר אשר חטא על הנפש ק"ו ומה זה שלא פירש אלא מן היין נקרא חוטא על הנפש השרוי בתענית מכל מאכל על אחת כמה וכמה שנקרא חוטא והלא יקשה כי לא על מי שקיים נזירותו הכתוב מדבר כי אם על מי שנטמא בימי נזרו והנה אין ספק שהכריחם לזה מה שלא נאמר וכפר עליו על אשר נטמא אך באומרו חטא על הנפש יורה שעינה את עצמו אך עדיין קשה שאם כן הנזיר יקרא חוטא ואדרבה קדוש קראו ה' באופן שאין הכפרה רק על מי שנטמא אמנם לזה נשים לב אל אומרו כל ימי נזרו קדוש הוא שהרי נאמר למעלה.

ועוד אומרו והימים הראשונים יפלו איך תצדק הנפילה בימים אמנם הנה אין ספק כי מה שברא הוא ית' פירות וטובות מעדני עולמו היה ליהנות בני אדם אך להשב נפש ולא למותרות כי הלא גם היין משמח אלהים ואנשים קראו הכתוב וכל נפש איש כי תאוה טוב בעיני ה' לבלתי סגפה ולמונעה לגמרי ממנה כי הוא עינוי נפש בצד מה אך אם לכפרת עון יתענה איש מכל מאכל ואותו העינוי הוא צריך אליו לכפרת נפשו ומתענה בתשובה שלימה הנה אין ספק כי לא יחשוב ה' לו עון מה שמענה כי הלא בערך מה ששב מאשמותיו ומתכפרים לו מיעוט חלבו ודמו קרבן לה' יחשב לו ועל הדרך הזה בנדר כי מה שמענה נפשו מן היין בערך מה שמקדש עצמו לעבודת קונו וקונה נזר אלהיו על ראשו לקדושה יחשב לו ענויו אך אין זה רק במי שמשמר נזירותו בקדושה עד מלאת ימי נזרו אך אשר לא נשמר ונטמא וביטל ספירת ימי נזרו אומר הוא יתב' חבל על הימים שפירשת מן היין שהתענית לבלתי הועיל ועל כן יביא שתי תורים וכו' אחד לחטאת על שגגת טומאתו ואחד לעולה לכפר על אשר חטא על הנפש כי העולה באה על הרהור הלב ואלו היו הרהור נקי וטהור תמיד ולא היה מסיח דעתו מהזהר מן הטומאה לא היה נארע לו כי היה הוא ית' מרחיקו מן החטא כי גם בלא דעת נפש לא טוב נמצא על יד היותו מסיח דעתו נמצא חוטא על הנפש שענה את עצמו מן היין חנם וזה הוא ענין הק"ו ומה זה שלא פירש אלא מן היין כלומר שנתענה לבלי צורך נקרא חוטא מי שפירש עצמו מכל דבר כלומר והוא לבלי צורך שהוא איש חסיד משולל עון למרק או שאינו שב בתשובה על אשמותיו בתעניתו פתח חרצובות רשע וכו' באופן שאינו מתענה להועיל איש כזה חוטא על הנפש יקרא וע"כ למד מהנטמא בימי נזרו למה שהוא בענין כיוצא בו כמדובר והנה עדיין היה מקום לומר למה יתייחס לבלתי מועיל אשר ימות מת עליו בפתע פתאום והלא לא יבצר שנהג כמה ימים בקדושת נזירות ויצא הפסדו שפירש מן היין בשכר מה שנהג נזירות באותן הימים ע"כ הקדים ואמר כל ימי נזרו קדוש וכו' ואמר אח"כ והימים הראשונים יפלו וכו'. ולבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל בספר הזוהר האומרים על פסוק ויקרבו ימי יעקב ויקרבו ימי דוד כי כל הימים אשר יעסוק האדם בהם בתורה ובמעשים טובים כל אותן הימים חיים וקיימים לעולם כי יקנו קדושה רבה מאד ויקרבו ויאתיון בקרוב איש להשתחוות לקונו בעת סילוקו. ונבא אל הענין כי הנה אם כל יום ויום מהימים אשר הנזיר מונה נזירותו בקדושה אשר אין ספק שקונים הויית קדושה אם גם כשנטמא באמצע הימים הראשונים עומדין בקדושתו אשר קנו בנזירות אשר נהג בהם טרם יטמא לא היה נחשב לחוטא על הנפש מה שהתענה מן היין בימים ההם ומצוה תחשב לו אך הענין הוא כי נהרס בניינם מתבטלת הויית קדושתם אשר קנו על יד הטומאה הזאת וז"א כל ימי נזרו קדוש הוא לה' כלומר כל הימים כאחד הם קדושה אחת ועל כן כי ימות מת עליו כו' לא תאמר אם מנה ט"ו ימים טרם יטמא יטהר וימנה ט"ו ימים אחרים וישלים נזירותו כי לא כן הוא רק והזיר לה' את ימי נזרו מחדש ולא יצטרפו ט"ו ימים עם הט"ו שקדמו והטעם כי הימים הראשונים יפלו כלומר מה שעלו במעלה בימי ספירת הנזירות טרם יטמא כדרך כל הימים שנעשה בהם תורה ומצות אין אותה המעלה קיימת להם כי אם יפלו ממעמדם ויהרסו מבניינם כי לא תתקיים מעלתם רק בהמנות כולם בקדושה ובטהרה אך עתה יפלו מקודם ועל כן לא יפלא מה שחוטא על הנפש יקרא על שהתענה מן היין כיון שלא שמר עצמו וההיקש במתענה מכל דבר על הדרך הזה כמדובר:

יג

וזאת תורת הנזיר כו' ביום מלאת כו'. יתכן זולת סוד הדבר יהיה רמז כי ביום מלאת ימי נזרו אשר קבל עצמו להזהיר עצמו מן היין להכניעו את יצרו על ראותו סוטה בנוולה או על ראותו יצר סמוך היחל להתגבר עליו כדרכו וכעלילותיו ומה גם כי החילו חמת מיין בוגד המחטיאו ווקונה. אותו בשלשה דרכים. (א) כי יתפוש אותו בלבבו להרהר אשר לא טוב כמאמר איוב ויהי כי הקיפו ימי המשתה כו' כי אמר אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם והיא מחשבה בלי מעשה. (ב) והוא מעשה בלי מחשבה והוא כי יבלבל דעתו ביין ולא ישית לבו לדקדק בין שומן לחלב וכיוצא בו. (ג) והוא טעות גדולה המביאו לידי מעשה אשר יעשה זדון והוא מאמרם ז"ל שהוא ענין בן סורר ומורה שעל ידי משוך ביין את בשרו ואוכל בשר בא יבא עד ככר לחם וילסטם את הבריות וגם יטמא בזמה ועל כן טוב הוא ימות זכאי ואל ימות חייב ועל כן נגד שלש אלה רמזה תורתינו הקדושה כי טרם ישוב הנזיר לשתות יין ישוב לבו לבער שאור שבעיסתו של שלשת הבחנות האלה על ענין המחשבה יביא כבש לעולה שיהיה מתנהג בתמימות ככבש והוא כיעקב איש תם הנקרא שה ועל כן נאמר בו תמים וכמאמרם ז"ל בויקרא רבה אמרו למה נמשלו ישראל לשה על שאנו נמשכים אחר הקב"ה כשה בתמימות ופירשו על זה פסוק משכני אחריך נרוצה כמפורש מאמר זה אצלנו בספר שושנת העמקים שפירשו ז"ל על מה שאין ישראל מהרהרים על ששכר מצות בהאי עלמא ליכא ועל השוגג מה צוה ית' יביא כבשה תמימה שהוא קרבן מיוחד לשוגג בתום לבו ועל השלישית שהיה כאויב לקונו יעשה שלום עמו ית' ע"י קרבן שלמים כללות הדברים שע"י שלש אלה יתן אל לבו לבטל יצרו משלשת בחינות רעות המתרגשות ע"י היין בוגד ועוד שנית יעשה כי ישית לבו לבער יצה"ר מכל רמ"ח איבריו בלי עשה בשום אחד מהם דברים אשר לא תעשינה וזהו וכל מצות וכו' כי יעשה את עצמו כסל מצות שיחשיב עורו המחזיק בתוכו את כל אבריו כסל המקיף את מצות רבות משוללי שאור שבעיסה ולא עוד אלא משוחים בשמן שיהיו כל אבריו מלומדים ומושרשים ע"י מעשים טובים שיעשה בכל אחד מהם שיהיו כטבולים בשמן אור הקדושה הנעשית בכל מעשה טוב וזה בין באיברים הגסים המשולים לחלות שבלילן עבה בין לאברים דקים המשולים לרקיקים כל' לדבר טוב או כוליא ליעץ או טחול וכיוצא בכלם יסיר יצה"ר מהם ויעשה טוב בפעולת המתייחסות אליהם כנרמז באומרו ורקיקי מצות משוחים בשמן ורמז עוד כי כל מה שיחנך כל א' מאיבריו בעבודת שמים לא יסכון לו אם ירדוף אחר המותרות ע"כ יגלח שער ראש נזרו שהוא משל אל כריתת המותרות והגאות עד שלא יזכרו ולא יעלו על לב ע"כ ישליכם באש לאבד כל זכר למו וגם ישית על לבו לקיים ג' דברים שהעולם עומד עליהם שהם תורה ועבודה וגמילות חסדים ובאחרון היחל והוא שיעשה כל כח זרועו לגמול חסד ולא בהפכו לכן יקח הזרוע בשלה מן האיל שהוא משל אל היד הנטויה לפעול בל תהיה לו זרוע נטויה לפעול אשר לו כדת אלא אדרבה לגמול חסדים ע"כ יקח הזרוע בשלה במים רמז למימי החסד כי לעשות חסד תהיה זרועו מושלת לו ולא על הפכו ועל העבודה רמז בתלת מצה רמז אל העבודה שכל שאור וחמץ פוסל בה ועל התורה אמר ורקיק אחד כי התורה עולה תרי"א ורקיק עולה תר"י ועם התיבה או עם הרקיק שהוא א' עולה תרי"א היא התורה שבה הג"ח ועבודת כל המצות שלש אלה יהיו קדש ויתן אותם על כפי הנזיר לרמוז לו כי בכפו יחתום הוא ית' כל אשר יעשה בשלש אלה ואז והניף אותם כו' לרמוז שלא יניעם ולא יניפם רק על מה שיהיה קדש ולא על הפכו חלילה ואמר כי אחר כל ההכנות הטובות האלה ישתה הנזיר יין ולא יירא פן יחטיאו כמדובר:

והנה כי ריש מרעין לכל עון ולכל חטאת הוא חמר כי ממנו פנה ממנו יתד לעשות את כל מצות ה' אשר לא תעשינה כי ע"כ היתה עצת האל הרואה סוטה בנוולה יזיר עצמו מן היין ולא יאמר עד יראה את עצמו בנוולו כי אם מעת יראה את זולתו יקבל מוסר. והנה מכח דברי התורה הזאת תוכחת מגולה לסובאי יין וזוללי בשר גם בקרב ביתם ומה גם למתקדשים ומתועדים אל הגנות כי יקראו איש אל רעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה ותחת כל עץ נצב על עין המים באמור אליו לכה נרוה דודים עד הבקר מיין הרקח נתעלסה באהבים באשישי ענבים כי במה יודע איפה כי אנשים אחים אנחנו באהבה מסותרת אם לא נגילה ונשמחה יחד ביין ישמח לבב אנוש כי כח בידך מלא מסך אף שמריה אשתה למען בריתך וגם עליך תעבר כוסי רויה ולקמת מנחתי מידי למעני ויהיה הקשר אמיץ ביני ובינך אהבת עולם מעתה ועד עולם כי נזכור אני ואתה יושבים צמדים שותים במזרקי יין כוס מלא ברכת ה' מלא הון וגם אתה אלי על הין הין ופי פערתי ואשאפה פעם אחת ולא אשנה כי לזאת יקרא חפצי בך וגם אתה קבעת כוס חמתי שתית מצית ומי כמונו רעים אהובים אהבת עולם לא תשכח יקומו ויעשו כן המה ורעיהם כיוצא בהם ויחמו בבואם לשתות שתו ולעו וירם לבם ויהי כל איש מהם כמוהו כפרעה חשוב בעיניו כמלך כי תירוש ינובב וביין חמר אל מי תדמיוני ואשוה יאמר ובגובה לבו ישתרר גם השתרר על השתיה כדת גבורים לשתות יין והנה אשר יראה הרואה אותם בראשיתם צידה ברך יברך כי יראה על כל כוס וכוס תלי תלים של ברכות זה יאמר בנטותו את ידו אל גביע הקצף כה לחי תעמוד חי בשמחתך ביום תחונתך וזה ישוב ויאמר גם את בדם בריתך וכהנה וכהנה מאה ברכות הערובות בפיהם ובשפתותיהם אך כמרעיתם וישבעו יצא לבם ויחלו לשתות בכלים שונים רבים ונכבדים מהראשונים וימלאו את כליהם כאשר יוכלון שאת עד יגר מזה ואז יתהלל המתהלל באמת באמור מי כמוני גבור לשתות יין במדה טובה מרובה ובמדה שאדם מודד לו בה מודדין לכל א' מהמסובין עד אשר יצא מאפם ומכל היוצא מפיהם כל שולחנות מלאו קיא צואה ואז למי אוי למי אבוי זה נופל כשוכב בלב ים וזה קם והכה את רעהו באבן או באגרוף וזה יצא יצוא ומקלל אשר שתו וישכרו עמו עד ששמחה לתוגה נהפכה וגם אהבתם כבר אבדה וימירו את כבודם בפי חזיר כצואה עוברת ונחת שולחנם צואה בלי מקום עד אפס מקום והן זאת רעתם כי מר הרכה והענוגה שבדעתיהם במנעמיהם זולת שתים רעות אשר אלה ביין שגו בגזל ועריות כי ממשיך איש ביין את בשרו יבא עד ככר לחם וילסטם את הבריות כי על כן צוה לנו ית' להמית בן סורר ומורה כי מוטב שימות זכאי וכו' וגם לץ היין הומה זמה כי מפנק ביין את בשרו האספסוף אשר בקרבו יתאוה תאוה לגלות בשר ערוה כי בהשליך נפשו אחרי גיוו נמשל כבהמות נדמה רודפי זמה ואף גם בטוב לבם יבחרו בשירי זמרה זני זמרא והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיה' שובע שמחות ישיתו בטוחות ועל ערבים שירי עגבים ישאו קולם יחדיו ירננו כי ישישו בני מעיהם בכל היוצא מפיהם כדבר אחת הנבלות ומה ירמזון עיניהם אשר הם זונים אחריהם כי יחמדו לבות ויפעלו גויתם והן אלה קצות דרכיהם ומה שמץ דבר מרעותיהם כי מי שלח ידו ביין ונקה כי שאל נא לימים ראשונים כי אבינו הראשון חטא כמאמרם ז"ל גפן היתה וכי חוה סחטה ענבים ונתנה לו וימת הוא וכל זרעו ונח מצא חן בעיני ה' ויאשם ביין ונפגע ואצילי בני ישראל שתויי יין נכנסו ועברו ונענשו ומורם מהם כיוצא בהם עד נחדל לספור כי אין מספר:

והן אמת כי אחר שתו וישכרו בימים ראשונים אשר היו לפנינו כאשר נכון היה בית וארמון על משפטו והוכן בחסד כסא כבוד לבית ישראל חטאתם לא כבדה מאד כי רוב טובתם התעה אותם ועל כן רבים שתו. נימא אך עתה כי הנה בעתה רבים ישתו לא נימא כי אל ישמח ישראל אל גיל בעמים כי יראה כי אזלת יד כי נפלה עטרת ראשנו וגלינו מארצנו ושכינת עוזנו בקרב העכו"ם ומי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות ברע ובשת הפנים כיום הזה כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו ואך לזאת יחרד כל לב כי מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו יין להתהולל בו ומי האיש אשר הוא יהודי ולא דמוע תדמע עינו לילה ויום מאין הפוגות כי עיניו רואות וכלות עובדי כוכבים אשר הבל המה מעשה תעתועים מנייהו מלכי מנייהו הפרכי ועבדי ה' אשר לו הגדולה ואין זולתו כי יוצר הכל הוא נתונים נתונים תחת און עובדי מזלות ומבטן מי יצא הרעה הגדולה הזאת אם לא מרוע מעללינו אנחנו ואבותינו כי מידנו היתה שפחה כי תירש גבורתה לו חכמנו נשכילה זאת קרענו את בגדנו ונלבש שק ואפר ונצא בתוך העיר ונזעק זעקה גדולה ומרה עד פור התפוררה גויתנו ואדמתנו ויקרא זה אל זה ויאמר לכו ונשובה אל ה' בצום ושק ואפר ואל ניתן פוגת לו עד יחונן ועד יקים את סוכת דוד הנופלת ולא די שלא יעשה כן כ"א שתחת היותם כאבלים כל ימיהם ולבלתי מלא שחוק פיהם הלא יאמרו נקחה יין ונסבאה שכר והיה זה כיום מחר ולא אמרו איה ה' היש בקרבנו אם אין כי היו מבדילים בינינו לבין אלהינו הלא נכלם כי אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה ואבחר דרכי ואתנה שכר לאובד ויין למרי נפש ואשבה משומם ואבכה בצום נפשי ואפר כלחם אוכל ושקויי בבכי עד ישקיף וירא ה' משמים לתקן עולם במלכות שדי וישמח ה' במעשיו וישראל ישמח בעושיו:

ואחשבה כי ככל החזיון הזה הנביא דבר באומרו אבל תירוש וכו' שבת משוש תפים וכו' בשיר לא ישתו כו' נשברה וכו' צוחה וכו' נשאר וכו' והוא בשום לב שאחר אומרו אומללה גפן הל"ל אבל תירוש אך יאמר במה שידענו כי לא נברא יין אלא לנחם אבלים והנה בהפוך הוא כי לא ישתו אותו כי אם שמחי לב שכל ימיהם כחגים על כן אבל ויתלבא תירוש כי לא ישמח בראוי לו על כן מה עושה הוא ית' מחריב הגפנים וזהו אומללה גפן לגמרי שלא ימצא תירוש והטעם כי על ידי כן נאנחו כל שמחי לב כי לא ימצא כלל להם כי האבלים גם מבלי יכרת לגמרי היו נאנחים כי לא ימצא להם כי שמחי לב ישתו בכח זרועם ועתה נאנחו גם שמחי לב. או שעור הכתוב אבל תירוש מתחלה שהיה מעט ויוסיף ה' ויכרת הכל וזהו אומללה גפן ולמה עשה כך כדי שע"י כן נאנחו כל שמחי לב מה שאין כן בהיות מעט כי שמחי לב ישתוהו בזרוע ויאנחו האבלים והנה כל זה הוא טרם החרבן שלא תכבד אשמת שותי יין כ"כ אך אחר ששבת משוש תפים שהיה בבית השואבה חדל שאון עליונים של המון חוגג לשלש רגלים וכן שבת משוש כנור לוים שכל זה הוא אחר החרבן מאז ראוי שבשיר לא ישתו יין שהוא גם כי ישתה איש מציאות יין בביתו שלא בכונת שכרות לא יהיה בשיר אך המכוון לשכרות ושמחת מריעות גם בלא שיר יימר שכר לשותיו וזהו שיצא בל' שכר לרמוז השכרות כמדובר עד נתבשר כי נשברה קרית תוהו הוא רומי עד סוגר כל בית מבא אז צוחה על היין בחוצות כי ישישו בשמחה כי כשזה נופל זה קם כי כשיום נקם בלבו ית' אז שנת גאולה באה אך עתה לא כן כי ערבה כל שמחה כי גלה משוש הארץ היא גלות שכינה כן גלה דודי ובא שודדי ונשאר בעיר שמה בקבע וכו':

כב

וידבר ה' כו' דבר אל אהרו וכו' תברכו וכו'. אומרו לאמר פעם שנית יאמר בהזכיר מאמר הגמרא שיום אחד אמרו לאליהו למה לא באת אתמול לבית המדרש אמר רצו האבות להתפלל והקמתי את אברהם והתפלל ושכב ואח"כ ליצחק ואח"כ ליעקב אמר ליה ולמה לא קמו שלשתם כאחד אמר שאם היו מתפללים יחד היו נענים והיה הטוב בא קודם זמנו א"ל יש כיוצא בהם בעולם הזה א"ל יש ומי הם אמר לו ר' חייא ובניו צוה להם רבי שיתפללו יחד אמרו משיב הרוח ונשב זיקא מוריד הגשם ואתא מטרא אתו למימר מחיה המתים ורגש עלמא וכו' כלל הדברים כי תפלת האב לבדו אינה מתקבלת כתפלתו עם בניו ומזה נלמוד אל הברכה שאינו דומה ברכת אהרן לבדו לברכתו עם בניו וזה יאמר פה דבר אל אהרן שהוא יחיד לברך ואל בניו ראוי טוב לומר שיתחברו אליו לאמר הברכה כי טוב הוא על ידי מרובים מע"י יחיד אך בנוסח הברכה כה תברכו בלשון יחיד יברכך וכו' ולא אמרו יברככם ה' וכו' והטעם כי זכות המברכים כרובם כן יועילו לשיתמלא רחמים יותר הוא יתברך לברכם:

או שעור הכתוב במה שידענו כי דבור הוא לשון קושי ואמירה לשון חבה שעל כן באחד המברך ישראל יש קושי משא"כ כשהם רבים וזהו אומרו באהרן דבר שהוא לשון קושי ואח"כ אמר לאמר לשון חבה על כי בא' המברך אפשר יהיה קושי על העדר זכות המקבלים אך בהיות המברכים רבים יש חיבה וז"א באהרן דבר ובצרף את בניו עמו אמר לאמר אך בנוסח הברכה לכל ישראל יאמרו בלשון יחיד יברכך וזהו כה תברכו את בני ישראל עם היותם מרובים באמור להם יברכך לשון יחיד והוא מה שכתבנו על פסוק ועבדתם את ה' וכו' שאומר הוא ית' בעבודה טוב תהיה ברבים מביחיד וזהו ועבדתם וכו' כי אינו דומה מרובים העושים המצוה וכו' אך בשכר ובירך את לחמך וכו' לשון יחיד כי אפילו ששים רבוא העושי' מצוה אין אחד נוטל שכר כשיעור זולתו כי אל דעות ה' שוקל הכונה או השמחה העודפת לזה על זה או הזריזות או הפנאי וההיקש בבחינות אלו ועל כן יאמר פה יברכך וכו' כי כל אחד יקבל ברכה לפי מה שהוא מוכן וזכאי.

או יאמר בשום לב אל אומרו כה תברכו לנוכח ואחר כך ושמו את שמי שלא לנוכח ולא אמר ושמתם את שמי אך הוא כמ"ש ז"ל אם יאמרו כהנים בלתי כשרים איך נברך את ישראל ואין אנו כדאים אל יחושו כי אין הם המברכים כ"א ושמו את שמי על ב"י ואח"כ ואני אברכם הנה למדנו כי אומרו ושמו על בלתי כשרים ידבר ובזה יאמר דבר אל אהרן ואל בניו וכאלה יאות לומר כה תברכו לנוכח כי כלם צדיקים אך לזולתם שאינו בהם לדבר לנוכח אתם. אני אומר ושמו את שמי שלא לנוכח כמדו':

כה תברכו וכו'. אל תאמרו כי ה' היא המברך ולא אתם באמרכם יברכך וכו' כי הנה כה תברכו שתחשבו כאלו אתם המברכים במה שתאמרו יברכך ה' כיון שושמו את שמי על בני ישראל ועל ידי כן אברכם נמצא כאלו אתם המברכים. והנכון בשום לב על אומרו ושמו את שמי על בני ישראל וכו' שאם אין הענין רק מ"ש ז"ל שאל יחושו הכהנים שאין מברך אותם כי ע"י מה שושמו את שמי על בני ישראל אני אברכם את הכהנים א"כ הל"ל ויברכו את בני ישראל ואני אברכם וגם הוא דוחק שיחזור אומרו ואני אברכם אל הכהנים על כן יתכן כי בא יתברך לתת טוב טעם בל יאמר איש אחד שהברכה ממנו יתברך היא למה ידברו הכהנים עם ישראל לומר יברכך ה' והלא טוב טוב היה ידברו הכהנים אל ה' ויאמרו אליו ברכם ה' ושומרם ולא שידברו עם ישראל לאמר להם יברכך ה' לז"א כה תברכו ותתייחסו אתם למברכים באמור להם עצמם יברכך לא כאמור לה' והטעם כי הנה על ידיכן ושמו את שמי על בני ישראל וכו' כי על יד דברם עם ישראל הם מכונים אותם לקבל הברכה בשום את שמו יתברך על העם שהוא בדבר אתם ואמור להם יברכך ה' שמשימם עליהם את שם ה' שעל ידי כן יוכנו ויושפעו לקבל הברכה שעי"כ ימשך שואני אברכם עמכם אך בדברם עמו ית' ברכם ה' וכיוצא אתם משימים את שם ה' על ישראל להכינם ולהתייחס למברכי':

כד

יברכך ה' וכו'. יאמר יברכך בעצמו ולא על ידי מלאך ולא בלבד בתת לך עושר ושפעת ברכה כ"א גם השמירה שדרכה להיות על יד שליח כד"א כי מלאכיו יצוה ואומר הנה אנכי שולח מלאך לפניכם לשמרכם וכו' יהיה על יד עצמו יתברך וזהו וישמרך וע"כ לא נאמר ישמרך ה' ויברכך שהשמירה ע"י תוספת על הברכה והנה דרך המלך או שר שמטיב את אוהבו פעמים שלש חנם שאינו מביט בו אחרי כן בעין החבה והארת פנים כאשר בתחלה טרם יהנה אותו אמר שהוא יתברך לא יעשה כן כ"א שאחר שיברכך וישמרך בעצמו יאר פניו אליך ולא ינכה זכות מעשיך רק ויחנך ועוד יעשה לך שישאלך ה' פניו כו' שיהיה כאב שבעשותו משא פנים לבנו לא יחשוב בדעתו כנושא פני בנו אלא כנושא פני עצמו כן ישא ה' פניו בהטיבו אליך ולבל יקנאו שרי האומות וכל כחות המנגדים לישראל ויקטרגו עליך לכן וישם לך שלום:

או יאמר כי בני חיי ומזוני יהיו לך מאתו יתברך מזוני כי יברכך ה' וישמרך פן הברכה תהיה סבה ישללוך גוים ועריצים יבוזו בז ועל בני אמר יאר ה' וכו' ויחנך כד"א הילדים אשר חנן אלהים את עבדך ועל חיי אמר ישא כו' וישם לך שלום כד"א את בריתי שלום והוא כמ"ש ז"ל שע"ז נאמר בריתי היתה אתו החיים והשלום כי פנחס הוא אליהו וקרא הכתוב לחיים שלום כי העדר שלום וחבור הוא המות המפריד בין גוף לנפש נמצא שהשלום הוא חיים כמפורש אצלנו יפה פרשת פנחס בס"ד וז"א לשון שימה שישם לך בעצמך שלום בין שני מנגדים שבמציאותך:

או יאמר יברכך ה' בעושר ונכסים וישמרך פן יחטיאך רוב טובה כי אם תהיה מקיים את התורה מעושר והנה כל זה יהיה לך ע"י שם הרחמים ועדיין אפשר תמצא חן בעיני ה' אבל לא בעיני אלהים הוא מדת הדין כאמור בנח שמצא חן בעיני ה' אך לא בעיני אלהים כי על כן ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר לגמרי בא לפני כמפורש שם שעל כן הוצרך שיתוף רחמים וענין זה יאמר כי תחלה יברכך ה' כי הוא בעל הרחמים ועוד יעשה שיאר ה' האחרת שפע אור פניו וע"י כן ויחנך שיחנך לחן בל ינגדך הדין בל יקרך כאשר בזמן החרבן שמדת רחמים זיכתה את הצדיקים ומדת הדין קטרגה וחייבתם והנה עדיין גם למצוא חן בעיני מדת הדין יתעתד לקטרג מה כי יש כמה כחות עליונים מלמדים קטיגוריא ויורדים ומשטינים ועולים ומקטריגים כי על כן צריך הוא יתברך להכריז ברקיע הזהרו בר' פלוני ובתורתו כמאמר השטן לרבי עקיבא אלמלא דמכרזי עלך ברקיע הזהרו כו' הייתי מחטיאך ועל כן אחר שהיה מתחיל ויאחז צדיק דרכו לחטא הרפה ממני ושב אחור וכן קרה לר' מאיר כמפורש בגמרא וכן רבים על כן יאמר הוא יתברך לברך את ישראל ישא ה' פניו אליך באופן שישם לך שלום בל ינגדך שום כח מהמנגדים שיכריזו עליך ע"ד האמור וביאור התכת הכתוב הנה עד כה אמרתי יאר ה' פניו וכו' שהוא שימשיך לך מאור פניו אך לא ממש והנה עוד יוסיף לך כי ישא ה' פניו אליך שדבקות פניו בפניך עד יקראו לך אפי שכינתא לא יחשבנו להורדות פניו חלילה כי כל כך יחשיבך שלנשיאות פניו יחשיב כביכול היות פניו אליך ע"ד הקראו יתברך אלהי ישראל ואומר שהוא כבודו וע"י כן וישם לך שלום כמדובר שיכריז עליך שישמרו מלקטרג או החטיא לאיש כמוך וישם לך שלום עם כל המגגדים.

או ע"ד זה שמאליהם בראותם כל המנגדים אור פניך ישלימו עמך כענין עשו כבוד לדקיונו של מלך ואמר שכה יעשה וכה יוסיף עד שמאליהם ישלימו עמו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.