רש"י/במדבר/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ במדבר ו

ב

כי יפלא. יפריש. למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, שהוא מביא לידי נאוף (סוטה ב'):

נדר נזיר. אין נזירה בכל מקום אלא פרישה, אף כאן שפרש מן היין:

להזיר לה'. להבדיל עצמו מן היין לשם שמים:

ג

מיין ושכר. כתרגומו מחמר חדת ועתיק, שהיין משכר כשהוא ישן:

וכל משרת. לשון צביעה במים וכל משקה. ובלשון משנה יש הרבה, אין שורין דיו וסמנים (שבת י"ז), נזיר ששרה פתו (נזיר ל"ד):

ד

חרצנים. הם הגרעינין:

זג. הם קלפות שמבחוץ, שהחרצנים בתוכן כענבל בזוג:

ה

קדש יהיה. השער שלו, לגדל הפרע של שער ראשו (ספרי. תענית י"א):

פרע. נקוד פתח קטן אף שהוא דבוק לשער ראשו, פרע של שער, ופרוש של פרע, גדול של שער, וכן את ראשו לא יפרע (ויקרא כא), ואין קרוי פרע פחות משלשים יום (ספרי. סנהדרין כ"ב):

ח

כל ימי נזרו קדש הוא. זו קדשת הגוף, מלטמא למתים (ספרי):

ט

בפתע. זה אנס:

פתאום. זה שוגג, וי"א פתע פתאם דבר אחד הוא, מקרה של פתאום:

וכי ימות מת עליו. באהל שהוא בו:

ביום טהרתו. ביום הזאתו, או אינו אלא בשמיני שהוא טהור לגמרי, ת"ל ביום השביעי, אי שביעי יכול אפלו לא הזה, ת"ל ביום טהרתו (ספרי):

י

וביום השמיני יבא שתי תרים. להוציא את השביעי, או אינו אלא להוציא את התשיעי קבע זמן לקרבין וקבע זמן למקריבין, מה קרבין הכשיר שמיני ומשמיני והלאה, אף מקריבין שמיני ומשמיני והלאה (שם):

יא

מאשר חטא על הנפש. שלא נזהר מטמאת המת, רבי אלעזר הקפר אומר, שצער עצמו מן היין (ספרי. נזיר י"ט):

וקדש את ראשו. לחזר ולהתחיל מנין נזירותו:

יב

והזיר לה' את ימי נזרו. יחזר וימנה נזירותו כבתחלה:

והימים הראשנים יפלו. לא יעלו מן המנין:

יג

יביא אתו. יביא את עצמו, וזה אחד משלשה אתים שהיה רבי ישמעאל דורש כן, כיוצא בו והשיאו אותם עון אשמה (ויקרא כב), את עצמם, כיוצא בו ויקבר אתו בגי (דברים לד), הוא קבר את עצמו:

טו

ומנחתם ונסכיהם. של עולה ושלמים. לפי שהיו בכלל, ויצאו לדון בדבר חדש, שיטענו לחם, החזירן לכללן, שיטענו נסכים כדין עולה ושלמים (ספרי):

חלות מצות ורקיקי מצות. עשר מכל מין:

יז

זבח שלמים לה' על סל המצות. ישחט את השלמים על מנת לקדש את הלחם (עי' מנחות מ"ו):

את מנחתו ואת נסכו. של איל:

יח

וגלח הנזיר פתח אוהל מועד. יכול יגלח בעזרה, הרי זה דרך בזיון, אלא וגלח הנזיר לאחר שחיטת השלמים שכתוב בהן ושחטו פתח אהל מועד:

אשר תחת זבח השלמים. תחת הדוד שהוא מבשלן בו, לפי ששלמי נזיר היו מתבשלין בעזרה, שצריך לטל הכהן הזרוע אחר שנתבשלה ולהניף לפני ה' (עי' נזיר מ"ה):

יט

הזרע בשלה. לאחר שנתבשלה (חולין פ"ח):

כ

קדש הוא לכהן. החלה והרקיק והזרוע תרומה הן לכהן:

על חזה התנופה. מלבד חזה ושוק הראויים לו מכל שלמים מוסף על שלמי נזיר הזרוע הזה, לפי שהיו שלמי נזיר בכלל, ויצאו לדון בדבר החדש, להפרשת זרוע, הצרך להחזירן לכללן לדון אף בחזה ושוק (ספרי):

כא

מלבד אשר תשיג ידו. שאם אמר הריני נזיר על מנת לגלח על מאה עולות ועל מאה שלמים, כפי נדרו אשר ידר כן יעשה, מוסף על תורת נזרו: על תורת הנזיר, מוסף ולא יחסר, שאם אמר הריני נזיר חמש נזירות על מנת לגלח על שלש בהמות הללו, אין אני קורא בו כאשר ידר כן יעשה (שם):

כג

אמור. כמו זכור, שמור, בלעז דישנ"ט:

אמור להם. שיהיו כלם שומעים (שם):

אמור. מלא, לא תברכם בחפזון ובהלות, אלא בכונה ובלב שלם (תנחומא):

כד

יברכך. שיתברכו נכסיך:

וישמרך. שלא יבאו עליך שודדים לטל ממונך. שהנותן מתנה לעבדו אינו יכול לשמרו מכל אדם, וכיון שבאים לסטים עליו ונוטלין אותה ממנו, מה הנאה יש לו במתנה זו אבל הקב"ה, הוא הנותן, הוא השומר. והרבה מדרשים דרשו בו בספרי:

כה

יאר השם פניו אליך. יראה לך פנים שוחקות, פנים צהבות:

ויחנך. יתן לך חן (תנחומא):

כו

ישא ה' פניו אליך. יכבש כעסו:

כז

ושמו את שמי. יברכום בשם המפרש (ספרי):

ואני אברכם. לישראל, ואסכים עם הכהנים. ד"א, ואני אברכם, לכהנים (חולין מ"ט):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.