רלב"ג - ביאור המילות/במדבר/ה

רלב"ג - ביאור המילות ‏ במדבר ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש. אחר שסדר עניין המחנה במה שיישיר אל השלמות והטוב זכר מה שיסיר ממנו הרע והפסד הסדר וכבר ביארנו בספר ויקרא התועלת המגיע מעניין הטמאות על מדרגותיהם וזכר תחלה שלוחם מן המחנה על מדרגותיהם והתחיל מהחמור וסיים בקל וזה כי הצרוע ישולח חוץ למחנה ישראל כמו שקדם להיות עניין טומאתו יותר רב ההפסד. ולזה אמר בדד ישב מחוץ למחנה מושבו ואולם הטמא מת אין שלוחו כי אם חוץ למחנה שכינה להיות עניינו מעטי ההפסד ואמנם היה זה להעיר על מה שזכרנו בספר ויקרא מענייני הטומאות ולזה מצאנו שגם המת אפשר שיכנס במחנה לויה שנאמ' ויקח משה את עצמות יוסף עמו ולפי שממחנה אח צוה לשלח אלו הטמאים בכללם ואין שם מחנה יחייבנו כולם לצאת חוץ זולת מחנה שכינה. הנה הוא מבואר שהמחנה הנזכר בזה המקום הוא מחנה שכינה וזה גם כן דבר למד מעניינו כי הדברים היו קודם זה בעניין זה המחנה בעבודת בני קהת ובני גרשון ובני מררי והנה זה השלוח ממחנה שכינה הוא מצות עשה ולא הבדיל באלו הטמאות בין זכר לנקבה ובין קטון לגדול וזה אמרו מזכר עד נקבה תשלחו מחוץ למחנה והוא מבואר שהאנדרוגינוס הוא נכלל בזה וכל שכן הטומטום וזה מבואר מעצם אלו הטמאו' ומהלשון הנזכר בזה המקו' וזה כי האנדרוגינוס אם היה כמו ממוצע בין הזכר והנקבה הנה הוא נכלל במה שאמר מזכר ועד נקבה תשלחו כי הזכר והנקבה הם הקצוות והוא מה שביניהם והנה מההדרגה הנזכרת בזה המקו' בעניין אלו הטמאו' למדנו שהזב ישולח חוץ למחנה לויה וזה כי המצורע שזכר ראשונה יחוייב שישולח חוץ לשלש מחנות והטמא מת שזכר באחרונה לא ישולח כי אם חוץ למחנה שכינה הנה יחוייב שיהיה האמצעי ביניהם כיצד טומאתו שהיא יותר קלה מטומאת צרעת ויותר חמורה מטומאת טמא מת ואמרו לא יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם הוא אזהרה לגדולים שהם טמאים שלא יטמאו המחנה שולחו ממנו אלו הטמאים בכללם והוא המקדש:

ו

איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם למעול מעל ביי' וגומ'. ר"ל בחטאת האדם מה שיחטא האדם לחבירו כמו שגזל ממנו או שכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד ואמר למעול מעל בה' שכחש בעמיתו ונשבע על שקר וכבר נתבאר בסוף פרשת ויקרא דין זה העניין בכללות ולא נשנית זאת הפרשה בזה המקום כי אם מפני מה שנתחדש בה והוא שאם מת הנגזל ואין לאיש גואל להשיב האשם אליו הנה ישיב האשם עם החומש לכהן ואחר יביא אשמו לכפר עליו כי לא תשלם לו הכפרה בעוד שהוא מחזיק הגזל ומה שאמ' והתודו את חטאתם אשר עשו למדנו שחייב החוטא להתודו' על חטאו ואף על פי שכבר נענש עליו הלא תראה שזה הגוזל שהו' משיב הגזלה ומוסיף חומש ומביא קרבן חייב להתודות ולזה יתבאר שכל חייבי מיתה חייבי' להתודות כדי שתהיה להם כפרה כי העונש לא יכפר עליהם בזולת הווידוי וכבר יתבאר זה גם כן בכללות לפי מה שמצאנו שעל קרבנות היו הבעלים מתוודים וזה מבואר בהרבה מהם והנה החומש אינו מעכב הכפרה שנאמר האשם המושב ליי' לכהן והנה האשם הוא קרבן שנ' והשיב אשמו בראשו וידמה שזכר בזה המקום בזאת הפרשה להסיר הרע מהמחנה אשר יביא למריבה וקטטה והוא שיהיה האדם נזהר מלהחזיק בממון חבירו שלא כדין ולא יסמך על חולשת שכנגדו שאין לו גואלים כי התורה שמה גואליו היותר נכבדים שבישראל להשיב האשם עליהם כדי שלא יהנו לו מעשיו המגונים:

ח

וראוי שתדע שהכהן המכפר עליו באיל האשם זוכה בכסף הגזל אם מת הנגזל ואין לו גואל שנאמ' והיה האשם המושב ליי' לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו. למדנו מזה שהכהן הזוכה באיל האשם זוכה עוד בכסף האשם ולזה אמר מלבד וזהו סבת זכותו בו מפני שהוא יכפר בו עליו ולפי שבארנו בפרשת צו באשם שאשר יכפר בו לו יהיה ביאר בכאן שגם הכסף אשר עליו בא האשם יזכה בו הכהן המכפר בו והם אנשי המשמרת המשמשים אז כי כבר נקרא מכפר הראוי לכפר אז כמו שנתבאר במה שקדם.

ט

וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל אשר יקריבו לכהן לו יהיה. לפי שזכר כסף האשם מחוייב לתת לכהנים העובדים אז זכר בזה המקום הדברים שהם בבחירת הבעלים לתתם לכל כהן שירצו והם הדברים שלא יהיו מצורפים לקרבן כמו תרומה גדולה וחלה ומה שידמה לה מהמתנות שלא יצורפו לקרבן ואולם התרומה לכל קדשי בני ישראל אשר יקריבו לכהן קדש הקדשים שהם להקריב קרבן כמו העניין בחלות תודה הנה תהיה תרומת החלות ההם לכהן המקריב התודה כמו שנזכר בפרשת צו ולזה סמך זה העניין לכסף האשם שזוכה בו הכהן המקריב האשם כי כמו כן יזכה בתרומת חלות התודה ההן המקריב התורה ואולם קדשיו שאין נמשכין לקרבן הם לבעלים לתתם למי שירצו מן הכהנים ולזה אמר איש את קדשיו לו יהיו איש אשר יתן לכהן לו יהיה:

יב

איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל. הנה סמך זאת הפרשה לפרשה הקודמת שהיתה תכליתה להסיר מחלוקת וקטטה מישראל בכללם כי זאת הפרשה הוא להסיר הקטטה מהבית הנה שלום הבית קודם לשלום העם לפי מה שנתבאר בפילוסופיא המדינית ואולם התחילה התורה מהשלום היותר נכבד המאוחר בסדר וסיימה בקודם בסדר כמו שנבאר וזה ממנהג התורה במקומות רבים ולפי שבסוף העניין ביאר שהעניין הוא בספק אם נטמא אם לא נטמאה ולברר האמת ישקוה מי המרים המאררים הוא מבואר שצרך שיפורש זה המאמר באופן יסכים אל שיהיה העניין בספק אם נטמאת אם לט נטמאת והנה השטייה והמעילה היא לפי הנראה מזאת הפרשה שעברה על צואתו ונסתרה עם מי שקנא לה ואמר שלא תסתר עמו לחשדו אותה שתזנה עמו וזה מבואר מצד הוראת הגדר כי הרצון בקנוי הנזכר בזאת הפרש הוא מה שזכרנו והנה הקנוי צריך שיהיה ידוע על פי עדים שנאמר וקנא את אשתו ואולם בסתירה יספיק עד אחד שנאמר ועד אין בה והנה התנה בזה בזאת הפרשה תנאים רבים כי לא תשלם השקאתה מי המרים אם נפל אחד מהם. התנאי הראשון הוא שיהיה עניין מעילתה במה שמביא לחשוד שישכב איש אותה אבל אם עברה על צואתו בדברים אחרים אין להם רושם בזה לא ישקנה מי סוטה. והשני הוא שיהיה איש מי שקנא לה בעלה ממנו יתכן כי שישכב איש אותה שכתב זרע ולזה אם היה קטן או סריס או שקנא לה שלא תסתר עם בהמה לא ישקנה מי סוטה. הג' הוא שיהיה נעלם מעיני אישה אם שכב איש אותה אם לא שאם היה יודע בודאי שהיא טמאה או שהיא טהורה לא ישקנה מי סוטה. הרביעי הוא שתסתר עם מי שקנא לה זמן יתכן בו שנטמאה שנאמר ונסתרה והיא נטמאה ואין הרצון בו שנטמאה ודאי שהרי יחוייב שיהיה הדבר בספק כמו שזכרנו אבל ירצה בזה שתסתר עמו שיעור טומאה. החמישי הוא שלא יהיה עד בה שנטמאה שאם העידו עדים שנטמאה בודאי אינה שותה וזהו אמרו ועד אין בה ואפשר שירצה בזה שאע"פ שאין שם עד שלם על הסתירה ר"ל שאין שם שני עדים אבל יש שם עד אחד הנה יביאה עד ההוא לשתות מי סוטה וזה כי עד האחד מביא לשבועה שנאמר לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם אבל קם הוא לשבועה כ"ש בזה המקום שרגלים לדבר שהרי קנא לה ונסתרה. הששי הוא שלא תהיה אנוסה וזה שאם נטמאה באונס אין צריך לומ' שאינה שותה שאפילו נטמאה ברצון אינה שותה כיון שנטמאה בודאי אבל אינה אסורה לבעלה מפני זה כיון שהיא אנוסה. ואולם אשת כהן אסורה לו אם נבעלה אפילו באונס כיון שבעלה בעילה אסורה כמו שנתבאר בפרשת אמור אל הכהנים. השביעי הוא שעבר עליו רוח קנאה וקנא את אשו קודם זה באופן שנתבאר ונודע שכבר קנא לה וזה יהיה בשני דרכים האחד שיהיה קנויו לו בסבת חשד טומאה שיש לבעלה עליה. והב' הוא שיקנא לה מזולת שראה בה דבר יביאהו לחשוד אותה ולזה אמר ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשו והיא נטמאה או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשו והיא לא נטמאה ונסתרה אחר זה ונסתפק אם נטמאה אם לא נטמאה. וכבר ידענו שהקנוי הוא קודם לסתירה והוא סבה שתשתה האשה מי סוטה מצד הסתירה כי כבר קרא המנחה מנחת קנאות למדנו שהקנוי הוא הסבה להיותה שותה מפני הסתירה ואילו היה קנוי מאוחר לא יהיה הקנוי סבה לזה כיון שלא חטאה אחר הקנוי אך תהיה הסתירה סבתו ולזאת הסבה גם כן אמר בסוף זאת תורת הקנאות למדנו שהקנוי הוא הסבה להיות בכל זה. ויתבאר זה ביאור שלם ממה שאמ' או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו שבזולת סבה אחרת קנא לה. ואם לא עשתה אחר הקנוי דבר למה תשתה ואין שם מה שיביא לחשוב בה שנטמאת והנה כשהיה הענין כן יביא האיש את אשתו אל הכה לברר הענין וכדי שישמע ה' ית' לקולו להראות ברור הענין כן יביא את קרבנה עשירית האפה והנה יהיה קרבנה קמח שעורים ולא סלת מצד גנות הפועל הזה רצתה התורה שיהיה קרבנה היותר פחות שאפשר. ולזה היתה מנחתה באה מן השעורים ומן הקמח שלהם לא מן הסלת והזהירה התורה שיוסר היופי מזאת המנחה ר"ל שלא תהיה בלולה בשמן ולא יתן אצלה לבונה כי היא אינה רק להזכיר עונה אם חטאה. ולזאת הסבה רצתה התורה שיתנו המים הקדושים אל כלי חרש להסיר הכבוד מזה העניין הנעשה בסוטה כדי ליסרה ומזה המקום למדנו כי כל הנעשה בזה העניין ראוי שיעשה בצד היותר מגונה שאפשר והנה יהיו המים קדושים בשיניחום תחלה בכלי שרת:

יז

ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן. רצה הש' ית' שילקחו העפר מהמקום ההוא הקדוש להוסיף מעלה למי המרים כדי שתירא האשה מהקל בעניין אלו המים. ולזאת הסבה נמחה בהם השם הכתב בקדושה עם שמצד הקדושה יהיה העניין בשתיית אלו המים יותר נאות להעשות בו זה המופת הנפלא כמו שראינו בעניין הארון מצד קדושתו אמר ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו וראינו שמתו מאנשי בית שמש כי ראו את אדון יי' ולפי שסמך העפר שיהיה בקרקע המשכן אל המם הקדושים וידענו שהמים יתקדשו לפי שעה כשישימום בכלי שרת כן העפר אם הושם לפי שעה בקרקע המשכן יספיק לעניין מי סוטה ואמר ונתן הכהן אל המים להורות שצריך שיהיו המים תחלה בכלי חרס קודם שישים בהם העפר ולפי שאמר אל המים למדנו שיהיה בו מן העפר שיעור מתיחס לפי המים ולזה הוא מבואר שצריך שיהיה העפר נראה במים בדרך שישאר שם המים על המים ההם כי כבר נקראו מים אחר נתינת העפר בהם אמ' ומחה אל מי המרים ולפי שנקרא מי המרים קודם שימחו בהן האלות ידמה שיהיה משים בהן דבר מר נקראו בעבורו מרי' וכל זה יהיה להוסיף זרות וקושי בזה העניין כדי שיוסרו הנשים מעשות כזאת ולזאת הסבה ג"כ היה מנוולה כשהיה פורע את ראש ואי אפשר שנקראו מרים על שם סופם כי אולי לא נטמאה ולא ישיגנה מרירות מזה ועוד כי אין באלו המים עדין מה שישיגנה מרירות בסבתם כל זמן שלא נמחו בהן האלות:

יח

והעמיד הכהן את האשה לפני יי'. ר"ל שהיה מעמיד פניה לפאת מערב שיה בו קדש קדשים והיא היתה לפאת מזרח:

ופרע את ראש האשה. כדי לנוולה וראוי שתדע שאם היתה נדה אינה שותה שנאמר ונתן על כפיה את מנחת הזכרון ואם היתה טמאה לא יתכן שתושם המנחה על כפיה. והנה צוה לתת על כפיה את מנחת הזכרון כדי ליגעה להוסיף בזה העניין קושי וזרות והנה היה בזה תועלת עוד כי אולי תחרד מפני הקושי המגיע לה בכל אלו הדברים מהבושת והצער ואולי יביאה זה אל שתודה האמת ולא ימרה השם ונכתב בקדושה על המים ומזה למדו רז"ל שהיו מתחכמים בכל עוז שתודה האמת כדי שלא ימחה השם הנכתב בקדושה על המים אם לא לאשר היא טהורה להראות שלא נטמאה:

יט

והשביע הכהן את אשה. לא שתשבע מעצמה כי למעלת הכהן יהיה רושם כשתחול עליה הקללה הזאת אם נטמאה יותר מהרושם המגיע אם תקלל את עצמה:

ואמר אל האשה אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית. שטייה של טומאה בהיותך תחת אישך עם אי זה שיהיה הנה תהיה נקייה ממי המרים המאררים שלא יזיקו אותך האלות הנחמות בהם והנה הקדים המאמר בהיותה נקייה לפי שזה הוא הראוי לה עם שצריך שתהיה הפתיחה בטוב ואחר זה ביאר איך יהיה העניין אם נטמאת ואמ' ואת כי סטית מעת היותך תחת אישך וכי נטמאת בזאת השטייה עם איזה שיהיה ונתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך:

כא

יתן יי' אותך לאלה ולשבועה. למדנו מזה המקום שהקללה עם הזכרת השם הנכבד תקרא שבועת האלה והנה זאת ההשבעה הוא שתאמר אמן אמן ותקבל עליה אלו הקללות אם נטמאה. ר"ל שתהיה ירכה נופלת ובטנה צבה לזה תאמר אמן אמן על שתי אלו הקללות ולמדנו מזה המקום גלגל שבועה כי הוא לא השביע אותה אם נטמאת מאיש זה אבל נטמאת משום איש שבעולם שנאמר ויתן איש בך את שכבתו והנה הזכיר הירך תחלה כי הוא התחיל בעבירה תחלה בפסקה רגליה לזה הנואף ושלמות העבירה היה בבטן ואחר זה הפך הסדר להיות עיקר העבירה בבטן ושם ג"כ יבואו המים תחלה:

כג

וכתב את האלות. הוא מאמר הכהן אם לא שכב אותך וגו' עד סוף דברי הכהן. ואמנם אמר האלות האלה כי הכתוב קרא שבועה אמרו אם לא שכב ג"כ קרא שבועה אמרו וכי שטית:

ומחה אל מי המרים. למדנו מזה שהוא ראוי שיהיה זה הכתב ראוי להמחות שנ' וכתב ומחה ולפי שנ' אחר זה והשקה את האשה למדנו שהוא ראוי כשיכתוב האלות האלה למחותם אל מי המרי' שיהיה מבואר לו שהיא תשת' את מי המרי' שנ' וכתב ומחה והשק' ולזה הוא מבואר שראוי שנחקור תחלה אם היא טמאה בכל הפני' שאפשר להביאה שתודה זה העניין אם היה אמת כדי שלא יביא העניין בסוף אל שיחה הש' הנכתב בקדושה ולא תשתה:

כה

והניף את המנח' לפני יי'. כמשפט שאר המנחו' שטעונו' תנופה:

והקריב אותה. את המנחה. למדנו שטעונה הגשה כשאר מנחות:

כו

וקמץ הכהן מן המנחה את אזכרתה. הוא שיקח מהקמח מלא קמצו והוא הנקרא אזכרתה מצד היותו למזבח כי אין שם לבונה והקטיר המזבח הקומץ ההו' ואחר ישקה את האשה רוצה לומר כי מה שאמרנו שישקה את האשה את המים לא היה אלא אחר השבעת הכהן אותה באופן הנזכר והנפת המנחה והקטרת הקומץ כמשפט והנה עניין זאת המנחה הוא כאלו יבקש הכהן מהש' יתעלה להזכיר את עונה בשיתן את ירכה נופלת ובטנה צבה כששותה אלו המים:

כז

והשקה את המים. לא היה צריך לומר שכבר אמר ואחר ישקה את האשה את המים ולזה יחוייב שלא יהיה הרצון בו לצוות הכהן שישקנה אך יהיה עניינו שאם היה שהשקה אותה הכהן הנה יתברר בהם אם נטמאת אם לא נטמאת והנה למדנו מזה המקום שאם אמרה איני שותה אחר כל זה הרשות בידה כיו שתודה שנטמאה ועוד כי כל עצמם לא באו המים אלא לברר אם נטמאת אם לא נטמאת וכיון שנתברר זה על פיה לא נצטרך להשקותה:

כח

ואם לא נטמא' האשה וטהורה היא ונקתה. ר"ל שתנקה ממי המרים המאררים שלא תנזק בהם כמו שאמר הנקי ממי המרים ואמר אחר זה ונזרעה זרע להורות שקודם שיתברר שהיא טהורה אי אפשר שתזרע זרע כי היא אסורה לבעלה כי הדברים ק"ו אם מספק נאסרה לבעלה כ"ש כשהיה ודאי שנטמאה:

כט

זאת תורת הקנאות וגו'. שיהיה סבה היותו מקנא לה חשדו אותה ששטתה מעת היותו תחתיו ונטמאה עם איש אחר מצד מה שראה מעניינה עם האיש ההוא אשר יפול בו אצלו ספק שמא היא נטמא כגון שראה שנתייחדה עמו ועמדו כשעור טומאה ולזה קנא לה שלא תסתר עם מי שחשד אותה שזנתה עמו:

ל

או איש אשר תעבור עליו רוח קנאה. בזולת סבה אחרת תביאהו אל זה ר"ל שלא ראה בה דבר מגונה אבל עברה עליו רוח קנא וקנא אותה באון הנזכר אין הבדל בין שני אלו הדברים בעניין השקאת הסוטה כיון שקנא לה ונסתרה כי אולי יחשוב חושב כי כשהיה הענין בזה האופן השני שלא יצטרך לגלגל עליה שבועה אם שטית טומאה מעת היותה תחת אישה ולזה הוצרכה התורה להזכיר כי הדין אחד בשני אלו הדברים:

לא

ונקה האיש מעון. ר"ל שהאיש ההוא ינקה מעון אל החשד שהיה חושד אשתו כי זה הדבר יסיר החשד ההוא מלבו:

והאשה ההיא תשא את עונה. אם נטמאת. ומזה המקום נלמד שיש קצת עון בחשד שיחשד אדם זולתו בדבר שקר או ירצה בזה שהאיש ההוא ינקה מעונש בזאת השקאה וזה שאם לא יקפיד האדם באשתו כשתמעול בו מעל ותשטה טומאה תחתיו הנה באמת ישיגהו עונש על זה מהשם יתעלה כי היא אסורה לו ויהיה עמה באיסור ועל ידי ההשקאה הזאת תשא היא לבדה העונש הראוי ונקה בעלה ממנו וכבר בארו רז"ל שאם נקה האיש ההוא מעון בזה המים בודקין את אשתו לא בזולת זה כעניין לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנ' גו'. וזה דבר אמתי בלי ספק נלמד אותו מדברי הנביאים והסבה בזה כי הבאת העונש על המרי הוא השגחה מה מהש' יתע' ומי שהוא בתכלית הרוע יסתיר השם יתעלה פניו ממנו ולא יוכיחנו על עונו להשיבו לטוב כמו שאמר מיעד רע ואנכי הסתר אסתיר פני מהם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.