ריטב"א/יומא/לט/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מטמאין אותו מלמעלה. כלומר שיש הרבה משטינים להטעותו כדכתי' והשטן עומד על ימינו לשטנו. ואם מקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו המלאכים הקדושים מלמעלה. ובהכין סליק פירקא ת"ל:
טרף בקלפי והעלה שני גורלות. פרש"י ז"ל טרף בקלפי שהכניס שם ידיו פתאום בטריפה ובחטיפה כי היכי דלא ליכוין ולשקול ויש מפרשי' שנענע הקלפי לערב הגורלות מלשון ביצים טרופות:
אם של שם עולה בימינו הסגן אומר להם אישי כהן וכו'.
נתנם על שני השעירים ואומר לה' חטאת. ובתוספתא אומר כי כהן אומר לה' והסגן אומר חטאת:
ר' ישמעאל אומר לא היה צריך לומר חטאת: פי' קא מיפלגי בהא דכתב קרא והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת דת"ק סבר דהאי ועשהו חטאת אמעיקרא נמי קאי שעשהו חטאת בדיבורו בשעת העלאת הגורל. ורבי ישמעאל סבר דהאי ועשהו חטאת אהשתא בלחוד קאי כלומר שיעשנו חטאת. והקשה הר"ר אלחנן ז"ל לת"ק היאך אומר לה' חטאת דהא אמרינן בנדרים דלא לימא איניש לה' קרבן אלא קרבן לשם דילמ' פשע ואמר לה' ולא אמר קרבן ונמצא מזכיר שם שמים לבטלה. ותירץ ר"י ז"ל דשאני הכא דגלי קרא דכתיב אשר עלה עליו הגורל לה' והדר ועשהו חטאת. א"נ דהתם מדרבנן בעלמא הוא[1] אבל הכא בכהן גדול דזריז ולא פשע. ועוד שהרי יש שם הסגן ואב ב"ד דמדכרי ליה לו'. ועוד נ"ל והוא הנכון דהתם הוא דכי אמר לשם ותו לא איכא שם שמים לבטלה אבל הכא כי לא אמר חטאת ליכא שם שמים לבטלה כי מה שאמר לה' הוא סיום הגורל לומר כי מה שעלה בימינו הוא לה' וכדברי רבי ישמעאל. אלא שגזרת הכתוב הוא לת"ק שיאמר חטאת ולפי דברי התוספתא אין כהן גדול אומר כן אלא הסגן:
והם אומרים ברוך שם. כו' לפי שהזכיר כהן גדול את השם ככתבו כי עשרה פעמים כהן גדול מזכיר את השם ככתבו שהוא שם המפורש כדאיתא בגמרא. וכל מקום שמזכירין את השם ככתבו בבית המקדש היו עונין אחריו בשכמל"ו כדאיתא במסכת תענית:
גמרא כי היכי דלא ליכוין ולשקול. פי' לאו דליכוין במזיד ליטול של שם בימינו דא"כ קא מבטל מצות ההגרלה אלא דאגב שהוא רוצה להעלות של שם בימינו מטריד ושוכח מלהגריל וכן פירשו בתוספות. אי נמי דה"ק דלא ליתחזי לאינשי דקא מיכוין ושקיל:
אלא של חול נקדשיה. פי' דכל דאפשר בשל קדש הכי עדיף טפי מפני כבוד המצוה. והקשו בתוספות למאן דאמר מצות ליהנות ניתנו ואסור לעשותם בדבר שהוא קודש ואסור בהנאה כיון שאינו צריך לכך היכי אמרינן הכי דליקדשיה דאם כן נמצא נהנה בשל קודש שלא לצורך. ותירצו דכיון דאיכא כבוד המצות הרי הוא מותר כשם שמותר להשתמש בכלי שרת במקדש. עוד י"ל דקושיין הכא אליבא דהלכתא דקיימא לן מצות לאו ליהנות ניתנו:
אם כן הויא ליה כלי שרת. פי' לאו דוקא דהא אין כלי שרת מקדשין להיות עליהן דין כלי שרת אלא במשיחת שמן או בעבודה כדאיתא בכמה דוכתי ובפ"ק והכא ליכא משיחא ולא עבודה דהגרלה לאו עבודה היא אלא ה"ק כיון דאי מקדשי' ליה מיחזי ככלי שרת לעולם ויהיו סבורין שיכולין להשתמש לו דבר שצריך כלי שרת כגון לקדש בו מנח' וכיוצא בו. ואנן קיימא לן דכלי שרת דעץ לא עבדי וכן פירשו בתוספות והנכון דכיון דעבודת קלפי אינו אלא בהגרלה זו היא עבודתו לקדשו ואשר ישרתו בם קרי' ביה:
וכלי שרת דעץ לא עבדי' פי' דאפילו למ"ד בפרק החליל דעבדי' כלי שרת דעץ ה"מ מדאורייתא אבל מדרבנן לא עבדי':
התורה חסה על ממונם של ישראל. פי' כיון דלאו מידי דעבודה היא כולי האי ואינו אלא פעם אחת ואין הקלפי עצמו דאורייתא ולאפוקי גורלות עצמן שעשאן בן גמלא שהן מספרין אותו לשבח. דשאני גורל עצמו שהשם כתוב באחד מהן והעלתם דאורייתא ולאפוקי נמי ידות הכלים דעבדי בהו עיקר שירות תדיר.
הסגן וכהן גדול מכניסין ידיהם לקלפי והקשו בתוס' והא קיימא לן שכל עבודת יום הכפורים אינה אלא בכהן גדול ותירצו דהאי תנא סבר הגרלה לאו עבודה היא. אי נמי דאפילו תימא הגרלה עבודה כיון דאינה אלא בשמאלו דכהן גדול אין בה חובת כהן גדול וכדאמרינן לקמן דימיניה דסגן עדיפא משמאליה דכהן גדול:
אם בימינו של סגן עולה ראש בית אב אומר לו לכהן גדול אישי כהן גדול דבר מיליך. פי' דבר דבריך שיאמר לה' חטאת. וא"ת ולמה אין אומרי' לסגן הגבה ימינך י"ל דכיון דאיהו לית ליה לומר לה' חטאת אין לומר לו הגבה ימינך כי אינו טרוד כ"כ כדי שישכח ועוד כדי שלא יתביש כהן גדול. ה"ג למה סגן ממונה וכן גרש"י ז"ל וכן הוא בתוס' ולא גרסי' למה סגן בימינו:
שאם יארע פסול בכהן גדול נכנס סגן תחתיו ומשמש הקש' הר' אלחנן ז"ל בבית ראשון שהיה שם כהן משוח מלחמה למה היה סגן ממונה שאם יארע פסול בכהן גדול ישמש משוח מלחמה תחתיו שהרי משמש בשמנה בגדים ככהן גדול והוא מצווה על הבתולה ומוזהר על האלמנה ככהן גדול וכן לשאר דברים אחרים כדאי' בהוריות. ותירץ לו ר"י ז"ל דבמשוח מלחמה היה צד איבה כיון שיש עליו דיני כהן גדול במקצת מעכשו והוה ליה כצרה מה שאין כן בסגן שהוא כאלו הוא ממונה תחתיו דעבודתו.
והיה נר מערבי דולק. פרש"י ז"ל לאחר שכבו שאר נרות אע"פ שממנו היה מתחיל להדלקת נרות בערבית בו היה מסיים הטבת נרות שחרית ע"כ ואין לשון זה מכוון שהרי בזמן הנס לא היה מטיב נר מערבי בשחרית כלל. וא"כ היאך היה מסיים בו הטבת נרות שחרית אבל במס' מנחות פרש"י ז"ל שבו היה מסיים ההטבה שלא היה מטיבו עד בין הערבים כשבא להדליקו כי היה מטיבו תחלה כדי להדליקו מיד ושידליק האחרות ממנו ואף כאן כך יש לפרש לשונו ז"ל בו היה מסיים בין הערבים הטבת נרות שהתחיל בשחרית. ועם כל זה אין פירושו מחוור כדכתי' במסכת שבת בס"ד בשם ריב"א ז"ל. וא"ת והיאך לא היה מטיב נר מערבי שחרית דהא מקראי מייתי' לעיל הטבת שתי נרות בבוקר. וי"ל דההיא בשאין הנס עומד שלא רצה הכתוב לסמוך על הנס ועוד דבזמן הנס היה מטיב נר מזרחי כדי שיהא השני לו מערבי והוא עומד במקום הטבת שתיהן וכאלו הטיבן לשתיהן דמי.
ולא היו כהנים צריכין להביא עצים למערכה חוץ משני גזירי עצים כדי לקיים מצות עצים. פרש"י ז"ל לא היו צריכין להביא עצים למערכה לאחר שחרית חוץ משני גזירי עצים של בין הערבים שהם חובה כדאיתא לעיל בפרקי'. ונראה מדבריו שלא היה חובה לעשות מערכה בבין הערבים ואין שם אלא חובת שני גזירי עצים. ויש שכתבו דבכל קרבן תמיד איכא חובת מערכה והכא ה"ק לא היו צריכין להוסיף על המערכה לאחר סדורה חוץ משני גזירי עצים שהם חובה בכל מערכה. ודברי רש"י ז"ל נכונים יותר ועליהם הסכימו בתוספות.
וכל כהן שמגיעו כפול צנועין מושכין ידיהם. פי' ר"י ז"ל וכן נראה מפי' רש"י ז"ל דדוקא כהן שמגיעו כפול אבל מגיעו כזית שיש בה מצות אכילה לא היו מושכין ידיהם אבל כפול לא היתה בו מצות אכילה כיון שאין שם בו שביעה. וא"ת א"כ מאי עדיפותא דשעת ברכה דאמרי' שכל כהן שמגיעו כזית יש אוכל ושובע וכי תי' דהתם אוכל ושובע בכזית ואלו הכא אינו שובע אפילו בכזית הא הוה ליה למיתני בהדיא וכי תי' כדפרש"י ז"ל דבימי שמעון אם מגיעו כפול לא היו מושכין ידיהם הוה ליה למיתני הכי ויש שגורסי' ברישא וכל כהן שמגיעו כפול אבל אין כן בכל הספרים אבל י"ל דכיון דבשעת ברכה כל כהן שמגיעו כזית היה אוכל ושובע ממילא שמעי' דכשמגיעו כפול לא היו מושכין ידיהם ממנו שהרי ברכה יש בו ואם אינו שובע יהי' סועד מיהת ונקט בכזית משום דרובן היה מגיע להם כזית מפני שהיה הלחם מתברך ולאשמועי' ריבותא דאפילו בכזית איכא פעמים שביעה ופעמים הותרה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ עי' שדי חמד (כללים מערכת ב פאת השדה סי' נו) שהרב קול הרמז לא נחה דעתו בדברי הריטב"א כאן דהא מקרא יליף ומשמע שהוא מדאורייתא, וכתב עליו בשד"ח דבהורמנותיה דמר אין דבריו כדאים לדחות דברי אחד מן הראשונים בסברא בעלמא אחרי שהריטב"א עצמו כבר ידע סוגיא דנדרים ועליה הוא דן, אות היא דמשמע ליה דמאי דילפינן מקרא לאו ילפותא גמורה היא אלא אסמכתא בעלמא, ויש לנו במקומות רבו מספר דיליף בש"ס מידי מקרא וכותבים הראשונים דקרא אסמכתא בעלמא, ואף זו כיוצא להן, אך יותר היה לו להרב להכריח שהוא מדאורייתא מדאמרינן (בנדרים שם) אמרה תורה וכו', שהלשון מוכיח שהוא מן התורה ממש, ולא אסמכתא בעלמא, אלא שאפשר לומר שהריטב"א סובר כמו שכתב הרמב"ן (ספר המצות שורש א) והביא דבריו הרחיד"א (יעיר אזן מערכת מ אות כה ד"ה ותו) שרז"ל יאמרו אמרה תורה אמילי דרבנן, אלא שלדעת הסוברים שלשון אמרה תורה לא נאמר אלא על דבר שהוא מן התורה ממש, נראה שצריך לומר כמו שכתב הרב קול הרמז שהוא מן התורה, ומסיים שצריך להתיישב בכלל זה במה שציין בשדי חמד מערכת התי"ו (אות מו).
ועי' עוד קונטרס כונן לחקר (בסוף ספר חקרי לב יורה דעה ח"א דף שיט; מובא בשדי חמד כללים מערכת ה פאת השדה סי' לה ד"ה גם השגתי) שכתב דהריטב"א בדרך אפשר כתב כן (דמדרבנן בעלמא הוא), ויותר נראה דעתו דהוא מדאורייתא, והביא תמיהת הרב קול הרמז הנ"ל דאיך יתכן שיהיה מדבריהם והרי מקרא מייתי לה, והוסיף על דבריו שאף שיש לומר דאסמכתא בעלמא הוא כדכתב הרב שיח יצחק (על התוס' ישנים כאן), מכל מקום פשט לשון הברייתא מוכח יותר דהוי דבר תורה, וגם הלשון דמנין שלא יאמר וכו' נראה יותר דהוא דבר תורה כדמוכח קצת מהתוספות (בבא בתרא דף קמז. ד"ה מנין). ועי' שדי חמד (כללים מערכת מ כלל מ בסופו) מה שכתב על הוכחתו מדברי התוס' דבבא בתרא.