גבורת ארי/יומא/לט/א
ואם של שם עלה בשמאלו ראש בית אב א"ל אישי כה"ג הגבה שמאלך והא דלא אמר לו סגן הגבה שמאלך כדפריך בגמרא אליבא דר"א דאמר סגן וכה"ג מכניסין ידיהם דאם בימינו של סגן עולה ראש בית אב א"ל לכה"ג דבר מילך ונימא ליה סגן ואהא משני כיון דלא סליק בידיה חלשא דעתיה והיינו כיון דעלה בידי סגן ולא בשל כה"ג חלשא דעתיה אי א"ל סגן ולתנא דמתניתין דאין סגן מכניס ידיו לא שייך ה"ט ולא חלשא דעתיה באמירת סגן יותר מדהשתא דא"ל ראש בית אב י"ל לתנא דמתניתין ניחא כיון דכה"ג לחוד מכניס ב' ידיו והא כשעולה הגורל בשמאל כה"ג סמוכה לראש בית אב שבשמאלו ורחוקה מימינו הסמוכה לסגן שבימינו לפיכך א"ל ראש בית אב אבל לר"א דס"ל דסגן וכה"ג מכניסין ידיהם אם בימין סגן עולה כ"ש דרחוק מראש בית אב כשעלה בימין סגן שהוא לימין כה"ג יותר משעלה בימין כה"ג דאינו רחוק כ"כ ימין כה"ג מראש בית אב שהוא לשמאלו מימין סגן שהוא להלן מכה"ג לימינו לפיכך פריך שפיר ונימא ליה סגן:
ואומר לה' חטאת הקשו בת"י בשם הר"ר אלחנן אמאי לא קאמר חטאת לה' שיזכיר ה' מאוחר כדאמרינן בפ"ק דנדרים לא לימא אינש לה' קרבן אלא קרבן לה' דילמא פשע ומדכר שם שמים לבטלה ותי' דשא"ה דכתיב אשר עלה עליו הגורל לה' והדר ועשהו חטאת וכדר' ישמעאל פי' דהכי משמע ליה לישנא דקרא אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו שלא יזכיר יותר מלה' לחוד ואצ"ל חטאת לה' ואני אומר דהאי ועשהו חטאת לאו אכה"ג קאי שצ"ל לשם חטאת אלא הגורל קאי שהגורל לחוד עושיהו חטאת כדא' לקמן (דף מ"ב) אבל אצ"ל כלום מה"ת אלא בעליית הגורל לבד נקבע השעיר של ימין בגורל של ימין ושל שמאל בשל שמאל תדע דאמ' לקמן ועשהו חטאת הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת שיכול והלא דין הוא ומה במקום שלא קידש הגורל קידש השם מקום שקידש הגורל אינו דין שקידש השם ואי הגורל צריך לקידוש השם מה"ת לת"ק כדאית ליה ולר"י כדאית ליה וא"כ הא דקא' ואין השם עושה חטאת היינו השם לחוד בלא גורל דהא גורל נמי בעי קריאת שם א"כ מאי קאמר מקום שקידש הגורל אינו דין שקידש השם וכי אפשר לדון בק"ו שק"ש לחוד מהני מדמהני הגורל עם ק"ש א"ו ש"מ דבגורל לחוד בלא ק"ש מה"ת והשתא איכא למילף בק"ו שפיר שיקדש שם לחוד בשעירים שמהני בכ"מ מק"ו דגורל לחוד דמהני כאן אע"ג דבעלמא לאו כלום הוא ומה שהקשו אמאי מקדים ה' לחטאת לדידי לק"מ דודאי ת"ק נמי מודה דבאמירת לה' לחוד סגי לקריאת שם של דרכי סופרים אלא לרווחא דמילתא קאמר שיברר דבריו יותר בפירוש ויאמר לה' חטאת הילכך אפי' פשע ואמר לה' ולא חטאת ל"ל בה ואין בזה משום מוציא שם שמים לבטלה וכ"ת אכתי לימא חטאת ברישא והדר לה' וא"כ כי היכא דבעי לימא ואמאי מקדים לעולם ה' קודם לחטאת וי"ל דכיון דע"י אמירת לה' לחוד סגי למעלת קריאת שם דרבנן אבל באמירת חטאת לחוד לא סגי ואין זה קריאת שם שהרי לר"י באומר לה' לחוד סגי ואילו באומר חטאת לחוד לא ש"מ דלה' לחוד הוי קריאת שם אבל לא חטאת לחוד משו"ה ראוי להקדים אמירת לה' קודם דזהו עיקר ק"ש ואמירת חטאת אינו אלא טפל וטפלו לו לברר ולפרש דבריו ולא להקדים הטפל לעיקר עוד אומר אני דקושיא מעיקרא ליתא דהתם בפ"ק דנדרים ה"ט דחיישינן דילמא אמר לה' בלא קרבן אחריו היינו שבתוך כך לאחר שאמר לה' וקודם שיאמר קרבן ימלך ויחזור בו מהקדישו ונמצא שמוציא שם שמים לבטלה אבל הכא מאי חזרה שייך כאן הא בלא ק"ש קידש הגורל כבר ואפי' אי לא הי' קדוש כאן אלא ע"י ק"ש ל"ש הכא חזרה כהתם וכ"ש דגורל לחוד מקדש בלא ק"ש וכדפי' ובלא"ה אין קושיא דכהנים זריזין הן ול"ח לחזרה כדי שלא יוציא ש"ש לבטלה כ"ש כה"ג דזריז טפי:
התורה חסה על ממונם של ישראל ל"ד להא דאמ' בפ"ג דר"ה גבי שופרות של תענית פיהן מצופה כסף ולא זהב מה"ט דהתורה חסה על ממונם של ישראל ואפ"ה שופר של ר"ה פיו מצופה זהב משום דכבוד י"ט עדיף וה"נ גבי קלפי נימא כבוד י"ט עדיף:
הסגן וכהן גדול מכניסים ידן בקלפי. הקשו בת"י הא כיון דהגרלה מעכבא כדאמר לקמן אם כן אינה כשירה אלא בכהן גדול. ותי' שאינה עבודה כל כך שהרי על ידי כהן הגדול מתבררין השעירים ואמרינן נמי הגרלה לאו עבודה היא ואע"ג דלקמן לרבנן במת א' מהן מביא ב' ומגריל מ"מ אין הגרלה חשובה כל כך עבודה והיינו טעמא דרבנן משום דלא הגריל כלל על הא' אבל אין לומר שעבודה זו מחנכתו לסגן בכהונה גדולה שאם כן לא ישמש עוד אלא בח' כלים משמע דפשיטא להו דסגן דינו ככהן הדיוט ויפה כיוונו ודלא כהרא"ש שכ' בתשובה (כלל י"ג) אהא דאמר בויקרא רבה שמתו בני אהרן על שהיו מחוסרי בגדים ואמר ר' לוי מעיל היה חסירים והא מעיל הוא מבגדי כהן גדול ותי' דהי' סגן כדאיתא בפרק טבול יום (דף ק"ב) וסגן הוא הממונה לשמש תחת כה"ג כשיארע לו טומאה ואמרינן בהוריות (דף י"ב) וסגן משמש בח' בגדים וקרי ליה התם משוח שעבר וכל דבריו תמוה דוודאי כל זמן שלא שימש ביום הכפורים תחת כהן גדול אינו נקרא משוח שעבר ואינו אלא ככהן הדיוט ומה שכתב דבהוריות איתא דסגן משמש בח' בגדים ליתא התם וגם לא קרי ליה התם משוח שעבר אדרבא איפכא הוא דאמר משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים מרובה בגדים קודם למשוח שעבר מחמת קריו משוח שעבר מחמת קריו קודם למשוח שעבר מחמת מומו עבר מחמת מומו קודם למשוח מלחמה משוח מלחמה קודם לסגן ש"מ דמשוח שעבר וסגן תרתי הווין וכמה מעלות בין זה לזה ותמה על עצמך איך אפשר לקרותו בשם משוח שעבר כל זמן שלא אירע בו פסול בכהן גדול ושימש תחתיו ואי בשימש תחתיו אין מעלתו מפני שהוא סגן אלא מפני שנעשה כהן גדול על ידי עבודה שעבד ביום הכפורים ואפי' כל כהן נמי אלא שהסגן ממונה לזה וקודם לכל הכהנים לשמש תחתיו אבל בעוד שלא שימש תחתיו דינו כהדיוט לכל דבר ובריש פ"ח דסוטה (דף מ"ב) אמר וניגש הכהן ודבר אל העם דהיינו כהן ממונה דומיא דשוטר וקא' ואימא סגן ומשני סגן לאו ממונה הוא דאינו ממונה אלא לשמש תחת כהן גדול אם אירע בו פסול ואם היה משמש בח' כלים וכל דין כהן גדול עליו ודאי מינוי גדול הוא זה ובריש פ"ז דנזיר (דף מ"ז) אמר לענין טומאה למת מצוה סגן עדיף דממונה לשמש תחת כהן גדול ואי דינו לעולם ככהן גדול לא צריך להאי טעמא וגם לענין מחזיר את הרוצח אינו מחזיר אלא משוח ומרובה בגדים ומשוח שעבר כדתנן בפ"ב דמכות ואילו סגן אין מחזיר ואפי' ר"י לא קאמר התם אלא אף משוח מלחמה מחזיר ואלו סגן לא קאמר ש"מ דאינו אלא ככהן הדיוט [ועוד] הא אמרינן לקמן אליבא דר"י דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ לא מעכב כולי עלמא לא פליגי דלא מעכב כי פליגי אליבא דרבי נחמיה דאמר דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ מעכבא מ"ד מעכב כר' נחמיה אלמא לכ"ע הגרלה מדברים הנעשים בבגדי לבן הוא ואם כן איך סגן ראוי להשתתף עם כהן גדול בהגרלה לכ"ע דהא עד כאן לא קאמר תנא דידן דכהן גדול לחוד מכניס ב' ידיו בקלפי אלא משום דסבר ימינא דסגן ושמלא דכהן גדול כי הדדי נינהו כדמסיק הא אי ימינא דסגן עדיף הוי סבירא ליה כר"א דסגן וכהן גדול מכניסין והשתא האיך אפשר להגרלה בסגן כיון דסגן אינו עובד אלא בבגדי כהן הדיוט ותקשה למ"ד בפ"ק בגדי כהן הדיוט לאו בגדי כהן גדול ביום הכפורים דאבנט של הדיוט הוי של כלאים אין אלו בגדי לבן האמורים אצל יום הכפורים והא הגרלה אלו בגדי לבן דיום הכפורים בעי ועוד קשה לי נהי דהגרלה לאו עבודה הוא מכל מקום כיון דכתב רחמנא ונתן אהרן על שתי השעירים גורלות נהי דחוקה לאו עלה קאי מ"מ למצוה אהרן בעי כדכתיב בהדיא והאיך מכניס סגן ידו להגרלה לכתחילה כיון דמצותו בכהן גדול מיהת לכתחילה והרי למ"ד לקמן (דף מ"ב) שחיטת פרו בזר כשירה אע"ג דאהרן וחוקה כתי' כיון דשחיטה לאו עבודה היא לא קאי חוקה עלה ואפי' הכי משמע דלכתחילה שחיטת פרו באהרן דוקא ולא בשאר כהנים וכ"ש בזר כדמוכח בפ"ג דמנחות (דף י"ט) דאמר אדרבי שמעון דהיינו טעמא דשחיטת קדשים לא בעי בבעלים דווקא מדגלי רחמנא גבי פרו דבבעלים כו' ש"מ דלכולי עלמא שפרו באהרן דווקא לכתחילה אפילו למ"ד דבדיעבד כשרה אפי' בזר והכי נמי דכוותיה ובלאו הכי אין צריך ראיה לזו דהדבר מוכרע מעצמו כיון דכתב רחמנא אהרן אע"ג דהגרלה לאו עבודה היא אפילו הכי לכתחילה מצותו בכך כדאמר' לקמן גבי הנחה דלאו עבודה היא ואין מחזירין לכולי עלמא אפילו הכי מצוה להניח מיהו בהא י"ל דאינו קושיא כל כך דהאי ונתן אהרן לאו אהגרלה קאי אלא אהנחה על גבי שעירים קאי כדמוכח לקמן דמהא נ"ל מצות הנחה דבעי לכתחילה וכיון שכן י"ל דהגרלה לא נפקא אלא מאשר עלה ושם לא כתיב אהרן ואפי' לכתחילה סגי ליה בסגן ואין לומר דסגן וכהן גדול מכניסים לידיהם בקלפי ונעשית הגרלה על ידי שניהם ואין הסגן מניח הגורל שעלה בידו על השעיר אלא נותנו לכהן גדול והוא מניח ב' הגורלות על ב' השעירים מ"מ הא ודאי קושיא דהא הגרלה בעי בגדי לבן לכולי עלמא וכמו שכתבתי ועוד מהא קושיא ב' נמי במקומה עומדת דכיון דהגרלה בגדי לבן בעי לכתחילה לכ"ע אע"ג דלאו עבודה היא ולא קאי עלה חוקה כיון דכל הפרשה בבגדי לבן מיירי הכי נמי ניבעי לכתחילה אהרן דהא כל הפרשה באהרן מיירי וגם מה שכתבו התו' דהגרלה אינה עבודה כל כך שהרי על ידי כהן גדול מתבררין השעירים כבר נתברר בסמוך דליתא דאין השעירים מתבררים ע"י קריאת שם אלא על ידי הגרלה דווקא לפיכך נ"ל על דרך שפירשנו לקמן דודאי עיקר מצות הגרלה אינו אלא לברר איזה מן השעירים לשם ואיזה מהם לעזאזל ולפיכך בעלית גורל אחד סגי לברר כגון דאם עלה לו בימין גורל לה' שעיר של ימין הוברר לה' וממילא מבורר השעיר השני לעזאזל ואע"פ שלא עלה גורלו מן הקלפי אפילו הכי מבורר ועומד הוא מאיליו מדחבירו לה' הוא עומד לעזאזל וכן להיפך בעלית גורל לעזאזל מבורר חבירו לה' מאיליו בין שעלה ראשון בימין בין שעלה בשמאל חבירו של ימין מבורר מאיליו שעלה לגורל שכנגדו נמצא שניהם מבוררים ומתפרשים על ידי גורל בעלית גורל של אחד מהם דהא גורל זה הוי גורל לעצמו ולחבירו ממילא ולקמן יתבאר זה באורך בסיעתא דשמיא והשתא אתי שפיר הא דשמעתין דסגן וכהן גדול מכניסין לידן לקלפי כיון דכהן גדול מעלה הגורל א' מתוך הקלפי נעשה עיקר מצות הגרלה על ידי כהן גדול המלובש בבגדי לבן לחוד דעל ידי הגרלת שעיר יחידי שמעלה הוא הוי נמי ממילא הגרלה לחבירו שמעלה הסגן ובהכי ניחא נמי הא דכהן גדול לתנא דידן מכניס ב' ידיו כא' ונוטל גורל א' בימינו ואחד בשמאלו בבת אחת ביחד כדאמר רבא ואינה מחזקת אלא ב' ידים והא אין עבודה כשירה בשמאל אלא ודאי כדפרישית דבעלית גורל אחד הוי עיקר הגרלה לב' שעירים וכיון שמעלה גורל אחד בימינו סגי בהכי ובת"י פי' לקמן אהא ומר סבר כי הדדי נינהו וכשירה עבודה זו בשמאל כמו הוצאת כף ומחתה בכהן גדול דיום הכפורים שצריך לו ב' ידים לפי שאי אפשר בעבודה אלא הוא וליתא דלא דמי להתם דהיינו טעמא כדאמר לקמן ריש פ"ה (דף מ"ז) גבי כף ביום הכפורים ליכא למימר נעיל והדר נעיל הבאה א' אמר רחמנא ולא ב' הבאות והאי טעמא שייך נמי גבי הוצאות כף ומחתה אבל הכא גבי הגרלה אפשר דמעייל יד ימינו בקלפי ומוציא גורל א' וחוזר ומכניס הימין ומוציא הגורל הב' אלא ודאי כדפירשתי עיקר ומכל מקום הא דפשיטא להו להתוספות שהוצאת כף ומחתה היה בב' ידים איני יודע מנא להו נהי דבב' הבאות אי אפשר דהבאה א' אמר רחמנא מ"מ אפשר להוציא הכף עם המחתה שתיהן בימינו ואין זה מקומו:
למה סגן שאם אירע בו פסול בכהן גדול. קשה לי כיון שיש כהן ידוע וממונה לכך תמיד לכשיארע בו פסול נכנס ומשמש תחתיו לר"ח סגן הכהנים והא מתניתין דפליגי על מתניתא כוותיה אתיא אם כן למה תנן בריש פ"ק ומתקינין לו כהן אחר תחתיו מאי מתקינין הא מתוקן וקאי כבר אותו כהן ותמיד מתוקן וממונה ומזומן לכך ואולי מתניתין מיירי בדליכא סגן כגון שמת ולא מינו אחר תחתיו דלפי שעה מתקינין כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול בכהן גדול באותו יום הכפורים ישמש זה תחתיו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |