שדי חמד - פאת השדה/כללים/ב/נו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים ב נו

סימן נו

ברכת המצות דקיימא לן שמברך עליהן עובר לעשייתן ראיתי חקירת חכם הגאון אבד"ק ראהטין בספרו היקר מרכבת המשנה (הנדפס מקרוב והוא ביאור על המכילתא) בפרשת בא פרשה ט"ו ד' ל"ב מ"ד סק"ח (על מה שאמרו במכילתא גבי ברכה שלפני המזון מנין שצריך לברך היה ר' ישמעאל אומר קל וחומר כשאכל לשובע טעון ברכה כשהוא תאב לא כל שכן) דלמה לא ניחוש שמא ימלך או ישתתק ותהיה ברכה לבטלה וכן בברכת המצות דקיימא לן לברך עובר לעשייתן ואעתיק דב"ק ככתבו וכלשונו וזהו קצת איכא למידק דהא גרסינן בפרק קמא דנדרים דף יו"ד ע"ב מנין שלא יאמר להשם עולה שנאמר קרבן להשם ופירש רש"י דלמא יאמר להשם ולא גמר לדבוריה ולא יאמר קרבן או ישתתק וקמפיק שם שמים לבטלה ואם כן מיפרך הקל וחומר דילמא גזרת הכתוב היא לברך לאחריו ולא לפניו שמא ימלך אחר שיברך ונמצא ברכה לבטלה וכן קשה מאי דקיימא לן כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן ואפשר לומר דלא דמי דהתם מצי לתקן ואומר קרבן לה' אבל הכא מצד הקל וחומר הסברא נותנת שיברך כשהוא תאב ולא סגי בלאו הכי שיזכיר הברכה קודם ועדין צריך עיון עכ"ל:

והנה הרב פתח בשתים וחתם באחד שהרי חקירתו היתה א) על דברי המכילתא דמיפריך הקל וחומר וכו' ב) למה תקנו ברכת המצות עובר לעשייתן ולא חשו לשמא ימלך או ישתתק כאותה שאמרו שלא יאמר להשם קרבן וכו' ובתירוצו בשתים לא עלתה לו דנהי דלא מיפריך הקל וחומר מטעם שכתב הרב עדין צריכים אנו למודעי למה תקנו ברכת המצות עובר לעשייתן וגם בגוף דבריו יש לפקפק שמה שכתב שמא ימלך או ישתתק ומפיק שם שמים וכו' שנראה שחששו חכמים לזה או לזה אין זה במשמעות לשון רש"י שכתב דילמא אמר להשם ולא גמר לדיבור זה דלא אמר קרבן וקא מפיק שם שמים לבטלה עכ"ל ואין במשמעות דבריו אלא חשש אחד בלבד שמא ישתתק ולא יוכל לסיים דבריו אבל לשמא ימלך נראה דלא חיישינן דלאו ברשיעי עסקינן שימלך ויהא מזכיר השם לבטלה ואם כן חקירתו היא דהיה לנו לחוש שמא יברך ויאנס באיזה ענין שלא יוכל לאכול או שלא יוכל לעשות המצוה ונמצא שבירך והוציא שם שמים לבטלה ולזה נראה לי הדל דלא דמו אהדדי אמירת הברכה לההיא דנדרים שכבר ידוע שכתבו הראשונים דאף דהזכרת השם לבטלה אסור מן התורה מכל מקום כשמזכיר את השם דרך ברכה ושבח להשי"ת אין כאן איסור הזכרת השם מדאורייתא רק מדרבנן אסור לברך ברכה שאינה צריכה ואם כן יש לומר דהם אמרו שלא לומר להשם קרבן שמא ישתתק והם אמרו לברך ולא חשו שמא ישתתק אבל להזכיר השם בלא שום ברכה ושבח בלתי להשם לבדו כההיא דנדרים שאם יאמר להשם (בלבד) וישתתק הא ודאי יש בענין זה איסור מן התורה ולכן אסור לומר להשם קרבן אלא קרבן להשם:

הן אמת שנראה שדעת הרב מרכבת המשנה היא דהא דאמרינן שלא יאמר להשם קרבן הוא מן התורה וכן משמע לכאורה מדאמרינן שם ומה זה שלא נתכוון אלא להזכיר שם שמים על הקרבן אמרה תורה קרבן לה' וכו' ולפי זה אין שייך לומר דהם אמרו והם אמרו כמובן ושפיר קא קשיא ליה אך מפורש בדברי הריטב"א שאביא להלן בסיעתא דשמיא דאין זה אלא מדרבנן (עיין לקמן בד"ה ואני) ושפיר מצינן למימר דהם אמרו והם אמרו:

שוב ראיתי דמה שכתב הגאון (מרכבת המשנה) בטעם דלא יאמר קרבן להשם שהוא משום שמא יחזור בו מלבד דהכי מוכחא ריהטא דשמעתתא דנדרים דהוא משום חשש שמא יתחרט כמו שיראה הרואה שם ועוד עינינו הרואות שכן מפורש בדברי הרא"ש שם (בד"ה לשון שבדו חכמים) כדי לעשות הרחקה דלא לימא קרבן לשם זה עלי ופעמים יקדים השם לקרבן ונמלך מלגמור דבריו ולידור ונמצא שהזכיר שם שמים לבטלה עכ"ל הרי שפירש שהחשש הוא שיחזור בו ממה שהיה רוצה לידור וכן יש לפרש בכונת רש"י דהחשש הוא שמא יתחרט ולא יסיים לומר קרבן וכן הוא באמת בפירוש רש"י שעל הבראשית רבה פרשה א' סימן י"ג (ששם הובא גם כן הא דלא יאמר להשם קרבן) וז"ל אמרה תורה לא יחול שם שמים אלא על הקרבן שיאמר תחילה שם קרבן קודם שהזכיר שם שמים שמא יזכיר שם שמים תחלה ואחר כך יתחרט בו מהקרבן ומזכיר שם שמים לבטלה בתחלת דבריהם עכ"ל וכן כתבו התוספות ישנים ריש פרק טרף בקלפי אהא דתנן ואומר להשם חטאת וז"ל הקשה הר' אלחנן אמאי לא קאמר חטאת להשם שיזכיר השם מאוחר כדאמרינן לא לימא איניש להשם קרבן אלא קרבן להשם דילמא פשע ומדכר שם שמים לבטלה ואומר רבי דשאני הכא דכתיב אשר עלה עליו הגורל להשם והדר ועשהו חטאת עכ"ל הרי דהתוספות ישנים מפרשים הך דנדרים משום שמא ימלך אלא שבעניותי תמיה לי על דבריהם דבשלמא בההיא דלא יאמר להשם קרבן שהיא אזהרה כוללת לכל אדם נוכל לומר דמחשש שמא ימלך מן הקרבן צריך לומר כן פן ימצא איש או אשה אשר לבבו פונה ויתחרט אבל דבר המיוחד להכהן גדול הדבר תמוה איך נחשוד לכהן גדול שיפשע ויאמר ה' לבטלה שדבר זה כמו זר נחשב להעלות במחשבה על איניש דעלמא ואף כי על כהן גדול ועוד קשה שהתוספות ישנים שם על מה שאמרו בגמרא דטעמא דטרף בקלפי הוא כי היכי דלא ניכוין ונישקול כתבו ואם תאמר אם כן לא יעשו מצות הגרלה ויש לומר דודאי לפי שהוא רוצה שיבא של שם בשל ימין מטריד ושוכח להגריל ע"כ הרי מתבאר מדב"ק דלא חיישינן שלכתחילה יכוין ליקח של ימין שאם כן לא יעשה המצוה רק דמיטריד וכו' והיכי ניחוש שמא יפשע ויאמר להשם ולא יאמר חטאת:

ואני אמרתי בחפשי בספרי המפרשים לראות היעמדו בדברי התוספות ישנים הללו ולא ראיתי מי שהעיר בזה כי רק הביאו קושיתם ותירוצם ונטפלו ליישב כל אחד לפי דרכו ובעיני הדברים תמוהים והנה הריטב"א תירץ דהתם מדרבנן בעלמא הוא אבל הכא כהן גדול זריז ולא פשע ועוד שהרי יש שם סגן ואב בית דין דמדכרו ליה ועוד דהתם הוא דכי אמר לה' ותו לא איכא שם לבטלה אבל הכא כי לא אמר חטאת ליכא שם לבטלה כי מה שאמר לה' הוא סיום הגורל לומר כי מה שעלה בימינו הוא להשם וכו' עיי"ש משמע דבאיניש דעלמא מיהא חיישינן שמא יפשע ויזכיר שם שמים לבטלה והרב תפארת ישראל תירץ דהתם בנדבה חיישינן דילמא מימליך והכא בחובה וכן תירץ הרב שיח יצחק בנימוקיו על דברי התוספות ישנים ועוד תירץ בתפארת ישראל דכיון שכבר הניח הגורלות תו לא חיישינן שמא מימליך והרב קול הרמז הביא דברי הריטב"א ולא נחה דעתו במה שכתב דההיא דנדרים מדרבנן הוא וכו' דהא מקרא יליף ומשמע שהוא מדאוריתא עי"ש ובהורמנותיה דמר אין דבריו כדאים לדחות דברי אחד מן הראשונים בסברא בעלמא אחרי שהריטב"א עצמו כבר ידע סוגיא דנדרים ועליה הוא דן אות היא דמשמע ליה דמאי דילפינן מקרא לאו ילפותא גמורה היא אלא אסמכתא בעלמא ויש לנו במקומות רבו מספר דאמר בש"ס מידי ויליף מקרא וכותבים הראשונים דקרא אסמכתא בעלמא ואף זו כיוצא להן אך יותר היה לו להרב להכריח שהוא מדאורייתא מדאמרינן אמרה תורה וכו' שהלשון מוכיח שהוא מן התורה ממש ולא אסמכתא בעלמא אלא שאפשר לומר שהריטב"א סובר כמו שכתב הרמב"ן בספר המצות בשורש א' והביא דבריו מרן חיד"א ביעיר אזן מערכת המ"ם אות כ"ה (ד"ה ותו) שרז"ל ואמרו אמרה תורה אמילי דרבנן עיי"ש אלא שלדעת הסוברים שלשון אמרה תורה לא נאמר אלא על דבר שהוא מן התורה ממש נראה שצריך לומר כמו שכתב הרב קול הרמז שהוא מן התורה וצריך להתיישב בכלל זה במה שציינתי בשדי חמד מערכת התי"ו אות מ"ו ואין כאן מקומו:

ועל כל פנים מדברי התוספות ישנים והריטב"א הנ"ל ונמשכו אחריהם רבני האחרונים הנז"ל אנו למדין שמה שאמרו שלא יאמר אדם להשם עולה וכו' הוא מחשש שמא יפשע ולא יסיים דבריו וכדמפרשי הרא"ש בנדרים ורש"י שבבראשית רבה הנ"ל וצדקו דברי הגאון מרכבת המשנה במה שפירש לההיא דנדרים שהוא משום שמא יתחרט אחרי שכן מפורש בדברי הראשונים הנ"ל:

אמנם מה שהוסיף הרב מרכבת המשנה החשש דשמא ישתתק במחילת כתה"ר אינו נכון בעיני שהרי נראה שיש סתירה לזה מדברי הריטב"א הנ"ל שאם כן מאי מהני זריזותיה דכהן גדול ואשר עומדים אצלו סגן ואב בית דין הרי אכתי יש לחוש שמא ישתתק וכן מדברי הרבנים שיח יצחק ותפארת ישראל הנ"ל שהסבירו דבהא דגורל אין חשש שמא יתחרט מוכח דלא שמיעא להו האי חששא דשמא ישתתק שאם כן אין לחלק בין דבר שבא בנדר ונדבה לדבר שבא בחובה אלא ודאי סברי דכל הטעם הוא מחשש שמא יתחרט:

וכן בדין שאין לנו לחוש בזמן מועט שמא ישתתק דמלבד דמצד הסברא נראה דחשש שמא ישתתק הוא מקרה דלא שכיח ולית לן למיחש ליה ואף דמצינו שחששו חכמים כעין זה דלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה שמא ישבר הזוג יש לומר דאדם שאני דבר מזלא הוא וכל דלא איתרע מזליה לא חיישינן למקרה דלא שכיח שמא ישתתק ועוד אף אי נימא דשמא ישתתק שכיח מכל מקום ודאי לא שכיח טפי ממיתה והרי במיתה דפליגי בה בש"ס אי חיישינן שמא ימות או לא כתבו הרבה מהפוסקים ראשונים ואחרונים דאף למאן דחייש שמא ימות בזמן מועט לא חיישינן שמא ימות כמו שהבאתי בסיעתא דשמיא בשדי חמד במערכת החי"ת כלל חל"ק עי"ש והכי נמי בחשש דשמא ישתתק אף אי נימא דחיישינן ליה בעלמא מסתברא ודאי דבזמן מועט אין לחוש לזה כלל והרי מצינו שאמר בעז להקוצרים השם עמכם ואם היה מקום לחוש לזה הרי היה יכול לומר עמכם השם כדרך שאמרו לו יברכך ה' אלא ודאי דאין לחוש לזה כלל:

ונראה עוד שמוכרחים אנו לומר כן שהחשש הוא שמא יתחרט ולא משום שמא ישתתק שאם יש לחוש לזה עד שיהא אסור לומר לה' עולה מפני חשש זה הדבר תמוה היכי הוה אמר רבא בתר צלותיה אלקי עד שלא נוצרתי איני כדאי וכו' והוא וידוי דרב המנונא זוטי ביומא דכיפורי כדאיתא בפרק היה קורא ד' י"ז ע"א ואיתא תו התם דמר בריה דרבינא כי הוה מסיים צלותיה אמר הכי אלקי נצור לשוני מרע וכו' וכן הנהיגו לנו הקדמונים לומר בתפילותינו ואמאי לא חשו שמא ישתתק והלא תחינות אלו אין להם קשר עם התפלה והרי הן בראשית מאמר שאומר תחנה בפני עצמה ואם כן אינו דומה למה שכתב הריטב"א (הנז"ל בד"ה ואני) אההיא דלהשם חטאת דכי נמי לא סיים למימר חטאת ליכא שם שמים לבטלה כי מה שאמר להשם הוא סיום הגורל לומר כי מה שעלה בימינו הוא להשם דהכא ודאי אם יאמר אלקי וישתתק הוא מזכיר השם לבטלה ואמאי לא חיישינן לזה וביותר קשה מדאמרינן בפרק הרואה ד' ס' ע"ב כי מיתער משינתיה אומר אלהי נשמה שנתת בי וכו' והתם ודאי אין מקום לומר שמקושר למה שקדם ואמר דהרי תכף בהקיצו ויהי ער אמר יאמר אלהי וכו' והיה אפשר לתקן לומר בנוסח אחר רבונו של עולם וכו' אם היה מקום לחוש לזה וכן יקשה עלינו מכמה תחינות שתקנו לנו קדמונינו אל מלך יושב על כסא רחמים ארך אפים וכיוצא הרבה ובודאי מוקצה מן הדעת לומר דרק על שם הוי"ה ברוך הוא חשו חכמים ולא על שאר שמות שהרי איסור דהזכרת שם לבטלה הוא איסור כולל כל שמות הקדושים שכולן בכלל אזכרות הן עיין בנדפס במערכת האל"ף אות שי"ג ובקונטריס זה (פאת השדי) במערכת האל"ף אות ק' ולכן מוכרחים אנו לומר דלא חשו חכמים לשמא ישתתק כלל ומה שאמרו שלא יאמר להשם קרבן הוא משום שמא יתחרט והן אמת שאחר זמן מצאתי תנאי דמסייעי ליה והם במתנות כהונה בבראשית רבה פרשה א' סי' י"ג שכתב שמא יתחרט או ישתתק ובפירוש מוהרז"ו הקצר כתב באות י"ג שמא יתחרט או ימות אחר שאמר השם קודם שגמר הדבור אבל גם דבריהם במחילת כבוד תורתם הרמה תמוהים בעיני ולא ידעתי מי הזקיקם לזה (להוסיף חשש ישתתק או ימות מה שלא נזכר בפירוש הרא"ש וכן בפירוש רש"י שעל הבראשית רבה כנז"ל ועיין במה שכתבתי במערכת ה"ה אות ל"ה בס"ד):

והנה הא דתניא בנדרים הנ"ל שלא יאמר להשם קרבן וכו' והיא ברייתא בתורת כהנים (כאשר מצויין בהש"ס) איתא נמי בספרי פרשת האזינו סי' ש"ו והרב זרע אברהם (פירוש על הספרי) הביא מה שפי' רש"י בנדרים דילמא אמר לה' ולא גמר הדבור דלא אמר קרבן וקא מפיק שם שמים לבטלה אלא לכתחלה בעי למימר עולה והדר לה' ועל זה הקשה בשם הרב זית רענן דהא אמרינן ה' אל רחום וכמה תפילות שמתפללים בשם ויש לומר דהא הוי כאילו קורא להשם יתברך שיעשה בקשתו מה שאין כן כשאמר לה' ולא אמר כלום אם כן הוי לבטלה מיהו קשה דאמר דוד לה' הארץ ומלואה ואין לומר דגבי קרבן היינו טעמא דשמא יאמר לה' ויתחרט תוך כדי דיבור ולא ירצה להביא קרבן אבל לא חיישינן שיפסוק בדבריו זה אינו דהא כיון שגמר בלבו לא מצי הדר ביה וכו' ויש לומר דלאו כולי עלמא דינא גמירי דהוא סבר שיכול להתחרט מה שאין כן כשאומר לה' הארץ ומלואה אף שיפסיקנו אחר מכל מקום תתקיים מחשבתו הטובה שנותן שבח להשי"ת כן כתב בזית רענן בפרשת ויקרא עכ"ל ויש לתמוה עליו במה שכתב שאין לומר דבההיא דנדרים הטעם הוא שמא יתחרט וכו' שמלבד שלא זכר שר דברי התוספות ישנים והריטב"א ביומא ריש פרק טרף בקלפי ודברי רש"י שעל בראשית רבה שכתבו הטעם שמא יתחרט כמו שכתבתי למעלה וביותר יש לתמוה שלא ראה דברי הרא"ש בפירושו באותו פרק באותו מקום שכתב מפורש דהחשש הוא שמא יתחרט כנז"ל ועל כל פנים הרי גם הוא מסכים שהטעם הוא שמא יתחרט אבל לשמא ישתתק לא חיישי רבנן והכי מסתבר דמסתמא מוקמינן גברא אחזקתיה כל דלא אתיליד ביה שום ריעותא והרי הוא בריא ולא ניחוש שמא ישתתק ואף שמצינו חשש כיוצא לזה שכתבו הפוסקים שאין מברכין על השינה בסוכה שמא לא ישן ותהיה ברכתו לבטלה התם שאני דאורחיה בהכי שלא בכל שעה שרוצה האדם לישן הוא ישן כמו שכתבו התוספות בפרק קמא דברכות דף י"א ד"ה שכבר נפטר אבל לשמא ישתקק לית לן למיחש:

ולפי דברי הרב זית רענן בההיא דלהשם הארץ ומלואה תנוח דעתינו בכל אלו התחינות שאנו אומרים על פי רבותינו בעלי הש"ס והקדמונים שתקנו לומר אלהי עד שלא נוצרתי וכו' אלהי נצור לשוני וכו' אלהי נשמה שנתת בי אל מלך יושב אל ארך אפים וכו' דאזלינן בתר מחשבתו הטובה שתצטרף למעשה ומתיישבת גם כן חקירת הרב מרכבת המשנה בברכת המצות וכו' דלית לן למיחש שמא ישתתק כמובן אלא דלא זכיתי להבין מאי קא קשיא ליה להרב זית רענן מדאמר דוד מלך ישראל להשם הארץ ומלואה דמלבד שברוח הקדש נאמרו שיריו ואם כן אין שייך חשש זה שמא יפסיקנו אחר ועוד דכיון דקדים אמר לדוד מזמור אף אם יפסיקנו אחר אין כאן מוציא שם לבטלה והרי הוא אומר מזמור להשם ואולי משמע ליה שדוד המלך כשאמר מזמור זה לא אמר בלשון הכתוב לדוד מזמור להשם וכו' רק אמר להשם הארץ וכו' (אלא שמפרש הכתוב מי היה האומר) ולפי שיטתו שגם בשירי דוד המלך היה מקום לחוש שמא יפסיקנו אחר יותר היה לו להקשות מכמה פסוקים שמתחילים בשם ה' צבאות עמנו וכו' וכיוצא לו הרבה ותשובתו עולה לכולם בשם יקרא על פי מחשבתו הטובה אך לדעתי הקצרה אין צריך לזה דודאי בפסוקים הנאמרים ברוח הקדש לא היה מקום להקשות דניחוש שמא יפסיקנו אחר ויהיה אסור להתחיל בשם השם וכן אין לחוש שמא ישתתק כמו שכתבתי למעלה:

וראיתי לגדול בדורנו מור קשישא מוהרא"ף בספרו אברהם אזכור במערכת ה"ה אות כ"ב שחקר לפי מה שאמרו שלא יאמר להשם קרבן למה תקנו לומר הפטרת וה' נתן חכמה לשלמה וכן הפטרת ה' עזי ומעוזי ואמר מר דשמא כיון שהקדים ואמר הברכות אין קפידא או שאני היכא דקורא פסוק עכ"ל ויש לפלפל הרבה בדב"ק כאשר יראה המעיין ואין להאריך ועל כל פנים רב תנא דמסייע לן הוא שאם על מה שאנו אומרים הפסוקים כמות שהם אמר מר דאין חשש כל שכן שיש לנו לומר כן על המיוסד הפסוקים שנאמרים ברוח הקדש וחידוש הוא שלא זכר מדברי הרב זית רענן הנ"ל:

ולחקירת הגאון מרכבת המשנה הנ"ל איך תקנו לברך על המצות עובר לעשייתן ולא חשו לההיא דבנדרים הנ"ל הנה לפי מה שכתבנו בשם רש"י והרא"ש והתוספות ישנים ביומא דהחשש הוא שמא יתחרט וכן כתב הוא עצמו (וכבר כתבתי דרק זה החשש הוא דאיכא וליתא להחשש שמא ישתתק כנז"ל) נראה דיש ליישב על פי מה שחילקו הרבנים שיח יצחק ותפארת ישראל בין נדבה לחובה ואעתיק דברי הרב שיח יצחק לפי שהם מפורשים ביותר וז"ל (ליישב קושית רבנו אלחנן על מה שהכהן גדול היה אומר להשם חטאת) והיה נראה לומר עוד דדוקא בנדר ונדבה שאדם מביא בלא חיוב יש לחוש שמא יחזור בו וכן קרא דכי יקריב קרבן לה' בנדבה איירי כדאיתא בתורת כהנים שם דכי יקריב אינה אלא רשות אבל במקדיש חטאת שכבר הוא מחוייב בו אין לחוש וכל שכן בזה דמשל צבור הוא וכבר מוכן ועומד וקצת יש לדייק כן דבפרק קמא דנדרים לא נקט שאל יאמר אדם לה' חטאת אלא נקט לה' עולה לה' מנחה לה' תודה לה' שלמים שהם דברים הבאים בנדר ונדבה ועיין גם בתורת כהנים ריש פרשת ויקרא (פרשתא ב' סעיף ד') הרי שבדבר שהאדם מחוייב לעשותו לא חיישינן שיתחרט ולא יעשה הדבר שחייב לעשותו ולכן כיון שחייב לעשות המצוה אם בא לעשותה אין לנו לחוש שיתחרט ולא יעשנה כמו שלא חששו לזה גבי חטאת שמותר לומר להשם חטאת כמו שכתבו הרבנים תפארת ישראל ושיח יצחק וגם נראה דלא חשו שמא יתחרט אלא כשיש לו ריוח ממון שהיה בדעתו להביא קרבן ומתחרט שלא להפסיד ממון או שרוצה להביא בהמה אחרת פחותה בדמים ממנה או לאידך גיסא שרוצה להביא שמינה הימנה אבל בלתי סבה כזאת רחוק הוא שיתחרט ולא חשו לה רבנן:

'והנה בשדי חמד במערכה זו אות קי"ט (ד' ע"ו ע"ג בד"ה ובדיקת הסכין) הבאתי מה שכתב הרב באר היטב בטעם שאין מברכים על בדיקת הסכין שמא ימלך ולא ישחוט וכתבתי על דבריו דלפי מיעוט ידיעתי לא מצינו שפטרו חכמים מלברך על דבר מחשש המלכה אלא בדבר התלוי בדעת אחר שעשיית המצוה לא תוגמר בהמברך לבדו כי אם בצירוף חברו בזה חשו חכמים שאף אם חבירו נתרצה במעשה המברך שמא ימלך אחר שיברך המברך כמו בקידושי אשה אולי לא תאבה האשה ועל הדינים שמא לא יקבלו בעלי הדין וכן בצדקה אף אם פשט העני את ידו בן אדם הוא ויתנחם וכן כל כיוצא לזה אבל בדבר שביד המברך לבדו לעשותו אם באנו לחוש שמא ימלך ולא יעשה אם כן בכל המצות ניחוש כן אלא ודאי בהכרח לומר דכל שבא לעשות המצוה לא חיישינן שאחר שיברך יתחרט אלא על דעת ראשונה הוא עושה כמו שגמר בדעתו לעשות לכן לא מנעוהו חכמים מלברך מחשש שימלך ואף אם באמת ימלך לא מפני זה חשיבא ברכתו לבטלה עד שמפני זה ימנעוהו מלברך דכיון דבשעה שבירך דעתו היתה לעשות המצוה הרי לא בירך לבטלה אלא דלכתחילה אסור לו לימלך וכו' עי"ש ועתה ראיתי מה שכתב מרן הבית יוסף ביו"ד סי' רס"ה (בד"ה וכתב עוד) על מה שכתב הרשב"א בתשובה סי' שפ"ד דברכת להכניסו אם האב הוא המוהל מברך קודם שימול אבל אם המוהל אינו האב ממתין לאחר המילה שמא ימלך המוהל ולא ימול ומכל מקום אם בירך האב בין קודם המילה בין וכו' יצא שלא אמרו לברך האב אחר המילה אלא משום חשש דשמא ימלך המוהל ונמצאת ברכת האב לבטלה הא אם הקדים יצא דעיקר ברכה זו קודם המילה ככל הברכות שהן עובר לעשייתן עכ"ל על זה כתב מרן בבית יוסף ואנו בארץ ישראל נהגנו שלא לחוש לשמא ימלך שהרי אנו מברכין ברכת אירוסין קודם קידושין עכ"ל:

מתבאר מזה דגם הרשב"א דחייש לשמא ימלך לא חייש אלא שמא ימלך האחר אבל לשמא ימלך המברך עצמו לא חיישינן ולכך אם האב הוא המוהל מברך קודם שימול ומרן הבית יוסף מעיד שגם לשמא ימלך האחר לא חיישינן וכל שכן דלא חיישינן על המברך עצמו שמא ימלך ולכן שפיר תקנו חכמים כל ברכות המצות עובר לעשייתן ועי"ש בטור בריש הסימן שכתב רשב"ם דברכת להכניסו צריך האב לברך קודם המילה דלהכניסו משמע להבא וגם צריך לברך קודם העשייה ורבינו תם כתב שאין צריך ורב שר שלום כתב שאין לו לברך אלא עד לאחר המילה וכן כתב בעל העיטור ותמה מרן הבית יוסף דמשמע מדברי רבינו הטור דדברי רב שר שלום היא סברא שלישית ואינו כן אלא סברתו היא כדעת רבינו תם והרבנים הפרישה והבית חדש כתבו שבאמת היא סברא שלישית שהרי לדברי רבינו תם שכתב הטעם דאין צריך עובר לעשייה דהא דאמרינן כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן הני מילי כשהמברך עצמו עושה המצוה נראה דאם נהגו באיזה מקום לברכה קודם העשייה אה שאין צריך להיות כן מכל מקום אם נהגו כך אין חשש בדבר אבל רב שר שלום סובר שיש חשש גדול שמא כיון שהמילה נעשית על ידי אחר יש לחוש שמא יחזור בו ותהיה ברכת האב להכניסו וכו' לבטלה עי"ש בבית חדש ובאמת לשון הטור מורה כן שכתב בשם רבינו תם שאין צריך ואילו בשם רב שר שלום כתב שאין לו לברך וסיים כיון שנעשית על ידי אחר וכן כתב בעל העיטור הרי מדברי טעם של רב שר שלום מתבאר דלאו משום דבעי עובר לעשייתן או משום דלהכניסו להבא משמע שאם כן גם אם האב הוא המוהל היה צריך לברך קודם אלא כונתו משום חשש שמא ימלך המוהל וכדחייש הרשב"א בתשובה הנ"ל ומתבאר מזה שרשב"ם ורבינו תם לא חיישי אף כשהמוהל אחר לשמא ימלך ורב שר שלום חייש להמלכה כדחייש הרשב"א ומכל מקום כשהאב הוא המוהל ליכא מאן דחייש לשמא ימלך כאמור:

וראיתי להרב טורי זהב בריש הסימן שכתב בשם מרן הבית יוסף שכתב דגם רבינו תם סובר כחומרא דרב שר שלום שהרי כתבו התוספות והרא"ש בפרק ר' אליעזר דמילה שרבינו תם החזיר המנהג לקדמותו לברך אחר המילה וכו' וכתב על דבריו ולי נראה דאדרבא משם ראיה שהרי כתבו שמתחילה היו נוהגים לברך אחר המילה אלא שבא רשב"ם ושינה המנהג ועל זה הקפיד רבינו תם ואמר שאין לשנות המנהג ועל זה הולכים לשם כל ראיותיו ליישב המנהג משמע דאי לאו שינוי מנהג לא היה מקפיד עכ"ל ובהורמנותיה דמר לא כן היא דעת מרן כמו שמייחס אליו (דרבינו תם סובר כרב שר שלום) אלא מרן כתב שרב שר שלום סובר כרבינו תם כמו שיראה הרואה בגוף דב"ק ולזה כתבו הרבנים פרישה ובית חדש דרב שר שלום אינו סובר כרבינו תם דרבינו תם לא חייש שמא ימלך האחר ואיהו חייש לשמא ימלך האחר:

ודע שכתבתי במקום אחר שכמו שהעיר מרן הבית יוסף (הנ"ל בד"ה והנה בשדי) שנהגו בני ארץ ישראל שלא לחוש לשמא ימלך וכו' כן גם הגאונים רש"ל בחכמת שלמה על דברי התוספות בפסחים ד' ז' ד"ה בלבער ומוהר"ם שם העידו על מנהגם דאין חוששים לשמא ימלך ומברכים ברכת אירוסין קודם אירוסין והבאתי מה שכתב הרב ערך השלחן ביו"ד סי' א' סעיף ז' אות כ' שדעת קצת אחרונים דאפשר שאחד יברך על המצוה וחברו יעשה המצוה אף שהמברך לא יעסוק במצוה כלל ולא חיישינן שמא אחר הברכה ימלך חברו ולא יעשה המצוה ושדעת רוב הפוסקים היא לחוש בכי האי גוונא לשמא ימלך חברו עיי"ש וכל זה הוא לגבי אחר אבל ק שימלך המברך עצמו ודאי ליכא למיחש:

ולמה שכתבתי שמרן הבית יוסף העד העיד בנו בני ארץ ישראל כי נהגנו שלא לחוש לשמא ימלך שהרי אנו מברכים ברכת אירוסין קודם קידושין קצת קשה אם כן למה כתב בשלחנו הטהור בריש סי' רס"ה ואבי הבן מברך בין חתיכת הערלה לפריעה אשר קדשנו וכו' להכניסו בבריתו של אברהם אבינו והלא אין זה א מחשש שמא ימלך המוהל וכיון דבני ארץ ישראל לא חיישי בברכת אירוסין לשמא ימלך אין להם לחוש גם בזה ולפי דברי הרב ערך השלחן הנ"ל שדעת רוב הפוסקים היא לחוש לשמא ימלך חברו יש ליישב דאף על גב שמנהג בני ארץ ישראל שלא לחוש לשמא ימלך מכל מקום כיון דספר שלחן ערוך ייסדו להורות הלכה מעשה לכל באי עולם ולא לבני ארץ ישראל לבד לכן פסק לברך בין חיתוך לפריעה ולא קודם התחלת המילה מחשש שמא ימלך המוהל כמו שחוששים רוב הפוסקים ובזה מתיישב אצלי מה שראיתי בבואי עתה אל הארץ הטובה שאבי הבן מברך להכניסו בבריתו תכף כשבא ליתן התינוק ליד המוהל קודם שיברך המוהל ואף קודם שיאמר זה הכסא של אליהו הנביא ושאלתי לחכמים שנמצאו בברית המילה יצ"ו מנא להו לעשות היפך משמעות לשון מרן בשלחן ערוך וגם בחוצה לארץ בעיר ואם בישראל אשר גרתי בה כמה שנים כמדומה לי שכן ראיתי שמברך אבי הבן ברכה זו אחר שמל המוהל וכדברי מרן והיו באותו מעמד איזה נכבדים מעיר הנ"ל וגם הם העידו כאשר אמרתי ונמצאתי בברית מילה אצל אחינו האשכנזים יצ"ו וראיתי שמברך אבי הבן ברכה זו אחר המילה וכדברי מרן ומדוע לא יעשו כן הספרדים יצ"ו והחכמים יצ"ו השיבו כן הוא מנהגנו וכן נהגו אבותינו ואבות אבותינו והם לא הגידו שום טעם למנהג הזה אמנם באמת לפי האמור ניחא דאף שפסק מרן הדין כן מכל מקום הרי העיד בגדלו שמנהג בני ארץ ישראל כהסוברים שלא לחוש לשמא ימלך ולכן נקטי בברכה זו נמי כשיטתייהו אלא דלפי זה קשה מדוע פסק מרן בשלחנו הטהור באבן העזר סי' ל"ד לברך ברכת אירוסין קודם קידושין הלא כיון ששלחנו הטהור הוא הלכה פסוקה לכל העולם היה לו לפסוק לקדש ואחר כך לברך כמו בברכת להכניסו וכו' וכן יש להבין לפי מה שהעידו הגאונים רש"ל ומוהר"ם על מנהגם שלא לחוש לשמא ימלך היה להם לאחינו האשכנזים יצ"ו לנהוג כן גם בברכת להכניסו וגם בלא עדות הגאונים הנ"ל אנחנו יודעים ורואים שמנהג אחינו האשכנזים יצ"ו לברך ברכת אירוסין קודם קידושין אלמא לא חיישי להמלכה ואם כן גם בברכת להכניסו היה להם לנהוג כן כמנהג הספרדים בני ארץ ישראל יצ"ו והיה נראה לי לומר דאף שמרן בבית יוסף מביא ראיה שאין חשש במצוה הנעשית על ידי אחר שמא ימלך מדמברכים ברכת אירוסין קודם הקידושין מכל מקום כשחבר השלחן ערוך עלה על דעתו שיש הבדל גדול בנושאים דגבי ברכת אירוסין דמה שהיה לחוש היא שמא לא תאבה האשה ללכת אחריו וזו באמת חששא רחוקה דכי היכי דאמרינן בעלמא חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה הכי נמי אמרינן גבי דידה שאחר שעשתה הכנה דרבה דנותנים לה זמן זמנם לפרנס את עצמה אין לנו לחוש כל כך לשמא תחזור בה ומסתמא על דעת ראשונה תעשה ותכנס בכי טוב אבל לגבי המוהל אין לנו שום סברא לומר שאחר שאמר למולו לא יחזור בו והדבר מוטל בספק ולכן איכא למיחש דלמא מימליך ולא מהיל ומשום הכי פסק דיש לברך ברכת להכניסו אחר שהתחיל המוהל למול ובברכת אירוסין דהחששא רחוקה פסק לברך קודם שיקדש וזהו הטעם של האשכנזים שברכת אירוסין מקדמין לקידושין וברכת להכניסו מאחרים והרב בית חדש בסי' רס"ה ס"ד כתב טעם אחר למנהגם עי"ש אלא שלפי זה הדרא תמיהה לדוכתה מה שהספרדים בני ארץ ישראל יצ"ו נוהגים לברך להכניסו וכו' קודם המילה כמובן וזה היפך דעת מרן בשלחן ערוך לפי דרכנו זה ועיינתי במפרשים על השלחן ערוך הנמצאים במחיצתי ולא ראיתי מי שנתעורר להסביר דעת מרן הוא הקדוש בשני הדינים הנ"ל שנראים כשני כתובים המכחישים זה את זה אף לא ראיתי מי שהזכיר מנהג הספרדים בני ארץ ישראל יצ"ו בברכת להכניסו בבריתו ומה טעם יש בו והדבר צריך תלמוד שוב ראיתי לרבין חסידא תנא ירושלמאה בספר כפי אהרן ח"ב סי' ט' שכתב בשם הרב שלחן גבוה שעמד מתמיה על מנהג עיר עז לנו ירושת"ו והביא תורף דבריו בקיצור והרב המחבר כתב ליישב המנהג ובמחילת כבוד תורתו דבריו דחוקים מאד עי"ש (אחר זמן מדי דברי בענין זה עם רב גדול יצ"ו שדר לן חורפיה מה שכתב בענין זה ובכלל דבריו כתב ליישב פסקי מרן דבאהע"ז קאי לפום פסקא דדינא דהמקדש עצמו מברך משום הכי ליכא למיחש דילמא הדר ביה אבל במילה שאחר הוא המוהל איכא למיחש אלו תורף דב"ק ובמחילת כבוד גאונו אין זה מן הישוב דהתם החשש הוא שמא לא תאבה האשה ומאי מהני מה שהמקדש הוא מברך וזה ברור):

והשגתי עתה ספר שלחן גבוה חלק שלישי (הוא על היו"ד מסי' ר"מ עד סוף) וראיתי להרב בסי' רס"ה סק"ב שאחר שהביא דעות הפוסקים אשר הובאו ביתה יוסף כדרכו בקודש סיים וז"ל ולענין מעשה בשאלוניקי ובכל מקום שראיתי ושמעתי את שומעם המנהג לברך בין מילה לפריעה כדברי רבינו אך פה ירושלים תוב"ב ראיתי המנהג כרשב"ם (דמברך אבי הבן ברישא והדר בריך המוהל) והדבר תימה שהוא היפך הברייתא והרי"ף והרא"ש והרמב"ם ורוב הפוסקים והעומדים בשיטת רשב"ם הם מעט מזער כמבואר בהגהות מיימוניות ומה גם לדברי רבינו בבית יוסף דנראה דאיסור יש בדבר לנהוג כרשב"ם שכתב וז"ל ומה שכתב רבינו ורבינו תם כתב שאין צריך לברך פירושו שאין לברך ברכה זו עובר לעשייתה אלא אדרבא יש לו לברך אחר עשייתה וכמו שכתבו התוספות שרבינו תם החזיר המנהג לקדמותו וכן היא גירסת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש המל אמר וכו' אבי הבן אומר וכו' עכ"ד אלמא מדכתב שאין לברך ברכה זו סבירא ליה איסורא נמי איכא וכמו שהוכיח מדברי התוספות שרבינו תם החזיר המנהג לקדמותו לברך אחר המילה והפריעה והטעם כמו שכתב השפתי כהן דהפוסקים לברך אחר המילה היינו טעמא דשמא ימלך המוהל ולא ימול והוי ברכה לבטלה הילכך מברכינן אחר המילה עד כאן וזה חששא רחוקה היא שימלך המוהל למולו הילכך מנהג ירושלים תוב"ב לכאורה נראה שהוא היפך דעת רוב הפוסקים עכ"ל הרב שלחן גבוה וכפי הנראה לא ראה (בעת שכתב תמיהתו על המנהג) מה שכתב מרן הבית יוסף דאנו בני ארץ ישראל אין חוששים לשמא ימלך מדמברכים ברכת אירוסין קודם לקידושין וכפי זה על מנהג ירושלים שראה הרב לא היה לו להרהר ואדרבא על דברי מרן בשלחן ערוך היה לו להעיר דלמה פסק בברכת להכניסו היפך ממה שפסק גבי ברכת אירוסין אלא שאנכי הדל כתבתי ליישב דברי מרן ומתוך מה שכתבתי ליישב עמדתי מתמיה על המנהג ולולא זה היה לנו טעם בברכת להכניסו כטעם ברכת אירוסין כמובן וסיפא דמילתיה דרב (וזה חששא רחוקה וכו' הילכך מנהג וכו') דבריו צריכים ביאור דלפום ריהטא איפכא מסתברא דאי נימא דחששא דשמא ימלך המוהל רחוקה היא מנהג ירושלים הנה נכון הוא דלא חיישי להכי וכנראה יש איזה חיסור לשון וכונתו לומר דאף שחששא זו רחוקה היא מכל מקום כיון שרוב הפוסקים חיישי לה אית לן נמי למינקט הכי הילכך וכו' ועיין לקמן במערכת אות ל"ה מה שכתבתי דאף אם אין לחוש בכיוצא לזה לשמא ימלך אולי יש לחוש שמא ישתתק או שמא ימות ועל מה שכתבתי בשדי חמד במערכת הבי"ת אות קי"ט הנ"ל השיגו עלי שני רבני דורנו יצ"ו מסוגיא דנדרים ד' יו"ד בהא דלא יאמר להשם קרבן והבאתי דבריהם בקונטריס הערות לכללים סי' צ"ו אות כ"א עי"ש:

והנה בקונטריס הערות שם כתב לי רב אחד יצ"ו שהגאון מוהר"י פיק בספר אמר השכחה סי' מ"ג חקר במה שתקנו לברך על המצות עובר לעשייתן דלמה לא חשו בזה כמו שחשו בלהשם קרבן ושלא מצא ישוב לזה וספר זה לא ראיתיו מעודי וגם פה עיק"ו חברון תו' חפשתי אחריו ולא נמצא ועל טוב יזכר שם ידידי הרב הג' מוה"ר ר' טוביא יצ"ו מר ניהו ממנהלי כוללות אונגאריא שבעיר קדשנו ירושלים תוב"ב ששלחו אלי בשאלה ועיינתי בו ואעתיק דב"ק ככתבו וכלשונו לפי שהספר הוא יקר המציאות וז"ל נדרים יו"ד ר' שמעון אומר מנין שלא יאמר אדם לה' עולה לה' מנחה לה' תודה לה' שלמים תלמוד לומר קרבן לה' על דברי ר' שמעון לא מצינא שום חולק עליו ואף ר' יוחנן דאמר כינויין לשון נכרים הן יתכן לומר דלא פליג אהך ברייתא דתני ר' שמעון אומר וכו' רק משום דקושטא הכי הוא קאמר ר' יוחנן הכי גם יש לומר דלרבי יוחנן דחיקא לי' למימר דלא יאמר קרבן להשם משום גזרה דיאמר לה' בתחילה ואשר על כן לא נתברר עמדי מדוע השמיטו הרמב"ם והסמ"ג ודע דהרא"ש בפירושו ד"ה לשון שבדו להם חכמים כתב בזה הלשון כדי לעשות הרחקה דלא לימא קרבן להשם זה עלי ופעמים יקדים השם לקרב ונמלך מלגמור דבריו ולידור ונמצא שהזכיר שם שמים לבטלה עכ"ל אבל בשני לוחות הברית (הביאו בס' בנין אריאל שחיבר הגאב"ד מאמ"ש ריש פרשת תרומה) כתב הטעם דשמא קודם גמר דבריו ימות ונמצא שהוציא שם שמים לבטלה לכן צריך להקדים לומר קרבן קודם הזכרת השם והנה מעתה כדאי לבוא על המחקר הא דקי"ל דכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן כשיסכים הפנאי לעיין באלה לבוא עד תכונתן ועיין משנה יומא ל"ט ואומר להשם חטאת ר' ישמעאל אומר לא היה צריך לומר חטאת אלא לה' ובת"י שם הקשה הר"א אמאי לא קאמר חטאת להשם שיזכיר השם מאוחר כדאיתא בנדרים וכו' דילמא פשע ומדכר שם שמים לבטלה ואומר ר' דשאני הכא וכו' וע"ש היטב עכ"ל ולפי מה שכתבתי בשם הרבנים שיח יצחק ותפארת ישראל דלא חיישינן שמא יתחרט בדבר שבחובה ואי נמי לפי מה שכתבתי אני הדל דלא חיישינן שמא יתחרט אלא בההיא דנדרים או משום שרוצה להרויח ממון או שרוצה להביא שמינה הימנה כנז"ל נראה דנוכל לומר שחקירת הגאון היא רק על הטעם שהביא בשם הרב שני לוחות הברית דהוא מחשש שמא ימות והכי דייקי קצת דברי קדשו שכתב אבל השני לוחות הברית וכו' והנה מעתה כדאי לבוא על המחקר וכו' אלא שבאמת נראה שאין לחוש לזה וכמו שכתבתי למעלה בס"ד ובמערכת ה"ה באות ל"ה ושם (בד"ה ודע שרב) הבאתי דברי מרן חיד"א בנחל קדומים ריש פרשת בראשית שתמה על הרב שני לוחות הברית שכתב טעם שמא ימות וכן על הרב פנים מאירות בספר כתנות אור ושאר המפרשים שנמשכו אחריו ולא כן כתבו הראשונים וכו' עי"ש ועיין בקונטריס שדי חמד במערכת הלמ"ד אות קכ"א מה שהבאתי בענין זה בסיעתא דשמיא:

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף