קרן אורה/נדרים/כא/א
מאן תנא ארבעה נדרים ר"י משום ר"ט היא דאמר לעולם אין אחד מהן נזיר שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה ופי' ז"ל דבין בנזירות ובין בנדרים לר"ט לא הוי נדר ונזיר אם תלה באיזה תנאי דבעינן שיהא הדבר מפורש בלי שום תנאי. ויש לדקדק מראשון לנודרים יעקב אבינו ע"ה אם יהיה אלהים עמדי כו' וכל אשר תתן לי כו' ונענש על איחור נדרו. ור"ט הא לא חל הנדר כלל כיון שתלה בתנאי וכן נאמר מפורש וידר ישראל נדר אם כו' והחרמתי את עריהם כו' משמע דהוי נדר אפילו אם תלאו בתנאי. וכן חנה ויפתח כולם נדרו בתנאי ובסנהדרין פרק זה בורר אמרינן דהא דמשחקי בקוביא הוי אסמכתא הוא משום דר"י משום ר"ט. ופי' ז"ל דאי אסמכתא קניא א"כ ניתן להפלאה ולמה ממעט ליה מכי יפליא אלא ודאי ש"מ דאסמכתא לא קניא משום דלא סמכא דעתיה ומש"ה לאו נדר הוא. ור' יהודה אליביה דנפשיה פליג התם וס"ל דמשחק בקוביא לאו אסמכתא הוא אבל גם הוא מודה דאיכא גוונא דאית ביה אסמכתא כגון אם תלה בתנאי שהוא בידו וכמ"ש התוס' ז"ל שם בסנהדרין ובעירובין וא"כ לדידיה נמי איכא למידרש דרשא דכי יפליא להאי גוונא כגון שתלה בתנאי שבידו וכן משמע בריש מכילתין דסתמא דגמרא דריש מה נזירות בהפלאה אף נדרים בהפלאה עיין שם בדברי הר"ן ז"ל אבל בחגיגה סוף פ"ק משמע דלרבנן דר"ט לא דרשינן כי יפליא להאי דרשא ע"ש ומ"מ צ"ע בכל הני תנאים שהוזכרו אצל נזירות ונדרים והקדש אי שייך בהו אסמכתא ואמאי פליג ר"ט בכולהו ונדרים האמורים בכתובים יש לומר דנודר בעת צרה שאני דגמר ומשעבד נפשיה וגם ר"ט מודה וצ"ע בזה:
ר"ן ז"ל בד"ה תו גרסינן התם כו' היה מעמיד אצל זה ואצל זה אינו מעמיד כו' ופירש במוכר לשנים והוא לפי גירסתו אבל הרא"ש ז"ל גריס היה זה מעמיד וזה אינו מעמיד היינו הלוקח והמוכר ואם אחד מהם נדר לזרז בלבד אפילו השני מעמיד דבריו בטלו דבריו ולפי הרא"ש ז"ל טעמא בעי כיון דהלוקח או המוכר מעמיד דבריו ואומר דלנדר גמור נתכוין שלא לפחות מסלע או שלא ליתן יותר משקל אמאי אין נדרו נדר דאטו מתניתין דוקא בנדרו שניהם מיירי הא ה"ה אם לא נדר אלא אחד מהן באינו מעמיד הוי נדרי זרוזין ובמעמיד הוי נדר אע"ג דהשני לא נדר כלל וכי מפני שהשני נדר ג"כ לזרז תיבטל נדרו של ראשון ואיפכא הוא דאפשר לומר אם הראשון אינו מעמיד והשני מעמיד בזה אמרינן דמסתמא גם השני נדר לזרז בעלמא כיון דהראשון אינו מעמיד אבל אם הראשון שנדר מעמיד דבריו מה יועיל מה שהשני אינו מעמיד וצ"ל דבזה ג"כ אמדינן דעת הנודר כיון דזה אינו מעמיד ניחא ליה ג"כ שלא להעמיד דבריו ודו"ק:
רא"ש בד"ה מותר ליכנס לביתו כו' וכ"ש שמותר באכילה ושתיה כו'. ודעת הרמב"ם ז"ל דאסור באכילה ושתיה כמבואר בתוספתא ועיין לח"מ פ"ח מהלכות נדרים מש"כ בזה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |