שיטה מקובצת/נדרים/כא/א

שיטה מקובצת נדרים כא א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ושניהם רוצים בשלשה דינרין. כלומר יש לנו לומר דבשעה שנודרים כך רוצים שניהם בשלשה דינרין הלכך לזרז בעלמא נודרים ואין פיהם ולבם שוין ולכך לא הוי נדר. והכי נמי אמרינן בפרק תמיד נשחט נתכוון לומר שאדני נכנס לזו ואמר לזו לא אמר כלום עד שיהו פיו ולבו שוין. הרא"ם ו"ל. ויש מפרשים שכן הוא דרך להוסיף (המוכר) רביע על מה שהוציא בפיו ליתן ודרך ארץ הוא שהלה פותח ממה שרוצה (ליתן) ליקח שליש ונודרין בשעת הנדר. הרי"ץ ו"ל. ויש מפרשין ושניהם רוצים בשלשה דינרים שלבסוף נתרצו לשלשה דינרים שנתן לו הלוקח שלשה דינרים והמוכר קבלם ממנו וזה מוכיח שלא נתכוונו בנדרן שלא לפחות מן הסלע ושלא להוסיף על השקל אלא לזרז כל אחד את חבירו להביאו לסך שלו (אלא) לאותו סך שלבסוף יתן כל אחד לחבירו.

ירושלמי הדה דתימר בשאין מעמידין אבל אם היו מעמידין צריכין היתר חכם. פירוש דוקא שבאותו מעמד הסכימו לאותו סך שנעשה בסוף ביניהם. אבל במעמידין דבריהן הרבה ולא עשו כלום באותו מעמד ובמעמד אחר הסכימו לפחות מסלע ולהוסיף על שקל נאסר למוכר דמי החפץ וללוקח נאסר החפץ. וא"ת אפילו שבאותו מעמד נתנוהו באותו סך למה לא חל הנדר והא הוו להו דברים שבלב וקיימא לן דדברים שבלב אינן דברים. ויש לומר דירדו חכמים לסוף דעתן של נודרין על מקח וממכר שאין מוציאין לשון נדר או לשון שבועה מפיהם על דעת שיהיו נאסרין באותו דבר אם לא יעשה הדבר כמו שהן אומרין אלא לזרז את חבירו אם יוכל לפחות מן הסך או להוסיף עליו הן נודרין ועכשו כשנתן לו סך אחר והמוכר קבלו ממנו הרי הוא כאילו התקבל ממנו כמה ששאל. הרנב"י ז"ל. ואין לתמוה מאי שנא מההיא דלקמן דתנן נודרים לחרמין וכיון דאמר יאסרו וכו' ליתסר עליה ואמאי הרי אין פיו ולבו שוים דאינו נדר רק להשמט לפי שעה. וי"ל דכיון שהורה למשביע אותו שיאסר בדבר אם אינו של בית המלך הוי נדר גמור. אבל הכא שמאיליו הוא נודר כיון שאין בלבו מה שמוציא בשפתיו לא חייל הנדר. שיטה.

ירושלמי תני כשם שנדרי זרוזין מותרין כך שבועת זירוזין מותרות. ומיהו נדרי זירוזין דמותרין דוקא בששכח באיזה צד אבל אם מעמיד דבריו ואמר שבדוקא נדר אסירין.

גמ' מאן תנא וכו'. ר' יהודה משום ר' טרפון. דאמר אם יש כאן שני אנשים וכאן אדם אחד ואמר אחד הריני נזיר אם אותו נזיר ואמר חברו הריני נזיר אם אותו אינו נזיר שניהם אינם נזירים דבשעת הנדר ספק הוא להם. ונדרים איתקש לנזירות הילכך במתניתין כשאוסר עליו ככר זה איני יודע אם יחול האיסור כי אינו יודע אם ימצא מי שיתן לו כל כך דהיינו סלע ויצטרך ליתן אותו בפחות. והא דקתני ושניהן רוצין בשלשה דינרין לא בשעת הנדר קאמר אלא אם יתרצו אחר כך שניהם בשלשה דינרין מותר דלא חל הנדר מתחלה מטעם דר' טרפון. ושניהם רצוים לאו נתינת טעם הוא. הרב ר' יונה ז"ל. והוא הדין דהוה מצי למיתני קונם ככר זה אם יש בכרי הזה מאה כור. הריטב"א ו"ל.

ר' יהודה היא דאמר וכו'. נראה לי שהיה יכול לומר בההיא דהוא אמר נמי אם אחד מהם נזיר אלא שבדברי ר' יהודה משום ר' טרפון מפרש הטעם בפירוש לפי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה ונדרים דמתניתין אינן בהפלאה דאין פיו ולבו שוין. הרא"ם ז"ל.

שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה. שיבאר דבורו (הטוב) היטב בענין שידע בשעת נדרו שיתקיים ולא שיהיה שם שום ספק. והני ארבעה דמתניתין ליתנהו בהפלאה דאין פיו ולבו שוין. דאי בית שמאי ובית הלל כיון דאמרי דהוי נזיר אף על גב דהויא אסמכתא בעלמא הכא נמי הוי נדר. ויש מפרשים דעיקר הדבר לא בא אלא בשביל נדרי זירוזין ותירוץ רבא יוכיח. ואינו נראה בעיני פירוש זה כי ודאי טעם אחד לכלן ורבא דחה באחד מהם והוא הדין לכולן.

אפילו תימא רבנן דפליגי עליה דר' יהודה. דאף על גב דאמרי בעלמא דנזירות הוי אפילו שלא בהפלאה הכא מודו. מי קתני במתניתין שניהם רצו בשלשה דינרים. דמשמע דלא פסיקא מילתא הכי אלא תנא דמתניתין הוא דאפסיק לה מדעתיה ואמר שניהם רצו משום דסבירא ליה דאין נזירות אלא בהפלאה. שניהם רוצים קתני. דהכי פסיקא ליה מילתא לתנא דכל דמשתבע הכי משום זירוז הוא דאורחייהו דכולי עלמא הכי לזרוזי חד לחבריה. הרי"ץ ז"ל.

וכתב הריטב"א ז"ל: רבא אמר אפילו תימא רבנן מי קתני וכו'. פירוש וכו' ככתוב בהר"ן ז"ל וכו'. ובתוספות כתוב: מי קתני שניהם רצו דמשמע לאו לנתינת טעם נקטיה. שניהם רוצים קתני דמתחלה לא נתכוון לידור ודעתם לשנות על דיבורם. ולא מטעם הפלאה כר' טרפון אלא משום דאין פיו ולבו שוין. עד כאן.

היה מסרב בחבירו. מפציר. קונם לביתך שאני נכנס. הכניסה שאני נכנס לביתך יהא אסור לי משום קרבן וכגון דאמר רגלי להילוך הכניסה דיש בנדר ממש. הא לאו הכי לא הוי כלום. טיפת צונן. אפילו טיפת צונן שאני שותה משלך יהא אסור לי משום קונם. לא נתכוון זה אלא לשם אכילה ושתיה שדרך בני אדם לאכול ולשתות אבל הכניסה וטיפת צונן מותר. ואמר הכי משום דאם היה נכנס לביתו או שטועם צונן משלו סוף שיסרב בו לאכול ולשתות דברים שדרכן לאוכלן ולשתותן ולסלוקי נפשיה היא דקאמרי הכי. אלמא משתעיין אינשי הכי ואף על גב דלא מכווני לכך והכא נמי נדר זירוזין הוי ולא הוי נדר. מי דמי גבי צונן הוא דאמרינן דמשתעין אינשי הכי ולסלוקי נפשייהו קא עבדו כדרך אנשים טובים כשמזמנין חביריהם לאכילה ושתיה של חמין אומרים בא ושתה עמי טפת צונן והוא נותן לו אכילה ושתייה של חמין ובלשון (הקודש*)) שביקש ממנו נדר לו. וזירוז הוא דאמר כדאשכחן במלאכים שאמר להם אברהם ואקחה פת לחם וכתיב ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה. הרי"ץ ז"ל.

• ) ואולי מלת הקודש דוקא על דרך שכתב הרי"ץ עצמו לעיל (נדרים דף י"א ע"ב ד"ה רישא) כי סתם נודרין בלשון הקודש נודרין.

הא דאמר ליה רבינא לרב אשי אמר ליה טפי מסלע והוא אמר ליה בציר משקל. יש מפרשים כגון שאמר לו סלע ופרוטה ואמר ליה אידך שקל פחות פרוטה כיון דדקדקו עד כשיעור הזה אלמא בדוקא נדרו. ואינו מחוור דהא דקא מייתי עלה קונם לביתך שאני נכנס אינה על הדרך זו. אלא הכי פירושו כגון שנתרחקו זה מזה כל כך שמע מינה בדוקא התנו שאם לא כן לא היו מרחיקין עצמן זה מזה שאין כך דרך זירוזין. או דילמא משתעי איניש הכי לזרז. ולא איפשיט ולחומרא. הרשב"א ז"ל והוא כפירוש להר"ן ז"ל. מיהו נראה שאסור באכילה ושתיה. אבל יש מפרשים דכל שכן שמותר באכילה ושתיה כיון שלא הזכירו דכיון שמה שהוציא בפיו אינו נדר כל שכן המחשבה דאינה כלום דהנודר בלבו אף על פי שאין פיו מכחישו אינו נדר וכל שכן הוציא בפיו הפך מזה. הריטב"א ז"ל. ובשיטה כתוב כסברא ראשונה דהיא דעת רש"י ז"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף