קרן אורה/נדרים/יב/א
והא נותר ופיגול לאחר זריקת דמים כו' פי' רש"י דפשיט כדהשתא קמתפיס והכא כדהשתא לחומרא דבעיקרו הוא לאחר זריקת דמים ואין דבריו ז"ל מובנים דאי בעיקרו מתפיס היינו קודם זריקה וי"ל דס"ל כיון דאמר כנותר הוי כאומר בהדיא כבשר שלמים לאחר זריקה ואי בעיקרו מתפיס הוי שרי אלא ש"מ כדהשתא מתפיס היינו באיסור נותר ולשיטתו בנותר ופיגול יכול להתפיס אלא באיסור נותר ופיגול אינו יכול להתפיס אבל הרא"ש והר"ן ז"ל פי' בפשיטות דפשיט ליה דבעיקרו מתפיס דבנותר עצמו אינו יכול להתפיס דהוי דבר האסור אלא בעיקרו מתפיס היינו קודם זריקה ומשני דאיירי בנותר של עולה דלא היה לו שעת היתר כלל ופריך א"כ ליתני בבשר עולה ומשני דקמ"ל דלאו בנותר עצמו מתפיס משום דהוי דבר האסור אלא באיסור בשר מתפיס והקשו בתוס' ז"ל אכתי תיפשוט דבעיקרו מתפיס ע"ש מה שתירצו ול"נ דאין צריך לומר הכי בעיקרו מתפיס משום דהשתא נמי לא פקע איסורו הראשון אלא דניתוסף עליו איסור נותר ושפיר מתפיס כדהשתא ויש לדקדק מאי פריך הש"ס א"כ ליתני בבשר עולה למאי דס"ד נמי דבעיקרו מתפיס תיקשי נמי ליתני בבשר שלמים כיון דבעיקרו מתפיס ותו לא מצי לשנויי דנותר ופיגול קמ"ל כיון דבעיקרו מתפיס וי"ל דקמ"ל דאפי' אמר פיגול ונותר דהוי כמו שאמר להדיא לאחר זריקת דמים אפ"ה אסור וכמו שכתבו התוס' ז"ל:
תוס' בד"ה באיסור נותר כו' וי"ל כיון שנתכוין לאיסור תלינן בדבר האסור וקשה לדבריהם היכי פשיט מנותר ופיגול דבעיקרו מתפיס גבי בשר שלמים דלמא שאני הכא דמוכיח שנתכוין לאיסור וי"ל דהיכי דאפסיק שעת היתר בנתים שאני ולא מהני אפי' אם דבריו מוכיחים לאיסור ועוד תירצו כיון דהאיסור בא מחמת דבר הנדור שפיר יכול לאתפוסי ביה ולפי תי' שני ניחא ההיא דשבועות פ"ג עכ"ל נראה דכוונתם למ"ש התוס' ז"ל התם גבי כיום שמת בו גדליה דאי לאו דמדרבנן הוא. אע"ג דחל עליה נדר מ"מ כי מתפיס ביה באיסור מתפיס דלתירוץ קמא לא א"ש כיון דדבריו מוכיחים לאיסור אמאי לא נימא דמתפיס בדבר הנדור כיון דהוא דבר הנדור ג"כ אבל לתירוץ שני דוקא הכא דהאיסור בא מכח דבר הנדור הוא דהוי מתפיס בדבר הנדור אבל התם דהאיסור לחוד הוא הוי כמתפיס בדבר האסור ויש לחלק עוד בין היכא דהאיסור קדים או הנדר קדים ויבואר עוד בזה בשמעתין:
גמ' כגון דקאי בחד בשבתא כו' הרא"ש ז"ל פי' כפשוטו שנדר ביום שמת בו אביו היינו חד בשבת שלא לאכול בשר בו לבד ואח"כ אמר אכילת בשר עלי כחד בשבת סתמא אמרינן דבעיקרו מתפיס היינו חד בשבת שמת בו אביו אע"ג דאיכא כמה חד בשבת דהתירא ולא גרס כגון דקאי בחד בשבת אבל הר"ן ז"ל לא ניחא ליה בהכי דלא מסתבר ליה לומר כה"ג בעיקרו מתפיס כיון דאמר כחד בשבת סתמא. אלא גריס כגון דקאי בחד בשבת דמית ביה אבוה ואמר יהא יום זה עלי כיום אחד בשבת ראשון של ניסן ואע"ג דעברו אח"כ כמה חד בשבת כה"ג בהתירא מ"מ כיון דקאי בהאי יומא אמרינן דבעיקרו מתפיס באותו יום שמת בו אביו וכן פירשו התוס' ז"ל ע"ז הדרך אלא דנראה מדבריהם דמיירי שאמר כיום שמת בו אביו ומ"מ דייק שפיר דבעיקרו מתפיס כיון דכבר עברו כמה ימים אלו בהתירא אימא בהתירא מתפיס כימים אלו שעברו בהיתר אלא אמרינן דבעיקרו מתפיס באותו יום ממש שמת בו אביו ולא בשאר ימים שעברו כיום זה וכן פרש"י ז"ל וזה הוא ג"כ שיטת הרמב"ם ז"ל ולא תיקשי מה שדקדק עליו הלח"מ ז"ל בפ"ג מהל' נדרים ע"ש:
כחלת אהרן וכתרומתו הא תרומת לחמי תודה אסור פרש"י ז"ל בזה אינו מובן לא בפי' קמא ולא בפי' בתרא דוק ותשכח והפי' הפשוט כפי' הרא"ש והר"ן ז"ל אלא דצריך לדקדק בתרומת לחמי תודה אמאי אינו יכול להתפיס אפי' לאחר זריקה כיון דבקדושתן קאי ואסורין לזרים והר"ן ז"ל כתב כיון דשרו לכהנים לאו משום נדרים הוא דאסירא אלא איסורא בעלמא הוא דרמי רחמנא עליה ולפ"ז גבי בשר חטאת ואשם נמי נימא הכי והש"ס משמע דלא מיבעי ליה אלא בבשר שלמים אבל בשר חטאת ואשם גם לאחר זריקה יכול להתפיס בו כיון דאסור לזרים וי"ל דבשר שלמים כיון דאשכחן בהו היתר לגמרי לאחר זריקה אפי' אותן שאסורין לזרים אמרינן דאיסורא בעלמא הוא דאית בהו אבל בשר חטאת ואשם לית בהו היתר לזרים כלל ואיסורייהו מחמת נדרא הוא אבל מהא דמשני הש"ס לעיל בנותר של עולה משמע דוקא נותר של עולה הוא דיכול לאתפוסי ביה אבל לא בשל חטאת ואשם ולקמן יתבאר באורך בזה:
הרי עלי כבכור עיין רש"י ז"ל שפי' דבכהן מיירי אבל ישראל משמע דיכול להתפיס בבשר בכור כיון דאסור לו וכבר כתבתי דמדברי הר"ן ז"ל לא משמע כן. אלא כל שיש לו היתר אחר זריקה אפי' לכהן תו לא מיקרי דבר הנדור ומשמע דה"ה בבשר חטאת ואשם דאין יכול להתפיס לאחר זריקה ומסיק הש"ס דפלוגתייהו היא אי בכור הוי דבר הנדור או דבר האסור ואי לאו ריבויא דקרא מלה' לכ"ע ה"א דהוי דבר האסור כיון דקדושתו מרחם ואפי' חטאת ואשם הוה אמינא דלא הוי דבר הנדור וכן בדין כיון דאין קדושת חטאת בא בנדר ונדבה היכי יכול להתפיס דבר המותר בקדושת חטאת:
אלא דמרבינן מלה' הואיל ומתפיסו בנדר היינו שמקדישו קדושת פה אבל בכור לא אתרבי ור' יעקב סבירא ליה דבכור נמי אתרבי כיון שמצוה להקדישו:
והרמב"ם ז"ל בפי' המשנה פי' הא דמתפיסו בנדר גבי חטאת משום דיכול לקבל עליו נזירות בנדבה ובא לידי חטאת:
ולדבריו קשה מ"ש דבמעשר בהמה יכול להתפיס הא אינו בא בנדבה ובפי' המשנה כתב אע"ג דאינו בא בנדר מ"מ קדושתו בידי אדם וא"כ גבי חטאת נמי למה לי משום דמתפיסו בנדר היינו שיכול לקבל נזירות הא בלא"ה קדושתו בידי אדם וצ"ל דלרווחא דמלתא כתב כן והכא ניחא ליה לפרש לשנא דהש"ס שכן מתפיסו בנדר אבל עדיין קשה מאי בין מעשר בהמה לחלת אהרן ותרומתו הא תרווייהו אינן באין בנדר ונדבה ותרווייהו קדושתן בידי אדם וצ"ל דקדושת תרומה עצמה לאו קדושה היא למתפס בה כדמוכח בש"ס גבי תרומת לחמי תודה דבקדושת עצמה אינו יכול, להתפיס אם לא משום דבעיקרה מתפיס ואפשר ס"ל כסברת הר"ן ז"ל דכל שהותר לכהן לא הוי דבר הנדור אבל מעשר בהמה קדוש קודם זריקה ככל הקרבנות:
וראיתי בדברי הרשב"א ז"ל שכתב בטעמא דתרומה לא הוי דבר הנדור או משום דלאו קרבן הוא אלא כנכסי כהן ונאכלין אפי' לעבדים ושפחות וכן כתב הראב"ד ז"ל והיינו דבכור אסר ר' יעקב מפני שמצוה להקדישו:
ולא קשיא ליה מחלת אהרן משום דבכור אינו נאכל אלא לזכרי כהונה והוי דבר הנדור וכן כתב הראב"ד ז"ל בהשגות ולא הבנתי מאי קשיא להו מבכור הא לאחר זריקה כ"ע מודים דלא מתפיס ביה אע"ג דאינו נאכל אלא לזכרי כהונה וכי קאמר ר' יעקב דמתפיס בבכור היינו קודם זריקה ואז אסור הוא לכל ככל הקרבנות ועוד לשיטת הראב"ד קשה מתרומת לחמי תודה למה אינו יכול להתפיס בה הא אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה וראיתי להרשב"א ז"ל שכתב בשם התוס' ז"ל דמש"ה לא חשיבי בדבר הנדור תרומת לחמי תודה כיון שהוקל כח ההקדש שהיה תחלה בשעת הנדר דמתחלה היה אסור לכל ועכשיו לאחר זריקה אינו אסור אלא לזרים ע"כ לא הוי דבר הנדור וגם ע"ז יש לדקדק אמאי לא חשיבי דבר הנדור בקריאת שם של תרומה שקורא לחלות אחר זריקה כמו חלת אהרן ותרומתו דהוי חשוב דבר הנדור אי לאו משום דנכסי כהן הוא אבל תרומת לחמי תודה דלאו נכסי כהן הוא ליחשוב דבר הנדור ע"י קריאת שם לתרומה ואי משום דמתחלה היתה אסורה ג"כ לכל כטבל וכמו שפרש"י ז"ל הא גבי תרומה ג"כ אסור הוא מתחלה משום טבל ואפ"ה איצטריך לטעמא דהוי נכסי כהן. והרא"ש ז"ל כתב באמת האי טעמא גבי חלת אהרן ותרומתו דמש"ה לא הוי דבר הנדור כיון דקודם הנדר ג"כ אסור הוא וכן כתב הרשב"א ז"ל להאי סברא ג"כ ומעשר בהמה א"ש לכולהו טעמי בתרומה אי משום דנכסי כהן הוא מעשר בהמה חשיב קרבן כמו תודה ושלמים ואי משום דקודם הרמה היה אסור ג"כ במעשר בהמה אין העדר נאסר וכן כתב הרא"ש ז"ל ולפי האי טעמא א"כ המתפיס בבכורות שפיר הוי התפסה דהא ליכא איסורא קודם לכן והוא דבר חידוש ולמה לא ביארו זאת בש"ס:
אבל באמת כ"ז הוא לדברי המפרשים דדבר הקדוש ע"י קדושת פה חשיב דבר הנדור ולהכי איצטריך כל הני תירוצי גבי חלת אהרן ותרומתו אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל דלא מיקרי דבר הנדור אלא דבר הבא בנדר ונדבה וכנ"ל א"כ א"ש בפשיטות הא דחלת אהרן ותרומתו לא מיקרי דבר הנדור וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפרושו ובחיבורו ותרומת לחמי תודה ובכור לאחר זריקת דמים צ"ל כמו שכתבו התוס' ז"ל כיון שהיקל קדושתה לאו דבר הנדור הוא ומעשר בהמה כיון דקרבן הוא וקדושתו בידי אדם מיקרי דבר הנדור ובירושלמי איפשיטא מלתא דבתרומת לחמי תודה יכול להתפיס וליכא למימר דטעמא משום דבעיקרו קמתפיס דהא מיבעי להו בירושלמי הכא במתניתין בנותר של שלמים אי יכול להתפיס אלמא דלא פשיטא ליה אי בעיקרו מתפיס ובתרומת לחמי תודה פשיטא להו דמתפיסין בו וע"כ צ"ל דס"ל דהוי קרבן או י"ל דס"ל דדוקא בנותר של שלמים הוא דמספקא להו משום דאיסור הנותר ודאי מיקרי דבר האסור ומש"ה מספקא ליה שמא הוי מתפיס בדבר האסור ועיין בדברי הרע"ב ז"ל שכתב בטעמא דחלת אהרן ותרומתו כטעמו של הרמב"ם ז"ל דאינו בא בנדר ונדבה וגבי מעשר בהמה כתב טעמו של הרא"ש שאינו אוסר הדיר ולענ"ד עירוב פירושים הוא ועיין בלח"מ ז"ל שהאריך ג"כ בזה:
ולענין דינא פסק הרמב"ם ז"ל כר' יוסי דבבכור אינו יכול להתפיס ולא מיקרי דבר הנדור ולענין בעיין פסק דבעיקרו קמתפיס ויכול להתפיס בבשר קודש אפי' אחר זריקה ולענין בשר בכור כתב לחלק דקודם זריקה יכול להתפיס בו ואחר זריקה אינו יכול להתפיס בו וכבר תמהו עליו כל נושאי כליו כיון דבכור לאו דבר הנדור הוא א"כ מה לי קודם זריקה או אחר זריקה ועיין מ"ש הכ"מ ז"ל בשם הרב ר"א בנו של הרמב"ם ז"ל והלח"מ ז"ל האריך בזה בחידוש דברים דאפי' למ"ד דבכור הוי דבר האסור מ"מ כיון דמצוה להקדישו חל עליו עוד קדושה מדבר הנדור ע"ש מה שפירש בשיטת הש"ס:
וכמה רחוקים דבריו ז"ל ואין להם הכרח. ובכה"ג מאי אריא דפליגי בבכור בכל דברים האסורים הוי מצי לאפלוגי היכא דנדר מהם ג"כ והעיקר נראה כספר ישן שמצא הכ"מ ז"ל גם מש"כ דמספיקא הוא דפסק דבעיקרו מתפיס לא נראה כן ועיין מש"כ בזה בחי' לנזיר דף כ"ב באורך:
עוד הקשו המפרשים על הרמב"ם ז"ל דפסק דיכול להתפיס בנזירות שמשון. ובריש נזיר מקשינן ליה לבכור וכיון דפסק דבכור לאו דבר הנדור הוא א"כ ה"ה נזירות שמשון ול"נ דס"ל להרמב"ם ז"ל כיון דאשכחן נזירות בנדבה ולר"י התם נזירות שמשון נמי חשיבא נזירות מש"ה יכול להתפיס בו אע"ג דנאסר ע"י מלאך מיקרי שפיר דבר הנדור כמו חרמו של עכן דאיתא בירושלמי דמתפיס בו וכן אילו של אברהם אבינו דנראה, דהיה קדוש מראשית בריאתו ואפ"ה מפרש בירושלמי כאימרא היינו אילו של אברהם אבינו וכ"ז יתבאר יותר בחי' לנזיר בס"ד:
רא"ש בד"ה כגון דאפרשינהו בלישייהו כו'. ע"ש דמשמע מדבריו דקודם שחיטה אין מתפיסין בו כלל ואין זה מוכרח דקודם שחיטה נמי קדוש קדושת פה ועיין בתוס' נדה בזה גם מש"כ דאתי כמ"ד ב' מתירין מעלין זה בלא זה לא הבנתי מי הכריחו לזה דלכ"ע קדוש קצת בשחיטה ודו"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |