חתם סופר/נדרים/יב/א

חתם סופר נדרים יב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בנותר של עולה. הקשו תוס' אכתי תפשוט דהרי אפילו אי אזלי' בתר השתא מ"מ הא השתא נמי איכא גבי' איסור נותר ונדר דמעיקרא דלא פקע ע"י זריק'. ומאי חזית דמתפיס ליה בנדר ולא באיסור נותר וע"כ משום שהנדר כבר הוא מעיקרא א"כ תפשוט דהה"נ בשר שלמים אחר זריקה במעיקרא מיתפס ועל זה תירצו תוס' ב' תירוצים ע"ש. ולא הו"מ לשנויי שאני הכא מדאמר יתור לשון נותר של עולה ולא אמר נותר סתם. ש"מ בנדר של עולה מתפיס ולא באיסור נותר. י"ל ז"א דאדרבא נימא איפכא מדלא אמר כבשר עולה סתם ואמר כנותר של עולה ש"מ באיסור נותר קמתפיס. אלא ליכא למשמע מלשונו מידי ופשוט ויען ראיתי תלמידים מזדנזין בדבר ע"כ כתבתיו:

איזהו אסר האמור בתורה. פ"ג דשבועות מייתי ש"ס פלפול בכאן אי מתפיס בשבועות הוה כשבועה ע"ש ושיטת הרי"ף ורמב"ם ורוב פוסקים דמתפיס בשבועה לא הוה כשבועה משא"כ מתפיס בנדר והקשה הר"ן מ"ט לא נילף שבועה מנדרים ותי' ע"פ שיטת הרי"ף דס"ל דאין נדר בתודה אלא מתפיס בקרבן ואידך ידות הוה אבל אין נדר בלא התפסה א"כ אין ללמוד שבועה מנדר דהתם כל עיקר נדר אינו אלא בהתפסה ולפ"ז מתפיס בשבועה מותר לגמרי ולית בי' שום איסור לא דאוריי' ולא דרבנן כל זה כ' לשיטת הרי"ף. אך איהו לא ס"ל הכי אלא עיקר נדר הוא בלא התפסה וכמ"ש במתני' ריש פרקין ולקמן י"ד ע"א. אלא ההפרש בין נדר לשבועה הוא זה בנדר דחל אחפצא אי אמר ככר זה כזה חל. משא"כ שבועה דאגברא קאי. אי נשבע גברא שלא יאכל פרי פלוני ואמר אחר ואני כמוך ליכא למימר שיהיה גם הוא אסור באותו פרי כמוהו כיון שלא נתחדש להאי גברא שם חדש ע"י איסורו מהככר. בשלמא כשנודר בנזיר ואמר זה ואני כמוך ה"ל נזיר שזה נקרא בשם חדש נזיר ונעשה זה כמוהו נזיר. אבל האוסר עצמו מככר פלוני אינו נקרא בשם חדש שיוצדק עליו אני כמוך ומשו"ה לא שייך התפסה בשבועה. ולפ"ז נפיק חומרא בשעה שזה נשבע על ככר המונח לפניו ואמר זה אף אני כמוך דקאי אהאי חפצא שייך התפסה גם בשבועה ע"ש באורך וזה תוכן כוונתו. הארכתי יען ראיתי במ"ל ריש הלכות נדרים ועוד שם הלכה ז' כפל לומר דהר"ן סותר עצמו וליתיה אלא פלוגתת הרי"ף והר"ן הוא דלהרי"ף עיקר נדר בתפיסה ולר"ן עיקר בלא התפסה. והנה בדעת הרמב"ם פשיט ליה להמ"ל דס"ל דלא בעי התפסה ועיקר הנדר הוא בלא התפסה. ולדידי צל"ע ממ"ש פ"ג הלכה ב' כיצד המתפיס וכו' שמע חבירו שנדר ואמר ואני וכו' ולא משמע דמיירי בככר המונח לפניו ואפ"ה מהני לשון ואני ואע"ג דבנדר לא נתחדש לזה שם חדש כבנזיר ואפ"ה מהני ואני. וא"כ ה"ה בשבועה מועיל לשון ואני ודלא כמ"ש הר"ן הנ"ל וא"כ קשה למה לא נילף שבועה מנדרים וע"כ צ"ל כתי' הר"ן אליבא דרי"ף דשאני נדר דעיקרו ע"י התפסה ומוכח דרמב"ם נמי ס"ל כן וכדעת הרב"י ברמב"ם דלא כמ"ל:

כגון דקאי בחד בשבא. כ' הר"ן דאי אמר כיום שמת בו אביו ממש פשיטא. וצ"ע דלמא לעולם דאמר להדיא כיום שמת בו אביו וקמ"ל כדכ' ר"ן לקמן י"ד ע"א ד"ה מתבעי לכדתניא ע"ש. וצריך לומר אה"נ למאי דמסקי' התם תו לא צריך לאוקמי ברייתא באומר בחד בשבא אלא כפשוטו באומר ביום שמת בו אביו וקמ"ל כדלקמן. ולק"מ קושית לח"מ פ"ג דנדרים הלכה ה' ע"ש וק"ל:

כחלת אהרן וכו'. כל השייך לזה כבר בארתי לעיל בעזה"י:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף