קרית ספר/תרומות/ז

קרית ספר ‏ תרומות ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אזהרת קעו שלא יאכל כהן טמא תרומה בין טהורה בין טמאה דכתיב איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל אי זהו דבר ששוה בזרעו של אהרן זכרים ונקבות זו תרומה דחוזרת לה אם מת בנה מישראל כדאמרינן לעיל. והאוכל תרומה טהורה חייב מיתה בידי שמים כדכתיב ומתו בו כי יחללוהו דהיינו טמא שאוכל תרומ' טהורה ומחללה ולפיכך לוקה אם התרו בו דליכא מיתת ב"ד של מטה וכתיב ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא. וטמא שאוכל תרומה טמאה אף על פי שהיא בלאו דלא ישאו עליו חטא אינו לוקה דהרי אינה קדש וכתיב ומתו בו כי יחללוהו פרט לטמאה שמחוללת ועומדת ולא מיעטיה קרא אלא ממיתה ומלקות אבל בלאו איתא.

ב

אין הטמאים אוכלים בתרומה עד שיעריב שמשן ויצאו שלשה כוכבים בינונים דכתיב ובא השמש דהיינו ביאת השמש וטהר היינו טיהר יומא שיטהר הרקיע מן האור דהיינו צאת הכוכבים ואחר יאכל מן הקדשים דלא מצית למימר דהאי וטהר טהר גברא דהיינו בהבאת קרבנותיו ואחר יאכל דא"כ לימא קרא ויטהר מאי וטהר לשון עבר שנתפנה השמש מן העולם.

ג

כהן טהור שאכל תרומה טמאה אינו לוקה דאינה אלא בעשה דכתיב ואחר יאכל מן הקדשים מדבר שהוא בקדושתו הוא שיאכל כשיטהר אבל דבר טמא לא יאכל אף על פי שיטהר ולאו הבא מכלל עשה עשה ובגמרא מפיק ליה לעשה מדכתיב גבי פסולי המוקדשין בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו וגו' תאכלנו לזה ולא לאחר דהיינו תרומה טמאה ולאו הבא מכלל עשה עשה.

ד

היה אוכל תרומה והרגיש שנזדעזעו איבריו להוציא שכבת זרע אוחז באמ' שלא יצא הזרע עד שיבלע התרומה שבפיו דאין מטמאין עד שיצא לחוץ דכתיב גבי זב כי יהיה זב מבשרו עד שיצא זובו מבשרו ובבעל קרי כתיב כי תצא ממנו שכבת זרע.

ה

החרש והשוטה מטבילין אותם ומאכילין אותם אחר שיעריב שמשן ומשמרין אותם שלא ישנו ויראו קרי. ורוכבי גמלים הם בחזקת טמאים ואסורים בתרומה דדילמא הרגיש כל גופו בזרע ולאו אדעתיה ולכך צריכין טבילה והערב שמש.

ז

המשמשת טובלת ואוכלת בתרומה לערב כדכתיב ורחצו במים וטמאו עד הערב ואם נתהפכה אסורה כל שלשה ימים שאי איפשר לה שלא תפלוט ותהיה טמאה דכתיב יהיה יתירא זובה בבשרה יהיה לפולטת שכבת זרע לבית החיצון:

י

אזהרת קעז שלא יאכל ערל תרומה דכתיב תושב ושכיר בפסח וכתיב תושב ושכיר בתרומה מה תושב ושכיר שנאמר בפסח ערל אסור בו דכתיב וכל ערל לא יאכל בו אף תושב האמור בתרומה ערל אסור בו דתושב ושכיר הוי מופנה להא מילתא דאין תושב שהוא עבד עברי אסור בפסח דישראל מעליא הוא דהא אין גופו קנוי דלהכי אינו אוכל בתרומה וכיון דתרוייהו תושב ושכיר לא צריכי דלא איפשר לאוקמינהו בפשטיהו כלל שדי חד אלמד דהיינו תרומה וחד אמלמד והוה ליה גזירה שוה מופנה משני צדדיו דלמדין ואין משיבין ורבי עקיבא יליף איסור ערלה בתרומה כי טמא ואי לאו דכתב רחמנא ערל בפסח לא הוה מרבינן ליה. ואם אכל ערל תרומה לוקה מן התורה. משוך שנראה כערל מותר מן התורה לאכול בתרומה דלאו ערל הוא. וכן נולד מהול מותר לאכול בתרומה. וטומטום הוא ספק דאוריתא. ואנדרוגינוס מל ואוכל דבין שהוא איש בין שהוא אשה בין שהוא בריה בפני עצמה הא זרעו של כהן הוא.

יב

ערל וכל הטמאים נשיהם ועבדיהם אוכלים בתרומה דהא משום ערלות וטומאה לא נפקי מכלל כהנים אלא דאינהו גופייהו מחסרי תקנתא.

יג

פצוע דכא וכרות שפכה הם ועבדיהם אוכלים דלאו ערלים הוו ועבדיהם דוקא אוכלים משום קנין כסף אבל נשיהם לא יאכלו דשויה חללה בביאתו שהרי נבעלה לפסול לה דכתיב לא יבא פצוע דכא וגו' ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכא אוכלת דהויא קנין כסף דכתיב נפש יתירא להא מילתא. סריס חמה הוא ואשתו ועבדיו אוכלים דהא לאו פצוע דכא הוא דאף על גב שאינו מוליד וכתיב ויליד ביתו וגו' משום הכי לא הפסידו אותם שהם קנין כספו מלאכול בתרומה. טומטום ואנדרוגינוס עבדיהם הוו קנין כסף אבל נשותיהם לא יאכלו דהוו ספיקא דאוריתא אי הוו זכרים ומאכילים או לא. חרש שוטה וקטן אין קנינם קנין ואם קנו להם בית דין או אפטרופין הוו קנין כסף או שנפלו לו להם בירושה העבדים כדכתיב ויליד ביתו ודרשינן ילוד מאכיל.

טז

אנדרוגינוס שנבעל לפסול נפסל מלאכול בתרומה דהוי ספק חללה דאי הויא אשה הרי היא כזר כיון שנתחללה ואינה מאכילה לעבדיה דערל וטמאים לא מיחסרי אלא תקנתא דמילה וטהרה הוא דמאכילין אבל חללה הויא כזר כדאמר' וכן נבעל דרך נקבותו לאנדרוגינוס הפוסל לאשה דרך זכרותו לא דאין זכר פוסל זכר מן הכהונה והכא נמי הוי כי האי גוונא לדעת הרב ז"ל דכיון דתרוייהו הוו ספיקא לא פסלי דרך זכרות דנראה דדמי לספק ספקא.

יז

עבד של ישראל וכהן אינו אוכל בתרומה דאין כל גופו קנין כספו וכל המאכיל בתרומה מאכיל בחזה ושוק כדילפינן לעיל.

יח

עבדי בת ישראל שנישאת לכהן אוכלים בתרומה דאשתו הויא קנינו דקנה קנין כעבדים שקנו עבדים דילפינן דאוכלים בתרומה דכתיב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו קרא יתירא ודרשינן דלהכי אתא והכי משמע קרא כהן כי יקנה קנין כספו נפש שעבדו קנה עבד הוא יאכל בו ומשכחת לה עבד שקנה עבד כגון שנתנו לו מתנה על מנת שאין לרבו רשות בה וקנה עבד או מפקיר עבדו שאוכל בתרומה וקנין האוכל מאכיל כדכתיב בקרא ושאינו אוכל אינו מאכיל כדאמר.

יט

בת כהן שנשאת לישראל אין עבדיה אוכלים בתרומה כיון דהיא אינה אוכלת דאף על גב דערל וטמא מאכילין היינו משום דתקנתן דידהו אבל הך אין בידה להתגרש מישראל.

כ

אלמנה לכהן גדול ושאר חייבי לאוין מן התורה אוכלות כשלא נבעלו הן ועבדיהם דהא הוו קנין כסף אלא דרבנן גזרו וכשנבעלה נתחללה היא וכשתתגרש לא תאכל לא היא ולא עבדיה אפילו היא כהנת דהא נתחללה מן הכהונה כדכתיב ובת כהן כי תהיה לאיש זר וגו' כדא' לעיל וכל שאינה איסור תורה אוכלות אפילו נבעלה וכן עבדיה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.