מעשה רקח/תרומות/ז

מעשה רקח ‏ תרומות ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ז מהלכות תרומות

א

וטמא שאכל וכו'. דוקא בתרומה קאמר דאילו בשאר קדשים חייב מפני טומאתו וכמ"ש פי"ח דפסולי המוקדשין הל' י"ג:

ג

שנאמר ואחר יאכל מן הקדשים. הכי איתא בירושלמי רפ"ב דבכורים ועיין להמל"מ ז"ל:

ו

שהרכיבה על עור הגמל וכו'. בנדה דף י"ד אמרו סתם רוכבי גמלים אסורין לאכול בתרומה ופי' רש"י שאיבריהם מתחממין בבשר הגמל ע"כ ורבינו שהוסיף עוד אפשר דנפק"ל מההיא דאמרו שם דהעור מביא לידי חימום וצ"ל דע"י הרגשה קאמר דאל"כ אין שכבת זרע מטמא וכמ"ש רבינו פ"ה דאבות הטומאות הל' ד' וכ"כ התוס' ז"ל:

ז

אם לא נתהפכה בשעת תשמיש וכו'. בלשון אחר שהביא רש"י ז"ל פרק יוצא דופן שכשהיא מתהפכת באותה העת הזרע נחלק ואינו יוצא בבת אחת:

ט

והוא שיטמא אותו כהן מיוחס. ראוים הדברים למי שאמרן ודין כהן מיוחס עיין לרבינו פ"כ דאיסורי ביאה:

י

כהן ערל וכו'. הרב לח"מ ז"ל פ"ט דהל' קרבן פסח הקשה על רבינו דאיך פסק כר' אליעזר במקום ר' עקיבא דהלכה כר"ע מחבירו ע"כ. ולענ"ד נראה דמדאמרינן התם דף ע"ב הברייתא דערל שהזה וכו' האי תנא תנא דר"ע הוא וכו' משמע דלא קי"ל כוותיה וכ"כ הרב ז"ל ועוד י"ל דהתם דף ע"ד אמרו ומאן תנא דפליג אר"ע תנא דרבי יוסי הבבלי היא וכו' נמצא דר"א ור"י הבבלי פליגי אר"ע ומלישנא דסתם תלמודא גופיה משמע דיחידאה הוא ולכך פסק כר"א ומלבד זה כיון דלא אפליגו אלא בדרשא דקראי אין דרכו של רבינו להקפיד ומביא הדרשא שנראית לו יותר פשוטה. עוד הקשה הרב לח"מ ז"ל דאיך פסק רבינו כר"א הא בהל' איסורי ביאה פי"ג פסק דגר שמל ולא טבל אינו גר ובפ"א דהל' מילה פסק דקטן שנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית וא"כ לא מצי סבר כר"א דר"א לא אייתר ליה תושב ושכיר להכי אלא משום דאית ליה התם הכי אלא אי לא הוה מוקי קרא לדר"ע וכיון דמוקמינן קרא לדר"ע גבי קטן וגר היכי פסקינן כר"א גבי תושב ושכיר וכו' וצ"ע ע"כ וזהו שם בדף ע"א דמוקי הך תושב ושכיר לר"ע הכי אך רבינו נמשך אחר הסוגיא דפ' החולץ דף מ"ו וחכמים אומרים מל ולא טבל טבל ולא מל אינו גר עד שימול ויטבול ומוכח התם דהלכתא כוותייהו דא"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן לעולם אינו גר עד שימול ויטבול וכו' ובפרק רבי אליעזר דמילה אמר ר' שמעון בן אלעזר לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית וכו' וכמ"ש מרן ז"ל שם וכיון שכן שפיר פסק רבינו בהל' מילה ואיסורי ביאה וגם בהא דגזירה שוה דתושב ושכיר מלבד האמור גם בפסחים דף צ"ו מוכח הכי כמ"ש רש"י ז"ל שם ד"ה בן נכר וכו' ולענין מ"ש להראב"ד ומרן ז"ל לכשנגיע שם נחכים אי"ה:

טז

אנדרוגינוס שנבעל וכו'. עיין מ"ש הראב"ד [ומה] שהליץ מרן ז"ל בעד רבינו ועיין עוד להרשב"א בשיטתו פרק הערל. ומ"ש בספרי רבינו

אין זכר פוסל בנוסח אחר כתב יד מוסיף לאכול:

יז

עבד של שותפין וכו' אינו מאכיל. לשון יתר הוא ונראה דיש למוחקו אי נמי להגיה הרי זה וכו' ועיקר הדין בתורת כהנים ומפקי לה מכי כספו הוא אמנם בירושלמי שלהי תרומה קאמר דאפילו יש לו לישראל אחד ממאה שבו ומפיק לה מדכתיב כי יקנה נפש ורבינו לא חש לפרש כי פשוט הוא:

וכל המאכיל בתרומה וכו'. למה שתמה מרן ז"ל דבפ"א פסק כריש לקיש דאמר תרומה בזמן הזה דרבנן וצ"ע עכ"ל. יתיישב קצת עם מ"ש מרן גופיה שם ודברי הסמ"ג ז"ל שהביא הוא עצמו שם דלר' יוחנן הוי תרומה דרבנן לרבנן והוי הלכה כמותו לגבי ר"ל ע"כ. גם התוס' שם ד"ה אמר ליה ר' יוחנן לריש לקיש וכו' כתבו דאע"ג דר"י גופיה אית ליה לקמן דלרבנן תרומה בזה"ז דרבנן הכא אליבא דרבי יוסי קיימי וכו' ע"כ. גם המל"מ ז"ל האריך בזה ובהסכמה עלה דאף בתרומה בזה"ז דרבנן הרי היא כשל תורה לכל חקתיה זולת בתערובתה וכו' עיי"ש והרואה יראה שעדיין הוא מגומגם:

יח

אפילו קנין הקנין וכו'. בנוסח אחר כתב יד אפילו קנין הקנין אוכל וקנין האוכל מאכיל אחרים וקנין שאינו אוכל אינו מאכיל אחרים:

כ

נשא שניה וכו'. מרן ז"ל כתב וז"ל בפרק הבא על יבמתו אמרינן דלר' יוחנן משתמרת לביאה פסולה דרבנן אוכלת ומ"מ איני יודע מנין לנו בנשואה ממש לומר כן ועוד מנין לנו דעבדי צאן ברזל שלה יאכלו ע"כ. ואפשר דכיון דאפי' מחייבי לאוין אוכלת משום דתפסי בה קדושין כ"ש שניה דמדאורייתא שריא ליה ומינה דעבדי צאן ברזל יש להם לאכול דומיא לחייבי לאוין שהקדים וכ"ש הוא כאמור. שוב מצאתי בירושלמי פי"א דכתובות דתני להדיא רבי ראובן בעא קומי רבי מנא עבדי שניות מהו שיאכלו בתרומה אמר ליה שתוק ויפה לך וכו' היא אוכלת עבדיה אינן אוכלין ע"כ. ומכאן נראה פשוט שהוציאו רבינו ומדקמתמה וא"ל שתוק ויפה לך משמע ליה לרבינו דבעבדי צאן ברזל קאמר דאילו עבדי מלוג אין כאן תמיהא דהא מתניתין דאלמנה לכהן גדול יוכיח דאף שהיא אוכלת עבדי מלוג אינן אוכלין אלא ודאי דבעבדי צאן ברזל קאמר וצדקו דברי רבינו ומעין זה מצאתי שכתב שם הרב שדה יהושע ז"ל ונכון:

כא

וכן אם נכנסו לחופה וכו' שהחופה פוסלתן מלאכול. משמע דס"ל דחופה גרידא קונה וקצת קשה דבפ"י דהלכות אישות הל' ב' פסק דאם היתה נדה אע"פ שנכנסה לחופה ונתייחד עמה לא גמרו הנישואין והרי היא כארוסה עדיין שוב ראיתי למרן ז"ל שם שהקשה כן בשם הר"ן ז"ל ולא תירץ כלום ולענ"ד יש לחלק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---