קרית ספר/תמורה/ג

קרית ספר ‏ תמורה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כיצד דין תמורות תמורת עולה תקרב עולה פרק אלו קדשים במשנה תמורת עולה וולד תמורה וכו' הרי אלו כעולה וטעונה הפשט וניתוח וכליל לאישים ובגמרא על מתניתין דלעיל דאלו קדשים שוולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן וכו' אמרינן בגמרא ותנא מייתי לה מהכא רק קדשיך אשר יהיו לך וגו' רק קדשיך אלו התמורות אשר יהיו לך אלו הוולדות תשא ובאת יכול יכניסנו לבית הבחירה וימנע מהן מים ומזון כדי שימותו דהא אוקים ליה תשא ובאת תלמוד לומר ועשית עולותיך הבשר והדם ודם זבחיך ישפך והאי קרא סמיך לרק קדשיך לומר כדרך שאתה נוהג בעולה אתה נוהג בתמורה. ואם היתה תמורתה נקבה או בעלת מום תרעה הנקבה ותפדה ויביא בדמיה עולה וכדתנן פרק קמא ממירין מן הצאן על הבקר וכו' מן הזכרים על הנקבות ואחד [בב'] משום דכתי' בהמה בבהמה. תמורת חטאת תמות כדתנן ריש פרק וולד חטאות דהוי מחמש חטאות מתות הלכה למשה מסיני תמורת האשם תרעה כדתנן פרק אלו קדשים דתרעה בין זכר בין נקבה דהלכתא גמירי לה כל שבחטאת מתה באשם רועה ואי עבר ומקרב קאי בעשה דכתיב רק קדשיך אשר יהיו וגו' מיניה מרבינן לכל התמורות שיקרבו וכתיב רק קדשיך למעוטי תמורת אשם לרבי ישמעאל תמורת שלמים כשלמים לכל דבר כדתנן התם ריש פרקא וולד שלמים ותמורתן וכו' הרי הם שלמים וטעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק ובגמרא מנא הני מילי דתנו רבנן וכו' זכר לרבות את הוולד נקבה לרבות את התמורה דכתיב גבי שלמים ואם זבח שלמים קרבנו וגו' והוה ליה למיכתב אם מן הבקר הוא מקריב תמים יקריבנו אם זכר אם נקבה למה לי אי לאו לדרש' ואף על גב דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש איצטריך קרא לרבויי דקרבה תמורת התודה כדתנן התם וולד תודה הרי אלו כתודה אלא שאין טעונה לחם ובגמרא מנין לרבות וולדות תמורות וחליפות תודה להקרבה תלמוד לומר אם על תודה יכול יהו כולן טעונות לחם תלמוד לומר על זבח התודה התודה טעונה לחם ולא וולדה ותמורתה וחליפה דהיינו כגון שאבדה והפריש אחרת תחתיה. תמור' הפסח אם המיר בו קודם חצות יום י"ד לניסן אין תמורתו קרבה אלא תרעה ויביא בדמיה שלמים ואם המיר בו אחר חצות התמורה עצמה תקרב שלמי' כדתנן פרק מי שהיה טמא אמר רבי יהושע שמעתי שתמורת פסח קרבה שלמים ותמורת פסח אינה קרבה ואין לי לפרש אמר רבי עקיבא אני אפרש הפסח שאבד ונמצא קודם שחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב ויביא בדמיו שלמים וכן תמורתו נמצא אחר שחיטת הפסח קרב שלמי' וכן תמורתו ובגמ' כשב מה תלמוד לומר אם כשב לרבות תמורת הפסח אחר הפסח שקרבה שלמים יכול אף לפני הפסח כן ת"ל הוא הוא קרב ואין תמורת הפסח קרבה וכרבי זירא דאמר קודם חצות ולאחר חצות שנינו בשעת חצות היא הקובעתו לפסח אם נמצא קודם חצות קבעתיה חצות שהרי נראה וכי לא אקרביה דחייה אבל נמצא אחר חצות אפילו קודם שחיטה אין כאן קביעות ולא דיחוי ויקרב שלמים. תמורת הבכור והמעשר אינם קרבים לעולם דתנן התם באלו קדשים תמורת הבכור והמעשר וולדן וכו' הרי אלו כבכור ומעשר ויאכלו במומן לבעלים ובגמרא רחמנא מעטינהו דכתיב לא תפדה קדש הם הם קרבים ואין תמורתן קרבה ולכך תרעה עד שיפול בה מום ותיאכל דמיעוטא לא אתי אלא להקרבה. וכשם שאין פודין אותם כך אין פודין את תמורתן אלא תמורת הבכור לכהנים ותמורת המעשר לבעליו כדתנן התם ויאכלו במומן לבעלים וכו' וכל הקדשים יש להם פדיון ולתמורותיהם פדיון חוץ מן הבכור והמעשר דכתי' בבכור לא תפדה ובמעשר כתיב לא יגאל וכן תמורותיהן.

ג

בהמה שהקדישה חציה עולה וחציה שלמים תמורתה כמוה פרק כיצד מערימין תנו רבנן האומר בהמה זו חציה תמורת עולה וחציה תמורת שלמים תקרב עולה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים ותניא אידך אמר בהמה זו חציה עולה וחציה שלמים קדושה ואינה קרבה עושה תמורה ותמורתה כיוצא בה דכיון דהיא לא קרבה דהויא לה קדושה דחויה תמורתה נמי מכח קדושה דחויה אתיא אמר רבי יוחנן בהמה של שני שותפין הקדיש חציה שלו וחזר ולקח חציה אחרת והקדישה קדושה ואינה קרבה ועושה תמורה ותמורתה תמורה כיוצא בה. אמר חציה בהמה זו תמורה וחציה עולה הרי זו תקרב עולה חציה עולה וחציה מעשר תקרב עולה שם אמר אביי הכל מודים היכא דאמר חציה עולה וחציה מעשר דברי הכל עולה קרבה אפילו נתכוון מתחלה לכך דלא חשיבא מילתא בתריתא מידי דאין מעשר קדושה כי האי גונא אלא דרך מנין ויהא הוא עשירי והוא הדין נמי אם אמר חציה עולה וחציה תמורה לא חיילי תמורה לגבי עולה דלא קאי שום בהמה גבי שהוא ממר בה כך כתב רש"י ז"ל ונראה דהיינו כשאחר כך קדש חציה האחר לעולה אז קרבה עולה ואף על גב דאמר קודם על חציה שתהא מעשר או תמורה דלא חשיב כדאמ' דאי לא קדש חציה זו גם כן לעולה הוה ליה בהמה דחציה עולה וחציה חולין ואינה קרבה דהא אמרן דמעשר ותמורה לא חשיבי מעשר דאין דרך הקדישו בכך ותמורה משום דלא קאי שום בהמה גבי שימיר בה ואם כן לא חיילי עליה כלל שם מעשר ותמורה ומדברי הרב ז"ל שכתב חציה תמורה וחציה עולה משמע דהמיר חצי' בחציה האחרת שהקדיש לעולה ולהכי תקרב כולה עולה דעולה ותמורתה כמוה כדילפינן לעיל ובעי אביי היכא דאמר חציה תמורה וחצי' מעשר מאי תמורה קרבה שכן נוהגת בכל הקדשים או דילמא מעשר קרבה שכן מקדש לפניו ולאחריו תיקו.

ד

המקדיש בעל מום עובר או תמימה ונולד בה אח"כ מום קבוע ונפדת והמיר בה הרי זו תמורה ואינה קרבה שבאת מכח קדושה דחויה ואינה נפדית שאין בכח קדושתה לתפוס פדיונה הואיל ונפדית כדתנן פרק הזרוע כל הקדשים שקדם הקדשן את מומן או מום עובר להקדישן ואחר כך נולד להם מום קבוע ונפדו פטורין מן הבכורה וכו' ועושים תמורה ובבכורות פרק ב' תנן נמי כי האי גוונא ובגמרא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה ותמורתו לאחר פדיונו מתה דהיכי ליעביד לקרביה מכח קדושה דחויא קא אתיא שכבר נפדו ליפרקה לא אלימא למתפס פדיונה הילכך מתה ותניא כוותיה מנין לתמורת פסולי המוקדשין שמתה תלמוד לומר ממעלי הגרה וכתי' בסיפיה דקרא טמא הוא ודרשינן הכי יש לך דבר שיש בו סימני טהרה ואסור באכילה וזהו תמור' פסולי המוקדשין.

ה

כל התמורות שהיו בעלי מומין קבועין מתחלתן הרי אלו יפדו ואינן יוצאין לחולין לכל דבר שהקדושה חלה על בעלי מומין קבועין פרק ב' דתמורה חומר בתמורה מבקדשים שהקדושה חלה על התמורה בבעלת מום קבוע וכו' וכדתנן נמי פרק קמא ממירין מן התמימים על בעלי מומין ומבעלי מומין על התמימים שנאמר לא יחליפנו ולא ימיר אותו וגו' רע בטוב היינו בעל מום וכיוצא בו שאינו ראוי לקרבן ואף על פי כן כתוב יהיה קדש.

ו

עולה שנתערבו בזבחים והמיר באחד מן התערובות ואינו יודע אם בעולה המיר והרי זו עולה או בזבחים המיר והרי היא שלמים מביא בהמה אחרת אצל זו שהמיר ואומר אם תמורה עולה היא זו הרי בהמה זו שלמים ואם תמורה שלמים היא הרי בהמה זו עולה ונמצא הבהמה שהביא התמורה בעולה ושלמים שנתערבו זה בזה ממה נפשך. חזר והמיר באחד משניהם ואין ידוע באי זה מהם דאם הוא בתמורה אין תמורה עושה תמורה ואם הוא בעולה ושלמים הרי זו תמורת עולה או שלמים ואם כן היא ספק תמורה ולכך מביא זבח אחר מתוך ביתו ואומר על התמורה השניה אם תמורה תמורה היא זו הרי שהבאתי חולין שהרי תמורת התמורה עצמה חולין דאין תמורה עושה תמורה ואם כן פשיטא דזה נמי חולין ואם תמורת עולה או שלמים היא הרי זה שהבאתי עולה או שלמים והרי זה שהביא עם התמורה השניה כזבח וספק תמורה שנתערבו זה בזה כך נראה פי' דברי הרב ז"ל ופירשו התוספתא סוף פ"ג כי מה שאמר התוספתא בתמורה האחד והרי הן כשתי זבחים שנתערבו זה בזה ולא אמר בשתי זבחים כדקתני ברישא משום דבסיפיה הויא ספק תמורה כדפי' ולא הוי כשני זבחים וכבר באר הרב ז"ל פרק ששי דהלכות פסולי המוקדשים דקדשים שנתערב זה בזה ירעו כלם ויביא בדמי היפה ממין זה כמו ששנינו בתוספתא זו דעולה שנתערבה בזבחים ירעו ויביא בדמי יפה שבהן ממין זה וכו'.

ז

שלמים שנתערבו בבכור או במעשר והמיר באחד מהם ירעו כדתניא התם בתוספתא פרק שלישי המיר באחד מהן הרי זה לא יקרב ומה שכתב הרב ז"ל ויאכל כבכור או מעשר כמו שבארנו ר"ל דתמורה בכור ומעשר הוא קרב ואין תמורתו קרבה כדאמר' לעיל ולרבי כיון דהוי ספק תמורה שלמים ספק תמורה בכור או מעשר לא יקרב כדתניא בתוספתא אלא ירעה כדאמרינן:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.